ביקורת ספר: 'האנוסים – זהות כפולה ועליית המודרניות' מאת ירמיהו יובל (הוצאת כתר).
ביקורת ספר: 'האנוסים – זהות כפולה ועליית המודרניות' מאת ירמיהו יובל (הוצאת כתר) • התזה שבאמצעותה קושר יובל בין תופעת האנוסים בספרד לבין הופעת המודרנה נשענת על כרעי תרנגולת • למרות רוחב היריעה והלמדנות של הספר הוא לא מצליח להבהיר את הסיבות לתופעת האנוסיות
שני המושגים המרכזיים שעליהם נשען ספר זה, שהוא תיאור וניתוח היסטורי של תופעת האנוסים, הם מושגים בעייתיים: המודרניות או המודרנה, ו"הזהות ההטרוגנית של היחיד" (הנגזרת מהמושג הראשון). לפני שנדון בבעייתיות זו, צריך לשבח את הספר על רוחב היריעה והלמדנות. אלה בולטים עוד יותר בהתחשב בעובדה שהמחבר הוא פילוסוף ואינו היסטוריון, ואף על פי כן הוציא מתחת ידיו חיבור היסטורי מובהק.
בתחום זה יש להעיר לפחות, כי הניתוח ההיסטורי של התופעה לוקה בחסר, באשר אין המחבר מתמודד עם השאלה, מדוע היתה תופעת האנוסים תופעה אִיבֶּרית בלבד? אמנם הוא נוגע פה ושם בזהות הספרדית הפגומה (ספרד היא כידוע ישות גיאוגרפית שהיתה נתונה לשלטונן של שתי דתות עולמיות במשך פרקי זמן כמעט שווים) והוא טוען, ובצדק, כי הרקונקוויסטה, הכיבוש הנוצרי של ספרד המוסלמית, היא הבסיס לזהות הספרדית החדשה, שמסיבות המיוחדות לה כפתה על היהודים התנצרות, ואחר כך גירוש.
ואולם, השאלה היא, האם הרקונקוויסטה היתה מקרה? האם העובדה שספרד נכבשה (כך בפירוש) על ידי שני מלכים – פרננדו ואיסבל – מצפונה היא היא המסבירה את השפעת האנוסים והגירוש, ואת הניצחון הסופי של הנצרות. מדוע לא היתה, למשל, תופעה דומה גם בקרב שכנותיה הצפוניות של ספרד, שעברו אף הן תהליך של גיבוש לאומי – צרפת ואנגליה? ייתכן שהסיבה לכך היא עוצמתה של יהדות ספרד בתקופת שלטון האיסלם, אך עוצמה זו לא היתה מסוגלת לאיים על הנצרות הספרדית. אדרבה, יותר משהיהודים איימו או השפיעו על ספרד הנוצרית עשו זאת האנוסים עצמם, דבר שירמיהו יובל אינו מתייגע מלהדגיש חזור והדגש. אם כך, האין זו אירוניה היסטורית שהאינקוויזיציה, שתבעה התנצרות, יצרה בכך איום מחודש על הזהות הספרדית. עד כדי כך שחלק גדול מהרקמה התרבותית הספרדית בדורות המאוחרים יותר נוצר על ידי חדירתם של האנוסים.
הסיבות לתופעת האנוסים אינן ברורות
גם הדיון ב"טוהר הדם" הספרדי, שיובל רואה בו הטרמה של הגזענות המאוחרת (בנוסח המאה ה-20) אינו משביע רצון. הרי לפי ההיגיון הגזעני, הגירוש צריך היה להקדים להמרת הדם מאונס, או שמא לא העזו עדיין במאה ה-15 בספרד לעשות מה שעשו באנגליה ובצרפת קודם לכן? אין בכך היגיון. אילו גורשו היהודים מספרד ולא היו נאלצים להתנצר, מה היה מהלך ההיסטוריה היהודית והאירופית במאות שלאחר מכן? והאם היינו עדים לתופעת "האחר שבפנים"? היחס הדיאלקטי בין שתי התופעות – הניצור והגירוש – אינו נידון בספר בצורה מעמיקה. ומשום כך, הסיבות האמיתיות לתופעת האנוסים אינן ברורות.
הדיון בסיבות להקמתה של האינקוויזיציה ובפעילותה אף הוא אינו מספק. אם היתה מכשיר בידי המלוכה המתגבשת, מדוע לא הצליחה המלוכה הספרדית לשמור על כוחה הפוליטי מאוחר יותר, כשהיה בידיה מכשיר רב עוצמה שכזה? הסיבות לפיגור הספרדי לעומת צרפת ואנגליה נעוצות אולי בהיעדרה של זהות לאומית ברורה למרות פועלה של האינקוויזיציה.
מצד שני, בכל מה שקשור בהשלכות ובהשפעות האנוסים, נראה כי יש כאן הפרזה גדולה. יובל רואה באנוסים הטרמה של המהלכים ה"מודרניים" העיקריים: הסובלנות, הרב-ערכיות והרבגוניות התרבותית, הקוסמופוליטית, החילוניות, המסחר החופשי, הקפיטליזם, ובעצם, מה לא? האם העידן החדש על ריבוי גווניו נולד מאותה תופעה יהודית-איברית, שעם כל חשיבותה לנו היא משנית בתוך מכלול הגורמים ההיסטוריים של העת החדשה? יקצר המצע מלתאר את שורשי מה שיובל מכנה "מודרניות", אבל להעמיד את כולם על המקור האנוסי, נראה כהפרזה רבתי. זה יכול לשמש היטב היסטוריונים יהודים אתנוצנטריים, או אנטישמים גלויים, לראות ביהודים "הנדחקים לראש התור" את סיבת הסיבות לתהליכים מרכזיים היום. מדעת או שלא מדעת מבטא כאן יובל, היהודי החילוני, תכונה יהודית עתיקת יומין: אמונה בעם הנבחר שהוא מרכז העולם ומרכזם של דברי הימים.
איך האנוסים מתחברים לברבריות של המאה ה-20?
כדאי גם לשמור על מידה של ענווה בכל יומרה לחשוף את מקורות ה"מודרניות". אירופה של העת החדשה נולדה מתוך ימי הביניים, שכן הנצרות, כדת עולמית, השתלטה על המדינה הרומית כשמאחורי זו האחרונה היו אלף שנים של מסורת מדינית קלאסית. וכך נוצרה שניוּת בריאה בין מדינה לכנסייה; שניוּת שהולידה את מאבק האינווסטיטורה; שניות שהיא היא המקור לחירות המודרנית באירופה. בעוד שהן היהדות והן האִסלאם קדמו למדינה, הנצרות, לעומת זאת, באה אחרי המדינה.
אבל נחזור לשני מושגי היסוד: תחילה מודרניות או מודרנה. זהו מושג עמום כמעט כמו תאומו הרווח כיום – פוסט-מודרניות. מהי מודרנה? דומה שיובל מנסה למרכז את שלל המאפיינים של ההיסטוריה החדשה לכמה קווי מתאר התואמים את השקפתו: מודרנה היא חילוניות, אינדיבידואליזם, סובלנות, פתיחות, ואולי גם אמונה בתבונה ובקִדמה. בקיצור, מודרנה זו נולדה במאה ה-18, כאשר תקופה של "סער ופרץ" אינטלקטואלי יצרה בצרפת הר געש של מחשבה מדינית, שכמותה לא נודעה מאז יוון העתיקה.
הנאורות, שהיא אמה הורתה של המהפכה הצרפתית, הביאה לעולם את האופטימיות הבריאה, אשר הֵגל תרגם אותה אחר כך לרוח הסובייקטיבית ההופכת עולמות ומביאה בעצם לגאולה ארצית. אם זו מודרנה, כיצד נסביר את הפירות המרים שנבטו ממנה: את הלאומנות החדשה (אולי התופעה החשובה ביותר בעולם המודרני), את הניסיונות המפלצתיים להנדסה חברתית כפויה, ואת האידיאולוגיות הקולקטיביסטיות שהביאו למותם של כמאה מיליון בני אדם באירופה והרס וסבל שלא יתואר במאה ה-20?
מודרנה זו אינה מתיישבת עם אותם קווי אופי שהאנוסים הטרימו (לדעת יובל), והיא אינה מתיישבת עם רוח המאה ה-18, ואף לא עם האידיאליזם הגרמני. צריך לומר אפוא שכל הגדרה של המודרניות שלא תכלול את הברבריות החדשה לא תהיה שלמה, ולא תהיה מדויקת.
היהודים במרכז
ואולי המושג הזה מופרך מעיקרו. אולי אין מושג אחד של מודרנה, ולכן כל מסקנה ביחס להיסטוריה החדשה אינה יכולה להישען על מושג בעייתי וחלקי כל כך. מכאן גם שאותה זהות הטרוגנית שהאנוסים הביאו לעולם, לדעת ירמיהו יובל, אף היא חלקית. במאה ה-20 היו מיליוני בני אדם בארצות אירופה שחשו כי הם שייכים לאידיאולוגיה חובקת כול, הזדהו באופן אינטרגרלי עם מטרותיה. והפאנאטיות האידיאולוגית – שהיא אולי ממשיכה את הפאנאטיות הדתית של ימי הביניים – היתה אופיינית גם בחברות דמוקרטיות, למשל, בהתנהגותו של היישוב היהודי לפני הקמת המדינה במאבקים האידיאולוגיים שבתוכו. זו בוודאי אינה זהות הטרוגנית. זוהי זהות אינטגרלית לעילא. ולדעת היסטוריונים רבים עידן ההמונים מתאפיין, למרבה הפלא, בהזדהות אינטגרלית בין אם אידיאולוגית, צרכנית או חומרנית, שהיא ההפך הגמור ממה שיובל מתאר. ובכלל, כל תנועה לאומית או לאומנית מגיעה בסופו של דבר לעמדה האינטגרלית, שבה יש להזדהות הלאומית עדיפות על פני כל האחרות. אין כאן שבר פנימי, או "אחר פנימי" או קרע בלב וכיו"ב התופעות. הלאומן (ועדיין יש היום כאלה יותר משאנו מעלים על הדעת) חש הזדהות שלמה עם עמו ומדינתו.
אם כך, שני מושגי היסוד האלה הם בעייתיים במידה כזאת שכל התֶזה על מרכזיותה של האנוסיות ועל תרומתה למה שקרוי "מודרנה" עומדת על כרעי תרנגולת. אלה המבטאים אותה זהות חצויה ודבקים באותה מודרניות הם המיעוט ולא הרוב. ונדמה, וזו תחושה המתגנבת ללבנו בקריאת הספר, שהיהודים, מכל העמים האחרים, הם היחידים שאצלם שני מושגים אלה תופסים. יש יותר ויותר יהודים או ישראלים שזהותם חצויה והם חשים כי הם מבטאים את ה"מודרנה" (כך גם יהודים בארצות הגולה), ומבחינה זו יובל משקף את המצב היהודי המסורתי בצורה האותנטית ביותר: היהודים במרכז.
האם יש גישה אתנוצנטרית יותר?
הנושא מרתק.
גרושים דומים לגרוש ספרד היו הן מאנגליה והן מצרפת כמו גם מרוב איטליה וגרמניה.
גרוש ספרד ופורטוגל היה המשך והשלמה של אותם גרושים.
אכן לא שמעתי מעולם על תופעות של אנוסים בצרפת ובאנגליה- יתכן שבאנגליה וצרפת לא נתנו ליהודים אפשרות להתנצר.
אבל לא הבנתי את הקשר שבין תופעת האנוסים למודרניזציה –
למיטב ידיעתי ספרד ופורטוגל שקעו לאחר גרוש היהודים ונסוגו לאחור כך שהשפעת האנוסים היתה שלילית על המודרניזציה.
אולי לא נעים לשמוע אבל המודרניזציה פרצה דווקא במדינות הריקות מיהודים צרפת אנגליה דנמרק שבדיה שוויץ ופרוסיה.
דווקא איפה שחיו המוני יהודים או אנוסים יהודים כלומר באימפריות הפולנית העותמאנית הספרדית והפורטוגזית המודרניזציה התעכבה.
כשכמובן יש יוצאים מהכלל כמו הולנד רומא ונציה פרנקפורט ווינה שבהן גם חיו יהודים וגם התרחשה מודרניזציה ויש את
רוסיה הצארית שבה לא חיו יהודים ולא התרחשה מודרניזציה.
המשפט מתתוך הכתבה "האין זו אירוניה היסטורית שהאינקוויזיציה, שתבעה התנצרות, יצרה בכך איום מחודש על הזהות הספרדית" איננו נכון כלל.
האינקוויזיצה לא קיבלה רשות מהאפיפיור (שהקים אותה כגוף כלל אירופי ולא ספרדי בלבד) לעסוק ביהודים שנשארו ביהדותם. תפקידה של האינקוויזיציה היה אחד – לחשוף נוצרים שסוטים מהדוגמה הקתולית, בין אם הם הוגונוטים אם מומרים חדשים (קונברסוס) שלא המירו באמת את דתם. האינקוויזיציה לא עסקה בהמרת דת מעולם.
פרדיננד ואיזבל אכן גרשו את היהודים מתוך אנטישמיות גרידא. אבל לאינקוויזיציה לא היה קשר לגירוש.