התרגיל של יו"ר בית הנבחרים ביינר הזכיר גם לאגף הדמוקרטי הניצי כי ישנו שיקול שגובר על כל השאר: מעמד המפלגה, בייחוד לקראת הבחירות לנשיאות 2016.
עם כל הכבוד לישראל, הנאום של נתניהו בקונגרס אינו הסיבה העיקרית לנסיגת הדמוקרטים מחוק הסנקציות על איראן • מוביל החוק, הסנאטור מננדז, לא שינה את דעתו ביחס לאיראן: "מושכת את המשא-ומתן במכוון" • התרגיל של יו"ר בית הנבחרים ביינר הזכיר גם לאגף הדמוקרטי הניצי כי ישנו שיקול שגובר על כל השאר: מעמד המפלגה, בייחוד לקראת הבחירות לנשיאות 2016
המציאות הזו כבר הפכה לסוג של פארסה. אחרי ה"קווים האדומים" שאסד חצה כל פעם מחדש, גם הדד-ליין של אובמה והמעצמות לשיחות הגרעין כבר מתחיל לאבד ממשמעותו. ובכל זאת, נדמה שהפעם ממשל אובמה באמת פועל נגד השעון. לאחר שהתאריך האחרון לחתימה על הסכם מסגרת בין המעצמות לאיראן נדחה כבר כמה פעמים, אפילו בתוך המפלגה הדמוקרטית מאותתים לנשיא כי לא יאפשרו הארכה נוספת לאחר ה-24 במרץ.
המנטרה החוזרת בחודשים האחרונים – הן בפי הממשל האמריקני והן בפי האיראנים – היא "גישור על פערים", אך כמעט תמיד היא מלווה בתוספת: "מוקדם מדי לדעת" אם המשא-ומתן יצלח. בפסאודו דד-ליין האחרון הימר איש הבית הלבן והפנטגון לשעבר מייק דוראן שהסכם לא יושג בזמן. הוא צדק. קיים יסוד סביר להניח שכך יקרה גם בסבב הנוכחי.
עד לפני מספר ימים הייתה תקווה שהפעם הרוטינה תשבר. בחודש דצמבר 2013 הונח חבל על צווארם של קרי ואובמה (ובל נשכח גם את האייתוללות), בדמות חקיקה להחרפת הסנקציות על איראן. את המהלך הובילו שני סנאטורים – מארק קירק מהמפלגה הרפובליקנית ורוברט מננדז מהמפלגה הדמוקרטית. שיתוף הפעולה בין הסיעות נדרש כדי לעקוף את אובמה כאשר הלה יטיל וטו, כפי שכבר הכריז שיעשה בשבוע שעבר בנאום מצב האומה. אז, הקונגרס יאלץ להשיג רוב של שני שליש מהקולות.
אתמול הנשיא רשם לעצמו ניצחון והשיג מרווח נשימה, כאשר מננדז כתב לנשיא כי הוא, יחד עם סנאטורים דמוקרטים נוספים, מושכים את תמיכתם בחוק.
עבור גורמים רבים, ההכרזה של נתניהו כי ייסע לוושינגטון לנאום בקונגרס לא יכלה לבוא בזמן נוח יותר. בארה"ב ובישראל בעיקר, על רקע הבחירות הקרבות ובאות, הפכו את החלטתו של ראש הממשלה לחזות הכל, והציגו אותה כקש ששבר את גב הגמל. יש בכך מן האמת, אך כפי שדיווחנו כאן ב'מידה', הדמות העיקרית שמככבת במחול החרבות הפנים-אמריקני אינה ראש הממשלה הישראלי, אלא דווקא מי שהזמין אותו לדבר, יו"ר ודובר בית הנבחרים ג'ון ביינר. ולא רק; ישנו פיל נוסף המהלך לו במסדרונות בוושינגטון, שאף אחד לא מדבר עליו – מעמד המפלגה הדמוקרטית לאור הבחירות לנשיאות ב-2016.
פשרה במחנה הדמוקרטי
מזה תקופה ארוכה שהסנאטור מננדז מתבטא בחריפות רבה נגד אובמה. רק לפני שבוע תקף את הנשיא באופן חסר תקדים ואמר כי "ככל שאני שומע יותר את דבריו הממשל [של אובמה] כך הם נשמעים יותר כמו עמדות שמגיעות היישר מטהראן. [דבריו] מזינים את נראטיב הקורבנות האיראנית, כאשר למעשה הם אלו שחטאו בחטא הקדמון עם תוכנית נשק גרעיני לא-חוקית שנמשכת מזה כעשרים שנה".
למרות שמשך את תמיכתו מהצעת החוק לעת הזו, מי שקורא את המכתב ששלח מננדז לאובמה יכול לדמיין סיומת שונה לחלוטין. לאחר פתיחת נימוסין שמבהירה כי הסנאטורים החתומים עודם עומדים מאחורי הנשיא ומאמציו להשיג הסכם טוב באמצעות משא-ומתן, הבהיר מננדז: "נותרנו סקפטיים באשר למחויבותה של איראן לערוך ויתורים הדרושים כדי להדגים לעולם שתוכנית הגרעין נועדה לצרכי שלום באופן בלעדי". בהתחשב בהיסטוריה של איראן, הוסיף וכתב, "אנו מודאגים מכך שאיראן מושכת את המשא-ומתן במכוון, כדי לשפר את המינוף שלה בשולחן הדיונים". לפני שחתם את המכתב ב"הבנה לחששות הנשיא מפעולות הקונגרס", מננדז חזר והדגיש את חשיבות החוק בעיני החתומים: "אנו מאמינים כי הצעת החוק הזו, כפי שהוצגה, היא הגיונית, פרגמטית… ושולחת מסר חזק לאיראן ולקהילה הבינלאומית".
על רקע זה עולה השאלה המתבקשת: מה גרם למננדז ולאגף הניצי בקרב הדמוקרטים להתקפל?
מננדז תוקף את הבית הלבן, 21 בינואר
למעשה, משיכת הצעת החוק היא פשרה שהושגה בין שני כוחות הפועלים במפלגה הדמוקרטית. עדות לקיומה של המחלוקת באה לידי ביטוי בוועדת יחסי החוץ של בית הנבחרים. יום לפני שמננדז וחבריו משכו את ידם מהצעת החוק, פרט חבר הקונגרס והאיש השני בחשיבותו בוועדה בראד שרמן (דמוקרטים) את הצורך הרב שיש בהטלת סנקציות. הוא הדגיש בדבריו את העובדה שניתן "להשיג פשרה עם הממשל" ביחס להצעת החוק, זאת בתנאי שהממשל מבטיח כי זו הפעם האחרונה שתתקיים הארכה.
ראויה נוספת לפילוג הקיים בתוך המפלגה ניתן היה למצוא בפרשיית נתניהו-ביינר-אובמה. כאשר אפילו גורמים (מעטים) ב'פוקס ניוז' הימנית מבקרים את נתניהו, קצרה הדרך להסיק כי הדמוקרטים נעמדו דום מאחורי מנהיגם הנערץ. אך מי שממפה את השתלחויות הבית הלבן מגלה, כי האמת היא שהביקורת על המהלך של ביינר בקרב המפלגה הדמוקרטית לא הייתה כה נחרצת, גורפת וחד-משמעית, כפי שהיינו מצפים.
עם הפנים ל-2016
לכל אורך התקופה הפעיל אובמה לובי חזק כדי להבטיח כי לא יתקיים רוב שיבטל את הווטו שלו, ולכך נוסף עתה גם המהלך של ביינר. כל אלו, תוך כדי שההפסד בבחירות האמצע עדיין נותן את אותותיו בשטח, הזכירו למפלגה הדמוקרטית כי היא עדיין מפלגה אחת וכי בסופו של יום ישנה מטרה משותפת עליונה: המרוץ לבית הלבן. לדברי גורם בוושינגטון ששוחח עם 'מידה', צריך להבין שלמרות המחלוקת הפנימית ביחס לסוגיה האיראנית, "הדגש הוא לא על הבחירות בלבד, אלא על מעמדה של המפלגה. פגיעה בנשיא משמעותה פגיעה במעמד המפלגה, ופגיעה כזאת היא בעייתית כאשר העיניים נשואות לכיוון הבחירות". הוא ביקש להבהיר כי סוגייה זו לא נוצרה יש מאין. "כאן, הדיון על הבחירות לנשיאות התחיל כבר עוד לפני הבחירות לקונגרס", אמר.
אם כן, יותר ממה שהאקלים במסדרונות וושינגטון מושפע מה-24 במרץ, הוא מושפע מבחירות 2016. כפי הנראה, הדמוקרטים מבינים שהעברת חוק הסנקציות ברוב גדול ובתמיכם תהווה ניצחון כפול לביינר ולרפובליקנים, וזו כבר צפרדע שקשה לבלוע. עתה הסיפור פה יותר גדול מאובמה וכפי הנראה גם מתוכנית הגרעין האיראנית – הסיפור הוא נשיא דמוקרטי ולא רפובליקני. כך, כאשר מננדז מסיר את האיום בחקיקה – על-אף אי-שביעות רצונו הברורה – מצד אחד הוא מאפשר לנשיא לרדת מהעץ של הווטו ומצד שני ממצב את המקל שהוא מחזיק מעל ראשו.
סע, נתניהו סע!
לפני זמן קצר הוזמן ראש ממשלת בריטניה קמרון לוואשינטון על ידי הנשיא אובמה, כדי לעזור לנשיא לשכנע את הקונגרס לבל יטיל האחרון סנקציות נוספות על איראן. הזמנתו נתקבלה בסבר פנים יפות וברצון על ידי כל סיעות הבית שלו בלונדון. קמרון הוא ידיד אמת של ארה"ב. ראש ממשלת בריטניה עומד לפני בחירות בארצו, איש במדינתו לא פצה פיו ולא צפצף על מועד הנסיעה הזה. לדעת הבריטים הזמנתו הינה בעיתה. וגם מבחינתו של אובמה כמובן. כי אכן נוצרה בקונגרס אווירה של אי שביעות רצון מהתפתחות המהלכים במו"מ עם איראן. קבוצת צירים רפובליקנים ודמוקרטים הביעו דאגה מתוכנו המסתמן של ההסכם וגם מן העובדה כי הוא מותיר למעשה לאיראן להיות מדינת סף גרעינית (מצב אליו היא מתקרבת במהירות), ועוד כשהיא מצויידת בגושפנקא מדינית בין לאומית. כל זאת תמורת הסרה מלאה של הסנקציות הכבדות מאד, המוטלות עליה עכשיו ולזכות אותה סופסוף בהרבה מאד אוויר כלכלי לנשימה…
לישראל בעיה מורכבת, ההולכת והופכת להיות קיומית ממש. איראן כמדינת סף גרעינית תגביל מאד את יכולת התגובה של ישראל, במיוחד כנגד פרובוקציות מצד ארגוני טרור כמו החמאס והחיזבללה. ההרתעה השולטת כיום במערכת היחסים המורכבת בינינו לבין ארגוני הטרור הנזכרים, תפחת עד מאד. הירידה הצפויה במשקלה הפוליטי של ישראל משחקת אף היא תפקיד בתשבץ המורכב הזה. בהעדר גיבוי מדיני במיוחד בארה"ב ובאירופה יקשה על ישראל לנהל שוב מערכה נוסח צוק איתן במהלך השנים הבאות.
נתניהו הוזמן על ידי קבוצה מעורבת של חברי סנט דמוקרטיים ורפובליקניים, להופיע בסנאט ולהסביר מדוע ההסדר המסתמן איננו טוב ואף מזיק, לא רק לישראל אלא גם לבעלות בריתה. הוא יביא באמתחתו סיפור "טרי" יחסית: צילומים שימחישו את התחמשותה של אירן גם בטילים כבדים, ארוכי טווח. בעלי יכולת שיגור למרחקים גדולים. בין-יבשתיים. מאבקה של ישראל, הוא יסביר לצירים, איננו רק למען ישראל הוא למען כל העולם החופשי.
שוב פעם הולך העולם המערבי להסכם נוסח מינכן. זו לא קלישאה, שכן עכשיו חוזרת ונוצרת אותה סיטואציה בסיסית המולידה תמיד הסכמים מעין אלה: מדינה דמוקרטית עייפה מול משטר המנוהל על ידי אנשים נחרצים בדעתם ספק משיחיים, ואף נלהבים באמונתם. ההסטוריה כבר לימדה אותנו את מהלך הדברים הצפוי, אם לא יעשו מאמצים לקטוע את סדר הדברים הידוע.
לכן בעיניי נתניהו דומה לילד הסותם באצבעו את החור בסכר, על פי הקלישאה הידועה. האגדה מספרת כי הפעולה הזו הייתה יעילה מאד, שכן ההולנדים הרוויחו זמן יקר. כך גם עכשיו, שכן בינתיים מתגבשים כוחות, במיוחד בקונגרס האמריקאי המסוגלים לעצור את השיטפון המאיים מאחרי הסכר- ולעשות זאת בזמן, עדיין. אפשר ללמוד לפעמים גם מסיפורי האגדות. יש להם תמיד מוסר השכל,
העלבון של האמריקאים בשל "העובדה" כי ביקור נתניהו נעשה ללא תיאום עם הבית הלבן, נופח מעבר לכל שיעור. לפני ימים אחדים התברר כי יושב ראש בית הנבחרים האמריקאי, ג׳ון בוהנר הודיע גם הודיע לבית הלבן על הזמנתו של ראש הממשלה לנאום בקונגרס. לכן לא היתה שום חריגה מהנהלים. ראוי לציין בהקשר זה כי יו"ר בית הנבחרים הוא האיש השלישי בחשיבותו בהיררכיה האמריקנית, והשני אחרי סגן נשיא ארה"ב, למלא את מקומו של הנשיא מתוקף מעמדו ותפקידו. עדכון הבית הלבן הוא חלק מקשר יומיומי בין לשכות הבכירים, והמוזמן, קרי ראש הממשלה, הוא האחרון לעדכן את מזמיניו על הגעתו…
אין לנו אלא לסיים מאמר זה בקריאה לראש הממשלה: סע נתניהו, סע! ולוואי ותצליח בשליחותך למען עם ישראל!
לדעתי צריכה לצאת קריאה לתקוף את איראן גם במחיר מלחמה. האם אנו סומכים על ראש הממשלה שלא יכנע לתקשורת ולשמאל?