חזק מול החמאס: מלחמתו של א-סיסי בטרור

הדחת מוחמד מורסי מן השלטון במצרים עוררה תגובות נגד קשות של תנועת 'האחים המוסלמים' ושותפיה הארגונים הג'יהאדיסטים, ולמרבה ההפתעה גם של ארה"ב • עתה נאלץ הנשיא א-סיסי להתמודד מול הטרור המשתולל בסיני, המושך את תשומת הלב והמשאבים מהאתגר האמיתי והחשוב יותר: הכלכלה המצרית המקרטעת • האם הוא האדם שישקם את 'האיש החולה על הנילוס'?

תנועת 'האחים המוסלמים' אינה משלימה עם תבוסתה. לאחר שמורסי סולק בכוח מן השלטון על-ידי התקוממות עממית רחבה בסיוע הצבא, התנועה פתחה במרי אזרחי מתמשך ויוזמת הפגנות רחוב ללא הרף. חבריה הנמצאים עדיין בעמדות מפתח במשרדי ממשלה וציבור משמשים כגיס חמישי לפגיעה בתשתיות המדינה. הודות למידע שהעבירו, פוצצו עמודי מתח גבוה רבים – מה שהביא ברגע מסויים לירידה של 5% בפוטנציאל החשמל של מצרים. גם תחבורת הרכבות נפגעה כמה פעמים בעיקבות פירוקם של קטעים של מסילת הברזל או פיצוצים בקטרים.

ההפגנות נמשכות אומנם, אך בעוד מספר המשתתפים אינו עולה על כמה מאות, גדלה אלימותן וכך גם תגובתם של כוחות הביטחון המאבדים את סבלנותם. השלטון גם מאשים את התנועה בביצוע פיגועים ברחבי המדינה. המפורסם ביניהם היה ההתקפה על תחנת המשטרה בקירדסה, כפר תיירותי ידוע במערב קהיר, שבמהלכה נהרגו 16 שוטרים. המבצעים, חברי 'האחים המוסלמים', נתפסו, הועמדו לדין והשבוע נידונו לעונש מות. בסך הכל הנזקים של ההפגנות והפיגועים, למעט בסיני, אינם גדולים, אך יוצרים תחושה של חוסר ביטחון בציבור. השלטון נאלץ להפנות משאבים רבים כדי להיאבק בהם ואינו יכול להתרכז באתגר הכלכלי, כפי שהיה רוצה.

במצרים, חמאס הוא דאע"ש

בעיית הביטחון המרכזית נובעת מפעילות ארגוני הג'יהאד בסיני. ב-18 החודשים שחלפו מאז סילוקם של 'האחים המוסלמים' מן השלטון התרחבה מאוד פעולתם של ארגוני הטרור האסלאמי בחצי-האי. רובם התאגדו תחת השם ‘אנצאר בית אל-מקדס’, שהתברר כבעל יכולת מבצעית מרשימה. שבאוקטובר האחרון הצליח הארגון להרוג 31 חיילים בהתקפה על מוצב צבאי – מהלך שהביא להטלת עוצר לילי על צפון סיני והקמת אזור חיץ של 1000 מטרים לאורך רצועת עזה. האזור פונה מיושביו, שאומנם קיבלו פיצויים אך בוודאי לא הגביר את חיבתם לשלטון המצרי השנוא בלאו הכי.

הצבא המצרי, שהכניס תגבורות משמעותיות לצפון סיני בהסכמת ישראל, יצא לפעולה רחבת היקף. נחשפו והושמדו 1850 מנהרות, חוסלו ונעצרו מאות רבות של מחבלים ונפגעו עשרות מוקדי התארגנות. בשבועות האחרונים היה נדמה כי צומצמה פעילותו של הארגון, אך התקפת הטרור הגדולה שבוצעה בשבוע שעבר נגד מתקני משטרה וצבא באל-עריש וגרמה למותם של לפחות 30 חיילים מצרים, הוכיחה כי הטרור האסלאמי בסיני חי ובועט. יתרה מכך, אירגון 'אנצאר בית אל-מקדס' נשבע לאחרונה אמונים לאבו בכר אל-בגדאדי – ראש המדינה האסלאמית, ושמו שונה ל”מחוז סיני” (של המדינה האסלאמית). בשם זה הוא לקח אחריות על הפעולה האחרונה באל-עריש.

במצרים עצמה היו ביטויי הזדהות רבים עם הצבא, המסמל את אחדותה של המדינה יותר מכל גוף אחר והמוערץ כמגינה האולטימטיבי. יחד עם זאת היו תגובות של ביקורת בתקשורת שכיום היא הרבה יותר חופשית מאשר בעבר. השאלות לגיטימיות –  כיצד זה שהצבא הערבי הגדול והחזק במזרח התיכון אינו מצליח להשתלט על ארגון טרור הפועל בתוך הטריטוריה הריבונית המצרית, זאת לאחר שהכניס לסיני תגבורות רחבות היקף, הכוללות מסוקים, נגמ”שים וכלים יעודיים אחרים? הביקורת מופנית כמובן לסיסי, איש צבא ביסודו, שהבטיח להכות את הטרוריסטים עד חורמה. סיסי קטע את ביקורו באדיס אבבה, שם השתתף בפיסגה השנתית של האיחוד האפריקני, וחזר לקהיר לנהל את האירוע.

א-סיסי הטיל את האחריות לפיגועים גם על 'האחים המוסלמים', ובית דין מקומי הכריז על הזרוע הצבאית של חמאס כארגון טרור. זאת, לאחר שכבר לפני שנה בית דין אחר הטיל איסור על פעילותו של חמאס במצרים, בהמשך למעורבותו של האירגון בהפגנות נגד מבארק בשנת 2011 והשתתפות אנשיו בפריצה לבתי הסוהר בקהיר. בהתקפות אלה שוחררה מכלאה קבוצה של מנהיגי 'האחים המוסלמים', ובכללם מורסי עצמו, שנעצרו כמה שבועות קודם לכן. בין המשוחררים היו גם בכיר חמאס אימאן נופל, שהצליח לברוח לעזה ומונה מפקד החטיבה המרכזית ברצועת עזה, וסמי שיהאב, ראש תא חיזבאללה במצרים שתיכנן פיגועים בתעלת סואץ, שברח ללבנון. רצועת עזה נחשבת כבסיס לוגיסטי של פעילות אירגוני הטרור בסיני. שם הם יכולים להתאמן ולהתארגן לקראת פעולותיהם במצרים.

אל מול המלחמה בטרור: כתף קרה מהאמריקנים והמערב

השאלה היא מדוע הצבא המצרי אינו מצליח לעצור את הטרור. נראה שהבעיה טמונה בחוסר הכנתו להילחם נגד גרילה ובמיוחד גרילה אורבנית. התברר שהצבא לא הוכן למשימות מסוג זה לא על-ידי מפקדיו וגם לא במסגרת הסיוע הצבאי האמריקני, שכלל השתלמות קציני צבא מצרים במכללות הצבא האמריקני (שם גם שהה עבד אל-פתאח אל סיסי בעצמו) ותימרונים צבאיים משותפים, שכוונו למלחמות קלאסיות שכבר אינן קיימות במזרח התיכון מזה שנים רבות. על כך יש להוסיף כי הצבא צריך להתמודד, לפחות בחלקו, עם אוכלוסיה בדואית עוינת שאינה נוטה לשת”פ עם השלטון, שהזניח אותה וזלזל בה בעשרות השנים האחרונות. התוצאה של מדיניות ממשלתית כושלת זו אפשרה בתחילה לחמאס להקים בסיוע הבדואים רשתות הברחה של טילים ונשק מסודאן לעזה דרך סיני ובמקביל הקלה על ארגוני טרור אסלאמיים לפתות את הבדואים להצטרף לשורותיהם ולהיאבק בשלטון בשם האסלאם. תהליך זה התחיל בצפון סיני עוד בתקופת מובארק.

סיסי חוזר ואמר כי יעשה הכל למיגור הטרור ולא יתן למצרים להדרדר לאנרכיה. השבוע הודיע על הקמת מטה מיוחד ללוחמה בטרור שיתאם בין כל הגופים. על זה ניתן לומר יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם.

למרבה ההפתעה, מצרים, הנאבקת באסלאם הרדיקלי, אינה זוכה לסיוע מן המערב. במיוחד אמור הדבר לגבי ארה”ב הקשורה עם המצרים בהסכמים לסיוע ביטחוני מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל. ממשל אובמה ממשיך להביע את תמיכתו בתנועת האחים המוסלמים ורואה בה זרם פוליטי אוטנטי ולגיטימי באסלאם. בשבוע שעבר קיבלה תמיכה זו ביטוי חריף ופוגע במצרים כאשר משלחת של 'האחים המוסלמים' שחבריה ברחו ממצרים, התקבלו לשיחה במשרד החוץ בוושינגטון. אחד מחבריה הצטלם ליד הלוגו של משרד החוץ תוך שהוא מבצע באצבעותיו את תנועת התמיכה בתנועת 'האחים', ופרסם את התמונה ברשתות החברתיות בהתרסה ברורה כלפי סיסי.

וושינגטון אומנם שיגרה לאחרונה את עשרת מסוקי האפאצ’י שכה חסרו למצרים במלחמתה בסיני נגד המחבלים, אך הסיוע הביטחוני שהושעה כעונש לסיסי עדין לא חודש במלוא היקפו. אובמה ממשיך בהתנכרותו לסיסי ומצרים אינה זוכה לסיוע בתחום הכוחות המיוחדים וניהול מלחמת גרילה – מה שיכול היה להעלות את יכולת הלחימה שלה מול כוחות הטרור בסיני. גם האיחוד האירופי אינו עושה שום מאמץ לסייע למצרים.

ביטול הסובסידיות ופיתוח מיזמים חדשים

השאלה הגדולה העומדת לפיתחה של מצרים כיום היא האם תצליח לעלות על דרך המלך לצמיחה כלכלית או שהטרור יסכל את מאמציה. מצרים מנסה כיום להיחלץ, לא רק מארבע שנים של משבר פוליטי-כלכלי-חברתי, שתבע ממנה קורבנות רבים ודירדר את כלכלתה, אלא גם מניהולה הכושל בתקופת מבארק.

מצרים סובלת מפיגור כלכלי חמור. למעלה ממחצית האוכלוסיה המונה כ-90 מיליון איש נמצאת מתחת לקו העוני, המוגדר על-ידי האו"ם בשכר שני דולר ליום, ויכולה להתקיים רק בזכות סובסידיות  נדיבות למוצרי יסוד ולמוצרי אנרגיה המוערכות בכ- 20% מתקציב המדינה. מספר המובטלים מגיע לפחות ל-15% מכוח העבודה; בקרב הצעירים בוגרי האוניברסיטאות עולה האבטלה לכ-40%; כ-12% מן האוכלוסייה עדין חולים במלריה, בילהרציה והפטיטיס סי; ולפחות כשליש מן האוכלוסיה אינם יודעים קרוא וכתוב.

על כך יש להוסיף כי אין למצרים תעשייה מודרנית ראויה לשמה והיא תלוייה ביבוא מוצרים מתקדמים וטכנולוגיה מן המערב. עיקר היצוא שלה הוא כותנה ומוצריה, וחומרים כימים על בסיס נפט, שהולך ואוזל. יצוא הגז פסק לאחר שעוד בתקופת מבארק לא בוצעו ההשקעות הדרושות לפיתוח שדות הגז ושיווקו. לא רק שחסר למצרים גז עבור האוכלוסיה המקומית אלא שהיא לא עמדה בהסכמים שחתמה עם בריטיש גז ופנוסיה הספרדית לספק להן גז ליצוא בצורתו הנוזלית – LNG – והיא חייבת להן מיליארדי דולרים כפיצויים.

נשיאה של מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי מקדיש את מירב מרצו לקידום הכלכלה. הוא מודע לכך שהציבור עייף מתקופת אי היציבות המפכנית ורואה בו את מפלטו האחרון לשינוי מהותי. מאז שהחליט סיסי להעמיד את עצמו כמועמד לנשיאות הוא חזר והצהיר כי מטרתו היחידה היא להוציא את מצרים מן הקיפאון הכלכלי, אחרת תשקע באנרכיה שאחריתה מי ישורנה.

                   יצירת אזור חיץ ברוחב קילומטר ברפיח המצרית

כעת מנהלת חברת הגז המצרית מו"מ עם נובל אנרג'י ודלק הישראלית לרכישת גז משדה תמר עבור חברות אלה, כדי שתוכלנה לעמוד בהתחיבויותיהן כלפי הלקוחות שלהן באסיה ובאירופה. הכנסותיה של מצרים במטבע זר מקורם בתיירות, במיסי המעבר בתעלת סואץ ובהעברות של מצרים העובדים בחו"ל. זה מבנה כלכלי פגום שלא יאפשר את קידומה אלא אם כן יתוקן באופן יסודי. צריך לציין כי מצרים תמנה מאה מיליון תושבים ב-2020 .

סיסי אמר לציבור כי יבצע רפורמות מרחיקות לכת שבטווח הקרוב יכבידו על האזרח ויהיה צורך להמתין כשנתיים לפני שיורגש שינוי לטובה. מיד לאחר היכנסו לתפקידו ביטל סיסי כ-80% מן הסובסידיות לדלק וגז ובכך חסך מיליארדי דולרים, שהופנו למימון תשתיות, חינוך ועוד. עליית מחירי התחבורה שבאה בעקבות זאת גרמה להתמרמרות בציבור, אך היא שככה כעבור זמן קצר וניתן היה להבין כי האזרחים מקבלים את מדיניות הצנע שלו ורואים בה תקווה לשינוי מוחשי בעתיד. סיסי גם התחיל בביצוע תוכניות ענק בתחום התשתיות כגון בניית תעלת סואץ מקבילה, במטרה להכפיל את תנועת האוניות בתעלה, כמו גם הקמת אזורי תעשיה ותיירות בין שתי התעלות – מה שאמור לספק עבודה למאות אלפי מצרים וגם להאיץ את הפיתוח בסיני.

מדובר על עוד תוכניות רבות ומרשימות בתחומים שונים, אך השאלה היא האם מצרים מסוגלת לבצען הלכה למעשה. בינתיים סעודיה ומדינות המפרץ מספקות למצרים סיוע פיננסי, אך זו תרופה זמנית ואינה תחליף לצמיחה כלכלית. כדי לגייס השקעות וטכנולוגיה יזם סיסי את כינוסה של "הוועידה הבינלאומית למען מצרים" האמורה להתקיים במחצית מרץ הקרוב בשרם א-שייח. לוועידה הוזמנו 1,500 חברות מכל רחבי העולם. יש כבר תוצאות חיוביות למדיניות זו. החוב הלאומי התחיל להצטמצם מעט והתחזיות צופות צמיחה כלכלית של כ-3% ברבעים הבאים. זה שינוי צנוע מאד אבל לפחות מפיח תקווה קטנה.

אתגר נוסף חשוב מאד הוא ייצוב המערכת הפוליטית שעדיין נשענת בעיקר על הנשיא, בעוד המפלגות אינן מצליחות להקים מסגרות פוליטיות בנות קיימא לקראת הבחירות לפרלמנט.

הבחירות, שאמורות להתקיים בסוף מרץ, הם השלב השלישי במפת הדרכים שהציג סיסי לעם המצרי אחרי הדחת מורסי. שני השלבים הראשונים, ניסוח החוקה ואישורה על-ידי משאל עם והבחירות לנשיאות, בוצעו בהצלחה. הבחירות לפרלמנט יהוו את אבן הבוחן של הזירה הפנימית המצרית. רק פרלמט נבחר המאויש ברוב של מפלגות ליברליות יכול להוות משקל נגד לנשיא, לבקר את המדיניות הכלכלית, לשמור על זכויות האדם ולעצור את הקיצוניות האסלאמית. בינתיים, עשרות המפלגות הקודמות והחדשות החסרות מסורות דמוקרטיות אינן מצליחות להתארגן ולהקים גוש ליברלי כנדרש, ויש חשש כי גורמים אסלאמים ינצלו את המצב. התקווה עשוייה להגיע מצידו של רה"מ לשעבר גנזורי הפועל להקמת רשימה מאוחדת של המפלגות הליברליות, אך נאלץ להתמודד עם ראשי מפלגות צרי אופק המנסים לסחוט ממנו כמה שיותר מקומות ריאליים לפרלמנט ומסרבים לוותר על מעמדם. יש אפוא להמתין עוד מספר שבועות עד להתבהרות המצב.

הטרור עלול לזלוג החוצה

מצרים הגדולה והחשובה במדינות ערב נמצאת כיום בעיצומו של מאמץ אדיר לחידוש כלכלכתה, להקמת מערכת פוליטית חדשה ויציבה תוך שהיא מנהלת מאבק מר עם ארגוני האסלאם הרדיקלי. באופן פרדוקסלי היא, הזקוקה להבנה וסיוע, נעזבה לנפשה ואינה זוכה לעידוד ועזרה מן המערב. ההנחה היא שמצרים תביס את הטרור האסלאמי, אך יהיה זה במחיר של מלחמה ארוכה ועקובה מדם שתשליך על כל מדינות האזור. המאבק במצרים, כמו זה של המדינה האסלאמית בסוריה ועיראק, ללא ספק ימשיך ללהט יצרים ויביא לזליגה נוספת של צעירים ממדינות ערב ומדינות המערב ויעלה את סף הסיכון לטרור הן בישראל והן במדינות אירופה וארה”ב.

_________

צבי מזאל הוא מזרחן ודיפלומט ישראלי, כיהן כשגריר ישראל ברומניה, במצרים ובשבדיה. עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.