פרשת משפטים: האם הפלה היא רצח

16 תגובות למאמר

1. הסיבה שמוסכם בעולם החילוני שאשה יכולה להפיל היא מאד פשוטה. הערך שהעולם המערבי מגן עליו כאן הוא לא זכות האישה על גופה, אלא המתירנות, כלומר הזכות ליהנות מהחיים בלי לשאת בתוצאות.

   גם 'בעולם הדתי' לא אומרים שהפלה היא רצח. זו נוסחה פשטנית מבית מדרשה של אגודת אפרת, שעושה עבודה חשובה, אבל תורה היא לא מלמדת. ההלכה רואה בהפלה פשע שנמצא איפשהו באמצע ציר ארוך של איסורי נטילת חיים, החל מהשחתת זרע ועד לרצח במזיד. ההלכה מבחינה בין שלבי ההיריון ובין הסיבות להפלה, ואין ספק שבמידה שהעובר מסכן את חיי האם חובה להפילו.

   הגב

2. תודה על פוסט מענין . אלא שאפשר ברשותך , להגיע לאותה התוצאה , בדרך שונה לחלוטין . כלל גדול הוא " שאין המחוקק השחית מילותיו לשווא " , ואכן :

   הסיפא נוקב ב : " וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" בעוד ה- נפש הראשון הינו מנוקד ב – סגול בהברה הראשונה , הרי זה השני – בקמץ ( באותה הברה ראשונה ) .

   הרמוניה בלשנית , תעיד כי במקרא , המונח : נפש בסגול , הינו מעיד על חיים של ממש , בעוד – נפש בקמץ , מעיד על סינונים ( שם נרדף ) ל – נשמה , נפש וכו….. וכך למשל :

   "יד כָּל-נֵדֶר וְכָל-שְׁבֻעַת אִסָּר, לְעַנֹּת נָפֶשׁ–אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ, וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ " ( במדבר ל' , יד ) .

   ואילו :

   בספר במדבר פרק לא פסוק י"ט: "וְאַתֶּם, חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה–שִׁבְעַת יָמִים: כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל, תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי–אַתֶּם, וּשְׁבִיכֶם. "

   ואם כך , בציטטה הראשונה , עסקינן בנפש נרדף לנשמה כאמור , לנפש של אדם חיה ( ובקמץ ) , ואילו בציטטה השניה : עסקינן בנפש במובן של חיים , אדם חי ונושם ( הקבלה או השלמה בין : נפש ל : חלל ) .

   מכאן מצינו :

   ההורג הולד , לא הרג ולד , באשר הוא נותן נפשו או נענש לא בעבור נפש חיה או מתה , אלא בעבור – נָפֶשׁ ,בקמץ , משמע נשמה !! ואיזה היא הנשמה ? לא זו של הולד , אלא נשמתה של האישה , אשר גוועה , נכבתה , ולא תוכל להעמיד צאצא ולקיים המשכיות בחייה שלה . תודה

   הגב

   1. ההבדל בניקוד נובע ממיקום ההפסקה במשפט (בדרך כלל בטעמים אתנחתא וסוף-פסוק). כשיש הפסקה – קמץ, וכשאין הפסקה – בסגול.
      אין שום הבדל במשמעות.

3. רק תיקון לתגובתי לעי"ל ברשותכם : ההורג עובר , ולא ולד .תודה

   הגב

4. גרשון : אם אתה מחליט לקבוע פה באופן כזה דעתני כל מני קביעות דנן , אל תטען דברים בעלמא , תוכיח , תבאר , תמחיש , כפי מיתודות רציונליות ומעמיקות . אני את זה עשיתי !! תקרא שוב , את הטיעונים , ההמחשות ,האנלוגיות , אין לטעות בהן כהוא זה !!

   אתה משאיר איזה משפט , קביעה בעלמא ובורח ? מאיפה כל זה בדיוק ? הרי פילוח פשוט של המילה " נפש " במקרא , יוכיח לך שאין שום בסיס לקביעה דנן , הדיסטריבוציה של נפש בסגול , ובקמץ , לחלוטין אקראית בהקשר של טעמים ואתנחתאות וסוף פסוק . איך אתה קובע דבר כזה נחרצות ? הבאת המחשה אחת אפילו ? לא מבין !! אם תתעקש , אשאיר לך פה , 20 המחשות שיוכיחו לך , את חוסר השחר בטיעונך זה !!

   אם אתה מחליט להתגבב איתי , כך עשה !! ואם לאיו , תעזוב , אתה לא מבין בדבר !!

   הגב

   1. שלום אל רום
      (אני לא גרשון, אבל מסכים איתו בענין זה)

      המילה "נפש" מנוקדת ברוב המקרים בסגול – נֶפֶשׁ.
      אלו המקומות שמצאתי בתורה שכתוב נָפֶשׁ:
      בראשית לז' כא': "וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ" (נפש בסוף פסוק)
      בראשית מו' יח': "שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ" (נפש בסוף פסוק)
      שמות א' ה': "שִׁבְעִים נָפֶשׁ" (נפש באתנחתא)
      שמות כא' כג' (הפרשיה שעליה מדבר יונתן כהן): "וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ" (הנפש השני בסוף פסוק)
      ויקרא כד' יח': "נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ" (הנפש השני בסוף פסוק)
      ויקרא כו' טז': "מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ" (נפש באתנחתא)
      במדבר ל' יד': "וְכָל-שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ" (נפש באתנחתא)
      במדבר לא' מ': "שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ" (נפש בסוף פסוק)
      דברים יט' ו': "כִּי-יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ" (נפש באתנחתא)
      דברים כח' סה': "וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" (נפש בסוף פסוק)

      הכלל הזה – שהניקוד משתנה מסגול לקמץ באתנחתא וסוף פסוק נכון לעוד מילים מאותו מבנה – לחם, שמן, כסף, גפן…
      (יש יוצאי דופן – מלך, זֶכֶר…)

      לגבי הטיעון שיש הבדל במשמעות – איך תסביר, למשל, את ויקרא כד' יח': "וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" – למה דוקא הנפש האחרון בקמץ? אתה יכול לראות בדוגמאות הנוספות שציינתי, שלפעמים באותו עניין כתוב לפעמים "נֶפֶשׁ" ולפעמים "נָפֶשׁ" (מניין בני יעקב, למשל) בלי הבדל משמעות, אלא רק מיקום בפסוק.

      יום טוב

   2. אתה מוכן לקיים את הבטחתך ולהביא כמה דוגמאות כדי להראות שניקוד האות הראשונה של "נפש" אינו תלוי בפיסוק הטעמים?

   3. אל רום, מה לגבי פצע תחת פצע? ורגל תחת רגל? גם בשני אלה
      הראשון בסגול והשני בקמץ.
      זו דרך המקרא.

5. לכל המגיבים עלי ומעלי :

   אם המחוקק או המחבר היה שוקד על : עין תחת עין , ו- שן תחת שן , אזי : היה כותב הרי באותו המובן ובאותה המשמעות והמבנה את המילה : נפש , זאת על מנת להדגיש את :

   המידה תחת המידה . אבל , כאשר למונח נפש בקמץ , והמונח נפש בסגול , כפי שציינתי במובאות , יש שני משמעויות , סמנטית שונות :

   אזי , בשביל מה , במקום להציג העיקרון של מידה תחת מידה בצורה דוגמטית ומדוייקת , הוא יביא שני משמעויות שונות ? אפילו פוטנציאלית , לא מתיישב הדבר !!

   קצת לחשוב , חסר אחיזה , חסר היגיון , ועוד אחזור עם המחשות לגבי הנושא של הטעמים והמיקום , שהוא הרי בכלל טכני, ולא מהותי כלל , רק קצר במשאבים כרגע ….. תודה

   הגב

   1. את התפיסה שלך את סימני הפיסוק כדבר חסר משמעות לא קשה להבין מהאופן שבו אתה משתמש בהם. למרבה הצער, מסורת הקריאה לא מסכימה איתך.

6. למגיבים הנכבדים :

   אפילו נתעסק עם עינינים פורמליים , טכניים , ולא מהותים כגון : מיקום , אתנחתא , פיסוק , טעמים וכו…. הנה להלן :

   ישעיהו פרק נו
   פסוק י"א: וְהַכְּלָבִים עַזֵּי-נֶפֶשׁ, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, וְהֵמָּה רֹעִים, לֹא יָדְעוּ הָבִין; כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ, אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ.

   מלכים ב פרק כג
   פסוק ג: וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה, לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמֹר מִצְו?ֹתָיו וְאֶת-עֵדְו?ֹתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ, לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר

   שמואל א פרק א
   פסוק י: וְהִיא, מָרַת נָפֶשׁ; וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה.

   במדבר פרק לה , פסוק ל: כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ–לְפִי עֵדִים, יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ; וְעֵד אֶחָד, לֹא-יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת.

   דברים פרק כב
   פסוק כ"ו: וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ–כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה.

   ושימו לב , לא רק לדיסטריבוציה הלא קוהרנטית שהצגתי לעי"ל , אלא תכל"ס , כאשר נפש תחת נפש , איך כותב המקרא :

   דברים פרק יט
   פסוק כ"א: וְלֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ: נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן, יָד בְּיָד, רֶגֶל בְּרָגֶל.

   תודה

   הגב

   1. לא הבנתי מה לא קוהרנטי במה שהצגת. אתה רק הבאת דוגמאות למה שנטען פה מקודם כנגדך: הכלל הוא שבכל מקום בו מופיע אצל המילה נפש טעם מפסיק גדול (אתנחתא או סוף פסוק), הנ' מנוקדת בקמץ. בכל שאר המקרים, בסגול. כך בכל הדוגמאות שהבאת וכך גם ב"נפש בנפש" בחומש דברים.

   2. (לשתי התגובות האחרונות)
      "אזי , בשביל מה , במקום להציג העיקרון של מידה תחת מידה בצורה דוגמטית ומדוייקת , הוא יביא שני משמעויות שונות?"
      התשובה היא – המשמעות זהה, הניקוד שונה בגלל הטעמים. ולכן זה כן מדגים את העקרון של מידה כנגד מידה.
      (נכון – מיקום המילה בפסוק הוא ענין טכני ופחות מהותי, אבל עדיין – משפיע)

      לגבי ה"דיסטריבוציה הלא קוהרנטית": בכל הדוגמאות כתוב "נָפֶשׁ", בקמץ, כשהמילה היא באתנחתא (לא ציינת דוגמאות עם "נָפֶשׁ" בסוף פסוק) ו"נֶפֶשׁ" בסגול בשאר המקרים. כך שהדיסטריבוציה די קוהרנטית.

      לשיטתך – האם תוכל להסביר למה במקומות שבהם כתוב "נָפֶשׁ" בקמץ מדובר בנשמה ולא בחיים?

7. ב"ה
   אם מותר להקשות על הפירוש השני, אז כבר התורה אמרה ברוצח "מכה איש ומת מות יומת" (שמות כ"א פסוק י"ב). אם כן אז מדוע הכתוב אומר "וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" אם הכוונה כאן היא לאם?
   הרי התורה לא הייתה כותבת את הדין הזה סתם, וכבר נאמר על רוצח "מכה איש ומת מות יומת", אז קשה לי להבין את הפסוק הזה לפי השיטה השנייה.

   הגב

   1. רש"י על המקום מזכיר מחלוקת בגמרא, האם העונש הוא מוות או כספי. בגלל שהמכה התכוון להכות מישהו אחר, ופגע באישה בטעות.
      אולי זו הסיבה שדין אשה הרה הוזכר בנפרד, ואולי כדי לציין שיש לבדוק מה קרה גם לעובר.

8. ניסיון לפתור את הקושי:

   מרגע שנקבע נוהל לפיצוי או עונש על הריגת העובר, עלול להתעורר ספק שמא בכך מתמצה העניין ואין עונש על הריגת האשה ההרה עצמה. למען הסר כל ספק, החוק פוצל לשני מקרים, שבראשון האשה נותרת בחיים ובשני היא מתה.

   הגב