התקשורת צבועה באיפור של נתניהו

הוזמנתי לבית ראש-הממשלה עם עוד בלוגרים וחיות רשת שונות. מכיוון שלא נולדתי אתמול, הסיבה לאירוע החריג הזה היתה ברורה לי. ראש הממשלה בעיצומו של קמפיין בחירות. דו"ח המבקר על הוצאות מופרזות במעונו מככב בקמפיין הבחירות של יריביו. הוא זקוק לכל קול חיובי בתקשורת. התקשורת הישנה נגדו, אך טבעי שיפנה לתקשורת החדשה.

אבל לא אומרים לא להזמנה מראש ממשלה מכהן וגם אמרו שתהיה הזדמנות לשאול שאלה אחת. התלבטתי בין, "אדוני ראש הממשלה, אפשר שבמקום להיות שמאלני שנתיים בכהונה ואז ימני חודש במשך הקמפיין שזה יהיה הפוך?" לבין "אדוני ראש הממשלה, בקיץ הבא תהיה שוב מלחמה, אתה יכול להבטיח לנו ששוב לא נקרא עליך מחמאות ב'הארץ'? זה יותר מפחיד מצבע אדום".

לשאול שאלה לא זכיתי בסוף, אבל אל נקדים את המאוחר.

נתניהו קיבל את פנינו בחצר הבית ברחוב בלפור, כשעה וחצי לאחר המועד שנקבע מראש, כשהוא מקפיד לפתוח את דבריו בטרוניות מחושבות היטב על הטחב שפשה בקירות ועל צניעותו היתרה של המעון באופן כללי. יומיים קודם התפרסם כמובן הסרטון הידוע בו נצפה מעצב הפנים משה גלאמין משוטט ברחבי המעון עם ראש הממשלה ובעיקר עם אשתו, כשהיא הולכת ומתנה באוזני גלאמין את מצבו הרעוע של המבנה הממלכתי מקרעי שטיח ועד כתמי ספה. 15 דקות סרטון. הכל כדי לקדם את פני הרעה בדמות דו"ח מבקר המדינה האימתני.

נתניהו בחיים המשיך בטבעיות את תפקידו של נתניהו השחקן בסרטון עד שהתמזגו לאחד. ובעצם הם היו אחד – כולנו הפכנו לשחקנים בסרטון בחירות שלא מדעתנו. כולנו משה גלאמין. אם ראש הממשלה היה מציג את עצמו כ"ביביסיטר" איש לא היה מתפלא או מופתע.

דרושות: פרופורציות

דו"ח המבקר והחפלה הרועשת שחמולת התקשורת עורכת סביבו הם דוגמה מצוינת לכמה אנחנו והפוליטיקה שלנו פסיכים לחלוטין. זה לא דו"ח חסר חשיבות. דין פרוטה כדין מאה, והמנהל התקין, והנראות הציבורית, שלא לדבר על המידתיות(!) והטעם הטוב גרידא – אבל זה דו"ח מינורי. ההוריקן התקשורתי סביבו התחולל בחלקו הקטן כתוצאה מתאוות הסנסציה התקשורתית הרגילה ובחלקו הגדול מצמאון הדם הערפדי בכל מה שקשור לביבי, תאווה תקשורתית המיוחדת לעתות בחירות.

שוב – לא שאין שם דברים שנכון לתת עליהם את הדעת. צריך כמובן לבדוק שלא מעסיקים מנקה מיותר בבית בבלפור ולא מזמינים ארוחה מיותרת לבית בקיסריה. בהחלט צריך. אבל זה לא חשוב. חד וחלק – לא חשוב. גם אם ייושמו כל המלצות המבקר ויחסכו כל הבזבוזים ותסתתמנה כל הפרצות שלפעמים דולף דרכן כסף ציבורי לידיים פרטיות רחמנא לצלן – יחסכו לקופת המדינה חצי מליון שקלים. אולי מליון שקלים בשנה. יודעים מה? נפריז – 30 מליון שקלים בשנה. סכום מכובד לכל הדעות. יודעים מהו תקציבו השנתי של משרד מבקר המדינה על כמעט 600 עובדיו? 300 מליון שקלים בשנה. אפשר להיכנס לפרופורציה?

כן, פרופורציה. אולפני הטלוויזיה מלאו ליכודניקים מיוזעים שטענו בתוקף שזה בלתי שפוי להתעסק בתקציב האיפור של גברת נתניהו בשעה שישראל מתמודדת עם לפחות שלושה ארגוני טרור גדולים, חמושים ופעילים ממש על סף דלתה, שהקטן והחלש שבהם כמעט והשבית את המשק הישראלי בקיץ האחרון.

הם הזיעו, חלקם הקציפו מהפה, הם נראו מגוחכים כשאימת ה-17 במארס אילצה אותם לכלות את גרונם לריק מול הקקפוניה התקשורתית הבלתי פוסקת, אבל יודעים מה? הם צדקו. הדרך בה ניהלו רוב אמצעי התקשורת את הדיון בדו"ח המבקר היתה חרפה כפולה ומכופלת. לא רק שהיתה שטחית, צעקנית ונטולת כל פרופורציה (פריצה לשידור? שעתיים שידור חי בגלי צה"ל – הרדיו הרשמי של הצבא המאוים בעולם!? שרים בכירים מוזעקים לאולפנים כדי לברר באיזה יום בדיוק הוזמן חשמלאי?!) אלא שהיא מילאה תפקיד – גם היא – בתעמולת הבחירות. לא רק של בוז'י, גם של ביבי.

גם נתניהו יודע להתעסק בשטויות

נראה שבלהט הרוחות רק בודדים מעורכי התכניות והעיתונים הבינו שההדגשה המטורפת (ומטורפת אכן היתה) של דו"ח המבקר משרתת את הנרטיב של נתניהו (התקשורת השמאלנית רודפת אותי) בדיוק כפי שהיא משרתת את הנרטיב של בוז'י/לבני (ביבי לא ראוי).

בדומה למתחולל זה שנים במלחמת העיתונים ידיעות אחרונות-ישראל היום, גם כאן שיחקו התקשורתנים והפוליטיקאים במגרשם הפנימי כשכל שאר האזרחים מלוהקים מיניה וביה לתפקיד השולי והעצוב של הבלתי מעורבים. "נזק היקפי" סביבתי מה שנקרא. וכך זה נמשך ונמשך מתחילת מערכת הבחירות ורק הולך ומתגבר.

התקשורת מתעסקת בשטויות מתוך תקוה ששם יהיה קל יותר לגנוב לנתניהו קולות, נתניהו קופץ על המציאה בשמחה ומראה לתקשורת שבמשחק השטויות הוא יודע לשחק לא פחות טוב מכל אחד אחר (צוות התסריטאים שלו – משהו משהו. באמת) ושאר הנושאים – נושאים שאולי היו יכולים באמת להגשים את חלומם הרטוב של רוב העיתונאים ולהפיל את נתניהו – בריאות, דיור, חוץ ובטחון, נזנחים. ואנחנו איתם.

אז אחרי שנתניהו חזר בקצרה על המסרים הלעוסים של הקמפיין (לבני ובוז'י לא ידאגו לביטחון, אני אדאג לביטחון, ישראל בסכנה עם בוז'י ולבני) והתחמק באלגנטיות מכמה שאלות מהקהל שניסו להבין עד כמה באמת ישראל בטוחה בהנהגתו ומה בעצם הוא מתכנן לעשות אם יבחר שוב לראש ממשלה – תכננתי שאלה מחודדת שתפסיק את מחול השדים ההדדי הזה ותקרע את מסך הצביעות מעל ההתנהלות הצינית והמבישה הן של מערך ההסברה של ראש הממשלה והן של העיתונאים שעושים עיתונאותם קרדום פוליטי לחפור בו – וכמעט שהצלחתי במשימתי!

אבל שניה לפני שהגיע תורי לשאול הכריז נתניהו ג'וניור, שתיפקד כסדרן הבכיר של הטקס, על "זאת היתה שאלה אחרונה" וחיזל"ש את האירוע. כך נשללה ממני הזכות להביך את ביבי, או את עצמי, קרוב לוודאי שאת שנינו, בשאלה שללא כל ספק היתה מושבת ריקם, אבל אולי גורמת לפחות למישהו אי שם לחשוד בסיסמאות הקמפיין החלולות של ביבי ולא פחות מכך לפקפק בריטואל הצדקני והריקני של דו"ח המבקר, השודד מאיתנו, פשוטו כמשמעו, את מערכת הבחירות שלנו.