גלי צה"ל מיצתה את עצמה

"אחד המאפיינים הייחודיים לסוכנות הדוגמניות 'צה”ל מודל' הוא שילובן של חיילות בשירות סדיר בתחרויות יופי כלל-צה"ליות, דוגמת מלכת החן של חיל חימוש, מיס גולני, נערת בא"ח אדם וכמובן מלכת היופי של צה"ל. הזוכות המאושרות משמשות לאורך שירותן כפרזנטוריות של 'צה"ל מודל', המתחרה מול סוכנויות דוגמנות נוספות בארץ ובעולם. לצידן של הדוגמניות, עובדים בתחנה סוכני דוגמנות בכירים המועסקים על ידי צה”ל. שילוב זה הפך את 'צה”ל מודל' לחממה המצמיחה דוגמנים ודוגמניות, שמיד עם שחרורם זוכים לחוזים בינלאומיים נחשקים או לפחות לתפקידי שיפוט יוקרתיים בתכניות ריאליטי. בין הבוגרים והבוגרות שצמחו ב'צה"ל מודל' ניתן למצוא את גל גדות, אסתי גינזבורג, עוז זהבי, מורן אטיאס, גלית גוטמן, נועם טור ועוד" (מתוך חוברת בידיונית למתגייס/ת).

במציאות, צה"ל לא באמת הקים סוכנות דוגמנות, כפי שגם לא ייסד קבוצת כדורסל או חברת הובלות. מדובר, כמובן, ברעיונות מופרכים והזויים. הרי צעירים וצעירות מגויסים כדי לתרום לביטחונה של מדינת ישראל, ולא כדי לייצר אלטרנטיבה לעולם האזרחי. אך מסיבה כלשהי, דווקא בתקשורת – תחום המהווה שדה מוקשים מועד לצבא העם – שחור הופך ללבן, ההזוי מתפרש כבנאלי והאירוניה שולטת בכיפה. אחרת, קשה להסביר את המשך קיומו של אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר כיום, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – גלי צה"ל.

"איני רואה סיבה שהצבא יחזיק במערכת שאין לה שום תרומה ביטחונית, אפילו לא בעקיפין", אמר על גל"צ, עוד ב-1985, הרמטכ"ל משה לוי. 30 שנים חלפו מאז תהה לוי בנוגע לנחיצותה של תחנת השידור הצבאית, אך גל"צ, שתחגוג השנה 65 שנים להיווסדה, שרירה וקיימת. בשבוע שעבר, קיבלנו תזכורת נוספת לאבסורד הגל"צניקי, כשמפקד התחנה הנוכחי, ירון דקל, החליט להסיר מלוח השידורים את 'המילה האחרונה' – תכנית האקטואליה היחידה בגל"צ שפנתה לקהל מאזינים מימין למרצ. ההחלטה השערורייתית של מפקד גל"צ עוררה מצד אחד זעם רב בקרב מאזיני המילה האחרונה, ומנגד, דממת אלחוט מצד האבירים הסלקטיביים של חופש הביטוי. דקל תירץ את הפרידה הצפויה ממגישי המילה האחרונה – קובי אריאלי, עירית לינור, אברי גלעד וג'קי לוי – ב"מיצויה" של התכנית. טיעון המיצוי של דקל תמוה, שכן המילה האחרונה חגגה לא מזמן בר מצווה לקיומה, בעוד 'מה בוער' של רזי ברקאי ממשיכה להיות רלוונטית, לדעתו של דקל, גם בחלוף 20 שנות שידור.

65 שנים מאז נוסדה, נדמה כי גלי צה"ל של דקל היא זו ש"מיצתה" את עצמה.

האנומליה של גלי צה"ל

ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן גוריון, הקים ב-1950 את גלי צה"ל כדי ש"תהווה אמצעי קשר יעיל לכוחות הצבא ותשמש כמכשיר לחינוך הנוער והעם". ד"ר אורן סופר מהאוניברסיטה הפתוחה, שחקר את תופעת גלי צה"ל, כתב כי סיפוק צרכים בידוריים "לא עמד אז על הפרק". שם המחקר של ד"ר סופר – 'אנומליה של גלי צה"ל – שידורי הצבא בישראל ככוח פלורליסטי־אוונגרדי' – שאול מדבריו של דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו, כי "גלי צה"ל זו אנומליה שלא הצלחתי להסביר לאף אחד מאורחיי הזרים שביקרו בתחנה. אין דבר כזה בשום מקום בעולם שאתה מתקשר לפרלמנט, מבקש לדבר עם לשכת היו"ר ובהמתנה להעברת השיחה אתה שומע ברקע 'כאן גלי צה"ל, שידורי צבא הגנה לישראל'. בכל מדינה אחרת זו הכרזת הפיכה. אין לי ספק שאם היום היה מתנהל דיון אם להקים תחנה צבאית, התשובה הייתה שלילית". עם זאת, בניהו הציע להשאיר את גל"צ על כנה, בשל איכות שידוריה הגבוהים. בהמשך נעסוק גם בהיבט זה.

ד"ר סופר מזהה שני תהליכים עיקריים שהפכו את גל"צ מתחנה שולית שמשדרת רק שעות בודדות ביום לכזו שפעילה במהלך כל שעות היממה: מינויו של יצחק לבני (אין קשר לציפי לבני) ב-1967 למפקד התחנה; ומלחמת יום הכיפורים. לבני, איש הבוהמה התל אביבית, משך אל התחנה את דן בן־אמוץ (שב-1970 תוכניתו הוסרה בעקבות ביקורת שהטיח בשר הביטחון דאז משה דיין, ג"צ) יעקב אגמון ואחרים. לבני, לימים יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, הגיב לטענות שהועלו כבר אז נגד הזינוק בתכנים הלא-צבאיים בתחנה. "כשם שחיילים אינם מוכנים להסתפק בתפריט שכל כולו לחם צבאי", אמר מפקד גל"צ, "כך זכאים המאזינים למיזוג הנכון בין ענייני הצבא לנושאים אחרים".

במקביל, אושר ללבני להרחיב את שעות השידור של גל"צ, "בעיקר בזכות קשריו האישיים עם אנשים מצמרת הצבא, ללא עבודת מטה מסודרת", לדברי ד"ר סופר. במלחמת יום כיפור הקימו התחנות היריבות, קול ישראל וגל"צ, אולפן משולב שפעל 24 שעות ביממה. המלחמה הסתיימה, האולפן המשותף פורק, אך גל"צ, למרות מחאת אנשי קול ישראל, המשיכה לשדר לאורך כל שעות היממה.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה איש המילואים של התחנה, דן שילון, הושעה מתפקידו לאחר שתהה בשידור "איך יוצאים מהפלונטר?" של המלחמה. שדרן אחר, אבשלום קור, הטיח ברמטכ"ל דאז רפאל איתן כי "גל"צ שירתה במלחמה את מטרות המחבלים". הרמטכ"ל משה לוי הורה ב-84' להפסיק את יומני החדשות בתחנה, אך שדרני גל"צ האזרחיים עתרו לבג"ץ והושגה פשרה שלמעשה הותירה את הסטטוס-קוו על כנו.

ב-91' ביקש גם הרמטכ"ל הנכנס דאז, אהוד ברק, לנתק את גל"צ מצה"ל. "כל מה שלא יורה, או שלא יעזור ישירות לירות – יקוצץ", אמר ברק. הציבור התנגד למהלך וברק התקפל. מאז, התראיין ברק הרמטכ"ל והפוליטיקאי פעמים רבות לתחנה הצבאית. אפרים לפיד, מפקד גל"צ בתקופת כהונתו של ברק כרמטכ"ל, אמר לאחרונה כי "אני לא מעלה על דעתי שב־60 השנה הקרובות איזשהו רמטכ"ל יֵבקש שוב לסגור את התחנה. למרות שרבים מהרמטכ"לים חושבים, בדומה לברק, שלגל"צ אין זכות קיום".

 ב-93' יוצאת גלגל"צ לאוויר העולם, והחל מ-1996 משדרת גל"צ מהדורות חדשות עצמאיות מדי שעה. ב-2005, לאחר סערה ציבורית גדולה, אושר לגל"צ לשדר חסויות, ומאז היא גורפת כ-17 מיליון שקלים מדי שנה על פרסום. ועדה בראשות חיים בראשית בשנת 2000 וועדת דינור ב-2005 המליצו לסגור את גל"צ במתכונתה הנוכחית ולאחדה עם רשות השידור, אך ההמלצות התמוססו.

תקציב גלי צה"ל ומספר העובדים בתחנה מוכמנים היטב בתקציב הביטחון, אך ב-2010 חשף מפקד התחנה דאז, יצחק טוניק, כי תקציב התחנה עומד על כ-40 מיליון שקלים. בדיון בוועדה לביקורת המדינה ב-2007 עלה כי מצבת כוח האדם בתחנה באותה תקופה עמד על 206 חיילים בסדיר, 295 אנשי מילואים ו-100 אזרחים עובדי צה"ל, ביניהם שדרי התחנה המובילים, כמו רזי ברקאי, יעל דן, אילנה דיין, רינו צרור, טלי ליפקין שחק, וגם ארבעת מגישי 'המילה האחרונה' שצפויים לעזוב את תפקידם בקרוב.

הבית של הסרבנים

ב-2011 התברר כי מבין 168 שעות שידור שבועיות של התחנה, רק שש מתוכן, 3.5 אחוז, הוקדשו לנושאים צבאיים – וגם הן נדחקו לשעות הערב או לסופי שבוע ששיעור ההאזנה בהן קטן משמעותית. 37 אחוז מהתכנים בגל"צ עוסקים באקטואליה, הכרוכה באורח בלתי נמנע בסוגיות פוליטיות נפיצות, בניגוד מוחלט לכאורה לפקודות הצבא.

הסלוגן המתקתק של גלי צה"ל מתאר את התחנה כ"בית של החיילים", אך נדמה כי "הבית של הסרבנים" יהיה נאמן יותר לאמת. "אין מקום חופשי כמו גלי-צה"ל, לפעמים עד כדי אנרכיה", הצהיר רזי ברקאי לפני ארבע שנים, ואף הוסיף כי "לתקוף קציני צבא בגל"צ זה בעייתי, אם כי לא בלתי אפשרי". במדינה דמוקרטית, לגיטימי לחלוטין מצד איש תקשורת ותיק ומכובד כמו ברקאי להטיח ביקורת במערכת הביטחון ובצה"ל על שאינן נאמנות לצו מצפונו המוסרי. לא לגיטימי שהצבא ישלם לברקאי את משכורתו, רק כדי שיואיל בטובו להשמיע ביקורת על חיילי צה"ל דווקא מעל גלי האתר של התחנה הצבאית.

אבל ברקאי לא פועל בחלל ריק. כשהוא מעלה לשידור, במסגרת תכניתו 'מה בוער', סרבנית גיוס המוחה נגד "הכיבוש שהצבא משריש בשטחים הכבושים"; חוגג עשור לתנועת הסרבנים 'שוברים שתיקה'; או מעניק במה נינוחה לסרבני 8200 – מי שדואגת לתאם את הראיונות ואמונה על איכות הסאונד במהלכם היא גל"צניקית בת 19, שמקבלת במסגרת שירותה הצבאי רעל אנטי-ישראלי לוריד. כשעידו בנבג'י, הכתב הפוליטי של גל"צ ופעיל לשעבר בנוער מרצ, מפרסם 'תחקיר' על המעורבות הממשלתית לכאורה של המדינה בהקמת מאחז עמונה – סוגיה פוליטית לכל דבר וענין – מי שמעלה את הידיעה לאתר האינטרנט של גל"צ הוא בחור בן 20, לבוש מדי צה"ל.

המתחרה גם מפקח

ה"אנרכיה" שהזכיר ברקאי בהקשר לחופש העיתונאי הנרחב בתחנה, תקף גם לסוגיית הפיקוח על גלי צה"ל. שני גורמים מפקחים על גל"צ – אזרחי וצבאי. הצבאי – קצין חינוך ראשי האמון על התכנים הצבאיים המועטים בתחנה. מבקר המדינה קבע כבר ב-2004 כי הפיקוח של קצין החינוך על גל"צ חסר שיניים ומצומצם; הפיקוח האזרחי – שאמון בין היתר על תכניות האקטואליה – מצוי תחת אחריותה של 'ועדת גלי צה"ל', המהווה דוגמה ומופת לישראבלוף כהלכתו.

חברי ועדת גלי צה"ל נבחרים, באורח אבסורדי, מקרב חברי מליאת רשות השידור – המפעילה בין היתר את רשת ב', המתחרה הגדולה ביותר של גל"צ. בראש 'ועדת גלי צה"ל' עומדת גאולה אבידן, חברת הוועד המנהל של רשות השידור. הדבר דומה לכך שאמנון אברמוביץ' מחדשות ערוץ 2, יעמוד בראש ועדה שתפקח על התכנים המשודרים בחדשות 10. עד היום לא נוסחו כללים ונהלים ברורים שיוצקים תוכן לפעילותה של ועדת גלי צה"ל, אך למרות זאת חברי הועדה מתכנסים פעמיים בשנה, ומאשרים אוטומטית את לוח השידורים של התחנה – ללא כל התחשבות ב-2400 תלונות שהוגשו לממונה על פניות הציבור נגד גל"צ בשנים 2007-2011. עיתונאי גלי צה"ל כפופים לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, אך לא מחויבים לו. במילים אחרות, אין דין ואין דיין.

אך גם אם תאורטית ועדת גלי צה"ל היתה גוף בעל שיניים וחסר פניות, המצב לא היה משתפר. להיפך, האבסורד אף היה גדל. לפי הוראת החוק, במקרה של סתירה בין המפקח הצבאי של גל"צ – קצין חינוך ראשי, לזה האזרחי – ועדת גלי צה"ל של רשות השידור, ההוראה האזרחית גוברת על זו הצבאית. במילים אחרות, מרב מיכאלי יכולה לקרוא לאמהות, מעל גלי האתר של התחנה הצבאית, לא לשלוח את ילדיהן לצבא "בגלל הכיבוש", אך כל שנותר לרמטכ"ל לעשות הוא להתלונן, כאחרון האזרחים, לגברת אבידן מועדת גלי צה"ל ברשות השידור. דריסת הרגל של הצבא בגלי צה"ל מסתכמת במורא שמטיל הרס"ר המיתולוגי של התחנה, רס"ב אבי בן חמו, על חיילי התחנה.

הגורם היחיד שיש ביכולתו יכול להשפיע על רוח התכנים בגל"צ הוא שר הביטחון, שבאפשרותו להחליף את מפקד התחנה (כפי שעשה ברק עם יצחק טוניק ב-2011), או אפילו להחליט על סגירתה. אך נדמה כי אין לובי חזק יותר מאשר הלובי של גל"צ – המורכב מקליקת עיתונאים, בוגרי התחנה. זו, ככל הנראה, הסיבה העיקרית שאף שר ביטחון לא מתנדב להתאבד פוליטית ולפעול לסוף דרכה של גלי צה"ל.

להשיב את גלי צה"ל לחיילים

סדר היום של גל"צ משרת את הצד השמאלי של המפה הפוליטית (בספטמבר האחרון נפגשו חיילי גל"צ עם מסתננים מדרום תל אביב, בהזמנת הקרן החדשה), וגם כמה שעות בקשיש בדמות 'קולה של אמא' או משלוחי מנות לחיילים לא ישנו את התמונה. התחנה הצבאית נגועה לא רק באינטרסים פוליטיים, אלא גם מפלרטטת עם ניגודי אינטרסים של גוף שמצד אחד מעסיק חיילים ומצד שני מייצר כסף.

הקריאה של ראשי תנועת בני עקיבא לצעירי הציונות הדתית להתגייס לגל"צ כדי לקדם מעמדו של המגזר הדתי-לאומי נכונה מבחינה פרקטית, אך מחטיאה את המטרה במובן המהותי: אסור שגלי צה"ל, כתחנה צבאית הממומנת מכספי משרד הביטחון, תהיה מזוהה עם גורם כלשהו במפה הפוליטית, משמאל ומימין.

סיטואציה בה חייל על מדים מתחכך עם פוליטיקאים מתוקף שירותו הצבאי מייצרת עוול משולש: חוסר אתיקה בוטה; אי-תרומה של החייל, גם באופן העקיף ביותר, לביטחונה של מדינת ישראל; והשגת יתרון לא הוגן ולא הגון, בדמות צבירת ניסיון וקשרים בתחנה הצבאית, על פני הנחלאווי או הצנחן שרוצים להיות עיתונאים באזרחות, אך בשלוש שנות השירות, שמים את האינטרס הלאומי לפני האישי.

גלי צה"ל אכן נחשבת לתחנה איכותית המהווה חממה מוצלחת לאנשי תקשורת, אך עם כל הכבוד, תפקידו שלו צה"ל אינו כרוך בהכשרת עיתונאים, עורכי דין או ציירי העתיד של ישראל, אם אין לצבא צורך בתפקידים אלו. זאת בשונה אפילו מכתב 'במחנה', שבניגוד לקולגה מגל"צ, מייצר תוכן המיועד כמעט כולו לחיילים.

בסופו של יום, עיתונאים איכותיים ומוצלחים ימשיכו לצמוח, כפי שצומחים בכל העולם, גם בלי שניגבו חומוס על מדים באבו חסן. אזרוחה של גל"צ יגביר את דמותה הדמוקרטית של ישראל, יכונן צדק חברתי בדמות הרחבת שיוויון ההזדמנויות וגיוון העיתונאים בתקשורת, יחסוך כסף לצבא ובעיקר ישים סוף לפארסת החמאסניקים שעולים לשידור ברדיו של צבא ההגנה לישראל. כעת, נותר לגלות למי מהפוליטיקאים, שמבקשים בימים אלו את קולנו, יהיה את האומץ להשיב את גלי צה"ל לחיילים.