תופי ההכנה לקראת דו"ח מבקר המדינה הדהדו בתקשורת שבוע לפני פרסומו, אך הממצאים רחוקים מלהיות "רעידת האדמה" שהבטיחו לנו.
משך יותר משבוע הדהדו תופי ההכנה בעיתוני ישראל. הובטח לנו שנחזה בקורנס מפצפץ קסדות, בעיטת וולה מהסרטים, טיל חודר טפלון, הטבעה מקו העונשין, טינופת פלילית שכמותה לא ראתה מנקת רצפות על הים. בסוף קיבלנו בעיטת דרדלה כה בלתי־משכנעת, עד שאפילו בוויינט של נוני מוזס נעלם הנושא מן הכותרות יממה אחת אחרי פרסום דו"ח מבקר המדינה. הטריק לא עבד.
והרי החשדות, ועיקרן תחילה
מערכות בחירות הן עונה מטורפת, שבה כמעט הכל הולך. כך, רבים מפתים לסברה שחשד או השמצה עסיסיים ומוצלחים עשויים לגרוע מיריבך מנדט אחד או שניים, ולשמש כמבדיל בין ניצחון בבחירות לשירות נאמן באופוזיציה. אך כדי שהשמצה או חשד עסיסיים ומוצלחים יעבדו, נדרשים שני תנאים בסיסיים: ראשית, הם צריכים לעסוק במועמד עצמו, ובתכונות הרלוונטיות לתפקיד; שנית, הם צריכים להיות עסיסיים ומוצלחים באמת. במקרה דו"ח מבקר המדינה, לא התממש אף אחד מהתנאים.
אין כאן חומר אמיתי. עיון בדו"ח מבקר המדינה על מעונות ראש הממשלה מעלה בעיות של ניהול מרושל, פרטאצ'יות, בקרה לקויה על הוצאות, מנהל לקוי, ותחמונים בשנקל בסגנון ישראלי חופשי. דברים אלו נכונים במיוחד לשנים 2011-2009. לראש הממשלה ולאשתו היו, כנראה, יד ורגל בכך, אך מסכת הדברים אינה מצטברת לכדי מעשה פלילי או אפילו קרוב לכך. למעשה, אף שבדברי המבוא מוזכר חשש "לפגיעה בטוהר המידות עד כדי חשש למעשה פלילי", בדו"ח עצמו אין שום ניסוח המתקרב לכך. למעשה, עיקר הביקורת מוטח בכך שהחיסכון ושיפור הניכר בניהול בתי ראש הממשלה התרחש רק משנת 2013 ואילך.
לראש הממשלה מעון רשמי ושני בתים נוספים, שרק אחד מהם זוכה בהוצאות מטעם המדינה (ביתו של נתניהו ברחוב עזה זוכה בכמה אלפי שקלים בשנים האחרונות, כהוצאות ביתן המאבטח והמעלית). הוצאות בתי ראש הממשלה תפחו במידה ניכרת בשנים 2011-2009, בעיקר בגלל הוצאות מזון ואירוח, הוצאות ניקיון, הוצאות מעונו בקיסריה, והוצאות תפעול, עד לשיא של 3.1 מיליון. מאז ירדו ההוצאות במידה ניכרת (22 אחוז) לגובה של 2.4 מיליון שקל.
את העלייה בהוצאות ניתן לייחס לשתי עובדות עיקריות: ראשית, עד שנת 2012 לא היה נהוג לבנות תקציב מסודר המבוסס על צרכים ואומדן הוצאות; שנית, לגבי חלק ניכר מההוצאות לא קבעה ועדת הכספים של הכנסת תקרה ברורה, בהן רכישת מוצרי מכולת, הזמנת ארוחות והוצאות ניקיון וגינון. חלק חשוב מהירידה ניתן לייחס לכינון בדיקה מסודרת של צרכים ואומדן הוצאות משנת 2013, שהובילה לצמצום משמעותי מאוד כמעט בכל סעיפי ההוצאה.
סעיף ההוצאה המרכזי נוגע למעון הרשמי של ראש הממשלה בירושלים. נכון לשנת 2013 עמדו הוצאות המעון הפרטי בקיסריה על פחות מ-7% מכלל ההוצאות, ועל מעונו ברחוב עזה לא היו הוצאות כלל. מצבו של מעונו הרשמי של ראש הממשלה בכי־רע. לפי מבקר המדינה, "ניתן היה להתרשם ממצבו הפיזי הירוד של המבנה (הכולל, בין השאר, רטיבות רבה וחדירת מי גשמים, כפי שנצפתה הלכה למעשה). בתנאיו הנוכחיים, ספק אם המבנה מתאים לשמש מעון ייצוגי של ראש ממשלה." כלומר, בערך מה שנצפה בסרטון הנודע של מושיק גלאמין.
סעיף הביקורת המרכזי של המבקר כאן הוא על הוצאות הניקיון המופרזות במעונות ראש הממשלה, ובמיוחד במעון הרשמי. משרד ראש הממשלה התקשר בהסכם עם חברת ניקיון, שגבתה בשנת 2013 כ-72 אלף שקל לחודש על ניקיון המעון הרשמי (ניקיון המעון בקיסריה עלה כ-4 אלף שקל לחודש). לא ברור בדיוק מה יכול לעלות סכום כזה, ואין דרך לבחון את הדברים השוואתית, ביחס למעון הנשיא, שתקציבו גדול בהרבה והתגלו בו ליקויים חמורים ביותר. אני מניח כי סעיף הניקיון כאן חובק מעט יותר משואבי אבק ואקונומיקה, ומן הסתם היה מועיל ללמוד מה בדיוק הוא כולל.
כסף קטן
סעיף ביקורת אחר נגע להוצאות מזון, ובמיוחד להזמנות קייטרינג ואוכל גדולות בתקופה בה לא הייתה מבשלת בבית ראש הממשלה. הוצאות האירוח כאן עמדו על כ-5.3 אלף שקל בשנת 2013, ואילו הוצאות רכישת המצרכים עמדו על כ-15 אלף שקל בחודש. גם כאן נרשמה ירידה ניכרת, אם כי היא מאוזנת מן הסתם בחלקה, עם הגידול בהוצאות התפעול עם העסקת המבשלת. בהכללה, עם זאת, מדובר בכסף קטן.
ויש גם זוטות. לפי הדו"ח נרשמו מספר מקרים בהם רכשו עובדים בבית ראש הממשלה פריטים עבור ראש הממשלה או אשתו, אך לא זכו לאישור להחזר, מה שהביא לכך שהסכומים שולמו מכיסם. במרץ 2011, לדוגמה, נרשמו הוצאות כאלו בסך 106.18 שקל; בדצמבר 2011 היו הוצאות כאלו בסך 109 שקל. ראש הממשלה הצהיר כי בכוונתו לכונן מעין 'קופה קטנה' להוצאות מעין אלו.
במקרה אחר, נשכרו שירותי חשמלאי שהייתה לו היכרות עם בני משפחת נתניהו. ההעסקה הייתה בסוג של תחמון: החברה בה עובד החשמלאי נפסלה, ולכן נשכרו שירותי חברה אחרת, שהעסיקה את החשמלאי כקבלן משנה. ההעסקה הייתה לתיקונים דחופים, ולכן ניתן היתר לבצעה "רק בסופי שבוע ואחרי שעות העבודה" — כאשר בפועל התברר כי, ובכן, זה בדיוק מה שקרה: החשמלאי הוזמן רק בסופי שבוע ואחרי שעות העבודה.
פרשה שלישית הייתה היטל דמי בצורת — כלומר, קנס התרחצות יתרה. מן הדו"ח עולה כי בשנים 2010-2009 שילם ראש הממשלה את ההיטל מכיסו, אך בשנת 2012 שונתה ההוראה על־ידי ועדת השלושה, ומשרד ראש הממשלה נדרש לשאת בעיקר הקנס. על זה היה נוהג ראש הממשלה יצחק שמיר לומר: נו, טוף.
כשאלו הפשעים בהם נאשם ראש הממשלה, לא קשה להבין מדוע למעט בבועות אחדות בתקשורת הישראלית התפוגג העניין כמעט מאליו. למעשה, אפשר היה לנחש זאת מראש. בנימין נתניהו נמצא בפוליטיקה הישראלית כבר כשלושים שנה ומזה 22 שנה משמש, לא ברצף, כראש הליכוד ולפרקים גם כראש הממשלה. התנהגותו, הכנסתו ומקורותיה ידועים. סודות גדולים אין כאן. גם לא יהיו. הציבור יודע זאת ובקלפי, בעוד מספר שבועות, הוא יטיל את הפתק לטובת מי שיוכל לנהל את ענייני המדינה טוב יותר (או גרוע פחות), וכל השיקולים האחרים, בטלים.
לא כל השמצה עובדת
כלל ידוע הוא שגורלו של מועמד נקבע כמעט תמיד לפי מה שהוא עושה או לא עושה, ולא לפי אופיו או מה שאנשים סביבו עושים או לא עושים. וינסטון צ'רצ'יל היה שתיין גס רוח, ביל קלינטון אדם לא ישר וצבוע, בן גוריון היה אנטיפתי, הזוג אובמה התגרש באופן לא-מוכרז, פרנסואה מיטראן היה מושחת, מגלומן ונואף חסר תקנה, וברלוסקוני באיטליה לא ממש פיגר אחריו. ננסי רייגן הייתה אדם לא נעים ושטוף אמונות טפלות, סגן הנשיא של בוש האב לא היה העיפרון המחודד בקלמר, ואפשר להמשיך את הרשימה עוד ועוד בדוגמאות חריפות הרבה יותר מישראל ומהעולם. אבל כל זה לא באמת העלה או הוריד הרבה. בקלפיות, במבחן האמת, הציבור הטיל פתק לפי המועמד ולא לפי הדברים שסביב.
המתקפה על אורח חייו של נתניהו היא חסרת טעם מלכתחילה. לציבור אין ציפיות רמות מדי ביחס לפוליטיקאים. הוא יודע עם מי יש לו עסק. אנשים שתכלית מאווייהם היא לקנות שליטה באנשים, אך לעולם לא יודו בכך בפומבי אינם החומר האנושי המובחר ביותר מלכתחילה. כאשר מצרפים לכך את העובדה שאותם תאווי שלטון מבלים את ימיהם עם אנשים הדומים להם, לא מפליא לגלות שהפוליטיקאי הממוצע הוא טיפוס ציני, שטחי, מניפולטיבי וחשדן, שכל קשר בין אישיות הקרטון שהוא מציג לציבור ודמותו האמיתית מקרי בלבד. הציבור לא מצפה מראש־הממשלה שלו להיות מופת של התנהגות טובה, וגם אינו מתגמל תכונות אלו בקלפי. זה פשוט חסר חשיבות.
ניחוח של שנאת נשים
במקרה שלפנינו, נוספת גם נימה לא נעימה של מיזוגניה, שנאת נשים. במערכת הבחירות הזו גם השמאל וגם הימין אינם נקיים מכך. הביקורת על ציפי לבני, על מירי רגב, על שלי יחימוביץ, על איילת שקד ועל פוליטיקאיות אחרות נגועה בכמות לא נעימה — דוחה, אם יותר לי — של איבה לנשים. תכונות המתקבלות בלי הינד עפעף ואפילו באהדה אצל פוליטיקאים גברים, כמו תקיפות, כוחניות, לשון חדה או שאפתנות הופכות לגנות גמורה אצל נשים.
כך גם במקרה שרה נתניהו. אינך צריך להיות מאוהדיה, כדי לחוש שהמתקפה עליה — על מלבושה, ממדיה, מראה, נוהגה, מזגה ונוהלי ביתה — נגועה במידה רבה של שנאת נשים. התכונות המיוחסות לה — אופי קשה ותובעני, קמצנות, ראוותנות וקפריזיות — הם פחות-או-יותר פרופיל הטענות שהועלו נגד רוב נשות ראשי ממשלה והנשיאים שלא היו "צנועות" (כלומר, שתקו בצד). כך דיברו על מרים אשכול, על אופירה נבון, על לילי שרון, על פולה בן גוריון ואפילו על שולמית שמיר. נכון הדבר שהגברת נתניהו אינה מועילה לעצמה בהכרח בכך שהיא מבקשת לענות למבקריה. ובכל זאת.
ואת כל הדברים הקשים האלו אנחנו שומעים מאותם אנשים שרצו להמליך עלינו את הצדיק אולמרט.
מה שהתקשורת שוכחת להזכיר את ההוצאות המופרזות של נשיאנו האהוב פרס משום מה.
"הציבור לא מצפה מראש־הממשלה שלו להיות מופת של התנהגות טובה, וגם אינו מתגמל תכונות אלו בקלפי. זה פשוט חסר חשיבות."
אני אישית מסכים. אבל נראה שהשמאל העסוק בדמיונות ילדותיים לא יסכים. שם עדיין חולמים על סוציאליזם, על פלסטינים חביבים שומרי חוק, על פליטים מסכנים שמקבלים אצלנו מקלט, על ימי הבלורית היפים, ועל ההילה הדמיונית היפהפיה שהצליחו מנהיגי העבר לבנות להם.