תוצאות בחירות 2015 מעניקות לראש הממשלה נתניהו ולשרי הליכוד הזדמנות נדירה להטביע חותם של קבע על עתידה של המדינה.
מעבר לכל הניתוחים והפרשנויות, אפשר לקבוע בבירור: יש ביכולתו של ראש הממשלה נתניהו להרכיב אחרי הבחירות האלה ממשלת ימין-מרכז בעלת יכולת משילות ויציבות פוליטית. בנימין נתניהו עמד בראש ממשלות מסוגים שונים. אבל עד היום לא עמד לרשותו מרחב תמרון לעיצוב סדר יום לאומי, כפי שיש עתה.
זוהי אפוא, שעת רצון, הזדמנות היסטורית לקדם מדיניות ראויה ולעצב את דמותה של המדינה לדורות.
במהלך החודשים האחרונים פרסמנו ב'מידה' מספר פרקי מצע מדיניות לממשלה החדשה. עתה, עם היוודע התוצאות, נזכיר כאן שלושה נושאים אסטרטגיים שאפילו שינויים קלים ומדורגים יכולים להביא בהם ברכה גדולה: הנהגת מדיניות כלכלית מוטת צמיחה; השבת ביטחון הפנים והריבונות בפריפריה וחיזוק יכולות המשילות של הכנסת והממשלה.
כלכלת צמיחה
אחד האתגרים המרכזיים של הממשלה הוא הגדלת התוצר במשק. בהיעדר משאבי טבע משמעותיים, כלכלת ישראל מבוססת בעיקר על יזמות ועסקים, האחראים על עיקר התוצר שלה ומעסיקים את החלק הארי מאזרחיה. ככל שיגדל התוצר וככל שיגדלו ההכנסות במשק תשתפר רמת החיים של האזרחים, בכל העשירונים כולם.
לפי נתוני הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים של משרד הכלכלה, בישראל פעילים כיום כ-460,000 עסקים, המעסיקים כמעט 2 מיליון איש ואחראים לחלק גדול מן התוצר הלאומי שלנו. אך למרות שמגזר העסקים בישראל נמצא בתנופה, ובשנת 2013 אף נרשמה עלייה בפתיחת עסקים חדשים, ישראל רחוקה מלהיות נוחה ליזמים.
מדד 'עושים עסקים' של "קבוצת הבנק העולמי" לשנת 2015 ממקם את ישראל במקום ה-40 – שני מקומות מתחת מקומה בשנה שעברה. הציונים של ישראל במדדים השונים ממחישים את הבעיה: ישראל מצויה במקום ה-53 בהקמת עסקים, ה-97 בתשלומי מיסים, ה-109 בקבלת חשמל, ה-111 באכיפת חוזים, ה-121 ברישוי בניה, וה-135 ברישום רכוש. כאמור, כמעט בכל המדדים הידרדרנו בשנה האחרונה, וכדאי לזכור שהנתונים כוללים גם את ההיי-טק הישראלי.
בנוסף, המשק הישראלי סובל מהטיה לטובת עסקים גדולים: בהשוואה ל-OECD יש בהם יותר מועסקים ביחס לקטנים יותר, וזאת למרות שחלקם של הקטנים בתוצר העסקי הישראלי מעט גדול יותר. העסקים הבינוניים גם סובלים מפריון יחסי נמוך יותר. חוות-דעת מקצועיות שאסף משרד הכלכלה מצביעות על בעיות בתחום הפיננסי והמימוני, ביורוקרטיה, תכניות ממשלתיות לא נגישות וחינוך והשכלה טכנולוגיים וכלכליים לקויים. העסקים עצמם מתלוננים בעיקר על "תחרות לא הוגנת, עומס ביורוקרטי, חסמים בתחום השיווק, אשראי בנקאי וגיוס מועסקים מקצועיים".
על כן, עיקר המדיניות בשנים הקרובות צריכה להציב את המגזר העסקי בעדיפות ראשונה. לספר, לרתך, לבעל חנות מוסיקה ולפותח מפעל אלומיניום צריך להיות קל כמו להייטקיסט. יזמות, סיכון, ייצור, מסחר – זה מה שישראל צריכה. הרבה פחות במגזר הממשלתי והציבורי, והרבה, הרבה יותר עסקים. צריך לבעוט ברגולציה, להעיף חסמי רישוי ופיקוח מסורבלים, להטיס חוקי עבודה שמקשים על עסקים להעסיק עובדים, להשליך מנגנוני תכנון ממשלתיים שתוקעים את העסקים מכל כיוון, לקרוע את הצורה לבירוקרטיה שלא נותנת לעסק לרשום רכוש, לבנות מבנה או לקבל חשמל.
זה לא יהיה קל: הרבה אינטרסים הולכים להתנגד לזה, בעיקר של החברות הגדולות שהרגולציה נוחה להן, ושומרת אותם מפני תחרות. איום נוסף צפוי מצדם של ה"חברתיים" השונים שישאפו להגדיל את ההשקעות הממשלתיות על שירותים חברתיים, צמצום פערים ושאר צרות פופוליסטיות.
למשה כחלון, המועמד המוביל לתפקיד האוצר, יש את המוטיבציות הנכונות, וראש הממשלה יוכל לתת לו את הגיבוי הראוי. נתניהו עמד מול לחצים דומים בעבר, והוא יוכל להם גם כיום.
ביטחון פנים וריבונות
בתחום הריבונות, מדינת ישראל סובלת ממשבר קשה ומתמשך ומחוסר במדיניות עקרונית ונרחבת של אכיפת. חלקים נרחבים משטח המדינה הפכו לאזורי הפקר בהם החוק לא נאכף וכל דאלים גבר. שטחים עצומים ממרחבי הנגב, הגליל וחלק מאזור השרון וה"משולש", הופכים דה-פקטו לאזורים ללא חוק. יש תת-אכיפה של חוקי תכנון ובניה, אין גביית ארנונה ומיסים והחמור מכל – אין הגנה על הרכוש והנפש.
על-פי נתוני הסקרים, משטרת ישראל לא מספקת את הסחורה: בשנים האחרונות חלה ירידה דרמטית באחוז האזרחים שנותנים למשטרה ציוני ביצוע גבוהים: מ-63 אחוזים בשנת 2002, ירד שיעורם לכדי 35 אחוזים בלבד בשנת 2010. ואחוז האזרחים היהודים המביעים אמון במשטרה צנח מ-36 אחוזים בשנת 2003, ל-21 אחוזים בשנת 2013.
במגזר הערבי הפשיעה חמורה במיוחד: על-פי פרסום של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2014, 49% מהאסירים הפליליים בישראל משתייכים למגזר הערבי, המונה, כידוע, חמישית מהאוכלוסייה בלבד. מדובר בעבירות קשות במיוחד: הערבים אשמים ב-49% ממקרי הרצח; ב-58% מניסיונות הרצח ו-45% מהאשמים בחבלה גופנית חמורה .
הפשיעה הרבה במגזר הערבי הופכת לבעיה אסטרטגית, מכיוון שהיא משתלבת במשבר הכולל של אבדן הריבונות בפריפריה. לא מדובר רק בפשע והפקרות: מזה שנים הנגב והגליל סובלים מבעיה חמורה של בניה לא חוקית. אין בנמצא נתונים מדויקים לגבי היקפי התופעה, אך על-פי ההערכות הרווחות בקרב רשויות המדינה בצפון ישנם כ-70,000 מבנים לא-חוקיים, ומדי שנה יש כ-3,000 התחלות בניה לא-חוקיות חדשות. בנגב המצב חמור יותר: כ-85,000 מבנים לא-חוקיים מתפרסים על פני כ-20,000 דונם. גם כאן, מדי שנה נוספים כ-1,500 מבנים לא-חוקיים חדשים.
המענה לכל אלו דורש תגבור משמעותי של כוחות המשטרה. העובדות מדברות בעד עצמן: הקמתה של יחידת שיטור מיוחדת בנגב שנועדה לטפל בבניה הלא-חוקית, יחד עם הנהגת מדיניות תביעה אזרחית אפקטיבית, הביאו לכך שבשנת 2013 היתה עלייה משמעותית בהיקפי ההריסות: 697 מבנים נהרסו בשנת 2013, לעומת 369 בלבד ב-2012, כאשר לא פחות מ-376 מבנים נהרסו על-ידי הבעלים עצמם.
למשטרת ישראל, המתמודדת גם עם איומי טרור מגוונים פשוט אין די כוח אדם ותקציבים. אמנם, מספר השוטרים לנפש בישראל (0.317 ל-1000 תושבים) נמוך אך במעט מממוצע מדינות ה-OECD, אך בהתחשב במצבי החירום ועומס האתגרים עמם מתמודדת מדינת ישראל, השוואות עולמיות למדינות המערב השלוות לא מלמדות דבר.
כאשר יורדים לרזולוציה מקומית מתגלה עצמת הבעיה: תחנת המשטרה בעיר אשדוד למשל, בה מתגוררים כ-250,000 איש מונה כיום 164 שוטרים מתוכם 70 שוטרי סיור בלבד; וגם בראשון לציון, בה 350,000 תושבים, יש רק 70 שוטרי סיור ופועלות שש ניידות. מצב דומה שורר במקומות נוספים בארץ.
באופן כללי, בעשור האחרון כמעט ולא חל גידול בכוח האדם המשטרתי: בשנת 2000 שירתו במשטרה 25,189 שוטרים, ובשנת 2013 שירתו בה 27,798 שוטרים. תוספת של כ-2,500 שוטרים בלבד, גידול של כ-10%. באותן שנים גדלה אוכלוסיית ישראל בכ-30%, דבר שיצר פערים משמעותיים בכוח האדם המשטרתי.
משטרת ישראל מתוקצבת בפחות מעשרה מיליארד ש"ח בשנה, שהם כ-2.9 אחוז מתקציב המדינה; ותקציב המשרד לביטחון פנים כולו (הכולל גם את שירות בתי הסוהר ושירותי הכבאות) עומד על כ-12 מיליארד ש"ח שהם כ-3.9 אחוז מתקציב המדינה. יש להגדיל את תקציב המשטרה, להגדיל את כוח האדם ולספק לה את הכלים המשפטיים והארגוניים להם היא זקוקה כדי להצליח: יותר תחנות משטרה, יותר ניידות ובעיקר יותר שוטרים בשטח. זהו הבסיס לכל שיפור במצבו של ביטחון הפנים בישראל, וקשה לראות כיצד ניתן להביא לשינוי בלעדיו.
משילות הכנסת והממשלה
אתגר אסטרטגי נוסף העומד לפתחה של הממשלה החדשה נוגע לעצם מבנה השלטון בישראל, ולכוח הלא-פרופורציונלי לו זוכה בית המשפט העליון. בתהליך ממושך ועקבי שהוביל נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרן ברק, הושלט בית המשפט העליון הלכה למעשה, על הכנסת והממשלה, כולל התערבות בנושאים פוליטיים מובהקים וסוגיות המעצבות את אופייה, זהותה, גבולותיה, כלכלתה וביטחונה של מדינת ישראל.
מאזן הכוחות החדש יצר בית-משפט עליון בעל כוח שלטוני נרחב כל כך, עד שאין בית-המשפט בעולם בעל עוצמה דומה. כיום, אין כמעט נושא בו בית-המשפט העליון לא מתערב: במדיניות הסובסידיות בענף החלב, בסבסוד מעונות יום לאימהות עובדות עצמאיות, בהתקנת קווי טלפונים, בהפעלת תחבורה ציבורית, בזכיות בפרסי הוקרה, בסוגיות של זהות לאומית, בסוגיות של ביטחון כולל עתירות נגד מהלכים צבאיים טקטיים, בתוואי גדר ההפרדה, ובמשאים-ומתנים לשחרור מחבלים. בית-המשפט עוסק אפילו בשאלת התאמתם של בכירי ממשלה לתפקידיהם, והורה לפטר, בניגוד לחוק, שר ואת סגנו שהואשמו בשוחד (דרעי ופנחסי), ושלושה ראשי ערים נבחרים, שאף הם לא הורשעו. מבחינת בית-המשפט אין גבול להתערבות ואין גבול לעוצמה, אלא אם כן הוא מחליט באופן נקודתי להגביל את עצמו, מטעמי נוחות ואידיאולוגיה.
רק לאחרונה פסל בג"ץ בפעם השנייה את החוק למניעת הסתננות שנועד לטפל בבעיית ההסתננות מאפריקה לישראל, וכיום בית המשפט דן בעתירה שלישית נגד נוסח מעודכן של החוק.
יש הרבה מה לעשות בתחום, החל משינויים בחוקי היסוד, דרך הטלת הגבלות שונות על עתירות לביטול חוקים וכלה באימוצה של חוקה סדורה כדרכן של מדינות מתוקנות. אך דבר אחד ברור: על הממשלה הבאה להפשיל שרוולים, לגלות אחריות דמוקרטית ולהשיב את סדרי המשפט התקינים למדינת ישראל.
בנוסף יש לרענן את שיטת מינוי השופטים, הנעשית היום בשיטת "חבר מביא חבר" מובהקת: חמישה מתוך תעשה מהחברים בוועדה לבחירת שופטים הם שופטי בית המשפט העליון ולשכת עורכי הדין המציגים בדרך כלל קו אחיד ומתאמים ביניהם את המינויים. גם כאן, מדובר במציאות חסרת תקדים בקנה מידה עולמי, באשר לציבור, לממשלה, או לכנסת כמעט ואין השפעה על מינויי השופטים. במקרה זה הפתרון גם די פשוט: שינוי הרכבה של הועדה, והשיקולים המנחים אותה (פרסום פרוטוקולים מישיבותיה ברבים, למשל) יכולים להביא לשינוי גדול.
לצד ריכוז העוצמה בבית-המשפט העליון, אינסטנציה משפטית נוספת שנהנתה מן המשפטיזציה של הפוליטיקה בישראל היא היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי הישראלי זוכה לכח חסר תקדים ביחס לדמוקרטיות המערביות. מחקר שערך ד"ר אביעד בקשי ערך השוואה מקיפה בין מעמדו של היועמ"ש לנושאי התפקידים המקבילים לו בארצות-הברית, בריטניה, קנדה וגרמניה, ומצא כי היועמ"ש הישראלי יוצא דופן באופן מובהק בסמכויותיו, ונהנה מעצמאות בלתי-מקובלת בעבודתו עם הדרג המדיני.
אם לא היה די בכך, מתווסף ליועמ"ש מכפיל כוח משמעותי: הייעוץ המשפטי של משרדי הממשלה השונים. הללו, במקום לספק סיוע משפטי לשרים ועובדי המשרד, הונחו "לפעול לשם קיומו וחיזוקו של שלטון החוק", ונקבע כי חוות דעתם המשפטית אינה משאירה לשרים מרחב לשיקול דעת, ויש לה תוקף מחייב "כל עוד לא נפסק אחרת על-ידי בית משפט מוסמך", וכל מחלוקת בין נבחרי הציבור לפקידים, אלו שאמורים להיות כפופים להם, נידונה בפני היועמ"ש עצמו.
היועץ המשפטי לממשלה גם מעורב עד צוואר בהליכי החקיקה של הכנסת, באמצעות מחלקת הייעוץ והחקיקה הנתונה למרותו. מחלקה זו עוסקת כיום כמעט בכל תחום אפשרי: מרפורמות ברשות השידור ועד השליטה במאגרי הגז הטבעי; מהצלת ערוץ 10 ועד בחינת חוקתית של מתקן השהייה למסתננים. "אנחנו כנראה אחת היחידות הממשלתיות הכי משפיעות בישראל, בלי שהציבור מודע למידת ההשפעה שלנו", התגאה משפטן בכיר במחלקה בראיון. "לא פחות מהפרקליטות ואולי אפילו יותר". או כפי שציין המשנה ליועמ"ש אבי ליכט: "בחלק מהפעמים אנחנו יושבים ליד הנהג. בחלקם אנחנו הנהג עצמו".
גם פה, יש צורך במאבק עיקש על השבת הסמכויות לממשלה ולכנסת. אין זה מתפקידם של היועמ"ש והיועצים המשפטיים לקבוע מדיניות. הם אמורים לייצג את הממשלה ולספק לה ייעוץ משפטי. יש לאפשר למשרדי הממשלה והכנסת לשכור יועצים משפטיים באופן עצמאי שיוכלו להגן על המדיניות הממשלתית בפני בתי המשפט ולהעניק לה את הסיוע המשפטי הדרוש לה.
ממשלת נתניהו הרביעית, המסתמנת כנוחה מקודמותיה, תוכל לרכז בידה את הכוח והיציבות הנדרשים ליישום צעדים אלו, הדורשים יכולת עמידה בלחצים וגיבוש פנימי של השורות פנימה. אם ישכיל נתניהו להוביל ממשלה אחראית ושקולה שתוכל לבצע ולו חלק קטן מהשינויים החיוניים הללו, תהיה זו מורשת מפוארת לדורות.
בראשל"צ 240 אלף תושבים ולא 350
בחולון 180 אלף ולא 200
באשדוד כ220 אלף ולא 250.
בחולון תחנת משטרה ברחוב פיכמן 18
אם לא תדייקו לא יתיחסו אליכם ברצינות
מספרי התושבים מתייחסים לאזרחים להם ניתן השירות, הכוללים לעיתים יותר מתושבי העיר עצמה.
לגבי תחנת חולון, לפחות על פי הדיווח הזה http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1700183, היא הפכה לבית ספר לשוטרים מאז שנת 2012.
אם יש לך שאלות נוספות, נשמח להשיב.
תוסיפו
שקיפות מלאה של כל עמותה המעורבת בבחירות
יותר פיקוח ומסוי על עמותות הממומנות ע"י ממשלות זרות
הטענה על התערבות בית המשפט במגוון תחומים היא בעצם טענה נגד מעורבות הממשלה בתחומים אלו. אילולא מעורבות הממשלה בהתקנת טלפונים לא היה בית המשפט מתערב. כך גם לגבי סבסוד חלב. רק ההתערבות בנוגע להבטחת הכנסה הוא תמוה וגם שם, הממשלה אמרה את המילה האחרונה.
חשוב גם פתרון מקיף וסופי לבעיית הזיופים בבחירות לכנסת. רק אתמול היה חשש אמיתי שהימין יפסיד את השלטון בשל כך וכבר היום שכחנו מזה לגמרי. ייתכן וזו ההזדמנות האחרונה של הימין לטפל בזה
הלוואי אך לדעתי אין סיכוי מלבד אולי הכלכלי וגם זה כנראה לא. למה שליכוד יסתכן ויעשה את כל זה אם הוא יכול לקבל מנדטים בלי לעשות דבר כפי שהוכח.
היחידים בעלי אינטרס פה הם בנט, ליברמן וכחלון אבל אין ביניהם הסכמה בשלושת הנושאים הנ"ל ולכן הכל בספק רב.
אתר נפלא!! הגיע הזמן שיהיה קצת תוכן בחדשות. מחכה לאפליקציה שלכם
הבחירות האלה יזכרו כניסיון אגרסיבי של מדינה זרה לקנות את הבחירות בישראל. השמאל, על מוקדי הכוח שלו, התמסר לממשל אובמה- לכמות הכספים האדירה שלו, לצוותי הקמפיין ולמתודות שלו, כדי לעלות לשלטון. בפועל, בוז'י תפקד כפרוקסי של אובמה נגד נתניהו. יש לזה השלכות עצומות שלא ניתן להתעלם מהן. לו היה הרצוג/אובמה מנצח את נתניהו ישראל הייתה דה פקטו מאבדת את עצמאותה והופכת לרפובליקת בננות בסגנון דרום אמריקה. האסון הזה לא היה רחוק מלהתרחש.
איני יודע אם הסקרים של סוף השבוע האחרון היו מדויקים, אבל להערכתי קמפיין השמאל עמד להצליח. תכליתו הייתה לייצר תודעה של תבוסה, לשטוף את מוח בוחרי הימין בתובנה שהשמאל כבר ניצח, ולייאש אותם מלהגיע לקלפי. מספיקים היה מספר מנדטים מצומצם שיעברו מצד לצד- כדי לייצר גוש חוסם לשמאל ולהבטיח את נצחונו. תמונת המצב כפי שנראתה לאדם מבחוץ הייתה רעה מאוד. קמפיין הליכוד כשל, לא ניכרו סימני חיים מאנשיו, ולפי שמועות אותנטיות (או מומצאות) כולם שם היו בפניקה מהפסד. הסקרים כתשו את הליכוד, התקשורת הסתערה בחמת זעם ובבוז גלוי על כל מה שהריח ימין. הייתה אווירה של ייאוש באוויר.
לפני עשר שנים זה היה יוצר תבוסה מובטחת לימין. מה שהשתנה היא התקשורת הפתוחה באינטרנט וברשתות החברתיות. לא ניתן לעצב תודעה מבלי לשלוט על כל אמצעי התקשורת, וכיום שליטה מוחלטת כזאת אינה אפשרית. כיום כל אדם עם מקלדת הופך לכלי תקשורת בפני עצמו.
הם פשוט לא לקחו אותנו בחשבון. וזה מה שהשתנה בסוף השבוע. אנחנו האזרחים יצאנו להתקפה תקשורתית משלנו. בטוקבקים, בוואטס אפ, בפייסבוק. מחינו, העלינו את כל הטיעונים נגד השמאל שבסוף קמפיין הליכוד אימץ, ובעיקר השתוללנו מזעם כנגד שטיפת המוח, כנגד אובמה, כנגד הזנית הדמוקרטיה הישראלית ושבירת כללי המשחק. זעם הוא תמיד המפתח לשבירת התניה תודעתית. האזרחים, הם ששברו באמצעות הרשת את השיתוק והייאוש. אחר כך כולם התעוררו, אחר כך באה ההפגנה, אחר כך נתניהו הבין מה לעשות עם תשתית הקמפיין שנוצרה ועלה להתקפה.
מי שהכשיל את הקמפיין האדיר של אובמה, והתחיל את התהליך שהוביל לניצחון בבחירות, הם מאות (או אלפים? או אולי רק עשרות? מי יודע) אזרחים אנונימיים שחרכו את מרחבי הסייבר ספייס כדי להוביל למהפך. אולי פגשנו אחד מהם במכולת מבלי לזהותו, אולי הם פגשו אחד את השני במכולת מבלי להכיר זה את זה, לעולם לא נדע. אנחנו האזרחים- אדריכלי הניצחון, ואף אחד לעולם לא יזכיר את זה בתקשורת, או בכלל.
עם הנצח לא מפחד משטיפת מוח ארוכה!
כנראה שמומחי התעמולה של אובמה חושבים שעם הנצח הוא עדר של כפריים בורים באיזה מדינה ערבית…..
אף אחד לא יזכיר את "זה" כי זה קשקוש מוחלט. הסיכוי של "השמאל" להקים קואליציה, היה אפסי, גם אם הרצוג היה מנצח, כך נכתב הרכבה לפני הבחירות, בהרבה מאמרי דעה ופרשנות. הניצחון המרשים של הליכוד על המחנה הציוני, הגיע בראש וראשונה על חשבון מפלגות הימין, ביחוד הבית הלאומי. מאד קל להאשים את קמפיין השמאל ולהתעלם מהקמפיין של הליכוד שהיה מופת של הסתה והפחדה, בליווי שקרים והטעיות, כמו במקרה של הקלטת של כחלון והשיא בנאום בו נתניהו מזהיר מהתגייסות השמאל להביא "המוני ערבים" להצביע, מה שגם אם היה נכון וזה לא, היה שפלות מנהיגותית ממדרגה ראשונה. אני לא רואה כל הבדל בין המוני החרדים שמקבלים פקודות ובאים להצביע, בין ההסעות המאורגנות מהישובים ביהודה ושומרון, לבין הצבעה של האזרחים הערבים של מדינת ישראל. לא זכור לי שהשתנה משהו בזכויות של ערבי מדינת ישראל.
כמו שהשמאל ניסה ליצור מצג שווא שלילי על מצבה ועתידה של מדינת ישראל תחת המשך שלטונו של ביבי, כך עשה גם הימין, עם מסע ההפחדה וההסתה נגד השמאל, כאילו שאם יעלה השמאל לשלטון, מחר מוכרים את המדינה לערבים, עושים כל מה שאובמה הכושל דורש וכו'.
עכשיו המצב אידיאלי עבור הימין, לראשונה לאחר שנים רבות, יש להם ממשלה, כמעט על טהרת הימין. את החרדים מעניין רק הכסף, מה שניקרא פעם "הכספים הייחודיים" ונתניהו (לא רק הוא) ייתן להם את מה שהם רוצים בלי להניד עפעף. ממשלה כזאת כבר לא תוכל לטעון שהשמאל אשם והשמאל שולט, שיעשו מה שהם רוצים. אבל אני אגלה לך סוד קטן, הם לא רוצים, המצב היום נוח להם, נוח להם מה שקורה בבתי המשפט ובמערכות האכיפה, כי אז תמיד יש את מי להאשים בכישלון.
ואחרי כל זה, בהצלחה לממשלה החדשה, ההצלחה שלהם היא ההצלחה של כולנו (לא המפלגה) אופס מה עשיתי.
תודה על ההסבר. אני מכירה אחת שעשתה את זה וגם אמרתי לה: תודה שהצלת את חיינו..
אולי כדאי להעלות טיעונים מעט יותר מבוססים לפני שאתה מבטל כ"קשקוש" את תגובתי
הסיכוי של הרצוג להקים קואליציה לפי הסקרים אכן היה נמוך. אבל, כל מה שהיה חסר לו הוא מספר מצומצם של מנדטים כדי ליצור גוש חוסם עם הערבים. במקרה כזה לא הייתה ממשלת ימין. או שהרצוג היה כופה ממשלת אחדות שתלך בדרכו או שהרצוג היה משחד את רסיסי המפלגות לשבת זה עם זה, ולו לזמן קצר. בכל מקרה ישראל תחת הנהגתו של הרצוג הייתה הופכת לעושת רצונו של אובמה ומאבדת דה פקטו את ריבונותה. תזוזת המנדטים הקטנה הזו עמדה להתאפשר עקב אחוזי הצבעה גבוהים של השמאל ונמוכים של הימין. זו הייתה מטרת קמפיין הייאוש של השמאל- לייאש מצביעי ימין מלהגיע לקלפי. והוא כמעט הצליח.
אתה לא תתחמק מהאמת. אובמה ניסה לקנות את השלטון בישראל. אכן, קמפיין שלילי, קמפיין הפחדה, קיים בכל מערכת בחירות ומכל הצדדים. גם הסעות מאורגנות להצבעה קיימות, ומדוע לא. אבל השמאל השתמש בכסף ובמשאבים של ממשלה זרה כדי לעשות זאת. וזאת הפרה של ריבונות העם. זה הופך אותנו לרפובליקת בננות. זה מה שנתניהו התריע נגדו- המימון הזר, ההטיה, ולא עצם ההצבעה של הערבים ומכיוון שהדברים מוקלטים לא תצליחו לעשות כאן ספין. וכן, אם השמאל היה עולה לשלטון הייתם עושים כל מה שאובמה הכושל דורש.
המצב עכשיו אינו אידיאלי עבור הימין, אבל הוא הטוב ביותר האפשרי. את החרדים מעניין רק הכסף גם בממשלת שמאל, אלא שאז כמובן זה לגיטימי, לא?. לגבי רצון או חוסר רצון הימין לשלוט, אתה צודק כמובן. זאת בעיה ידועה. חוששני שהמציאות והצורך לשרוד יחייבו את הימין לשלוט. השמאל ואובמה אינם מתכוונים לאפשר לנתניהו להמשיך ולחיות באזור הנוחות שלו.
כתבה מעניינת עם הצעות קונקרטיות לשינוי, שבתקווה מימוש הסעיף הראשון יוביל למשק קפיטליסטי אמיתי ולא ליציר הכלאיים הלא תחרותי שקיים כיום. לעומת זאת, אני חייב לומר שדי התאכזבתי מהמסקנות הביצועיות שלכם בסעיף השני. גם אם אני חושב שנושא השבת הריבונו באיזורים מסוימים בארץ הוא חשוב מאין כמוהו, הרעיון שניתן להשיג זאת רק באמצעות כוח הזרוע של המשטרה הוא ילדותי במקרה הטוב.יש כאן סוגיה חברתית מובהקת עם סממנים ביטחוניים. צריך וחשוב להתייחס ולפתור אותה, אבל כמו בכל טיפול רציני ובוגר יש מקל ויש גזר. איפה הגזר בהצעה שלהם? פשוט להיכנס בהם? ובסוגיה הרגישה הזאת אתם מציעים להפעיל את המשטרה שכרגע נמצאת במשבר אמון ציבורי, וזה לא רק בגלל יחסי יהודים-ערבים. תרבות אירגונית קלוקלת שמתפוצצת לכולנו בפרצוף עם פרשיות הניצבים רק ממחישה את זה. הפתרון של האכיפה חייב להיות מלווה בשיפור תשתיות ושינוי חברתי, שחלק ממנו צריך להגיע מכיוון הממשלה.
משטרה עושה כל מיני דברים, חלקם באמצעות נוכחות ושמירת סדר. לא רק "נכנסת בהם". בניגוד לשנים עברו, ישנה כיום השקעה רבה בתשתיות ותכניות מתאר וכו' שלא זוכות למימוש בשל חוסר שיתוף פעולה ויכולת פוליטית-ארגונית בצד השני, דבר המגביר את הצורך בעשיית סדר ואכיפת חוק.
חושבת שאתה טועה בקשר ל'משק קפיטליסטי'. חושבת שהעם לא רוצה משק קפיטליסטי וזה מה שגרם בעבר לליכוד להפסיד ונקווה שזה לא יחזור. לא יכולים להצביע לשמאל כי הוא פוסטציוני, לא בגלל הכלכלה.
הכל מעולה, אבל מה לגבי אופק מדיני?
איזה אסטרטגיה מדינית מציע שלטון הימין ולאן לדעתכם היא תוביל את המדינה בטווח הארוך?
אשמח לקבל תשובה עניינית.
אני אגב שמאל במקור. השמאל האמיתי יודע היטב שאין דבר כזה 'עם פלסטיני', זו פיקציה, הערבים שמכנים את עצמם 'פלסטינים' מזייפים סיפור מדמיע שהמערב קונה, הם אפילו לא רוצים מדינה ולמה שירצו? עם רוצה מדינה, הם לא עם. על איזה 'אופק מדיני' אתה מדבר ולמה לדעתך ישראל אשמה בזה שהוא איננו. אם אתה בכלל שמאל, אתם לא לומדים ולא מתפכחים. קדימה רד למציאות, לא שזה יקרה.
יעל, המציאות שאני רואה היא שיש קבוצה גדולה של אנשים שקוראים לעצמם פלסטינים ורואים בעצמם כעם. אפשר להתווכח עד מחר אם הם באמת עם או לא, אבל אי אפשר להתווכח עם המציאות והמציאות היא שהם כאן, הם לא הולכים לשום מקום, ואנחנו לא כל כך מסתדרים איתם (בלשון המעטה).
ועכשיו השאלה איך מתקדמים מכאן. מה האסטרטגיה של הימין לניהול הסיכסוך ולאן הימין חושב שהיא תוביל.
אני באמת קיוויתי לקבל תשובה עניינית אבל לצערי לא קיבלתי כזאת.
לפי גישתך לעולם לא תקבל תשובה עניינית וזה כנראה אזור הנוחות שלך. ניסיתי להסביר מהותית שאין עם 'פלסטיני', לא מרצון טוב/ רע/ קביעה משפטית זו או אחרת – אלה לא יכולים לשנות את המהות: האם יש או אין עם שיקים ויתחזק מדינה, אתה חושב כנראה שלהקים ולתחזק מדינה זה איזה יש מאין. אז זהו שלא, צריך עם אמיתי שירים את המשימה המאוד מאוד כבדה הזו, לעם יש סולידריות חזון ומטרות של עם. פה זה איננו. הם אגב יודעים זאת היטב ובהחלט אינם רוצים מדינה, 'רצונם במדינה' נועד להתפרנס מאנשים בעלי תפיסה מערבית תמימה שצילומים 'הרואים' של 'לוחמים מקופחים' מדברים אליהם. לו רצו מזמן הייתה להם מדינה, מה גם שיש ברשותם את עזה הרשות וירדן (ירדן מנוהלת ע"י שבט בדואי אחרת גם היא לא הייתה). מבחינתם ה"אין מדינה, הקיפוח" והטרור זו פרנסה, כך הם מקבלים כסף ומשאבים. מה עושים עם האנשים האלה שהם שבר מהעם הערבי הגדול? אולי הרעיון של דר' קידר יכול להתאים. בהיעדר סולידריות של עם יתכן לחלק לשבטים שלא יהרגו זה את זה וינהלו את עצמם. אגב בטוח שאתה יודע זאת ושוב אתה מציג, ואתה רוצה שניתן לכם את השטחים? אתם לא מסוגלים לדבר אמת. אגב, אזרחות ישראלית לך ולדומיך זה עוול. רוצה 'פלסטין'? כמובן שאתה לא רוצה אבל מציג שכן, ואני חושבת שמקומך ודומיך במדינות ערב שהרבה יותר מתאימות לכם באופן טבעי.
יעל – מה נסגר? אפשר לענות לעניין. הוא העיר בנושא של מצע מדיני, ולא בדבר קיומו של עם פלסטיני.
התפיסה המדינית של אנשי ימין חילוני רבים, היא שבמזרח התיכון, כל הסכם מבוסס על כוח, ושלום עם הפלסטינים דורש עמידה עקשנית על העקרונות והביטחון שלנו. על פי הימין, הפלסטינים עדיין חולמים שנוותר על הדרישות, ולכן ההסכם ממשיך ונדחה.
יש באתר מאמר על מצע בעניינים מדיניים, העוסק בסוגיה בצורה רחבה.
מדהים, שוב במקום לענות לעניין אני מקבל ממך סדרה של הכפשות אישיות בלי שום ביסוס. כנראה שכשאין תשובה כל מה שנותר זה לשלוח אותי לארצות ערב.. אולי זה "אזור הנוחות" שלך?
אני סיימתי פה.
לבועז: חבל שלא הבנת מה הסבטקסט שלו, לא כול דבר הוא כפי שהוא נראה, אבל אתה באמת לא, נגיד, לא מנסה כ"כ להבין דברים טיפה לעומק. אין 'עם פלסטיני' נסה להתעמק, אז אי אפשר ללכת לפתרון כזה ומצע/לא מצע לא יועיל כאן. לתוהה: נסה בפעם הבאה לשפר התחזות במקום להתלונן על שנחשפת. כאמור אין תשובה שתרצה אותך, ובכלל אינך מתעניין בתש' כזו. צורת חשיבתך יעילה לתעמולה ולא לדיון ענייני.
תודה בועז.
בני בגין יהיה כנראה שר המשפטים. אל תצפו לשום שינוי בבג"צ. בני בגין הוא מאסכולת "יש שופטים בירושלים". אהרון ברק וצאצאיו ימשיכו להשתולל כאוות נפשם.
גם הפעם, בחרנו ימין ומקבל שמאל.
נתניהו ימני רק סמוך לבחירות.
The new/old leadership of the State of Israel will have to learn from these elections and reach the conclusions that we must adhere to the late Zeev Jabotinsky's views:
1) Ensure that all citizens of the country are provided with sufficient/affordable food, shelter, clothing, health and education while enabling the citizens then to use their own private initiatives to increase prosperity of the mind, heart and material
2) Ensure that western Eretz Israel (Land of Israel), located between the Jordan River and the Med. Sea, remains, as provided by international law, by the UN charter and even by the Anglo-American Treaty (1924) – Obama, please take a note!! – the national home of the Jewish people under an overall rule of the State of Israel
3) Ensure that those eager to bring about the demise of the State of Israel and the "cleansing" of the Jewish homeland of its Jews face a strong society: spiritually, socially, economically and militarily
Am Israel Hai / עם ישראל חי
(The People of Israel lives on)
ישי צודק. אם אמת הדבר שבגין יהיה שר המשפטים, (כפי שפורסם
)הלך על הימניות של הממשלה . מה שהיה הוא שיהיה. בחרנו ימין וקבלנו שמאל. הצבור הדתי תמיד ישמש אידיוט שמושי של הליכוד "הימני". הליכוד תמיד ירכב על הצבור הדתי לאומי כל הדרך אל מחוזות השמאל. מייאש.
השיטה של השמאל להתחזות ל"ימין אמיתי" בטוקבקים כדי להרחיק אנשים מהליכוד נמשכת גם אחרי הבחירות: הליכוד "רוכב" על הציבור הדתי-לאומי או שבנט ושקד ניסו לרכוב על ציבור של ליכודניקים כדי להחליש את הליכוד ולהעביר את המדינה לשלטון השמאל? הפעם לא תעבדו עלינו: בנט ושקד פועלים למען השמאל בתחפושת של "ימין אידיאולוגי": להחליש את הליכוד, להחליש את הדתיות של הציבור הדתי-לאומי, לסכסך בין הציבור הדתי-לואמי לחרדים כדי שהליכוד לא יוכל לבנות עם נציגיהם קואליציה יציבה, ועל הדרך גם לפעול לסגירת "ישראל היום". מטקבקי שמאל שמנסים לרכוב על התמימות של הציבור הימני עלולים להתאכזב.
לא לא, מלכה דיברה מדם ליבה ותומכיי בנט הצביעו ליכוד כדי שהליכוד לא יפסיד את הבחירות. תגיד תודה? יש תופעה של 'בני דודנו' המתחזים לשמאל בטוקבקים. לא קשור.
מי שלא רואה איך בנט ושקד פועלים למען האינטרסים של השמאל בתחפושת של דתיים-לאומיים, כדאי שילמד מפי יודעי דבר:
http://www.news1.co.il/showTalkBack.aspx?docId=362162&subjectId=1&talkBackId=1569440