זוגות להט"ב צריכים להבין שרצונם לאמץ ילדים מתנגש עם הדבר שילדים זקוקים לו יותר מכל: הורים שאינם בני אותו מין.
מה עם זכות הילדים לאושר? מצעד הגאווה בניו-יורק. צילום: Guillaume Paumier CC BY 2.0 VIA FLICKR
מאנגלית: שי סנדיק
הסיפורים שוברי לב. חלקם מסופרים בגלוי ובאומץ, חלקם בלחישה. אבל כולם מסופרים בדמעות. קשה להעלות על הדעת התבגרות כהומוסקסואל בחברה שרואה בך מפלצת, אבי כל חטאת, אם לא חווית זאת על בשרך. אנשים מבחוץ לא מסוגלים אפילו להתחיל להבין את הכאב המפלח את ליבו של ילד שעובר דחייה, השתקה או התעללות רק מפני שהוא שונה.
ההומוסקסואלים בסך-הכל מבקשים שיקבלו אותם, שיתייחסו אליהם כאל נורמלים, שיכבדו את זכויותיהם ושיוכלו להקים משפחה משלהם. אלה התחושות שמניעות את תנועת נישואי הלהט"בים. אלו כמובן רגשות מובנים, אך מוסד הנישואין לא נועד רק לממש את רצונותיהם ותחושותיהם של בני הזוג.
התבגרות כהומוסקסואל
ווס הרלי גדל ברוסיה. כאשר הבין שהוא הומוסקסואל, הרלי חש "כאילו אובחן במחלה סופנית". הומוסקסואלים נקראו שם "פדיקים", כינוי מקביל ל"מתרומם", אך פירושו גם "פדופיל". "שמעתי אנשים בני גילי ומבוגרים ממני אומרים שפדיקים נתעבים יותר מרוצחים סדרתיים, וכל מי שמודה בהיותו כזה ראוי למוות בייסורים," כותב הרלי.
כשהרלי הבין שהוא הומו, הוא שאל את עצמו למה זה מגיע לו. "הייתי מתבונן במראה ומדמיין זוחל שפל מסתתר מתחת לעורי… שמרתי על סודי בכפייתיות. אבל כיוון שלא היה לי מושג איך נראית התנהגות של הומו, הייתי אובד עצות. הרגשתי חרדה ומודעות עצמית שגרמה לי לעתים לשכוח איך הולכים. כל צעד נדמה בעיני כמו מאמץ אדיר. האם הצעד הזה גורם לי להיראות כמו פדיק? האם המילה הזו תישמע "פדיקית"? עדיף שאשב בשקט ואסתום".
סיפורו של הרלי נשמע בכל מקום ברחבי העולם, מפקיסטן ועד ארצות-הברית, כיוון שמהומוסקסואלים נשללות זכויות שאחרים נהנים מהן ללא-קושי. רבים יכולים להזדהות עם ג'ונתן ראוץ', שכותב כיצד ישב לצד הפסנתר בגיל 11-10, חלם בהקיץ והבין בחוסר אונים שלעולם לא יזכה להתחתן. "ההבנה הזאת הייתה ברורה כל כך, שבאותה מידה הייתי יכול להכיר בעובדה שלעולם לא יגדלו לי שמונה רגליים ואוכל לטוות קורי עכביש".
יש עוד הרבה מה לעשות
הומוסקסואלים מחכים זמן רב לחופש לחיות יחד ללא-נידוי, לאהוב את מי שירצו בלי להיקרא מפלצות ולהתבטא ללא-חשש. במובנים רבים ההמתנה עוד לא תמה. במקומות רבים בעולם עדיין נשללות מהם זכויות אדם בסיסיות. הומוסקסואלים נרצחים באיראן, מאוריטניה, קטאר, סודן וערב הסעודית מכוח חוקי השריעה. בסוריה, חברי המדינה האסלאמית השליכו הומוסקסואל מבניין בגובה שבע קומות. לאחר ששרד את הנפילה, אותו אדם נרגם למוות על-ידי ההמון.
אף שהומוסקסואלים אינם חווים זוועות כאלה בארצות-הברית, בכל זאת נמנעות מהם זכויות שאחרים מקבלים בדין. כאשר אחד מבני הזוג מת, בן זוגו אינו זכאי לחופשת אבל מהעבודה, להגיש תביעות מוות ברשלנות, לקבל כספי ביטוח לאומי השייכים לבן הזוג המנוח או לרשת אוטומטית נכסים משותפים. הם בדרך כלל אינם נחשבים שארי בשר לעניין ביקורים בבית חולים והכרעות רפואיות דחופות, ואינם יכולים לצרף את בן זוגם לביטוח הבריאות שלהם בלי שייאלצו לשלם מיסים עבור הכיסוי הביטוחי.
יש להעניק להומוסקסואלים זכויות וחובות רבים באמצעות בריתות זוגיות והסכמים אזרחיים. על הממשלה להכיר בזכותם לערוך הסכמים בנוגע לרכושם ולבריאותם ולהעניק לה תוקף כיוון שצעד זה אינו מאיים כלל על היציבות החברתית. בריתות אלה הן בסופו של דבר אישיות ואל למדינה לשלול אותן. אין זה עניינו של איש מי אוהב את מי ומה ברצונו של אדם לעשות ברכושו.
נישואין הם גם מוסד חברתי, לא רק מוסד אישי
אף שאפשר לעשות דברים רבים כדי להתגבר על הדעה הקדומה כלפי הומוסקסואלים, נישואין אינם נמנים ביניהם. בניגוד להסכמים אזרחיים שהם אישיים במהותם, הנישואין הם עניין חברתי. החברתיות שבנישואין נובעת מהיותם כרוכים בהבאת ילדים לעולם ובגידולם.
הכרה ממשלתית בנישואין מושתתת על שמירת זכויות הילדים – אשר בתורה מקדמת את טובת הכלל. יחידים אינם מגיחים לעולם משום מקום, כמו בסרטים, כאילו הגיעו מתאי ג'ל ב'מטריקס' או הופקו בקו ייצור ב'עולם חדש ומופלא'. הם נולדו לגבר אחד ולאישה אחת, החולקים את הדנ"א שלהם ומהווים חלק מהותי מזהותם.
תודעת העצמי שלהם, יציבותם כבני אדם, שלומם ואושרם כרוכים בהורים הביולוגיים. התפתחותם כיחידים מתממשת בזרועותיהם של האנשים הקשורים אליהם בקשר הקרוב והמורכב מכול, הקשר ההופך את המשפחה ליחידת הבסיס של חברה יציבה וחופשית. יחידה זו היא המקום הטוב ביותר שבו ילדים משגשגים, החברה האזרחית מיוצבת והשלטון מוגבל. כשילדים גדלים תחת סמכות הוריהם וזוכים לאהבתם, הם מוגנים משליטתו של ממשל פולשני.
ארצות-הברית הבינה זאת בראי ההיסטוריה. באחת מפסיקותיו הראשונות לאור קריאת תיגר על חוק הנישואין של וושינגטון, קבע בית המשפט באמריקה כי "עובדה היא שהנישואין מתקיימים כמוסד משפטי מוגן בראש ובראשונה מכוח ערכים חברתיים הקשורים בהתרחבותו של הגזע האנושי"." בית המשפט גם פסק שהכרעת המדינה שלא להגדיר מחדש נישואין באופן שיכלול נישואין של בני זוג מאותו מין "מבוססת על הכרתה של המדינה כי החברה שלנו בכללותה מתייחסת לנישואין כפורום הראוי והרצוי להעמדת ילדים וגידולם".
לביולוגיה יש משמעות
ג'רמי גארט וג'ון לנטוס, התומכים בנישואין בין בני זוג מאותו מין, פרסמו מאמר בירחון Pediatrics ובו הודו כי "הטיעון הקטגורי" הדוגל בנישואין מסורתיים ברור והגיוני. הם מודים שאם אמנם רק הנישואין המסורתיים יפגינו יעילות בקידום רווחתם של ילדים, אזי "טענה זו תהיה נימוק משמעותי להיגיון שבמתן זכות ממשלתית בלעדית לנישואין מסורתיים". אך טענה זו אינה נכונה, לדברי גארט ולנטוס, כיוון שהיא מבוססת על הבדלים קטגוריים ולא על מקרים אמפיריים, ו"המידע הקיים על אודות הקשר שבין נישואין מסורתיים ורווחתם של ילדים רחוק מלהיות מוכרע במקרה הטוב".
על-אף כוונותיהם הטובות של גארט ולנטוס, הטיעון שלהם חסר היגיון. יש חשיבות ל"קטגוריות". יש חשיבות לביולוגיה, יש חשיבות למגדר. מרכיבים אלו מהותיים להגדרת הנישואין. המדינה איננה מגדירה מהם נישואין, ומעולם לא עשתה זאת. אהבה אינה מגדירה נישואין. כלכלה אינה מגדירה נישואין. אג'נדות פוליטיות אינן מגדירות נישואין. דת אינה מגדירה נישואין. הטבע מגדיר זאת.
כשראוץ' אמר שההבנה כי לעולם לא יינשא דומה להכרה כי לעולם לא יגדל שמונה רגליים ויצליח לטוות קורי עכביש, הוא צדק בדבריו יותר משהעלה בדעתו, בדיוק בשל כך: שני אנשים בני אותו מין לעולם לא יוכלו להביא יחד ילד לעולם, כשם שאדם אינו יכול לטוות קורי עכביש (אלא אם שמו פיטר פארקר, כמובן). גם בהפרייה משולשת, שבמסגרתה תורם צד ג' תורם אחוז אחד מהדנ"א, קיימת עדיין הדרישה הבסיסית לביצית וזרע המהווים 99 אחוזים מהמכלול הגנטי של האדם.
חילוקי דעות בקרב הומוסקסואלים בנוגע לנישואין של בני אותו מין
יש הומוסקסואלים פתוחים שהסכימו להגדיר כך את הנישואין כיוון שהם הבינו שהגדרה זו מבוססת בעיקרה על זכויות הילדים – הזכות לאב ואם. מעצבי האופנה האיטלקיים דומניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה התנגדו לנישואין בין בני אותו מין חרף היותם הומוסקסואלים בעצמם, ורק לאחרונה הם התמקדו בילדים כנושא מהותי בדיון. "אני מתנגד לרעיון שילד יגדל אצל שני הורים בני אותו מין", אמר גבאנה. "ילד זקוק לאב ואם. לא הייתי מעלה על דעתי ילדות ללא אם. אני גם סבור שאכזרי להפריד תינוק מאימו".
אלטון ג'ון שהביא לעולם שני ילדים עם בן זוגו השתלח בדולצ'ה וגבאנה שקראו לילדים שנולדו מהפריית מבחנה "ילדים סינתטיים". הוא אף קרא להחרים אותם. "התביישו לכם על שאתם מנופפים באצבע השיפוטית שלכם כלפי הפריות המבחנה – נשא שיאפשר להמוני אנשים אוהבים, הטרוסקסואליים והומוסקסואליים כאחד, להגשים את חלומם להביא ילד לעולם", אמר ג'ון.
אף על-פי שדבריהם נאמרו בחוסר רגישות, טענתם של דולצ'ה וגבאנה כי ילדים זקוקים לשני הוריהם מגובה בהוכחות רבות. בשעה שג'ון מתמקד בתחושותיו של הזוג ההומוסקסואלי ובחלומותיו, דולצ'ה וגבאנה מתעניינים בטובת הילדים. אך הרטוריקה של ג'ון מעידה על הכוח המניע מאחורי תנועת הנישואין בין בני אותו מין ואימוץ הומוסקסואלי משותף – הרגשות שלהם, הרצונות שלהם, החלומות שלהם.
אין ספק שזוגות בני אותו מין אוהבים את ילדיהם, אך אי אפשר לאהוב מישהו ובה בעת לפעול למימוש רצונותיך וחלומותיך על חשבון טובתם של אהוביך. לכן, ילדים להורים בני אותו מין מתקשים לדבר על רגשותיהם – הם אינם רוצים לפגוע במי שאוהב אותם כל כך.
ילדים לזוגות בני אותו מין מדברים
עם זאת, יש כאלה המעזים לדבר בפתיחות על חווית הגדילה בבית ללא אב או ללא אם. הנה סיפור שתועד בספר 'בנות יפתח: נפגעות חפות מפשע במלחמה למען 'שוויון' במשפחה':
האינטרקציה והחשיפה שלי לחלקים נרחבים בתרבות הגייז והיעדר האב חוללה את הסערה המושלמת שהובילה לסקסואליזציה המוקדמת שלי. ככל שהתבגרתי, ניצלתי את תשומת הלב שהרעיפו עלי בנים כדי למלא את החלל שאבי השאיר בתוכי… האם רציתי שאימי תחיה חיי נישואין אומללים לצד גבר שלא אהבה? לא. אני רוצה שאימי תהיה מאושרת. אבל גם ייחלתי לכך שהיא ואבי יאהבו זה את זה ואיכשהו יצליחו לחיות יחד. האושר שלה גבה ממני מחיר כבד. אנחנו צריכים להכיר בעובדה שכל הילדים להורים בני אותו מין גדלים מתוך שבר. משהו יקר שאין לו תחליף נלקח מאתנו. שתי אימהות אוהבות או שני אבות לעולם לא יוכלו להחליף את ההורה שאיננו. במקרה שלי, ובמקרים רבים דומים לשלי, גידלו אותי הורים בני אותו מין מכיוון שהופרדתי בכוונה תחילה מההורה הביולוגי שלי ואז סיפרו לי ש"אהבה היא מה שחשוב" ו"אהבה יוצרת משפחה". אהבה היא דבר חשוב, אבל קבלה וקידום הורות של בני זוג מאותו מין מקדמת חורבן של משפחות ולא את בנייתן.
"האושר שלה גבה ממני מחיר יקר" – המילים קשות מנשוא וללא ספק יחרידו זוגות הומוסקסואלים שגידלו ילדים. אדם יידרש לכוח על-טבעי במצב כזה כדי להודות שמעשיו נבעו מתוך חיפוש אושר והגשמת חלומות ולמעשה פגעו ביקר לו מכול. כל אחד מאתנו היה נזקק לכוח על-טבעי כדי להודות בפגיעה באהוב ליבנו, במיוחד כשמדובר בילדים. אך זה בדיוק מה שאנחנו עושים. אנחנו מאפשרים לחלומות שלנו לשלול מהם את אושרם ואנו עוטפים את האשמה שלנו במילים על אהבה.
נישואין: הבאת ילדים וגידולם
אך אהבה, על כל הכוונות הטובות הגלומות בה, אינה משנת את האמת. "יש רק משפחה אחת – המשפחה המסורתית", אומר דולצ'ה, וראיות למכביר מחזקות את טענתו.
ראשית, רק זוגות שאינם בני אותו מין מסוגלים להביא ילדים לעולם – הדבר ברור כשמש (או כאיברי המין שבין רגליכם). כדי ליצור תינוק יש צורך בביצית וזרעון. אך תהליך הרבייה הוא חלק קטן מהתמונה הכוללת. לקשר בין גבר ואישה יש ערך מהותי, והוא אינו בגדר אמצעי בלבד, ולכן זוגות הטרוסקסואליים ללא ילדים ממשיכים להיות נשואים, כפי שהיטיב לציין מכון ווית'רספון.
במחקרם, גארט ולנטוס מחליקים, למרבה הפלא, את עניין ה"קטגוריות" ומגדירים אותו כלא-רלוונטי בטענה שלגבר ואישה אין "ערך ממשי". במקום להתעמק בחשיבות ההבחנות הללו ובעובדה שהילד שברווחתו הם עוסקים מגיע מגבר ואישה מלכתחילה, הם מסבים שוב את תשומת ליבם לגידול הילדים עצמו.
הסיבה לכך היא שכדי לשטוח טיעון מבוסס לשוויון, עליך למצוא מרכיבים בעלי בסיס שווה. בני זוג מאותו מין ובני זוג שאינם מאותו מין אינם שווים זה לזה (ההבחנות המגדריות משמעותיות לעניין הבאת ילד לעולם). אך ניתן לבסס את הסביבה שבה ילד גדל כ"שווה", במיוחד כאשר מתמקדים בגורמים חיצוניים וחומריים.
התומכים בנישואין בין בני אותו מין סבורים כי אם יוכח שמוטב לגדל ילד בהקשר מסוים ולא במשפחה מסורתית, הדבר שומט את הקרקע תחת טיעון הנישואין המסורתיים ויש להקנות לנישואין בין בני זוג מאותו מין מעמד שווה. במילים אחרות, ברצונם להתעלם מהדרישה הראשונה לנישואין – לפיה יש צורך בגבר ובאישה כדי ליצור ילד – ולעבור לשנייה, שלדידם אינה מצריכה אם ואב. הם מרחיקים לכת וטוענים שאין ראיות חותכות לעובדה שהדבר הטוב ביותר לילד הוא לגדול בבית יחד עם הוריו הביולוגיים.
ילדים זקוקים לאב ואם: זו זכותם
יש שפע ראיות לכך שילדים גדלים טוב יותר על-ידי אב ואם. ילדים צריכים את אביהם. ילדים צריכים את אימם. ילדים צריכים הורים נשואים. ילדים צריכים לדעת את זהותם. אפילו לילדים מאומצים יש זכות לאב ואם ולכן דולצ'ה וגבאנה מתנגדים לאימוץ ילדים על-ידי הומוסקסואלים.
רק כשאין בית מסורתי בנמצא, יש לאפשר לרווקים ורווקות לאמץ ילדים. יש בכך היגיון כשמתייחסים לכמות הילדים באומנה, לכך שלרווקים מותר לאמץ אבל רק אם אין שום אפשרות אחרת לאימוץ על-ידי גברים ונשים נשואים ומתאימים בתנאי שזו הסביבה המיטבית לילד. המדיניות הציבורית אמורה לדאוג לטובת הילד, במיוחד כשמדובר בילדים שכבר מצויים במצב לא-מיטבי.
בנוסף, אין לסגור את ארגוני הצדקה והעמותות שפועלים ללא-לאות כדי להוציא ילדים ממערכת האומנה אל בתים עם אב ואם רק מפני שהם מתנגדים לאימוץ על-ידי הומוסקסואלים מטעמים דתיים. ואין ספק שאין לאפשר לסוכנויות אימוץ הומוסקסואליות להעדיף בתים ללא אב או ללא אם על-פני בתים מסורתיים שבהם ייהנה הילד המאומץ מאב ואם במקום אלו שאבדו לו. לעתים קרובות, האימוץ סובב סביב המבוגרים, ואילו זכויות הילדים וצרכיהם נזנחים וזוכים להתעלמות – ובזכויות אלו נכללות הזכות לאב ואם, עניין שמוכח על-ידי הסטטיסטיקה.
הסטטיסטיקה כמובן היא עניין חמקמק. מחקר אחד סותר מחקר אחר. הפרשנויות לסטטיסטיקות מוטלות בספק. הטענה ונקודת האמת אובדות בסבך המספרים, ההגדרות המשתנות וההטיות המדעיות. גם אם הסטטיסטיקות מוכיחות שילדים צריכים את הוריהם הביולוגיים כדי לפתח תודעת זהות, הן בדרך כלל זוכות להתעלמות והעדויות מושתקות כיוון שמחשיבים את רצונות המבוגרים וחלומותיהם יותר מזכויותיהם וצרכיהם של הילדים. הרגשות מעיבים על השכל הישר. האג'נדה מערפלת את הניסיון.
ובכל זאת, במקרים כאלה – כשמסלפים, מתמרנים ומגמישים את הסטטיסטיקות – יש צורך בשכל ישר ובניסיון. מדוע ילדים מאומצים רבים כל כך משתוקקים להכיר את הוריהם האמתיים? מדוע ילדים מתרומת זרע אינם מרגישים שלמים? מדוע זהותו של אדם קשורה קשר בל יינתק לאימו ולאביו? מדוע ילדים להורים הומוסקסואליים מדברים בפתיחות נגד נישואין בין בני זוג מאותו מין חרף ההתנגדות הנחרצת והמאיימת?
התשובה לשאלות אלו טמונה בצורך של בני האדם להכיר את עצמם, לדעת את זהותם ולגדול על-ידי שני האנשים שיצרו אותם, ולא לגדול בניכור מכוון מהוריהם הביולוגיים ולהיאלץ לחיות בבתים ללא אב או אם בכפוף לרצונם של אחרים, בעוד ניטלת מהם היכולת להביע את רגשותיהם וצרכיהם. כשזה מגיע לזכויות ילדים, לביולוגיה יש חשיבות.
"אתה נולד לאם ואב", אמר דולצ'ה, "או לפחות ככה זה אמור להיות… אני קורא לילדי הכימיה 'ילדים סינתטיים'. רחם להשכיר, זרע מקטלוג. המשפחה איננה שיגעון חולף. יש בתוכה תודעה על-טבעית של שייכות".
ילדים מתרומת זרע חולקים את כאבם
התיוג של דולצ'ה את הילדים כ"סינתטיים" מקומם ולא ראוי, אך הטענה שהוא מבטא בעניין המשפחה נכונה. אין דבר שחושף עובדה זו יותר מעדותם של ילדים שנולדו מתרומת זרע וגדלו במשפחות ללא אב או אם. הנה, למשל, עדות של ילד כזה, שנכתבה כפואמה:
זה יום האב
אבל אני לא מוצא את אבא שלי
ילדים מכינים כרטיסי ברכה בכיתה
כדי לתת לאבא שלהם
שהם אוהבים כל כך
זה יום האב
אבל אני לא מזהה את אבא שליאני יושב כמו אורח בחתונה שלה
אבא שלה מלווה אותה אל הטקס
זרועו שלובה בזרועה
זה יום האב
אבל אני לא מרגיש את אבא שליאני חוצה את קו הסיום של המירוץ הראשון שלי
נושם בכבדות
זה יום האב
אבל אני לא שומע את אבא שליעבודת שורשים
אילן יוחסין
אבל איך אפשר לצייר חצי עץ?
זה יום האב
אבל אני לא מכיר את אבא שליהיום אני מקבל תואר
ציון דרך
אבל מי בא לתמוך בי
כאן בקהל האדיר?
לא מישהו שלי
אין אף אחד משלי
אין לי אבא
ילדה אחרת, שגודלה על-ידי שתי נשים, שופכת את לבה ואומרת: "האמירה ש'מי שרוצה אותך הוא ההורה שלך' היא פשוט בולשיט. אנשים מחורב– אומרים דברים כאלה כדי לתרץ למה הם מסרו את הילדים שלהם. אי אפשר להחליט לגדל חלק מהילדים שלך וחלק למסור לאחרים. מה הקטע? מה אתי? […] אני מרגישה כמו עוף מוזר ואין לי שום דבר נגד לסביות, אהבתי את האימהות שלי ואני מעריכה את העובדה שהן רצו אותי. אבל אם הן באמת אהבו אותי למה לעזאזל הן לא חשבו איך אני ארגיש לגבי זה?".
עדויות כאלה מהדהדות למרבה הצער במחקרים המוכיחים כי בעיות רגשיות בקרב ילדים להורים בני אותו מין מופיעות בשיעור כפול בהשוואה לילדים להורים שאינם בני אותו מין.
אפשר לקרוא סיפורים רבים של ילדים מתרומת זרע משלל נקודות מבט אבל כולם נוגעים באותה שאלה: "מי אני?". כמעט כולם מתמודדים עם המציאות שבה המבוגרים בחייהם שטוענים כי הם אוהבים אותם שללו מהם בכוונה תחילה את ההורה הביולוגי – אובדן ששלל מהם את ילדותם ואת אושרם.
אין הסכמה גורפת בקרב כל הילדים להורים מאותו מין
במקביל, ילדים אחרים מספרים סיפורים חיוביים יותר. וויל מילר העיד בתיק שעסק בנישואין של בני זוג מאותו מין שגידולו במשפחה ללא אב "היה יוצא דופן כיוון שזה היה פשוט דבר רגיל". "הם אהבו אותי וזה מה שהיה חשוב. זה מה שצריך להיות חשוב".
מלינה סימרד-האלם שגדלה במשפחה ללא אם אמרה שהמשפחה שלה "לא הייתה שונה במיוחד משאר המשפחות" – הם צפו בסרטים ושיחקו משחקים. אחד האבות בישל ואילו האב השני הסיע את הילדים לבית הספר.
רוב ילדיהם של הומוסקסואלים ולסביות שהגישו תביעות לבית המשפט בתיקים של נישואין של בני זוג מאותו מין טוענים שחוסר יכולתו של ההורה להינשא שללה מהם הגנות משפטיות ומנעה מהם חיים רגילים – טענה משונה בהתחשב בעובדה שהעדויות מבציעות על חיים "רגילים" ושגרתיים. ילדים אחרים טוענים שיש להכיר במשפחות שההורים בהן בני אותו מין כיוון שהם זכאים לאותן זכויות כמו כולם.
קייטי פאוסט גם מתמקדת בעניין הזכויות – אבל לא בזכויות המבוגרים. היא אומרת שבתי המשפט צריכים להעמיד את זכויות הילדים בראש סדר העדיפויות. יש "שתי זכויות" משותפות לכל ילד בבואו לעולם: "ראשית, הזכות לחיות. שנית, הזכות לנהל קשר עם אביו ואימו".
רוברט אוסקר לופז, שגדל בביתן של שתי לסביות וחי כהומוסקסואל במשך שנים, מכנה את שלילת הזכות לגידול ילדים על-ידי אביהם או אימם התעללות. "זה לא רק נכון לגבי הורות של בני זוג מאותו מין אלא גם לכל בחירה של הורה לגדל ילד בסביבה שאינה אידיאלית מסיבות שאינן מהותיות ורציניות. זו התעללות, למשל, שהורה רווק יאמץ ילד בשעה שיש משפחות רבות אחרות ובהן שני הורים. זו התעללות כשהורים מחליטים להתגרש רק מסיבות הקשורות לאושרם הפרטי. זו התעללות כשזוגות להט"ב מביאים ילדים באמצעות הפריית מבחנה ואז שוללים מהם את אביהם או אימם".
רבים רוצים לכפות תודעת נורמליות על ילדים כאלה, אף שתודעה כזו אינה קשורה למציאות. לופז אומר שה"נורמליזציה" דורשת מעין שתיקה מצד אנשים בחיי הילד. "הוריו הביולוגיים האבודים של הילד חייבים לשמור מרחק או להיעלם כדי לאפשר לשני מבוגרים בני אותו מין למלא את תפקיד ההורה. המשפחה המורחבת נדרשת להימנע מלשאול שאלות חטטניות ומלהפגין אי שביעות רצון באמצעות הבעות פנים או מחוות אחרות. בתי ספר ומרכזים קהילתיים נדרשים למתן את חגיגות יום האב ויום האם (ואף להחליף אותן ב"יום המשפחה"). התקשורת יוצאת בקמפיין תעמולה חסר תקדים המגיע לכדי הפקות דיסני עם אימהות לסביות כדי למנוע התנגדויות או חששות. אסור לאיש לערער על הטענה של ההורים ההומוסקסואליים לפיה הכול נעשה בשם האהבה".
אך השתיקה הזאת אינה מעלימה את רגשות האובדן. הילד עדיין חש בהם בעומק ליבו ועליו לשמור על שתיקה כי "האובדן היה לטאבו, מקום מדוכא במקום להפוך למקום של צמיחה והחלמה. ההתעללות סוגרת מעגל", אומר לופז.
הדברים קשים, ובין אם אתם מסכימים עם המינוח "התעללות" ובין אם לאו (יש המעדיפים לנקוט מילה "הזנחה" או "חוסר התחשבות"), מבוגרים פוגעים בילדים כשהם שוללים מהם את הזכות לאב או אם. התוצאות הן סיפורים כפי שנשמעים מפי ילדים מתרומת זרע המוצאים עצמם "מחפשים אחרי רוחות רפאים" כדי למלא את החלל בחייהם, אך לשווא. ילד מתרומת זרע כותב, "אני מרגיש שאני מאבד תקווה מדי יום. כל יום אני מרגיש מבודד ובודד יותר".
לעשות את המיטב למען הילדים
יותר מכל אחד אחר, הומוסקסואלים נדרשים לגלות אהדה כלפי הכאב הזה. הם סבלו בגלל היותם שונים. הם חשו את הבידוד, את הבדידות, את הכאב שבשלילת תודעת זהותם. הם יודעים. הם חיו את זה. הם הרגישו את הדמעות הלוהטות ואת הלב ההומה ומתגעגע עד כאב. הם מכירים את תחושת הדיכוי וסתימת הפיות מכוח אג'נדה ואמונה של מישהו אחר. הם מכירים את תחושת החיים בין הצללים, כאשר נמנע מהם לבטא את תחושותיהם האמתיות והם נאלצים לשתוק כי מה שיאמרו או ירגישו הוא בגדר טאבו.
איך הומוסקסואלים מסוגלים לשלול מילדים את הדברים שהם עצמם ייחלו להם בילדותם? איך הם מסוגלים לאפשר לילדים להרגיש "עופות מוזרים" באותה מידה שגרמו להם עצמם להרגיש מפלצות? איך הם מסוגלים לעמוד מנגד בשעה שילדים מגניבים מבטים חשאיים בזרים ותוהים ללא הרף 'האם זה אבא שלי?'. איך הם מסוגלים לגדל ילדה שנרכשה מרחם אימה כאילו הייתה סחורה, ולגרום לה לשאול את עצמה כשהיא מתבוננת במראה 'האם אני דומה לאימא שלי? האם יש לה עיניים כחולות? האם העור שלה בהיר כמו שלי? האם פניה מאדימות כשהיא בוכה, האם ליבה נשבר כיוון שלא הכירה אותי?'.
באיזו קלות הם מסוגלים להתעלם מרגשותיו של ילד ולומר לו שהוא לא זקוק לאם כפי שהוא חושב, כיוון שיש לו שני אבות? איך יוכלו לחייך ולומר "אנחנו אוהבים אותך והכול נפלא!" כשהילד משפיל את עיניו הרטובות ארצה, בוש בשתיקתו וחושש לפגוע באלו האומרים לו שהם אוהבים אותו? איך הם יכולים לתת יד להרס חייהם של בני אדם יפים ופגיעים שרק רוצים לחיות חיים רגילים עם אבא ואימא? כיצד יוכלו להשתמש בשברים היקרים מפז כדי לתקן את שברון חייהם שלהם? האם זו אהבה? האם זו חמלה? האם זו דאגה לזכויות הזולת?
גם אם אתם סבורים שזכותכם להינשא ואפילו אם לדעתכם נישואין אינם סובבים מבחינה משפטית סביב הבאת ילדים לעולם וגידולם, אלא הם מבוססים על אהבה בלבד – הרי משמעותה של אהבה היא להקריב את חייך למען האחר, אף כשמדובר בזכויותיך, ולוותר עליהן לטובת הכלל, הלא כן? האין אהבה וחמלה מבוססות על ויתור על "המגיע לך" כדי שאחרים יוכלו לקבל את מה שהם זקוקים לו נואשות? כמבוגרים, האם לא נדרש מאתנו להקריב את עצמנו לטובת החלשים מאתנו? האם נוכל לקרוא לעצמנו הורים כשאנו לא מוכנים לעשות את המיטב עבור ילדינו וכשאנו שוללים מהם את אושרם למען אושרנו? האם מישהו מאתנו – הומוסקסואל או הטרוסקסואל – מסוגל לומר על עצמו שהוא אדם טוב כאשר הוא פעם אחר פעם מעמיד את רצונותיו לפני כל דבר אחר ומאלץ את ילדיו לסבול את ייסורי אנוכיותו?
האם הקהילה הגאה מסוגלת להפגין את אותה חמלה, את אותה אהבה שהיא עצמה זקוקה לה, כלפי ילדים? אני מאמינה שכן כיוון שהם יכולים למצוא נחמה בידיעה שמשפחותיהם, ששכניהם, שחבריהם ושבני ארצם אוהבים, לרבות אלו החולקים עליהם. אוהבים ומקבלים אותם כמות שהם. הם לא צריכים להידמות לזוגות הטרוסקסואליים כדי למצוא שלווה. הם יכולים לקבל את עצמם ובקבלה הזאת להרעיף חמלה על הזולת, בייחוד כלפי ילדים שכל רצונם הוא להיות מאושרים ואהובים על-ידי הגבר והאישה שהביאו אותם לעולם.
________
המאמר המקורי הופיע באנגלית במגזין 'הפדרליסט'. אנו מודים למערכת האתר על הרשות לתרגמו.
הכרה בשיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
האהבה והזוגיות באו לעולם כדי להמשיך את הישרדות המין הביולוגי – זו דרך המלך שהאבולוציה יצרה אצל הרוב המכריע של מיני בעלי החיים ומכאן שזו הדרך הנורמלית.
הלהטבי"ים מהווים סטיה מן הנורמה בכך שהם משתוקקים לבני מינם (זוויגם) אך באופן פרדוכסלי מוכיחים לדעתי את הנורמה וזאת ע"י תשוקתם לילדים ומדוע? מפני שהילדים הם הביטוי לזוגיות המממשת את הישרדות המין. רצונם העז של הלהטבי"ם בילדים מראה שהם נורמלים בהיבט היסודי והחשוב ביותר אך סטו מהנורמה ע"י נטייתם המינית ומנסים לפצות על כך ולספק את הדחף הבסיסי הטבוע בהם ע"י כל השיטות המודרניות של הולדת ילדים או אימוצם.
כלומר הרצון שלהם בילדים מוכיח כי זו המטרה האמיתית של הזוגיות. העקיפה של הזוגיות הנורמלית כפי שהם נוקטים בה מהווה סטיה שחייבת לפגוע בילדים שגדלים במשפחה לא טבעית עם כל ההשלכות השליליות הנובעות מכך, כפי שבא לידי ביטוי במאמר.
"מידה' הוא אתר אינטרנט חדשותי ואינטלקטואלי אשר שם לו למטרה להעמיד לרשות הציבור מידע ועמדות שאינם שכיחים בשיח הרווח באמצעי התקשורת בישראל" (מתוך דף 'אודות מידה' המופיע באתר זה.
ואנוכי הקטן לא ידעתי שהעיסוק האובססיבי בהומוסקסואליות על כל נגזריה והטיותיה הינו דבר שאינו שכיח במדינת ישראל. מעניין, האם YNET ו'הארץ' לא מזכירים את הנושא והעוסקים בו כלל וכלל? לפי אתר 'מידה', כלי התקשורת הללו ממש מסתירים זאת מעיני הציבור, משל היינו איראן.
———-
"בפרפרזה על משפט מפורסם, "שום דבר לאומי אינו זר לנו": נעסוק בכלכלה, בטחון, חינוך, תרבות, אקדמיה, משפט, ענייני רוח, ועוד. מטרותינו הן להביא לציבור הקוראים מידע חדש על ישראל, לחשוף אותו לחדשות והגות מן העולם, לבחון את המדיניות הקיימת בתחומים שונים ולעתים גם להציע חלופות אפשריות". האם עניין זוגות חד-מיניים הינו מבחינת מידע חדש על ישראל? האם הציבור אינו מודע לחידושים והמצאות בתחום?
———-
ואם כבר האתר מעלה לדיון את נושא הזוגות החד-מיניים והצורך הכפייתי שלהם לערב את שאר הציבור בעינייניהם האישיים, מדוע שהאתר לא יעלה מאמר פוקח עיניים על פדופיליה או נקרופיליה או שאר הטיות של התחום שאמור להישאר פרטי?
———-
רוב רובו של הציבור בעולם, לא רק בישראל, הינו הטרוסקסואלי, וסולד מהטיות של התחום המיני. מיעוט, למעשה שברירון של אחוז, קושר את עצמו להומוסקסואליות על שלל הטיותיה. מדוע אתר 'מידה' משתף פעולה עם כפיית התנהגותו של מיעוט אפסי על רוב העולם?
ו "הארץ" השמאלניםלא מביאים עמדות הנוגדות את האידאולוגיה השמאלנית שלהם. Y NET
מה אתה מעדיף? להשאיר את הבמה לארגוני ההומואים?
ל – Anonymous
מי אמר שההומואים על הטיותיהם השונות צריכים להיות בכלל על הבמה?
הבהרתי בדברי, שהעובדה שהם כופים עלי להיות מודע להרגלים המיניים שלהם (שאמורים להיות פרטיים בכלל) הינה כפיה, ואין שום סיבה שאצטרך, כחלק מהרוב (אני מניח בסביבות 99%), שלא אצטרך לסבול כפיה מצד מי שדרכם המינית מבחילה בעיני.
מבחינתי שיעשו מה שהם אוהבים לעשות, בביתם הפרטי, מבלי לערב את כל העולם במעשיהם. ברגע שהם מערבים אותי באורח חיים שבעיני הוא דוחה ומגעיל, אני מתקומם ודורש לבטא את זכויותי – הזכות לא לדעת מה ההומואים עושים בביתם הפרטי. חלק מהזכות הזו היא גם למנוע מההומואים פיתחון פה במקומות שבהם אין שום סיבה שתהיה דריסת רגל, וזה כולל לדעתי גם את אתר זה. אם אתר מידה לא מתחשב ברוב הציבור אלא רק בשברירון של אחוז, אין שום סיבה שאתייחס לאתר מידה כאל אתר רציני אלא כאל אתר המקדם מעשים שבעיני הם מבחילים. ליברליות אפשרית, עד גבול מסוים, שהוא הגבול שרוב הציבור מציב. ובמדינת ישראל רוב הציבור אינו סובל את המעשים וההתנהגות הפומביים של ההומוסקסואלים. מותר להומוסקסואלים לכבד את רוב הציבור. הזכויות של שברירון של אחוז (צעקן ככל שיהיה) לא יכולות לבוא על חשבון זכויות הרוב.
אז באותה מידה אפשר להתקומם על ההודעה הארוכה שלך ש"נותנת לנושא פתחון פה".
אכן, כך הדבר, אך לצערינו הרב, מרבית התקשורת בארץ בפרט ובעולם בכלל, נושאת הדגל של השמאל האתאסיטי-פוסטמודנרניסטי שהינו מיעוט בחברה שמנסה בעזרת שטיפת מוח לכפות עלינו את דעותיו ההזויות ולשנות סדרי עולם, ועל כן אתר מידה משמש כקונטרה נגד לתקשורת זו.
לאנונימית
אחוז זוכי הנובל האתאיסטים גבוה ביחס לאחוזם בחברה יותר מאחוז זוכי הנובל היהודים ביחס לאחוזם בחברה (גם רוב זוכי הנובל היהודים הם אתאיסטים או אגנוסטים).
לפי אותו "הגיון" צריך גם למנוע ילדים מנשים חד-הוריות, לא?
עוד כתבה צרת מוחין והומופובית במסווה של "טובת הילד:.
אולי גם צריך לאסור על משפחות עם יותר משני ילדים כדי שההורים יוכלו להקדיש מספיק תשומת לב לכל ילד? אבל על דברים כאלו לא ידברו באתר שלכם…
מילת המפתח בכתבה היא 'ביולוגיה'.
רווקה יכולה להביא ילדים לעולם- היא תקיים יחסי מין ותכנס להריון.
האם זה יהיה בריא לילדיה לגדול ללא אב? לא.
אתה יכול להגיד שיותר משני ילדים לא בריא לילד- אבל רוב הציבור בישראל לא יסכים איתך.
בכל אופן, כשאתה בא לשנות את התא המשפחתי אתה צריך לחשוב על ההשלכות. כשזוג הומוסקסואלים קונה ילד מרחם להשכיר, הוא דן אותו לחיים לא טובים.
זה הכל.
איזו סיבה יש למדינה להפוך את זה לחוקי?
"כשזוג הומוסקסואלים קונה ילד מרחם להשכיר, הוא דן אותו לחיים לא טובים.
"
וכשזוג מוליד ילד בדרום הוא דן אותו לחיים של איומים ביטחוניים
כשזוג עני מוליד ילד הוא דן אותו לחיי עוני
כשזוג דתי מוליד ילד הוא דן אותו לחיים של שטיפת מוח לא רציונלית מהעת העתיקה
למה למדינה להשאיר הולדת ילדים למשפחות עניות דתיות מהדרום חוקיות?
כמובן, אני לא מתייחס ואני מקווה שגם אתה לזה ש"חיים לא טובים" זה רק, תמיד, בלבד בעיני המתבונן.
ואכן היא כותבת: "רק כשאין בית מסורתי בנמצא, יש לאפשר לרווקים ורווקות לאמץ ילדים."
אלא אם אתה מתכוון שצריך לקחת לאמהות חד-הוריות את הילדים. זה לא "למנוע". הכותבת אכן טוענת שעדיף לילדים שיהיו אב ואם, אבל זה לא בהכרח אומר שעדיף לגדול במשפחת אומנה ולא לגדול אצל האם הביולוגית.
לגבי משפחות גדולות – תצטרך למצוא מחקרים ולכתוב מאמר משלך על מספר הילדים המומלץ כדי למנוע מהילדים בעיות נפשיות. לא מופרך לטעון שמספר הילדים משפיע על אופים. אם תכתוב כזה מאמר אני מקוה שאתר מידה יפרסם.
לגבי "לאסור" – הכותבת לא דורשת לאסור על זוגות חד מיניים לגדל ילדים.
המאמר הזה הוא זאב בעור של כבש…
"הנישואין הם עניין חברתי. החברתיות שבנישואין נובעת מהיותם – כרוכים בהבאת ילדים לעולם ובגידולם" – זאת תפיסה מוטעת ומטעה שאין לה מקום בעולם המודרני.
מה גם שכל הזוית של ילד שגדל ללא אבא ואמא מוצגת כאילו זאת חוויה רק של ילדים למשפחות חד מיניות, וברור לכולם שאינסוף מקרים ונסיבות מביאים לסיטואציה כזאת.
שכלתם לציין שמה שחשוב לילד זה אהבה וחינוך. ואת זה יכול לספק אדם באשר הוא. לצערנו בעולם בו אנו חיים, כולנו יודעים שלא די באבא ואמא כדי לספק צרכים אלו.
לא הבנתי את הקביעה "זו תפיסה מוטעית ומטעה שאין לה מקום בעולם המודרני", אשמח אם תסביר.
תודה
יש הרבה תפיסות חשוכות שאין להם מקום בעולם המודרני כמו גזענות, אנטישמיות, הומופוביה, שוביניזם, אלימות, דיקטטורה וכו'
בולשיט אחד גדול אני מניח שגם כל האלמנות והאלמנים בישראל גם לא ראויים להיות הורים אם ככה.
תצאו מהשנאה שלכם כבר –
ההסבר הזה כל כך מפורך – ממש כמו ההסברים של השמאל שהם מפגינים נגד ישראל בגלל הסבל של הפלשתינים ברצועה.
אלמנים ואלמנות זה מקרים יוצאי דופן, כמו כן לילדים הללו היו אב/אם ביולוגים שיוכלו להיוודע אליהם, להבדיל מ"משפחות" הומוסקסאליות וחד-הוריות…
ליתר דיוק התכוונתי יוצאים מן הכלל..
מאמר מאכזב מאוד.
בזבוז זמן לקרוא, ובגדר לעג לכל אדם בר-דעת שמתעניין בתשובה לסוגייה הזו.
הטענות משני הצדדים ברורות כמעט לכל:
–זוגות להט"בים ותומכיהם טוענים- תא משפחתי טוב לילד הוא תא משפחתי שיש בו "אהבה" ובו שני הורים מסוג כלשהוא.
ומנגד
–יש האומרים שקיימת חשיבות למגדר. תא משפחתי שאין בו אבא ואמא הוא תא משפחתי לא בריא לילד.
אך מלבד עדויות בודדות, אין כאן שום מחקר העוזר להטות את הכף לאחד אחד מן הצדדים האלה.
יתירה מזאת, גם אם יתבר שאב+אם ביוגלוגיים הוא ההרכב האידאלי- מהן ההשלכות של זה?
1. האם יש לשלול אימוץ בידי אב+אם אחרים? הרי גם כאן יש פגיעה בילד.
2. האם יש לשלול אימוץ בידי יחיד או זוג להט"בי ?
לו לכל ילד היה ניתן למצוא אב+אם מאמצים אז מילא, אך המציאות אינה כזו וישנם ילדים שגדלים בבתי יתומים. האם לא עדיף תא משפחתי "נחות" על פני כלום ??
3. מה לגבי ילד יתום מאב או יותום מאם? גם כאן יש מקרה של תא משפחתי "נחות" רק שכאן איש אינו חושב להתערב. מדוע? מה ההבדל?
לסיכום, מאמר מאוד מצער שהוא בגדר בזבוז זמן.
אנא פרסמו מאמרים המכילים מחקר רציני ולא רק רטוריקה וסיפורים אישיים.
תודה.
WORD!
Thank you
מאמרים כאלה מוציאים את החשק להיות מנוי.
מאמר בזיוני, מלא בשקרים וחצאי עובדות. פשוט רפש על כתב!
יחי הצ'רי פיקינג
אני נגד רחם להשכרה באופן עקרוני (לא חוקי_, אבל ההשוואה צריכה להיות בין ילד מאומץ על ידי זוג של אישה וגבר לזוג חד מיני ולא כמו שמופיע במאמר.
המחקר אליו מפנה הכותבת, אשר למי שלא שם לב, בעלת שם לועזי מוצהר ("דניס סי מק'אליסטר"… נראה לי היא מצביעת ש"ס או לפחות הבית היהודי, מה אתם אומרים?) נערך על ידי ה"אוניברסיטה הקתולית של ארצות הברית". מי רוצה לתת כמה ניחושים שהמחקר הזה ימצא טענה שלא תעלה בקנה אחד עם טענות הדוברת?
מצד שני, זה לא אומר שמחקרים אחרים הם ראויים ואמינים יותר. אבל מחקר שנערך בשם כנסיה שעד לפני 300 שנים השתמשה במצבטי-פלדה על מנת לתלוש אשכיהם של אסירים יהודים כדי שיודו ביהדותם וישרפו בשל כך על המוקד?
תהיו בריאים, אני אבחר שלא להאמין למחקרים כאלו. אבל תודה על הנסיון.
הבעיה עם הכתבה הזאת היא שחוץ מכמה עדויות היא לא מביאה נתונים שמצדיקים את הפואנטה שלה. הרי באותה מידה יכלנו להביא עדויות של ילדים ממשפחות נורמטיביות שמרגישים אומללות. לצערי, יש הורים גרועים, גם בקרב הקהילה הגאה. אבל אם אנחנו כחברה מרגישים שצריך לאסור עליהם להביא ילדים לעולם על סמך מידה כזאת של וודאות, אז למען העקביות אולי כדאי לעקר נשים ממעמד סוציואקונומי נמוך, או לסרס בעלי נטיה למחלות נפש, או סתם אנשים שהוכח שהם מנהלים אורח חיים לא בריא.
לסיכום, אתם מצביעים על קשר סיבתי, כשכל מה
שיש הוא קשר סטטיסטי. לצערי, אתם לא העיתון היחיד שנוטה לעשות את זה אבל אתם בהחלט מהגרועים שבהם.
ראיינתם פעם ילדים למשפחה גאה?
אתם יודעים כמה אהבה הם מקבלים?
בוא נשווה: מקרים של הורים מכים. כמה מהזוגות הם חד מיניים? רמז: כמעט 0.
מעבר לזה שבקרוב בעקבות גילוי של מכון ויצמן יהיה ניתן לייצר תאי זרע/ביצית מכל אחד מהמינים. ואז הם כן יהיו ההורים הביטלוגים, ובעקך כל הטיעונים של הכתבה נופלים?לא?
בדיוק
ולהלן הקישור
http://www.pinknews.co.uk/2015/02/23/babies-with-two-biological-same-sex-parents-could-become-a-reality-in-just-two-years/
אז מה בדיוק אמרת על פיטר פרקר וקורי עכביש גברת דניס?
חוצמזה,זכותו הבסיסית של כל אדם באשר הוא אדם להיות הורה ולדעתי בלי שום קשר לפונקציה החברתית שהדבר ממלא, בעולם של שבריר רגע שבו אנשים מקפחים את חייהם בשלב כזה או אחר, זכות זו היא בסיסית יותר מכל זכות אחרת כמעט כמו הזכות לחיים! ואם הטכנולוגיה מאפשרת זאת, והיא תתפתח עוד יותר ללא צורך באם פונדקאית שהויכוח על פגיעה בזכויותיה הוא לגיטימי במקרים שבהם יש אכן ניצול מהותי של מצבן של נשים ממדינות עולם שלישי אך בכל זאת לא גורף, אז מה כי טוב
הגישה שלך מציגה את העולם כאפור ולא ניתן לשינוי , ואת החברה כסתומה ומקובעת. כבר במפשט הראשון שלך , ממנו משתמע שהדבר הנורא ביותר לילדים הוא זוג הורים מאותו מין, לא הזנחה, לא אלימות, לא חוסר אהבה. מעניין מה יש לחד הוריים להגיד על כך. שנית, את טוענת שהומואים סובלים מחוסר קבלה מהיותם שונים, אך במקום לתת את דעתך שיש לקבל את השונות ולראות בה דבר נורמלי, את טוענת שצריך להנציח את השונות הזאת לנצח, להוקיע אותה ולגזור עליה גזר דין מוות, אבל לצערך הומוסקסואלים ימשיכו להתקיים על אפך ועל חמתך ואת מוזמנת להישאר רעה ומלאת שינאה. דרך אגב, נראה לי שאני נגד כל האתר הזה. עד עכשיו מצאתי פה כתבות שמעודדות קפיטליזם חזירי תוך רמיסת האנשים הפשוטים, ואת ממשיכה באותו קו שמעודד את רמיסת האנשים הפשוטים בחברה.
מי שמדבר, מכנה את החברה כסתומה ומקובעת כי היא אינה מוכנה לכפייה של דעת המיעוט שלך, תלמדו לכבד את הדעת הרוב לשם השינוי…
מי שמכם להתערב בחינוך ילדי המשפחות הגאות?
לא זכור לי ששאלנו לדעתכם.
אנחנו לא מתערבים באופן חינוך הילדים שלכם. למרות שבוודאי יכלנו למצוא נקודות רבות לביקורת, אז צאו לנו מהמשפחה.
תתעסקו בחינוך ילדכם ובתפיסות עולמכם, יש לכם הרבה על מה לעבוד.
בהצלחה!
״מידה״ באים לקלל ויוצאים מברכים. עצם ההתעסקות בנושא, מראה על הכרה במשפחה הגאה. למעשה הם מעצימים את הנוכחות של המשפחה הגאה במרחב הציבורי, הרבה מעבר לנוכחות האמיתית שלה. ע״ע נראות.
גיבוב לא רציני של שטויות שפג תוקפם.
רוב הציבור בעד משפחות גאות. אתם מנותקים.
מרתק לראות את התגובות הלא רלוונטיות והאלימות של חונטת הגאים כשמאמתים אותם מול האמת הפשוטה. ילד צריך אבא ואמא. האם הוא תמיד יזכה לזה? בוודאי שלא. יש גירושים, יש מקרי מוות של הורים, יש הורים גרועים אבל בהינתן תנאים אחרים שווים- ילד זקוק לאבא ולאמא, לא ניתן לעוות את אמיתות החיים רק מפני שזה לא מסתדר עם העדפות מיניות. תתמודדו
"אמת פשוטה"
"צריך"
"זקוק"
"אמיתות החיים"
בכל מקרה, אין לך ולו טיעון משכנע אחד. נשמע כמו אחרון האווילים שמתנגן לו תקליט שבור בראש. מכל הברברת פה שכחו שיותר מכל דבר, ילד צריך בית שבו הוא מקבל את כל הצרכים הבסיסיים החיוניים שלו. מיותר לציין, שדווקא משפחות חד הוריות הן מבוססות כלכלית כי מה לעשות נו, מדובר לרוב באנשים משכילים, מצליחים וחרוצים שאם עושים השוואות בין פלחי אוכלוסייה שונים, ניתן לראות כמה הם תורמים לכלכלה ולמשק ביחס לאוכלוסיות אחרות וזאת הערת אגב לכל הליברלים שביניכם המצודדים בשוק חופשי ומנסים להגביל זכויות של אוכלוסייה שלמה שתרומתה לא תסולא בפז.
אז בשורה תחתונה, בעניין משפחות חד הוריות, מדובר במשפחות שבהן הילד עצמו מקבל את כל הצרכים החומריים שהוא צריך מעל ומעבר. לא במובן של קבלת יתר אלא במובן שבו יש לו את החופש הבסיסי לזכות לשוויון הזדמנויות שממנו הוא יוכל להתפתח להיות אזרח למופת. יתרה מכך, רוב המחקרים מוכיחים היום באופן גורף שבכל מה שקשור לחינוך לא חומרי, קרי, תמיכה נפשית, חיזוק יכולות למידה, מתן הזדמנויות לחוויות תפעוליות ביום יום שמהם ילדים מפיקים נסיון חיים, אין כל צל של ספק שמשפחות חד הוריות מבחינה סטטיסטית מצליחות להוכיח מודל חינוך ראוי בהחלט. כמובן שיש דוגמאות קיצוניות לכאן או לכאן אבל זה לא יאומן שאנשים ליברלים (במובן הקלאסי של המילה) מוכנים לדרוס אוכלוסייה שיש לה כל כך הרבה נכונות ויכולות לתרום לחברה, כלכלית ותרבותית. ואני יודע אילו סטריאוטיפים עולים לכם לראש :אנשי תקשורת שמאלנים ופרובוקטורים נוטפי מיניות שצועדים במצעדי גאווה. אבל גם אתם יודעים שהאמת רחוקה מכך ואינכם יודעים להכיל אותה כראוי. שתי אוכלוסיות מצליחות ויצירתיות כל כך הותקפו לאורך ההיסטוריה דווקא בו במקביל שהן קידמו ופיתחו את התרבות האנושית ולא דירדרו אותה לשפל המדרגה ואלה היו האוכלוסייה היהודית ואוכלוסיית ההומוסקסואלים.
כפי שכבר ציינו למעלה, המאמר הזה הוא זאב בעור של כבש. אין כאן שום חידוש. גיבוב של שטויות שבא למנוע זכויות בסיסיות מאנשים שרק הוכיחו את תרומתם לאוכלוסייה הכללית.
זה לא נראה מוזר להשכיר גוף של אישה ככה. לעבור טיפולים ואז להיות בהריון תשעה חודשים לא נשמע לי יותר טוב מזנות. אני מצטער, אבל זה מה שאני חושב.שיאמצו, אבל הרצון לילד שביולוגית שלך הוא מגוחך אם אתה חד מיני.
יש איזה בסיס עובדתי לטענות שלך? "ברור" זה לא טיעון.
לנו ברור ההפך, וגם העדויות המחקריות מראות ההפך ממה שאתה אומר.
רק כדי להוסיף עוד קול לשפויים – המאמר הזה הוא מביש ואני משתומם על מידה שמתעסקים בזבל קתולי-רפובליקני בלי פילטרים. הורות היא דבר קשה לכולם (מי פה ירים יד ויגיד שהוא ההורה המושלם?) ולזרוק בוץ על אוכלוסיה מורכבת בגלל ש״ילד צריך אמא ואבא״ זה פשוט קשקוש. ממש חבל שזה הטון של אתר חשוב כל כך
כן, זה ממש קשקוש העניין הזה שילד צריך אבא ואמא. ובכלל, מה הקטע עם הצרכים של הפרחחים הקטנים והמאוסים, כשאנחנו עוסקים בנושאים חשובים באמת כמו הזכות של הומואים לקרוא לעצמם אבא ואבא?
ההיפך, יש לי טיעון משכנע אחד- ילד צריך אבא ואמא. זה הכל. וכל הממבו ג'מבו הארוך והלא קוהרנטי ששפכת על הדף לא יוכל לנצח את אמיתות החיים האלה. תתמודד
אירוני ומאכזב לראות שמי שתרגם את המאמר הזה הוא שי סנדיק, שרק לפני כמה ימים כתב מאמר ב"דעות" על הסטיגמות החברתיות שסובלים מהם גרושים בחברה הדתית, וקרא להבנה ולאמפתיה.
בתור קורא מתמיד של האתר, אני מאוד מאוכזב. הסגנון דומה מאוד לזה של הכתבות הרדודות העוסקות בדו"חות העוני :
1) הצהרה אקסיומטית על ערכים
2) ציטוט של מאמרים אזוטריים התומכים בדעה
3) סיפורים מרגשים על מי שנפגעו מהתופעה
1) כל אחד זכאי לדעה ולהביעה, וגם לכותבת מותר לחשוב שנישואין חד מיניים הם נגד הטבע. אבל במדינה עם חרויות פרט, אי אפשר להפלות מי שלא מסכים לאמונה מסויימת, אלא אם הוא פוגע בזולת.
2) הכותבת משוכנעת שילדים של זוגות חד מיניים נפגעים מכך, ומביאה מספר מחקרים שתומכים בכך. קוראים נכבדים – אתם יכולים למצוא באינטרנט את הממצאים המחקריים לגבי ילדי זוגות חד מיניים. משרדי בריאות, איגודי רופאים ופסיכולוגים, מכוני מחקר גדולים – כולם מסיקים שמצבם של ילדים לזוגות חד מיניים טוב כמו לזוגות מסורתיים. במדעים לא מדוייקים אין תשובה מדוייקת וייתכן שהמחקרים בכתבה מצויינים. בשאלות כאלו צריך להביט מגבוה על כלל המחקר בנושא. במבט כזה התשובה היא ברורה.
3) הסיפורים המרגשים הם פשוט מניפולציה, בדיוק כמו זאת שעושים הסוציאליסטים והקומוניסטים בדוחות העוני.
אני מאוכזב גם מהמגיבים השמרנים:
"הם כופים עלי להיות מודע להרגלים המיניים שלהם"
"מרתק לראות את התגובות הלא רלוונטיות והאלימות של חונטת הגאים"
מציע לכם לפגוש זוגות חד מיניים (על כוס קפה, אין צורך להרחיב בנושאים אינטימיים), יכול להיות שתופתעו לטובה.
נא לא להתחמק. השאלה הרלוונטית היא האם ילד צריך אבא ואמא, והתשובה היא שכן. קיימים מחקרים רבים המצביעים על חשיבות דמות האב כמו גם דמות האם להתפתחות תקינה של הילד
המחלוקת בינינו יכולה להיפתר על ידי תוצאות של ניסוי. אני בדקתי ומצאתי שנעשו המון מחקרים בנושא, אבל אם משווים את ההיקף ומידת האמינות – מקבלים מסקנה ברורה. הסוג האחד של מחקרים שייך למכונים מכובדים, משרדים ממשלתיים, וקבוצות מחקר גדולות ועוד, בעוד הסוג השני שייך לחוקרים עצמאיים.
תופעה של דיעות מבוססות אקסיומה הנתמכות במחקרים אזוטריים ניתן למצוא במקומות אחרים. לדוגמא, לפי הרבה מחקרים יש המון עניים בישראל. לפי הנתונים של האוצר, ביטוח לאומי, וניתוחים כלכליים מקצועיים, זה פשוט לא נכון. זה קורה גם בתחומים אחרים. הרבה מדענים מצהירים דברים מדהימים בעיתונות בשביל לקבל פרסום (פיקטי, לדוגמא), כאשר הקהילה המדעית לחלוטין לא מקבלת זאת. הציבור מקבל במקרים אלו אינפורמציה רעה ומזיקה.
הייתי רוצה לשמוע את הימין, במיוחד את הימין הדתי, מרים קול ביחס ל"השכרת הרחם" הנעשית לטובת זוגות הומואים. באירופה ובארה"ב זה נהפך מזמן לנושא קלאסי של השמרנים אבל בארץ רק הפמיניסטיות נאבקות בזה (לא בהצלחה יתרה יש לציין).
למה דווקא "השכרת רחם לטובת הומואים"? זה מאבק צודק מאוד גם אם השוכרים הם זוג סטרייטים.
אני לא יודע מי זה המפוקח.
הרוב הגדול של האנשים שמשתמשים בשירותים כאלה הם זוגות הומואים. לסטרייטים לרוב יש את האפשרות לטיפולי פוריות, ואפילו לסביות מקבלות תרומת זרע.
אנונימוס, אתה פשוט טועה. ברוב מדינות העולם, כולל ישראל, פונדקאות פתוחה רק בפני זוגות סטרייטים, והם הנעזרים העיקריים בפונדקאות – לא לבעיות פוריות רגילות, אלא למקרים שבהם האישה אינה יכולה לשאת הריון כלל, מומים ברחם וכן הלאה. זאת ועוד, פונדקאות לזוגות חד-מיניים היא עסק חדש יחסית (עשר השנים האחרונות, פלוס מינוס) ואילו פונדקאות לזוגות סטרייטים קיימת תקופה ארוכה בהרבה. זוגות גברים ישראלים שמעוניינים בפונדקאות נאלצים לעשות זאת בחו"ל.
יש לך נתונים?
לעורכי האתר, שלום רב
אני קוראת את האתר הזה באופן קבוע. אני חושבת שאתם עושים עבודת קודש בקידום והסברה של תפיסת העולם הליברלית-קפיטליסטית. אני חושבת שאתם עושים עבודה מעולה בניפוץ מיתוסים על ימין ועל שמאל. אתם נותנים פייט ואיזון לעיתונות הצהובה והשמאלנית כל כך בארץ.
אבל הכתבות האלה, כתבות של ימין אמריקאי נוצרי, אף פעם לא כתבות פרי עיטם של כותבי האתר המצויינים, הכתבות האלה מבזות אתכם! הכתבות האלה גורמות לי לסלידה. לא כי אני "מתכחשת לעובדות". לא. המאמרים אינם מבוססים על נתונים עובדתיים, מעבר לממצאים ספורדיים ואנקדוטליים של "מדעי החברה", אם ניתן לקרוא להם מדעים, במיוחד כאשר הם מתבצעים במוסדות בעלי אג'נדה מובהקת. איך הייתם מתייחסים למחקר העוסק באושרם של ילדי מתנחלים שהתבצע במסגרת החוג למדעי המדינה באוניברסיטת בבאר שבע? הרי יש מי שיגיד שיש לאסור על מתנחלים להביא ילדים לעולם, הרי כמאמר החכם "פאק, המשוגעים האלה לוקחים איתם את הילדים שלהם."
מה גורם לכם להביא את הזבל הזה לאתר מכובד וחשוב כל כך? מי האיש שונא ההומואים והנשים שיושב במערכת ומתעקש ללכלך את האתר המבורך הזה בזבל חסר הבסיס הזה?
אני עוד זוכרת את הכתבה שבה ניסיתם להוכיח לנו שכל אישה חייבת להתחתן ויהיי מה, אחרת ימנע ממנה האושר. ולא חשוב עם מי היא תתחתן, העיקר שיהיה גבר. נחשו מה, יש נשים שלא נישאו מעולם ומקיימות חיים מלאים ומאושרים, צריך רק לחפש. יש נשים שנישאו, וחיות בגיהנום עליי אדמות, גם אותן לא קשה למצוא. בעצם יש הרבה יותר כאלה מאשר רווקות אומללות. ויש נשים שלא נישאו כי לא מצאו את הגבר הראוי, והן מצטערות מאוד על כך, אבל האם היו מאושרות יותר לו היו מתחתנות עם גבר מכה? או מזניח? או סתם גבר שאין להן שום חיבור רגשי איתו?
ולעניין הכתבה: "ילד זקוק לאבא ואמא". טענה זו מובאת כאן כעובדה, אבל עובדה זו מעולם לא הוכחה, ולעולם לא תוכח במחקר אמפירי אמיתי. ילד זקוק להורים שדואגים לכל צרכיו הפיזיים והרגשיים. לזה הוא זקוק, וזה הוכח (למשל באמצעות מעקב אחר ילדים בבתי יתומים). יש ילדים שיש להם אבא ואמא אוהבים. יש ילדים שיש להם אבא ואמא מתעללים. יש ילדים שהיו להם הורים נפלאים, אבל אחד מהם או שניהם נפטרו. יש ילדים שהסבא או הסבתא או האחים, או הדודה, או הורים מאמצים מגדלים אותם. יש ילדים, שהיו להם אבא ואמא שרבו ללא הפסקה, עד שהם התגרשו, ועכשיו הם מקבלים גם אבא וגם אמא מאושרים, וגם את בני הזוג שלהם. ויש ילדים כאלה, שהוריהם ממשיכים לריב. אולי היה עדיף לו לא היו ממהרים להתחתן? יש ילדים שיש להם אבא ואמא, ועוד שלוש נשים להן נשוי האבא. יש ילדים שמעולם לא הכירו את הוריהם הביולוגיים, יש ילדים שגדלים עם הורים חד מיניים. אין ולא תהיה דרך אמפירית לבדוק ולבודד מה גורם לכל אחד מהילדים האלה להיות מאושר או אומלל.
והאמת המרה והאמיתית היא, שלאורך רוב שנות ההיסטוריה האנושית, רובם המוחלט של הילדים לא גדלו כל ימיהם עם האבא והאמא הביולוגיים שלהם בלבד. ואתם יודעים מה? האנושות יוצאת בסך הכל די בסדר, פרט לאיזה פסיכופט פה ושם, שרוב הסיכויים שהוריו לא היו זוג הורים חד מיניים.
עורכי אתר יקרים. אני מעריכה את פועלכם, ולכן נעצבת מאוד בכל פעם שאתם מעלים מאמר בנושא זוגות חד מיניים ועניני משפחה, ובכל פעם זהו מאמר בסגנון נמוך כמו המאמר הזה.
אם מטרתכם להגיע לציבור הרחב, תפסיקו להתעסק בזבל.
דפנה כל הכבוד לעורכי האתר מאמר המבנה אותכם וללא ספק לא מתאים לרמה האינטלקטואלית הנדרשת כאן
מילה במילה
אני כותבת תגובה נוספת בתיקווה שמערכת האתר תקרא תגובה זו, ואולי תפיק לקחים בעתיד.
הסיבה העיקרית בגללה אינני נלהבת לחלוק במאמרים מהאתר הזה ברשת החברתית, היא מאמרים מהסוג הזה. אני פשוט מתביישת.
אתם רוצים להגיע לקהל רחב? אתם רוצים סיכוי לגעת גם בציבור החילוני, ורחמנה ליצלן, בציבור החילוני הנוטה שמאלה? דברו כלכלה. דברו אובמה. התמקדו בנושאים בהם אתם חזקים. אל תביישו אותנו. אל תתעסקו בזבל חסר ביסוס.
מצטרף לכל מילה!
חוץ ממתן פתחון פה לדעה שונה, אני לא מצליח להבין מה ערכו של המאמר הזה כאן במידה.
לא רק שזהו מאמר דעה- הוא גם לא מתבסס על שום נתון תומך (פרט לכמה עדויות כאלו ואחרות של יחידים שאינם אומרות למעשה כלום).
האם יש איזו עדות לכך שילדים למשפחות של בני אותו מין הם יותר או פחות מאושרים? האם יש איזה ערך לאקסיומה המוצגת שלכל ילד מגיע לגדול תחת אם ואב? מה עם אינספור משפחות חד הוריות? מה עם נשים המביאות ילד לבד לעולם?
האם יש זכות כלשהי לאם ואב? האם יש איזו חובה כזו? האם ללא דמות אם אדם יהיה בהכרח פחות מאושר? בהתחשב בכמות האנשים האומללים בעולם, רובם המכריע ילדים למשפחות הטרוסקסואליות, קשה להגיד שדווקא אלו שגודלו במשפחות חד מיניות הם אלו שיהיו אומללים או ששללו מהם זכות טבעית כזו או אחרת.
אז מה בעצם היה לנו? מאמר חשוך שמנסה בכל מיני דרכים (לא ממש מדעיות או מוכחות) לתרץ למה הכותבת חשוכה ועד כדי כמה בעצם אין לה שום טיעון למה שילד לא יגדל עם הורה אחד או שניים (לא משנה מאיזה מין)- כל עוד הוא מקבל חום ואהבה.
אתם מציפים את האתר בשקרים מפני שלחצו לכם על הנקודה החלשה והכואבת ביותר בניסיון המתמשך שלכם להנדס את הטבע האנושי- צרכי הילדים.
ראשית, לא תוכלו לקעקע את הצורך הטבעי של ילד בדמות אב כמו גם בדמות
אם. זו לא אקסיומה מופשטת- זו אבן יסוד של הפסיכולוגיה החינוכית. מחקרים מקצועיים, אמפיריים, רבים מאוד נערכו במהלך השנים, עוד הרבה לפני שאלת ההורות החד מינית. לא תצליחו לבטל אותם, והם יובאו בפוסט אחר בדיון הזה.
הטענה השערורייתית בחוצפתה של דליה כי: " 'ילד זקוק לאבא ואמא' היא עובדה שמעולם לא הוכחה, ולעולם לא תוכח במחקר אמפירי אמיתי"- נשללת יום יום, בכל תחנת שפ"ח ברחבי הארץ.
אין קץ לחוצפה שלכם וליכולת הכחשת המציאות שלכם, ולדעתי זאת גם אינדיקציה רעה מאוד לגבי כישורי ההורות שלכם (שלכם הכותבים בלבד, לא של כלל ההורים ההומואים).
הניסיונות להסתתר מאחורי המילים "חשוך", "נוצרי", או להשתמש בדוגמאות קיצון של הורות הטרוסקסואלית גרועה הם פשוט דמגוגיה.
ברור שיש הורים גרועים, ויש הורים חד הוריים מבחירה או עקב נסיבות חיים- המציאות אינה מושלמת. אנחנו לא חיים באוטופיה. סביר מאוד שעדיף ילד מאומץ על ידי זוג הומואים שאוהב אותו מאשר ילד ללא הורים, או עם הורים לא מתפקדים. אבל אין דבר בין זה לבין הקביעה הבסיסית כי בהינתן תנאים דומים- עדיף לילד גם אב וגם אם. זה טוב לו, וזאת זכותו. והניסיון שלכם לכפור בטובת הילד, וממילא לשלול אותה- הוא גם לא מוסרי וגם לא יצליח. תתמודדו.
הבטחת ב 9:15 בבוקר לצטט מחקרים מבוססים התומכים בעמדתך. עכשיו כבר צהריים ועדיין לא קיימת! אנחנו מחכים…
כיוון שאתה כותב בביטחון כזה, אני פשוט מעתיק מהויקיפדיה באנגלית ציטוטים של מחקרים המתנגדים לשיטתך:
"Marriage of Same-Sex Couples – 2006 Position Statement Canadian Psychological Association".
"Elizabeth Short, Damien W. Riggs, Amaryll Perlesz, Rhonda Brown, Graeme Kane: Lesbian, Gay, Bisexual and Transgender (LGBT) Parented Families – A Literature Review prepared for The Australian Psychological Society"
Brief of the American Psychological Association, The California Psychological Association, The American Psychiatric Association…
יכול להיות שאתה צודק, ונשמח לשמוע ממך משהו שאיננו אקסיומטי. בכל מקרה – צריך קצת יותר מכמה דוגמאות בשביל לסתור את המסקנות של האיגודים הפסיכולוגיים של קנדה אוסטרליה וארה"ב!
ככה הם הנאורים בעיני עצמם. כשנוח להם הם דורשים זכויות לילדים אפילו על חשבון ההורות התקינה. מאידך זכות הילד לתא משפחתי תקין משני המינים …פה זה כבר ממש לא זכותו של הילד כי כך נוח ללהט"בים הנאורים. פתאום זכויות הילד לא קיימים.
לא קראתי מילה מהכתבה. כותרת המשנה זיעזעה מספיק
מחפיר.עצוב.וכתוב
'כילדה שגדלה עם הורים בבית אלים, שזכתה ב'אהבה של הורים אני חושבת שהדיעות שלכם נובעות מראיה מאוד צרה על איך העולם באמת עובד, ושלא חויתם משפחה קשה מהי. יש המון ילדים בעולם שמגיעה להם הזדמנות לחיים טובים יותר
חבל
בדרך כלל אני נהנה לקרוא את הכתבות באתר
אבל
האובססיה שלכם עם סנקציות על להט"ב מביכה ועלובה
המאמר הזה קשקוש אינפנטלי מתחילתו ועד סופו וחבל שהשקעתם זמן בלתרגם אותו
מאיפה הסמכות של הכותב להחליט מה רצה/רוצה ה"טבע"?
ואם אני מצליח לאחד 2 תאי ביצית או 2 תאי זרע ויוצר בכך אדם חדש ומייתר את הרביה המינית אז כותב המאמר יחשוב שה"טבע" התכוון שזה בסדר שמשפחה מורכבת מאישה ואישה או גבר וגבר? הטבע התכוון לאפשר לחרדים הפריות מבחנה כדי שילדים יוכלו לחיות במאה ה21 כאילו הם חיים במאה ה12? ממליץ לעורכים להתרכז בנושאים אחרים
מאמר הומופובי גזעני ובזוי
מחקרים מראים שילדים הגדלים במשפחות חד מיניות מאושרים בדיוק כמו ילדים הגדלים במשפחות עם שני הורים ממנים שונים.
בושה לאתר שמעלה מאמר כזה.
המאמר מענין וחשוב בעיני.
למדתי באוניברסיטה העברית, וחשבתי תמיד שלכל אחד זכות לבטא את תכונותיו האישיות.
אך חשתי באוירה וגם ראיתי בעצמי תגובות של אנשים לכל בדל של ניצוץ מחשבה שאולי אין להומואים הזכות לחיות כך את חייהם. לא קיימת שום לגיטימציה לדעה האומרת שאין להם הזכות לכך.
במקום שבו אין לאנשים זכות להביע עמדה, אורבת סכנה.
הדיון בנושא אינו אובייקטיבי אלא מראש הוא בין בני האור לבין "שורפי מכשיפות" לדעת התומכים בבעלי הנטיות המיניות המגוונות.
וכשאין לגיטימציה לדעה שונה, זה מסוכן!
פשוט מזדעזע מהדברים במאמר. מי קבע שילדים זקוקים לאב ולא כדי להיות מאושרים??? איזו שטות זו להחליט כיצד מישהו יכול להיות מאושר? זו גישה אופיינית לאנשים שלא רואים דבר מלבד עצמם. חושך מוחלט!
גיבוב של שטויות. מחקרים הראו שילדים בזוגות חד מיניים מתפקדים מצוין (לא פחות טוב משל זוגות הטרוסקסואליים) והרבה יותר טוב מאשר ילדים במשפחות חד הוריות.
חבל שאתר שמתיימר להיות ליברלי נותן במה לשקרים.
המאמר הזה הוא תרגום של מאמר מאנגלית.
עבודה יסודית, כתבה יוצאת מן הכלל. תודה!
הייתי יכולה להסכים עם הנאמר, רק שכל מחקר מדעי שקיים מראה שילדים להורים להטבים באופן גורף מאושרים יותר וגם אינטיליגנטים יותר. אזזז…
(כותבת תגובה זו היא סטרייטית דתייה. שקוראת מאמרים מדעיים ועובדות, בנוסף לדעות.)