תקיפת החיזבאללה היא תזכורת כואבת למוגבלותן של פרשנויות על כוונות האויב.
תקיפת החיזבאללה היא תזכורת כואבת למוגבלותן של פרשנויות על כוונות האויב • העובדה שצה"ל הפך למטרה הפגיעה ביותר עבור הטרור מעוררת דאגה • למרות הכל, יש להכניס את האירועים למסגרת התמונה הכוללת, שבמרכזה עומד הכוח העולה והמסוכן ביותר באזור: איראן
הנה ההערכות שרווחו עד ה-18 בינואר, כאשר בוצעה התקפת החיסול בקוניטרה נגד גנרל במשמרות המהפכה וג'יהאד מורניה: חיזבאללה מעורב עד צוואר במלחמת האזרחים בסוריה; הוא מושקע שם כספית ובכוח אדם; והבוץ הסורי בולע את מאמצי חיזבאללה ואיראן גם יחד במאמציהם להציל את משטר אסד. מנגד, בלבנון לא רוצים לשמוע על כל התגרות חיזבאללאית שעלולה להחזיר את הגלגל לאחור, למלחמת 2006, לימי הדאחייה. אין כסף, אין כוח, אין רצון, אין אינטרס. נשמע מוכר מאיזה קיץ?
ואז: בום! אין כסף, אין כוח, אין אינטרס… או שאולי כן. רק בתחילת השבוע העריך אחד המומחים, דייויד שנקר, ממכון וושינגטון, כי "חיזבאללה יחשוב פעמיים לפני שיגיב בכוח על התקיפה שבה חוסל בכיר במשמרות המהפכה יחד עם ג'יהאד מורנייה בקוניטרה. הלחץ עליו להגיב הוא עצום. אבל הדבר האחרון שחיבאללה זקוק לו עכשיו הוא הסלמה עם ישראל שתהפוך למלחמה". הפרשנים ומומחי המודיעין בישראל לא היו כותבים זאת טוב יותר. אכן, יתכן שהם חשבו פעמיים. בכל אופן, הפיגוע בו נהרגו שניים מחיילינו בא בתגובה לחיסול בקוניטרה, והוא כואב. אז בואו לא נתיימר לדעת מה טוב לאויב.
כשיש ג'יהאד עפים שבבים
מצד שני, המחשבה שישראל יכולה להימנע מכך שיעופו ריקושטים שיפגעו בנו לאורך הגבול כאשר מצפון ערוך אוסף חסר תקדים של ארגוני טרור ג'יהאדיסטים ומדרום חמאס, היא מחשבה תמימה וילדותית. ישראל לא יכולה לזחול בגבול הגולן ובגבול הלבנון מתחת לעשבים, כדי לא לספק עילה לחיזבאללה לירות ולפגע. הם הרי כבר עשו זאת השנה, בלי שחוסלו להם בכירים. זה גם היה בגזרה הצפונית של רמת הגולן, אלא שהמחיר היה אז מטען וארבעה פצועים.
מכל אוסף התגובות שעמדו בפני חיזבאללה הוא הוציא לפועל את זו הפשוטה ביותר באזור שהכי ניתן לאיתור האש, באזור הר דב. צריך להזכיר בהזדמנות זו שעד היום, קרוב לתשע שנים לאחר חיסולו של מורנייה הגדול, עימאד מורנייה האב, עדיין לא הצליח חיזבאללה לבצע את פיגוע הנקם שלו. ייתכן שיכולותיו בכל זאת מוגבלות. יתכן שהוא בכל זאת מורתע. כי פיגוע בסדר גודל שנסראללה אולי חושב עליו עלול לדחוף את ישראל למלחמה.
מה שצריך להטריד את צה"ל זה שהוא הפך לפגיע. עצם המחשבה שמכל אופציות הפיגוע כוח של צה"ל הוא הדבר הכי חשוף – זה מצב לא טוב. שוב ושוב זה קורה ובאותם אזורים.
איראן, המקל והגזר
עד כמה שהדבר לא נעים, לאחר הסבב הזה אין לישראל עניין להסלים באיזו תגובה כואבת במיוחד ובלתי צפויה. יש לישראל בהחלט עניין שמצב השחיקה שחיזבאללה נתון בו היום יימשך. כ-5,000 לוחמי חיזבאללה מועסקים בסוריה. כ-1,000 מחבלי חיזבאללה נהרגו בשלוש השנים האחרונות בסוריה. אין סיבה לתת למנגינה הזאת להפסיק.
אז האם ישראל טעתה כאשר חיסלה את הבכירים באזור קוניטרה ב-18 בינואר? התשובה היא לא, וזאת בניגוד לכל מיני פרשנויות שעל פיהן כל מה שקורה על הר הגעש המזרח תיכוני הוא בשליטה ישראלית. היה זה ראש המוסד תמיר פרדו שאמר לא מכבר לסנטורים אמריקנים שביקרו בארץ, כי במשא-ומתן הגרעיני עם איראן צריך להקפיד על צירוף של גזרים ומקלות; ובזמן האחרון, הוא גרס, יש יותר מדי גזר ופחות מדי מקל.
למעשה, אין שום מקל, כאשר האיראנים מתרשמים מהתנהגות אובמה ומהתבטאויות הדובר הישראלי שלו אהוד ברק, שהאופציה הצבאית הצטמצמה ממינימום לאפס. לכן פעולה נועזת, החורגת מהתגובות הפייסניות הרגילות של ישראל, צריכה לתרום משהו בנושא המקל. האיראנים לא יכולים להגיד שהם יודעים מה מתחולל בראשיהם של נתניהו ויעלון, גם אובמה בסימן שאלה. זה מצב יותר טוב. האם ישראל רוצה להקצין את האיראנים ליד שולחן המשא-ומתן כדי להכריח את האמריקנים להיות יותר תקיפים? זאת אפשרות. אבל האפשרות הלא-פחות סבירה היא, ש"אגרוף בין העיניים", כפי שכינה עמירם לוין את חיסול גנרל משמרות המהפכה, צריך לגרום להם דווקא לחששות ולריכוך עמדות.
אופציות מוגבלות
ועם כל זאת, כל חילופי המהלומות בגולן הם שוליים ליד "התמונה הגדולה". מצב האיראנים טוב מכפי שהיה אי פעם, מלבד בצד הסבל הכלכלי שלהם – בגלל הסנקציות ובגלל המפולת במחירי הנפט. זה עתה הם רשמו הישג אדיר בנפילה של תימן. הם שולחים זרוע באיגוף אנכי המאיים על ערב הסעודית מהעורף. הם משיגים שליטה יחסית במצרי באב אל מנדב בכניסה לים סוף. ובמרחב של מרכז המזרח-התיכון הם מציגים נוכחות צבאית ופוליטית שמשמעותה איום קבוע על ישראל מצפון ומדרום. הם מנסים לבנות קשת שיעית שמשתרעת מעיראק ועד מורדות הלבנון. דווקא הארגונים הסונים בנוסח אל נוסרה ודאעש מפריעים להם.
בפני ישראל עומדת דילמה שהוצגה כבר לפני שנתיים: האם בשלב מסוים כאשר איום הטרור בגבול הגולן יתגבר, יש מקום לכיבושה של רצועת ביטחון, בעיקר במורדות המזרחיים של החרמון. יש אומרים שלא רק שזה לא נמצא בקלפים, זה גם לא בדי-אן-איי של צה"ל מודל 2015. הסיבה שבכל זאת, מהלך כזה לא משתלם מבחינה אסטרטגית היא, שרצועת ביטחון לא תקנה ביטחון לישובים האזרחיים. היא תגזור על צה"ל מלחמת היתקלויות קבועה על הגבול שיזוז מזרחה, ומנגד לא תיתן שקט לישובים האזרחיים משום שדבר לא ירתיע את מחבלי חיזבאללה, דאע"ש או אל-נוסרה מביצוע ירי רקטות מעל ראשו של צה"ל ועל ראשי האזרחים. כך שאנחנו נשארים עם האופציה הקיימת – של שמירה על מאזן הרתעה באמצעות פעולות נועזות מסוג זו שבוצעה בקוניטרה, כאשר תג המחיר ידוע לנו.
מר לורד היקר
אני מתפלא על גישתך התבוסתנית האופיינית לוועד הקהילה היהודי בא״י. זו הסיבה שבמשך 65 שנה אין שלום, אין הרתעה, ואין הכרזת מלחמה כפי שכל מדינה נורמלית היתה עושה במצב זה. מי שלא מוכן לשלם את המחיר יצטרך להצטופף במרחבים המוגנים בגטו היהודי ולשלם מחיר גבוהה יותר
לורד מחמיץ את האופציה הפשוטה ביותר: התערבות במלחמת האזרחים בסוריה בצורה חשאית כדי להטות את הכף לכיוון המורדים.
לשם זה, אין בהכרח צורך בהסלמה כרגע, כי יש דרכים אחרות לעזור – אבל אם תהיה הסלמה, עליה להיות מול חיזבאללה וכוחות אסד בגולן.
לורד טוען ש"אין סיבה לתת למנגינה הזאת להפסיק" – אבל בסופו של דבר, המנגינה תפסק מעצמה והמלחמה בסוריה תסתיים בתוצאה כלשהי. יש לנו עניין אדיר שהתוצאה תהיה כזו שאנו רוצים, ומתישהו השיקול הזה צריך לגבור על שיקול הארכת המלחמה. ישראל כבר הזניחה פעם אחת זירה כזו (אירן-עירק) מאותו שיקול שלורד מציין, והתוצאה היתה כמעט-נשק אטומי בידי סאדאם (מדובר בתוכנית של 1991, לא המדומה של 2003).
לכן עלינו לדאוג שהתוצאה בסוריה תהיה הפסד אירני, כדי לגדוע את הזרוע האירנית כל עוד זה קל יחסית. אירן רחוקה מישראל היא אירן שהרבה יותר קל להגן כנגדה. הבונוס יהיה שהמורדים יטפלו בחיזבאללה בשבילנו אחרי שישתלטו על סוריה. וכן, אין שום ספק שהם שונאים אותנו ומתישהו יתפנו כדי לתקוף אותנו – אבל הם לא יתקרבו לנשק אטומי או לשליטה אזורית.
לדעתי אתה טועה.
הסיבה שהחיזבאללה פנה לאו"ם וביקש לסיים את הבלאגאן בצפון, היא בגלל שברור לו שאם ישראל תרצה (ותיאלץ) להגיב, כל מה שיהיה צריך לעשות הוא לפגוע בכמה מוקדים חשובים של החיזבאללה ליד אזורים סוניים בלבנון, דבר שיגרה את הסונים לפגוע בשיעים בלבנון (כמו כרישים שמרגישים שיש קורבן במים). אנחנו לא נילחם בחיזבאללה, אבל נגרום לו שהוא יישחט ע"י הסונים.
ישראל לא צריכה שהסונים (דאע"ש ואל-קאעידה) יטפלו בו "בשבילנו". אנחנו לא רוצים ולא צריכים לשלם מחיר כלשהוא אחר כך. כל שישראל צריכה לעשות הוא להכין את הקרקע, ושחיטת השיעים בלבנון תיעשה מאליה, ללא מאמץ נוסף מבחינת ישראל.
רק שבמצב כזה אתה תקבל את הזבל הסוני, שהוא לא פחות גרוע מהזבל השיעי.
כרגע, עם נסראללה יש הבנות שבשתיקה – הוא פוגע בנו קצת, אנחנו פוגעים בו קצת, והשקט בסה"כ נשמר. כך אזרחים משני הצדדים יכולים להמשיך בחייהם.
תנסה להשיג שקט כזה ממנהיג אחר שיהיה באזור, אם יהיה באזור בכלל (אבו-באכר אל בגדדי והיימן אל-זואהירי נמצאים רחוק מאד מפה, ואין איך לאיים עליהם).
לדידי, הדרך להבהיר לחיזבאללה שמאד כדאי לו שלא להתעסק עם ישראל ובטח ובטח לא לפגוע בישראל וביהודים בכל מקום בעולם, היא להבהיר (ולבצע) שכל אקט מלחמתי מצידו יגרור סיפוח ישראלי של 5 ק"מ מאדמת לבנון, בכל יום שהאקט המלחמתי מתקיים.
המוסלמים אוהבים לדבר על 'צומוד'? מצוין, נשתמש בזה לרעתם.
אנונימי, הרעיון שבו "נעזור" לחיזבאללה להישחט ע"י הסונים הוא בדיוק מה שאמרתי, אבל בניגוד לך נראה לי שכדאי לעזור קצת כדי להבטיח שזה יקרה עכשיו (לא כאיום, אלא כתוכנית שנבצע עכשיו). מה לעשות וה"רציונליות" שלהם לא מרשימה. להיפך – עדיף אויב טיפש מאשר פיקח, ועדיף אויב שמקומם עליו את כל העולם במקום כאלו שמעודדים את העולם למכור אותנו. עדיף גם אויב ללא גישה ולו תיאורטית לנשק אטומי. לאירן יהיה מספיק כסף אחרי הסכם רע כדי לבנות מחדש את צבאה וליצור איום גרעיני וקונבנציונלי מצפון – למה אנחנו צריכים את זה?
באשר להבנות – יש לנו גם כאלו עם המורדים כרגע בגולן, וזה עובד לא רע, כך שלדעתי אין הבדל של ממש כאן. גם הם מוגבלים עקב מלחמת האזרחים, וגם הם יפסיקו להיות מוגבלים כשהמלחמה תסתיים – בדיוק כמו החיזבאללה. והשיטה שאתה מציע בסוף תעבוד באותה מידה אם מדובר בסונים או שיעים.
בקצרה, הזבל הסוני עדיף במצב הנוכחי, בגלל שהוא חלש וטיפש יותר. הדרך שאתה מציע תעבוד בטווח הקצר, אבל אם אירן תשיג נשק אטומי ותנצח בסוריה – תגרום לצרות צרורות בהמשך הדרך.
אני לא פרשן ולא מומחה אבל על סמך נסיון העבר ברור לי שישראל תבליג ואם לי ברור אז גם לאיראנים. מבחינתם אין שום סיכון בהתגרות ולכן לא ברור מה הפתיעה את הפרשנים המכובדים כולל הפרשן הנוכחי.
כמו כן הצגת כיבוש רצועת ביטחון כאלטרנטיבה יחידה על מנת להצדיק את מדיניות ההבלגה זה עיתונאות במיטבה.
בדיוק להיפך. אנו צריכים להיות מרוצים מכך שהנקודה הפגיעה ביותר היא צה"ל. זה אומר שצה"ל עושה את תפקידו בהגנה על האזרחים. מה-גם, שתקיפה נגד יעד צבאי היא לגיטימית, בעוד תקיפה כנגד יעד אזרחי היא טרור.
האם צה"ל נערך בהתאם, היה יכול למנוע/לסכל? זו כבר שאלה אחרת.
נכון שתקיפת יעד צבאי היא לא בהכרח פשע מלחמה או טרור, אבל זה לא הופך אותה ללגיטימית. במקרה הזה, פשוט מדובר בפשע בינלאומי אחר (תוקפנות כנגד מדינה אחרת), מצד רקגון שכל עילת קיומו היא פשע אחד גדול.