באום אל פאחם מחכים לסליחה של דב חנין

לנאום או לא לנאום? זאת השאלה (של ביבי)

נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני ב-3 במרץ מאיים להפוך לסוגיה הנפיצה ביותר עד עתה בבחירות 2015. ממשל אובמה, ספק נעלב ספק עט על ההזדמנות להביך את נתניהו, הודיע כי סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, לא יופיע לנאום, וייתכן כי הצירים הדמוקרטים האחרים בקונגרס יצטרפו אליו. שלי יחימוביץ' אמרה אתמול (שבת) כי אם ראש הממשלה יחזור בו ויבטל את הנאום, "לא נשתמש בזה כדי לתקוף את נתניהו בקמפיין", והנה, כעבור זמן קצר, האשים הרצוג, בעודו במינכן, את נתניהו כי הוא זורק את ביטחון ישראל "מתחת לגלגלי האוטובוס" – ביטוי בו השתמש המועמד הרפובליקני בבחירות הקודמות לנשיאות, מיט רומני, אך בהקשר בדיוק הפוך – כשביקש לטעון כי דווקא אובמה הוא זה שמפקיר את ביטחונה של ישראל. נכון לעכשיו, נתניהו דבק בעמדתו להתייצב לנאום מתוך תפיסה שזו הזדמנות כמעט אחרונה למנוע הסכם רע עם איראן. עמדה זו גם לא מפריעה לו, אולי אפילו מסייעת, לטפס במנדטים. מנגד, אם הנאום אכן יוחרם ע"י הדמוקרטים, ונתניהו יזהה כי מלבד נזק מדיני, העימות הפומבי עם האמריקנים גם מוריד לו מנדטים, לא מן הנמנע שהוא יוותר על הנסיעה לקונגרס.

Je Suis Dov

לא פחות מ-45,737 תל אביבים, 34 אחוז מהמצביעים בבחירות המקומיות ב-2008, רצו שדב חנין יהיה ראש העיר שלהם. פחות משבע שנים חלפו מאז, והאיש שכמעט הפך לתושב מספר אחד של העיר העברית הראשונה, מחליק היום בטבעיות לרשימת זועבי-טיבי-התנועה-האיסלמית שאחת ממטרותיה היא "להילחם במזימה הציונית". אך מסתבר שלא קל להיות יהודי המחמד של סיעה לאומנית פלסטינית. באום אל פאחם, למשל, חרגו בשבוע שעבר מתפיסת עולמם הפלורליסטית, ודרשו להסיר שלטי תעמולה בהם מופיעה דמותו של חנין. הסיבה: תמיכתו של נציג חד"ש בפרסום הגיליון האחרון של המגזין 'שארלי הבדו', בו מצוירת קריקטורה של מוחמד בוכה ומחזיק בשלט "הכל נסלח" על טבח העיתונאים הצרפתים בידי מחבלים מוסלמים. ניסינו השבוע להשיג את חנין כדי לשמוע ממנו על סתימת הפיות, הפגיעה בחופש הביטוי וכמובן הסכנה לדמוקרטיה שנשקפת מדרישתם הפשיסטית של תומכי הרשימה הערבית להסיר את תמונתו. לצערנו, נציג חד"ש העדיף שלא להגיב. מי יודע, אולי בקרוב נראה באום אל פאחם קריקטורות של דב חנין מוחה דמעה, ומבקש סליחה.

ציפי תשוב הביתה?

סקרי סוף השבוע האחרון מצביעים על שתי מגמות ברורות: הליכוד מגדיל את הפער מהמחנה הציוני; והבית היהודי מאבד קולות לנתניהו ולאלי ישי – מגמה שראש הממשלה מעודד ביתר שאת. נכון להיום, הדרך היחידה של הרצוג לסיים כמנצח את הבחירות הקרובות תהיה אם מרצ, כחלון, ש"ס, יהדות התורה ולפיד יישבו להם כשבת אחים גם יחד בממשלה צרה של 61 חברים. הרצוג עצמו לא באמת מאמין שזה יקרה, ומבין שאם לא יצליח להעביר אליו לפחות 3-4 מנדטים ישירות מנתניהו, הבחירות אבודות מבחינתו. התובנה הזו תתורגם לשטח כשבמחנה הציוני יאיצו עד הבחירות את השימוש בטרמינולוגיה 'בטחוניסטית' (הקריאה לפסול את זועבי מהווה סנונית ראשונה), במסגרתה גם יבליטו את מועמדה לתפקיד שר הביטחון, עמוס ידלין.
במרצ, שבחלק מהסקרים עוברת רק בקושי את אחוז החסימה, מזהים את השלטון המתרחק, ומתפנים לקרב על השאריות. יו"ר המפלגה, זהבה גלאון, מנסה לקחת קולות מהאגף השמאלי של המנה הציוני, ותוקפת חזיתית את הרצוג כי "בלי מרצ חזקה", הוא יילך לזרועותיו של נתניהו. הרצוג מצוי במלכוד: מצד אחד, הוא רוצה להיות המפלגה הגדולה ביותר ולכן אסור לו לאבד קולות למרצ. מצד שני, אם מרצ לא עוברת את אחוז החסימה, תזכרו מי הראשונים שסיפרו לכם על שובר הקופות סוחט הדמעות מבית לבני-הפקות: "ציפי שבה הביתה".

דרעי לא מחזיק מהרצוג

ביום חמישי האחרון יצא אריה דרעי, בהצהרה משמעותית, שחלפה מתחת לרדאר התקשורתי: "אני לא רואה את ש"ס יושבת בממשלת שמאל". לא ברור עד כמה דרעי, שנחשב ליונה מדינית, מאמין לעצמו, אך בש"ס מעוניינים לפנות לקהלים מסורתיים ואף חילוניים-מזרחים, שיכולים להזדהות עם האוריינטציה ה'חברתית' של המפלגה (לא נפרט כאן מדוע ש"ס רק מזיקה בפועל לשכבות החלשות), אך בתחום המדיני-בטחוני מזדהים עם עקרונות הימין. דרעי גם הוסיף כי הוא מעונין לשבת בממשלה רחבה "ככל שניתן" ובכך רומז לנתניהו כי ש"ס תתמוך בממשלת אחדות עם המחנה הציוני, בראשות יו"ר הליכוד. המסר הסמוי הוא שדרעי לא באמת מאמין שלהרצוג יש סיכוי להרכיב ממשלה.

לפיד משחק אותה קשה להשגה

נקודה מעניינת נוספת הנוגעת לדרעי היא יחסיו המורכבים עם יאיר לפיד, שהסקרים הנוכחיים מנבאים לו יותר מנדטים משניבאו לו בתקופה המקבילה לפני הבחירות הקודמות. לפני כשלושה שבועות הצהיר דרעי כי הוא ולפיד ערכו סולחה, ובכך הוסר המכשול מפני ישיבה משותפת בממשלה של ש"ס ויש עתיד. דבריו של דרעי עוררו זעם רב בקרב אנשי יהדות התורה, עבורם לפיד מהווה סדין אדום, אך הנה, בשבוע האחרון מוכיח לפיד כי הוא לא אח ואפילו לא בן דוד. בפורום אחד מכנה לפיד את יו"ר ש"ס "עבריין מורשע" (מה שנכון עובדתית), ומספר ימים לאחר מכן הוא עורך מסיבת עיתונאים מול כלא מעשיהו, בו ריצה דרעי את עונש המאסר שלו, כדי להשיק את יוזמת 'יש עתיד' למנוע ממורשע בפלילים לשאת בתפקיד במגזר הציבורי (ח"כ, ראש עיר וכד'). למרות הרטוריקה המיליטנטית, מסרב לפיד באופן עקבי להצהיר כי לא יישב בממשלה עם דרעי וש"ס.
לפיד צריך להיזהר, שכן אם היוזמה שלו למנוע ממורשעים לכהן בתפקידים ציבוריים תרקום עור וגידים, בעודו יושב עם דרעי בממשלה, הוא עוד עלול למצוא עצמו שותף לדבר עבירה.