על-פי מדגמי הטלוויזיה, הליכוד הוא המנצח הגדול של בחירות 2015.
תוצאות המדגמים שפורסמו הלילה מביאות עמן בשורה גדולה למחנה הלאומי. למרות סכנת התאדותם של ארבעה מנדטים שהימין הקפיד כרגיל להשליך מתחת לאחוז החסימה, כוחו של הליכוד מעניק לו יכולת מיקוח רבה, דבר המצמצם את הסבירות של הקמת ממשלת שמאל.
גודל הליכוד מכריע: על-פי המדגמים (נלך פה עם ערוץ 2, אבל ההבדלים מזעריים) גוש הימין עומד על 41 מנדטים; השמאל (כולל יש עתיד) על 43. הכל נראה תלוי בהחלטותיו של כחלון. לעניין זה גודל הליכוד הוא עניין מכריע. אם היה הליכוד קטן בחמישה-שבעה מנדטים, כחלון היה מתלבט באיזו ממשלה הוא תומך: ימין, אחדות או שמאל. בזכות הצלחת הליכוד הסיכוי שיתמוך בממשלת שמאל קטן מאוד. ברור לגמרי, לפיכך, שהבוחר הישראלי פעל בשום שכל. אם היו מתממשות שאיפותיו של הבית היהודי – נניח ליכוד 20 ובית יהודי 17 – התוצאות היו עגומות למדי: במצב כזה האפשרויות היו נעות בין ממשלת שמאל לממשלת אחדות עם רוטציה.
תרחישים: תרחיש הקמתה של ממשלת שמאל עדיין קשה ותלוי בצירוף החרדים ו/או בתמיכת הערבים. כוחו של הליכוד מאפשר לפחות שני תסריטים אלטרנטיביים, יציבים יותר מממשלת השמאל השברירית וכמובן טובים יותר למחנה הלאומי.
1. ממשלת אחדות לאומית, בראשות נתניהו ללא רוטציה. המספרים הגדולים והנוחות השלטונית מושכים לכיוונה של ממשלת אחדות לאומית, יחד עם כחלון (סביר), חרדים (סביר), או לפיד (לא סביר). מכיוון שהליכוד והעבודה לבדם כמעט סוגרים רוב (55 מנדטים בערוץ 2), תהא אשר תהא זהותה של השותפה השלישית, היא תהיה זולה וללא כוח רב. אם נתניהו והרצוג יבחרו בדרך זו, כחלון – הזוכה הגדול של הבחירות – ימצא את עצמו יחסית חסר כוח מיקוח. בנוסף, תרחיש זה, למרות שהוא עשוי דווקא להיות נוח לנתניהו במונחים של משילות ויציבות, אינו סביר מצידו של בוז'י הרצוג, ולו רק מבחינה זו שלא ייכנס לממשלה ללא רוטציה, בעוד שהסיכוי שיקבל מנתניהו רוטציה הוא אפסי.
2. ממשלה לאומית. אפשרות קורצת יותר לימין היא ממשלת ימין-חרדים-כחלון: ליכוד + בית יהודי + ליברמן (43 במדגם) + חרדים (14) וכחלון (10). זו הממשלה ה"טבעית" של הימין. אך היא תלויה ברצונם הטוב של שניים משותפותיה – כחלון ודרעי, המודעים לכך היטב וינצלו את כושר המיקוח שלהם עד תום.
מצד אחד זהו התסריט האופטימלי עבור הימין. מצד שני, הממשלה שתקום תהיה לחיצה ורעועה, ותלויה בגחמותיהם של אישים שנאמנותם מפוקפקת (ליברמן, כחלון) או אידיאולוגים מובהקים שלא יהססו לאיים ואף לפרק את הממשלה עם כל תזוזה מדינית (הבית היהודי). הימניות המובהקת שלה תזמין לחצים גדולים מהתקשורת ומעולם, ולמרות ניחוח ה"דרים טים" שעולה מהמספרים, ממשלה שכזו תתקשה מאוד לתפקד ולקדם את ישראל.
הבנים האובדים: למעשה, מי שיכריע בין 1 ל-2 איננו בהכרח בנימין נתניהו. לצידו של כחלון, שיכול בכוחות עצמו למנוע הקמת ממשלה לאומית, עומד עוד גורם של אי-ודאות, גם הוא ליכודניק לשעבר, וגם הוא זוכה לאהדת התקשורת: הנשיא ריבלין. ריבלין כבר הכריז על נטייתו לחתור לאחדות לאומית. הוא אף חזר על כך בערב הבחירות: "חרף הפקפוקים וההתנגדויות", אמר ריבלין ל'הארץ', "אני משוכנע שרק ממשלת אחדות תוכל למנוע התפרקות מהירה של הדמוקרטיה הישראלית ובחירות נוספות בזמן הקרוב".
כך יוצא שאחד מהישגי הבחירות הגדולים של הליכוד נעשה תלוי בשניים מבניו לשעבר, שערקו למחנות זרים – האחד למחנה יוקר המחיה והשני למחנה "הדמוקרטיה".
הסיוט לא התממש: אלו הן מחשבות מוקדמות. דברים עדיין יכולים להשתנות. תוספת קלה למפלגת 'יחד' יכולה עדיין לשנות את התמונה, אך דבר אחד ברור: תסריט האימים של המחנה הלאומי, התסריט שגורמים פוליטיים מבית ומחוץ ניסו לממש – הקטנת הליכוד על חשבון מפלגות מיגזריות – עבר מן העולם.
מנצחים ומפסידים: את המנצחים והמפסידים אנו קובעים לאור הציפיות וההפתעה. המנצח הגדול של בחירות 2015, אולי תופתעו לשמוע, הוא בוז'י הרצוג, מועמד די חסר כריזמה ללא יכולות מוכחות, שהגדיל את כוחו באופן דרסטי והשתווה לבנימין נתניהו. מנצח נוסף הוא כמובן משה כחלון, שצנח הישר לזרועותיהן המפנקות של המנדטים הדו-ספרתיים. נתניהו ספק ניצח ספק הפסיד; מצד אחד, הציל את המחנה הלאומי והגדיל את כוחו של הליכוד מ-18 מנדטים בכנסת הקודמת ל-28; מצד שני, השיג רק תיקו עם בוז'י הרצוג.
לצידם של אלו יש מפסידים רבים: בנט שכנראה איבד 3-4 מנדטים מכוחו ותנופתו הגדולה, שאפיינה את פעילותו מאז כניסתו לפוליטיקה, נעצרה כליל. ליברמן שכמעט נמחק, ולפיד שאיבד 7-8 מנדטים. אבל ללא ספק המפסידים הגדולים ביותר הערב הם הארגונים שהפעילו את כל האמצעים שברשותם במלחמה נגד נתניהו. V15, מאות הגנרלים המודאגים, השובתים והכמעט-שובתים, עובדי משקי-הבית המפוקפקים ועורכי-הדין שלהם, מדליפי המסמכים האמריקניים ומוטביהם. אך מעל כולם מתנוסס המפסיד הגדול האמתי: נוני מוזס שביזה באופן משפיל במיוחד עיתון ישראלי חשוב ומוביל, והפך את העיתונות למקצוע של תעמולה בוטה בנוסח "רק-לא-ביבי".
כל אלו למדו לקח חשוב מאוד, כאשר מדובר בציבור הישראלי, באינטליגנציה הפוליטית שלו וברצון הקיום שלו, אין דבר כזה "פשוט מחליפים".
לא לשמוח מהר מדי. במידה רבה שמחת הימין מוקדמת מדי. שתי האפשרויות העומדות בפני הימין מציבות בפנינו את העובדה שהליכוד היא עדיין מפלגה קטנה מדי, שתאלץ או להקים ממשלה של מגזרים, שבה היא תהיה מיעוט, או להקים ממשלת אחדות. אבל מי אמר שהפוליטיקה הישראלית היא דבר פשוט?
ביבי גאון, זה לא חדש. הוא עשה את הבלתי יאומן ושלף שפן מהכובע. ללא ספק מהלך מבריק מבחינתו, אבל צריכים להיות כנים. הקמפיין של השמאל, זה שגובל בתעמולה איראנית או סורית, הוא שבסופו של דבר דחף את המצביעים לעבור לביבי ברגע האמת.
כל הסקרים השקריים שפורסמו במשך חודשים, כל הכתבות עם חצאי האמיתות, כל התגובות החסומות מהפייסבוק או מאתר החדשות עצמו בכל מקום… בסופו של דבר הם אלו שגרמו לאנשים לפחד ולעבור לליכוד. הקמפיין של השמאל הוא הגורם המרכזי (אם לא המרכזי ביותר) שדחף את ביבי לניצחון. ביבי היה מספיק חכם לזהות את זה ורכב על הגל.
אני עובר כמה אתרים, קורא קצת תגובות; "העם מטומטם", "אנשים טיפשים", "עוד סבל" וכדומה, אבל עם יד על הלב, הקמפיין של השמאל היה מגש הכסף של ביבי. בדיעבד, אם הקמפיין הזה לא היה כל כך בוטה ועל סף "קול הרע"ם מקהיר", כנראה שהשמאל היה מנצח.
ועוד משהו קטן, אני חושב שזו פעם ראשונה שהציבור הביע חוסר אמון כל כך גלוי במדיית האולד סקול של ישראל (ובנשיא אמריקאי), לא זכור לי מקרה כזה בעבר.
אני מסכים. הקמפיין הבוטה של העיתונות נגד ביבי גרם לבוחרי הליכוד (שרגילים להרגיש מותקפים למרות שהליכוד היא מפלגת שלטון כבר עשרות שנים) להתכנס תחת כנפי הליכוד. בדיעבד, ביבי צריך לשלוח פרחים לנוני ולשוקן.
שוב, בפעם המי יודע כמה, הוכחה נכונות המשפט של בורג הזקן ז"ל – מדבר סקר תרחק
עצם העובדה שממשלת אחדות עדיין מועלה כתרחיש מוכיחה שכל בוחרי הימין שבחרו במפלגת ימין אמיתית (הבית היהודי ויחד) ולא בליכוד השברירית צדקו, ואילו כותבי האתר שמפמפמים לנו בימים האחרונים את דפי המסרים של הליכוד עושים זאת למרות שברור להם שנתניהו אינו איש ימין אלא ראש ממשלה לחיץ שרק רוצה להיצמד לכסא. הטענה לפיה אם היו מתממשים חלומות הבית היהודי היינו מגיעים לממשלת שמאל או לממשלת אחדות עם רוטציה מתבססים על הנחה שבמקרה כזה סכום המנדטים של הבית היהודי והליכודה היה קטן ב-4 מנדטים מתוצאות המדגם ומתבסס על הנחה נוספת שכחלון היה הולך לממשלה שיכולה לקום רק בתמיכת הערבים. מאחר ששני ההנחות הלו הן הנחות רדיקליות, אנשי הבית היהודי טוענים, ובצדק, שהתחזקות הליכוד על חשבונם היא בחירה רעה של הבוחר שתוביל את נתניהו לממשלת אחדות ותזיק רבות למחנה הלאומי. התרחיש הסביר היחיד הוא שאם תמונת המנדטים בגוש הימין הייתה שונה ביבי היה מעדיף ממשלת אחדות עם רוטציה מאשר להמתין בסבלנות לכך שהרצוג לא יהיה מסוגל להקים ממשלה, והקמת ממשלת ימין לאחר מכן. גם תרחיש כזה, מראה על כך שביבי לחיץ וכניע ושמחנה הימין לא יכול לסמוך עליו להנהיג ממשלת ימין.
בהמשך הכתבה מצויר 'תסריט האימים' של המחנה הלאומי, שבו מתקיימת ממשלת שמאל צרה בתמיכת הערבים וכחלון. אין ספק שזה התסריט הגרוע ביותר אבל קיים תסריט אימים חלופי: בתסריט אימים זה יש ממשלת אחדות שנכנעת לכל תכתיב חיצוני, שבמהלך מבצע צבאי יוזמת הפסקות אש חד-צדדיות, שגורמים מתוכה תוקפם את הממשלה (משני הצדדים) על אופן ניהול המבצע הצבאי, שלא בונה ביו"ש ומתנצלת על בנייה בירושלים, שממשיכה להיפגש עם מחמוד עבאס על אף שהוא פונה להכרה במוסדות בין-לאומיים בניגוד להסכמים, או בקיצור ממשלת נתניהו האחרונה. בעיני הכותבים באתר התוצאה הזו היא תוצאה טובה למחנה הלאומי ועדיפה על ממשלת ימין צרה אותה האתר מתאר כ"ממשלה שכזו תתקשה מאוד לתפקד ולקדם את ישראל.".
למעשה, עמדת מערכת 'מידה' היא בושה לאינטילגנציה, שכן בממשלת אחדות ביבי יצטרך לוותר על יותר נקודות שליטה מבממשלת ימין צרה, הרצוג ירצה שני תיקים בכירים (חוץ, אוצר, ביטחון) ועוד מספר תיקים פחות חשובים ומספר תיקים משניים. בנוסף, האתר מתבסס על-כך שהרצוג יצליח להכפיף את חברי מפלגתו לעמדתו, אבל במקרה הסביר חברי הכנסת הסוציאליסטים/קומוניסטים של המחנ"צ יפרשו או ינסו להחליף את הרצוג (מסורת ארוכת שנים בעבודה). בכל מקרה בו הליכוד לא יישם מדיניות שמאל מובהקת הוא יזכה להתקפות מבית (פור גוד סייק, יוסי יונה יהיה חבר כנסת נאמן לקואליציה בראשות הליכוד? על מי אתם מנסים לעבוד), ביבי יאלץ לדאוג מ'תרגיל מסריח' (ביחוד אם הוא משאיר את החרדים בחוץ) והממשלה בכללותה תהיה רעועה יותר מממשלת ימין צרה.
בכלל, לא ברור מה 'מידה' היה רוצה? 41 מנדטים לליכוד? הרי גם במקרה כזה הוא היה צריך להקים קואליציה עם החרדים ודרעי וכחלון, וכל ההסתייגויות מממשלת ימין היו קיימות גם במקרה זה. ההתקפה מצד מידה על מפלגות (ובוחרי) הימין בישראל לא קשורה לעובדות ולמציאות אלא לקוחה ישירות מדף המסרים של הליכוד.
אתר 'מידה' סובל מאמנון-לורדיות מובהקת, זה אמנם פחות מסוכן מאמנון-אברומוביצ'יות, אבל עדיין מומלץ לכם להתחיל להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות, ולנמק את הטיעונים שלכם בצורה אמיתית.
הליכוד התקשר קודם כל לבנט, ואני מניחה שהוא ירצה להתנקם בשופט סלים ג'בראן…כרגע נראה שנתניהו יקיים ממשלת ימין, אך ימים יגידו…
יש תחושה שמערכת האתר לא מעונינת במימוש מדיניות ימנית כלל אלה רק בשלטון נתניהו. מה הממשלה שבה יש יותר סיכוי לממש את מצע מידה? בהסתמך על העבר אף אחת מהן אז למה התמיכה?
זוהי כרגע ברירת המחדל,הליכוד הם הרע במיעוטו…
לא מבין על סמך מה אתם כותבים שאם הבית היהודי היה גדול על חשבון הליכוד, לא הייתה ממשלה לאומית.
הנשיא בוחר ח"כ להרכיב ממשלה ע"פ סך מספר הממליצים עליו. לא משנה מה הרכבם הפנימי. לצורך העניין, אם הליכוד היה מציג גוש של מפלגה אחת בת 59 מנדטים, אבל הרצוג גוש של 61 מנדטים המורכב ממפלגת העבודה בת 5 מנדטים, ועוד 14 מפלגות בנות 4 מנדטים, הרצוג היה מרכיב את הממשלה.
כשאין גוש של 61 כל העסק משתנה לחלוטין
השאלה הגדולה: מהיכן מגיעים המצביעים של כחלון????????