פרשת יתרו: האם באמת אין לו גוף?

מוסכם על כל הפרשנים וההוגים הקלאסיים שהמקרא אוסר לעשות פסל של ה', שהרי אין לו דמות ממשית • עיון בפסוקים מניב שלל ראיות הפוכות בתכלית

מן המפורסמות שהמקרא אוסר עשיית פסל ותמונה של ה',  ושאיסור זה הוא מיסודות האמונה המקראית. גם הסיבה לאיסור היא מן המפורסמות שלכאורה אין צריכין ראיה. מוסכם על הכל שהאל המקראי הוא מופשט, שאין לו דמות וצורה, ככתוב בסידור "אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל".  וממילא ברור שהמדמה לו צורה בפסל או בתמונה פוגע בהפשטה – באחד העקרונות היסודיים של האמונה. לדעת שלומי אמוני ישראל ולדעת חילוניים גמורים הנחות יסוד אלה כתובות בתורה, שנויות בנבואה ומשולשות בכתובים.

ברשימתנו השבוע נשתדל להראות שהמפורסמות האלה, אחד לאחד, שגויים:

ראשית, עד כמה שהדבר מפתיע אין בכל המקרא איסור על עשיית פסל של ה'. האיסור על עשיית פסל או תמונה מכוון תמיד לעבודה זרה. גם האיסור המפורסם מכולם, המופיע בפרשה שלנו בעשרת הדיברות, מכוון כנגד עשיית פסל של אלהים אחרים. בניסוח הקלאסי בשמות בעשרת הדברות בא איסור עשיית הפסל אחרי: "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי.". לא נאמר שם "אנכי ה' אלהיך לא תעשה לך פסל וכל תמונה". גם המשך הפסוק המפרט את מקום משכנם של האלהים האחרים: "בָּאָרֶץ  מִתָּחַת" ו"בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ" מוכיח שאין הכוונה לה', מפני שאין המקרא מייחס לה'  נוכחות קבועה במקומות האלה. על כך כבר עמד החוקר ההולנדי אובינק לפני למעלה משמונים שנה אך את ההסכמה הכללית לא הצליח לשנות.

הנכונה הדעה שהאל המקראי מופשט, שאין לו דמות? "ניתי ספרא ונחזי" (נביא את הספר( =המקרא) ונראה. התבוננות מהירה מראה  שישנם עשרות מקומות במקרא שאלהים מתואר בהם כבעל דמות. משפע הדוגמאות נביא שתיים מן התורה, שתים מגדולי הנביאים ואחת מן הכתובים:

מן התורה: בסוף הפרשה שלנו אנו קוראים כיצד עלו אל אלהים ראשי ישראל: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.  וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ  וַיִּשְׁתּוּ" (כ"ד, 10-11).  גם אם אין אנו מבינים במדויק מהי "לִבְנַת הַסַּפִּיר", ברור שמשה והנלווים אליו  ראו את ה' כדמות ומן הסתם כדמות אדם – " וְתַחַת רַגְלָיו".

מן הנבואה: ישעיהו רואה: "אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא" (ו, 1). יחזקאל רואה: "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה" ( א, 26).

מן הכתובים: (מספר דניאל שהוא הספר המאוחר ביותר במקרא): "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא" (דניאל ז, 9). ובתרגומו של מאיר למברט: "ואראה  עד אשר נתנו כסאות וישב יְשַן ימים לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר טהור". עַתִּיק יוֹמִין הוא כינוי לאלהים שהוא חי העולמים.

יש  אמנם הבדל בין התקופות. בדרך כלל נמנעים המקורות המאוחרים מתיאור הדמות, אבל הנחת הדמות קיימת ברקע תמיד. יש גם הבדל בין הסוגים הספרותיים, שונה התיאור הספרותי הפיוטי של פרק ב בבראשית המספר על ה' כי הוא " מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן–לְרוּחַ הַיּוֹם" מן ההרצאה הנשגבה של פרק א, אבל דווקא בפרק א אנו קוראים: " וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ".  פסוק המעיד לפי פשוטו שלאלהים דמות אדם. הפרשנים העתיקים וגם המודרנים! עמלו רבות כדי להוציא את הפסוק מידי פשוטו ולייחס למילה "בְּצֶלֶם" משמעות אבסטרקטית, אבל מבראשית ה, 1  המחליף את המלה ב"צלם" במלה "דמות":" בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" ומפסוק 3 שם בהמשך, המספר כי אדם הוליד בן בצלמו ,אנו למדים שאין בנסיונות האלה ממש.   רש"י, הדובר הנאמן ביותר של היהדות התמימה עם אלוהיה, איננו מכיר כלל את מושג ההפשטה ומפרש: – בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא.

על הנחת הדמות מעידה גם האזהרה מראיית ה': " לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות ל"ג, 20).  אין ספק – הנחת הדמות היא הדומיננטית במקרא!

אז יש לו דמות?

היש בכלל השקפה אחרת? אפילו במעט מקורות? חסידי ההפשטה מימות סעדיה גאון (המאה העשירית) והרמב"ם (המאה השתים עשרה) ועד ימינו (למשל חתן פרס ישראל פרופסור ויינפלד ואפילו י"א זליגמן בערך "התגלות ה'" באנציקלופדיה המקראית) נסמכים על שני מקומות במקרא, על דברים ה, 15-16: "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל-תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. פֶּן-תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל…" וישעיהו מ, 18: "וְאֶל-מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה-דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ".  הפרשנים העתיקים טוענים שצריך להבין את שאר המקומות בהתאם לשני מקומות אלה, כלומר שדימויי הדמות הם רק ביטויים ספרותיים על דרך "דברה תורה כלשון בני אדם". הפרשנים המודרנים אינם כופרים שיש לעתים קרובות הגשמה במקרא, אבל טוענים שלצד השקפה זו קיימת גם תפיסה מופשטת של ה'. את עדות שני המקומות האלה נבחן כשנגיע לפרשת השבוע הראשונה של ספר דברים.

שם גם נברר את השאלה המתעוררת מן העיון שלנו כאן. כל זמן שאנו מניחים שאין לה' דמות ושהנחת הדמות היא פגיעה ביסוד האמונה הישראלית ברור מדוע אין האמונה הישראלית מזכירה לעולם פסל של ה'. אבל אם מניח המקרא שלה' יש דמות, מדוע אין האמונה הישראלית מכירה פסלי ה'.

__________

ד"ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ"ז; The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story, 1993.