חברי 'קול אחד': תומכי המרמרה, האייתוללות באיראן ומעודדי אינתיפאדה

עידן השקיפות שמציף את העולם המערבי בעידן גוגל ופייסבוק מנסה לחדור גם לבחירות 2015. ארגון V15, למשל, שהוקם מיד לאחר ההכרזה על הבחירות, ניסה, ובמידה מסוימת ממשיך לנסות, להציג עצמו כאוסף של צעירים ספונטניים ועל-מפלגתיים שהצליחו מהרגע להרגע להקים מערך שלם של משרדים, מתנדבים, סלוגנים, חולצות ושלטים.

התקשורת, כמובן, לא ממש היתה להוטה לתהות על קנקנו של V15, אך כעבור מספר שבועות חשפו בליכוד כי היועץ הראשי של הארגון הוא לא אחר V15 מג'רמי בירד — שבמקרה, או שלא, היה הקמפיינר הראשי של ברק אובמה בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2012.

עוד התברר כי המימון וכח האדם שמאחורי V15 מגיע מארגון 'קול אחד', שזכה למענקים, כך דווח, ממחלקת המדינה האמריקנית. מלבד אישים לגיטמיים כמו דייויד ברוזה, ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג' מסיינפלד) או העיתונאית מיקה אלמוג שחברים ב'קול אחד', מסתבר שארגון ה'שלום' כולל בתוכו גם לא מעט גורמים שהיו שמחים לראות בסופה של המדינה הציונית. חלקם, אף לא הסתפקו בדיבורים ופעלו אישית כדי שחזון פלסטין הגדולה ירקום עור וגידים.

"ישראל תהפוך למדינה ערבית"

תנועת 'קול אחד' נוסדה בשנת 2002 ע"י איש העסקים דניאל לובצקי, מיליארדר יהודי-אמריקני, בן לניצולי שואה, ממוצא מקסיקני. 'קול אחד' מגדירה עצמה כ"תנועה עממית בינלאומית המעצימה את קולם של הישראלים והפלסטינים המוכנים להניע את נבחריהם לקראת יישום פתרון שתי המדינות". במהלך 'צוק איתן' יצא 'קול אחד' בקמפיין "עבאס הוא לא חמאס" שביקש לבדל את אבו מאזן מארגון הטרור כדי שישראל תנהל עימו מו"מ. בסוף ספטמבר האחרון קראו ב'קול אחד פלסטין' לצעירים פלסטינים "להצטרף להתנגדות בלתי אלימה לסיום הכיבוש".

המטה של 'קול אחד' יושב בניו יורק, והארגון מחזיק משרדים גם בתל אביב, רמאללה, עזה ולונדון. הארגון מורכב מחמישה דירקטוריונים שונים, ביניהם גם מועצת חברים של אנשי בידור וזמרים ישראלים ובינלאומיים, מועצת נאמנים, וחברי כבוד במעמד של יועצים. אחד מאותם יועצים 'חברי כבוד' הוא האימאם האמריקני פייסל עבדול ראוף, העומד בין השאר מאחורי התכנית להקמת מסגד ומרכז אסלאמי בגראונד זירו.

בנובמבר 1977, על רקע נאומו ההיסטורי של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת, בכנסת, תמך האימאם ראוף בניו יורק טיימס בתהליך השלום המסתמן בין מצרים לישראל, אך ההסבר שלו לאותה תמיכה היה מענין במיוחד. "אנחנו צריכים לקחת דוגמא מהנביא מוחמד", כתב אז ראוף, שהתייחס ל'הסכם חודייבה' המפורסם משנת 628, במסגרתו חתמו מוחמד ושליטי העיר מכה על חוזה הפסקת אש לעשר שנים. מוחמד ניצל את הפסקת האש כדי להגדיל את צבאו, וכעבור שנתיים בלבד הפר את ההסכם, וכבש עם עשרת אלפים נאמניו את מכה, בדרך להשתלטות האסלאם על המזרח-התיכון.

ראוף הזכיר למתנגדי ההסכם בין ישראל למצרים כי בתחילה, הסכם חודייבה נחשב למשפיל מבחינתו של מוחמד, "אך בסופו של דבר התברר כי השלום הוא הנשק היעיל ביותר נגד הבלתי מאמינים". כאן, ביצע ראוף את ההיקש בין הסכם חודייבה להסכם הישראלי-מצרי. "שלום אמת לא יכול לסבול קיומה של מדינה יהודית בפלסטין", הבהיר ראוף, "ישראל תהפוך, עוד בימי חיינו, למדינה ערבית עם מיעוט יהודי". בשנת 2010 נשאל ראוף ב'וול סטריט ג'ורנל' האם דעותיו השתנו מאז 77', אך האימאם התחמק והשיב כי "אז כהיום, הסוגיות שמעסיקות אותי הן תקווה לשלום בישראל ולפיתרון אנושי של הסוגיה האיראנית".

ב-2005 ראוף הוכיח כי הוא נאמן לדרכו האידאולוגית, ולא לדרכה של 'קול אחד' המצדדת בפתרון שתי המדינות. האימאם הביע תמיכתו דווקא בפתרון המדינה האחת — ע"י יצירת שני קונדומיניונים, 'ישראל' ו'פלסטין', שיהיו כפופים למדינה האחת. בראיון רדיופוני בניו יורק ביוני 2010 ראוף סירב לתאר את חמאס כארגון טרור. "אני איש שלום", התחמק ראוף, "לא ארשה להציב אותי בעמדה שאיתפס ע"י צד כזה או אחר כאויב".

"ידיהם של האמריקנים מגואלות בדם"

איש השלום וחבר הכבוד ב'קול אחד' היה גם מעורב בעקיפין במימון משט המרמרה לחופי רצועת עזה במאי 2010, במהלכו נפצעו 10 לוחמי שייטת 13, שניים מהם קשה, ועשרה מחבלים נהרגו. ראוף, המקרב לנשיא מלזיה לשעבר, מהטיר מוחמד, שטען בעבר כי היהודים שולטים בעולם דרך ארגוני משנה, הצטרף ב-2005 לארגון 'פרדנה', המכנה עצמו ארגון לקידום לשלום עולמי ובראשו עומד מוחמד. לפחות עד 2010 הוזכר ראוף כ"גורם מועיל ומשמעותי" בארגון.

פרדנה היה הארגון שהעניק את התרומה הגדולה ביותר ל'תנועה לשחרור עזה' (366 אלף דולר) שהיתה אמונה על ארגון משט המרמרה במאי 2010. התרומה אפשרה לתנועה לרכוש שלושה כלי שיט לטובת המשט. כפי שתוכלו להיווכח בצילום המסך המצורף משמאל, שמו של ראוף "הוסר" באופן רשלני מרשימת אנשי המפתח והתורמים באתר האינטרנט של 'פרדנה' כשנחשפה התרומה של הארגון למשט לעזה.

ראוף פלרטט גם עם תאוריות הקונספירציה בנוגע לפיגועי ה-11 בספטמבר. שלושה שבועות בלבד לאחר פיגועי התאומים, ראוף אמר ל-CBS כי מדיניות החוץ האמריקנית "היתה שותפה לפשע שהתרחש ב-11 בספטמבר, מכיוון שארה"ב אחראית למותם של חפים מפשע רבים. רק הגיוני שאוסמה בן לאדן נוצר בארה"ב". כעבור פחות מארבע שנים, ביוני 2005, טען ראוף כי "ידיהם של האמריקנים מגואלות ביותר דם מוסלמי מאשר שידיהם של אנשי אל-קאעידה מגואלות בדם לא-מוסלמי".

ראוף הבהיר כי הוא מתנגד לטרור, אך הסביר את הרציונל שעומד לדעתיו מאחורי פיגועי ההתאבדות: "אחרי 50 שנות דיכוי מצד משטרים הנתמכים ע"י ארה"ב, באיזו עוד דרך אותם מדוכאים יוכלו לזכות בתשומת לב, אם לא דרך ביצוע פיגועי טרור?".

כאמור, חבר 'קול אחד' היה הגורם המרכזי שעמד מאחורי היוזמה להקמת מסגד ומרכז תרבות איסלאמי, שלושה רחובות בלבד מהמקום בו עמדו מגדלי התאומים. התכנית עוררה התנגדות ציבורית עזה, ובראיון ל-CNN בספטמבר 2010 השמיע ראוף דאגה, הגובלת באיומים, בנוגע להשלכות של אי-הקמת המסגד.

 "אני חושש מהתגובה של מוסלמים קיצונים אם המסגד לא יוקם", היתמם ראוף, "אנחנו עלולים להעמיד בסכנה חיילים אמריקנים המוצבים במדינות מוסלמיות ותיירים אמריקנים מעבר לים מצד גורמים קיצונים שיזעמו על אי הקמת המסגד. אם לא ננהג בחוכמה בענין, זה יכול להתפתח לסיטואציה מאוד, מאוד, מאוד מסוכנת".

מאוחר יותר, טען ראוף כי לא ביקש לאיים, אלא רק "להזהיר מההשלכות" במקרה של אי הקמת המסגד. ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, טען כי התנגדותו להקמת המסגד נובעת בין השאר, מאישיותו של ראוף. "האימאם שרוצה להקים את המסגד (הכוונה לראוף, ג"צ)", אמר ג'וליאני, "הביע אהדה לסיבות בגינן תירצו הטרוריסטים את ההתקפות נגדנו. למרות התנגדותו של ג'וליאני ושל מחליפו מייקל בלומברג, המסגד והמרכז האיסלמי נחנכו בסופו של דבר בספטמבר 2011.

פאיז קאהן, קולגה של ראוף במרכז האיסלמי, משוכנע כי ה-11 בספטמבר היתה "עבודה פנימית" של האמריקנים. האימאם של המרכז, הפלסטיני עומאר סאלים אבו-נאמוס, טען בעבר גם הוא כי "לא קיימות ראיות חותכות שמוסלמים ביצעו את מתקפת הטרור בתאומים", וביקר את התמיכה האמריקנית בישראל. "ברגע שארה"ב תפנה עורף לישראל ותתמוך במדינות ערב", אמר נאמוס, "האומות המוסלמיות ואמריקה יהיו חברות קרובות".

"האסלאם הוא הפתרון"

הנשיא אובמה כנראה התרשם מהצעת החברות, ובאוגוסט 2010 נשלח ראוף ע"י הממשל האמריקני למסע הסברה במדינות ערב. שנה קודם לכן, לאחר נאומו של הנשיא האמריקני בקהיר ביוני 2009, התמוגג ראוף מאובמה, והצהיר כי "האיסלאם הוא הפתרון" — הסיסמא המוכרת ביותר של תנועת 'האחים המוסלמים', המבקשת להחיל ח'ליפות איסלמית המבוססת על חוקי השריעה בכל המזרח התיכון. ראוף גם קרא לאובמה "לאמץ את האיסלאם" כחלק מתהליך השכנת השלום במזרח התיכון, וביקש מהמוסלמים "לאמץ לחיקכם את חוקי השריעה".

ראוף, חבר הכבוד בדירקטוריון 'קול אחד', גם דרש מאובמה לתמוך במשטר האייתולות האיראני. "אובמה צריך לומר כי הממשל האמריקני מכבד רבים מהקווים המנחים של המהפכה האיראנית", כתב ראוף ביוני 2009, "כמו למשל הקמת ממשלה המייצגת את רצון העם".

דבריו של ראוף מקוממים במיוחד על רקע הטבח שביצעו באותם ימים אנשי משמרות המהפכה באזרחים האיראנים, שמחו נגד זיוף תוצאות הבחירות במדינה מצד הנשיא דאז מחמוד אחמדינג'אד. ראוף לפחות מפגין עקביות, לאחר שב-79', זמן קצר לאחר ההפיכה באיראן, טען כי המהפכה האיסלאמית העקובה מדם "קיבלה השראה מערכי זכויות האדם וחירות הפרט היקרים לציבור האמריקני".

ראוף לא לבד

ראוף, מסתבר, יכול להרגיש בנוח בישיבות של דירקטוריון חברי הכבוד של 'קול אחד'. אחד הקולגות של ראוף הוא עימאד פלוג'י, שר התקשורת של יאסר ערפאת בתחילת העשור הקודם. פאלוג'י קרא לשרי ההגנה של מדינות ערב "להתמודד מול האגרסיביות הישראלית", והצהיר בתחילת האינתיפאדה השניה כי "ישראל לא תהנה מיום אחד של שקט. ההתנגדות הפלסטינית תכה בתל אביב, ירושלים ובכל מקום בישראל. הנקמה הפלסטינית תהיה קשה וחזקה יותר ממה שכולם מצפים".

חבר 'מכובד' אחר בקול אחד הוא ראש צוות המו"מ הפלסטיני, סאיב עריקאת, שטען בפברואר 2014 כי הוא ממוצא "כנעני", אך נאלץ לחזור בו לאחר שבלוגר חשף כי מוצאה של משפחת עריקאת דווקא משבט בדואי בין ירדן לסעודיה של היום. הקשר בין קול אחד לרשות הפלסטינית לא מסתכם בעריקאת, כשיאסר מחמוד עבאס, בנו של יו"ר הרשות, אבו מאזן, הוא חבר בחבר הנאמנים של הועדה המייעצת של קול אחד.

סאמר מאכלוף, מנכ"ל 'קול אחד פלסטין', חבר גם ב'קיירוס פלסטין', ארגון של נוצרים-פלסטינים, התומכים בתנועת ה-BDS. בעוד 'קול אחד' תומכת בפתרון שתי המדינות, ה-BDS שוללת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. 'קיירוס פלסטין' גם מגלה הבנה לטרור נגד ישראל ("התנגדות חמושה") ומגדירה את כל שטח ארץ ישראל המנדטורית, ולא רק הגדה המערבית ועזה, כ"שטח כבוש".

'קול אחד' מתהדר לא רק במוסלמים שקראו או קוראים להשמדת ישראל, אלא גם באישים ישראלים בעלי עבר מכובד אך הווה מפוקפק: ראש הממשלה לשעבר והעבריין המורשע, אהוד אולמרט; הרמטכ"ל לשעבר ומי שהמשטרה ממליצה להגיש נגדו כתב אישום בפרשת הרפז, גבי אשכנזי; הזמרת אחינועם ניני, שהשמיטה את הבית האחרון ב'ירושלים של זהב' מכיוון שהוא מתאר את שיבת היהודים לעיר; ואלון ליאל, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר שפועלו להפעלת לחץ זר על ישראל באופן אנטי-דמוקרטי כבר ידוע לשמצה.

התמיכה של 'קול אחד' ב-V15 שנויה במחלוקת במקרה הטוב, ובמקרה הרע, מהווה לכאורה חשד למעורבות זרה ולעבירה לכאורה על כללי המנהל התקין. אך גם אם התנהלות 'קול אחד' ו-V15 היא ללא רבב, ראוי שאזרחי ישראל, ואולי אף עובדים או מתנדבים תמימים של V15, יידעו מיהם האנשים שתופסים עמדות בכירות בארגון שמנסה להחליף פה את השלטון.

נכון לפרסום הכתבה לא התקבלה תגובה מארגון 'קול אחד'.