במחנה הקוצני  

זֶה שְׁבוּעַיִם קִפּוֹדִים פֹּה מִתְמָרְקִים בְּחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ:
אֵיךְ קָרָה שֶׁלֹּא נִצַּחְנוּ? אֵיךְ זֶה לֹא קִבַּלְנוּ רוֹב?
אֵיךְ הִנְחִיל לָנוּ הָאָחוּ הַחְמָצַת מָרוֹר שֶׁל נֵפֶל?
דָּם יוֹרְקִים, בּוֹלְעִים צְפַרְדֵּעַ – אֵין מַנְדָּט מִן הֶעָרוֹב.

מִי אָשֵׁם? עַל מָה פָּסַחְנוּ? לְסִעוּר הֻזְמַן כָּל מוֹחַ.
לֹא חָסְכוּ שָׁם שׁוּם בִּקּוֹרֶת. כָּל שְׁבִיב אֹמֶץ שָׁם אֻמַּץ.
חֲקִירָה עַצְמִית צוֹלֶבֶת הִיא דָּבָר מְאוֹד לֹא נוֹחַ.
סַכִּינֵי קוֹצִים שֻׁלְפוּ שָׁם. וִדּוּיִים בְּלֵב נֶחְמָץ.

הַחַיּוֹת בּוֹרְחוֹת מִמֶּנּוּ, סָח פְּרוֹפֶסוֹר ב' קִפּוֹדִי,
כִּי צִבְעֵנוּ הַסּוֹלִידִי הָאָפוֹר אֵינוֹ מַרְשִׁים.
מָה פִּתְאוֹם, הֵשִׁיב לוֹ קִיפִּי בְּעוֹמְדוֹ מֵעַל הַפּוֹדְיוּם,
זֶה בִּגְלַל הָאַף שֶׁלָּנוּ (וְהָיָה לוֹ גַּם תַּרְשִׁים).

פּוֹד קִפּוֹד סָבַר אַחֶרֶת, וְכָתַב עַל כָּךְ בְּפֵייסְבּוּק:
הוּא הִסְבִּיר שֶׁהַחַיּוֹת פֹּה לֹא בְּשֵׁלוֹת לְרֹאשׁ קִפּוֹד.
עוֹד קִפּוֹד הִקְלִיט קִפּוֹדְקַאסְט וּמִהֵר לְהִכָּנֵס בּוֹ
וְטָעַן שֶׁהָאַשְׁמָה הִיא בְּחַיּוֹת חוֹבְשׁוֹת כִּפּוֹת.

וּמַחְלֹקֶת לוֹ עִם קִיפְּלִינְג, שֶׁתָּלָה הַכֹּל בְּשֶׁסַע
בֵּין מְכַרְסְמֵי הַשֹּׁרֶשׁ לְחַיּוֹת פּוֹרְסוֹת פַּרְסָה,
וְעִם קִיפֶּרְשְׁטֵיין וְקִיפְּנִיס שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ בְּגֶ'סְטָה
בַּגַּפַּיִם שֶׁבְּעֶצֶם הַקּוֹנְסֶפְּצִיָה קָרְסָה.

הַקִפּוֹדִיָּה מֶרְקַחַת.
שְׁתֵּי דֵּעוֹת לְכָל קִפּוֹד.
זֶה כִּי כָּךְ וְזֶה כִּי כָּכָה,
זֶה כִּי שָׁם וְזֶה כִּי פֹּה.

אֵיזֶה עֹמֶק! אֵיזוֹ נַחַת!
אֵילוּ יְסוֹדוֹת הוּנְחוּ!
אֲבָל מָה, מֵרוֹב הַשַּׁחַת
אֶת הַמַּחַט שָׁכְחוּ.

קִפּוֹדִים, עַם אוֹיבֶּר-חוּכֶם
שֶׁל הוֹגִים וְשֶׁל חוֹקְרִים,
שֶׁמָּא-שֶׁמָּא לֹא בְּחָרוּכֶם
כִּי אַתֶּם פָּשׁוּט דּוֹקְרִים?