הדתיים-לאומיים אוהבים לחשוב שבזכותם יש התנחלויות. באופן מפתיע גם השמאל אוהב לחשוב ככה.
אחד הדגלים המרכזיים שמניף הציבור הדתי-לאומי הוא מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון. מפעל זה, בו הושקעה מרבית האנרגיה הפוליטית והאנושית של המגזר בעשורים האחרונים, נחשב למהלך האסטרטגי הראשי ולמימושו העיקרי של הפן הלאומי בציונות הדתית.
עד-כדי-כך מרכזי מפעל ההתנחלויות, שהצלחתו נחשבת להצלחתה של האידאולוגיה הציונית-דתית עצמה. מאז הקמת גוש אמונים באמצע שנות ה-70', הפכו הדתיים-לאומיים למובילי ההתיישבות ביהודה ושומרון, והם רואים בעצמם יורשי התנועה הקיבוצית במשימה הציונית של יישוב הארץ.
אכן, יש בדברים מידה רבה של צדק, ובאמת, לא יהיה זה מוגזם לטעון כי מפעל ההתנחלויות הוא תרומתו המרכזית של הציבור הדתי-לאומי למדינה. בשנות ה-70' וה-80' הוקמו עשרות יישובים חדשים על-ידי גוש אמונים והתנועה המיישבת שלו 'אמנה', ולא ניתן כיום לדמיין את מפת יהודה ושומרון ללא תרומת הציונות הדתית.
עד כדי כך הייתה הצלחתו של מפעל ההתנחלויות מרשימה, שהציבור הדתי לאומי החל לזהות את עצמו באופן מלא עם ההתיישבות ביהודה ושומרון. כך נוצר מצב בו המגזר וההתנחלויות חד הם, והמפלגה הדתית-לאומית נתפסת כמייצגת העיקרית, אם לא הבלעדית ממש, של האינטרסים של ההתיישבות. אמרת דתי-לאומי, אמרת התנחלות ביהודה ושומרון.
מיתוס המתנחלים הדתיים
עד כאן הדעה הנפוצה, שהפכה לרווחת בעיקר בזכות שילוב אינטרסים מפתיע בין הציונות הדתית לשמאל: רבני ודוברי הציונות הדתית נוהגים להשתמש בהתיישבות כדי להעצים את תרומת הציבור למדינה (ולגאולה); ולשמאל נוח להפוך את השהות ביהודה ושומרון ל"שיגעון" של "המשיחיסטים", כפי שמסביר למשל אתר הארץ בתגית "מתנחלים": "ההתנחלות בשטחים מזוהה בעיקר עם הימין והציבור הדתי-לאומי והחרד"לי, הרואה בהתנחלות מימוש של עקרונות דתיים, לאומיים, פוליטיים וביטחוניים".
למרבה העניין, תיאור זה הוא מיתוס. נרטיב רווח שאינו מתבסס על העובדות. בדיקה של היסטוריית ההתיישבות ביהודה ושומרון והנתונים הדמוגרפיים ביישובים עצמם מגלה כי לחלקים ניכרים מהתיאור הנפוץ של ההתנחלויות אין אחיזה במציאות. נכון, אמנם, שלציבור הדתי-לאומי תפקיד חשוב בהקמת חלק מהתנחלויות, ונכון שהוא תורם להן גם דמוגרפית. אך תרומתו קטנה יותר מכפי שנדמה, וחלקו במפעל הלאומי של ההתנחלות צנוע יותר מכפי שמקובל להניח.
שליש דתיים-לאומיים
בשנת 2013, פרסמה מחלקת המחקר של מועצת יש"ע (גילוי נאות: עבדתי במחלקה זו באותם ימים), פילוח דמוגרפי של היישובים ביהודה ושומרון על-פי השקפת עולם. הנתונים, שנאספו מהמועצות והיישובים, העלו כי רק כשליש מתושבי האזור משתייכים לזרם הדתי-לאומי. כל היתר – שניים מכל שלושה תושבים – מזוהים עם הציבור החרדי או החילוני.
מעבר לכך, בלטה העובדה כי שיעור חלקם של הדתיים-לאומיים משתנה לפי סוג היישוב. ביישובים העירוניים מסתמן רוב מוחלט לתושבים שאינם דתיים-לאומיים: מתוך כ-150,000 תושבי הערים, כ-62% מזוהים כחרדים, 29% כחילונים, ורק -9% דתיים-לאומיים. לעומת זאת, במועצות האזוריות, המאגדות את היישובים הקהילתיים הקטנים, מסתמנת מגמה הפוכה: מתוך כ-110,000 תושבי המועצות האזוריות, כ-62% נמנים על הזרם הדתי-לאומי, 31% משתייכים לציבור החילוני ו-7% בלבד מוגדרים כחרדים. בקרב כ-80,000 תושבי המועצות המקומיות, יישובים בינוניים שאין להם ועדת קבלה, 45% מזוהים עם המחנה הדתי-לאומי, 46% חילוניים ו-9% בלבד חרדים.
כך התברר לנו כי מתוך כ-340,000 מתנחלים רק כ-110,000 משתייכים למגזר הדתי-לאומי, ומתוכם הרוב מתגורר ביישובים דתיים אקסקלוסיביים ויחסית קטנים, השומרים על הומוגניות חברתית באמצעות ועדות קבלה.
תופעה זו מקבלת גם ביטוי פוליטי מובהק. ניתוח הקלפיות ביהודה ושומרון מגלה כי באופן עקבי מצביעי הבית היהודי (או מרכיביו השונים) הם מיעוט בקרב המתנחלים. אפילו בבחירות 2013, בהן הבית היהודי הגיע לשיאו, פחות משליש הצביעו למפלגת הציונות הדתית: 28% הצביעו לבית היהודי, 21% הצביעו לליכוד, ו-27% למפלגות החרדיות.
הנתונים הללו מתגלים כעקביים גם בבדיקה של שאר מערכות הבחירות מהשנים האחרונות. הליכוד, הבית היהודי והמפלגות החרדיות זוכות באופן די קבוע לנתח פחות או יותר שווה של מצביעי ההתנחלויות: 25-30 אחוז מהקולות כל אחת.
| 2015 | 2013 | 2009 | |
| בית יהודי | 25% | 28% | 28% |
| ליכוד | 24% | 21% | 26% |
| חרדים | 24% | 27% | 25% |
| יחד/עצמה | 10% | 7% |
היסטוריה של התנחלות לא-מגזרית
גם מבחינה היסטורית חלקו של המגזר הדתי-לאומי צנוע יותר מן הסברה המקובלת. כבר לאחר מלחמת ששת-הימים החלה התיישבות באזורים אסטרטגיים על-פי תכניתו של יגאל אלון. בשנים ההן הוקמו יישובים בבקעת-הירדן, מדבר-יהודה ואזור עוטף-ירושלים. במקביל, החלה חזרה לנקודות יישוב יהודיות שקדמו להקמת המדינה, בגוש עציון ובקריית ארבע, שבהן לקחו חלק גם בני הציונות הדתית.
למעשה, תנועת גוש אמונים הוקמה לאחר שכבר היו בשטח התנחלויות רבות ולאחר שהיישובים העירוניים הגדולים – האחראים לחלק ניכר של נתוני הדמוגרפיה ביהודה ושומרון – כבר עלו לקרקע. גוש אמונים ו'אמנה' אחראים בעיקר להקמת היישובים הדתיים הקטנים, השמורים לאלו העונים על דרישות ועדות הקבלה.
התמונה מתבהרת כשבוחנים את רשימת היישובים ביהודה ושומרון. עד לשנת 1975, שנת הקמת היישוב עפרה – הראשון ליישובי גוש אמונים – הוקמו ביהודה ושומרון לא פחות מ-22 יישובים, ביניהם שתי ערים (מעלה אדומים וקריית ארבע), וגרעין העיר אריאל שכבר היה בתהליכי גיבוש מתקדמים (עלה לקרקע באופן רשמי ב-1978). ביישובים אלו, שחלקם קשורים לבני הציונות הדתית (כמו יישובי גוש עציון וקרית ארבע), מתגוררים כיום כ-80,000 תושבים.
בשנים שלאחר מכן, ובעיקר לאחר המהפך הפוליטי של שנת 1977, החלה פריחה של התיישבות ביהודה ושומרון. אנשי גוש אמונים ותנועות אחרות הקשורות לציונות הדתית, הקימו באותן שנים 58 יישובים בהם מתגוררים כיום כ-100,000 תושבים. אבל בל נשכח: לא רק הציונות הדתית פרחה באותו זמן. תנועות אחרות ויוזמות ממשלתיות הקימו באותן שנים עוד 32 יישובים לא מגזריים, בהם מתגוררים היום כ-88,000 תושבים, ובנוסף הוקמו גם הערים החרדיות מודיעין עילית ובית"ר עילית, המונות יחדיו כ-105,000 תושבים.
הברית ההיסטורית
איש לא מפקפק בכך שחלקם של בני הציונות הדתית במפעל ההתנחלויות מכובד ביותר וראוי להערכה רבה. אך יחד עם זאת, חשוב גם לראות את התמונה השלמה ולבחון את התדמית מול המציאות. כדרכו של מפעל לאומי באמת, חלקים נרחבים ומגוונים באוכלוסייה לקחו חלק בהתיישבות ביהודה ושומרון, ורובם הגדול של תושבי האזור מתגוררים כיום ביישובים וערים שהוקמו כיוזמות ממשלתיות ומחוץ למערך ההתיישבות של גוש אמונים.
בני הציונות הדתית שעמדו מאחורי הקמת יישובים לא-מגזריים הבינו את המציאות נכוחה, והאמינו כי ההתיישבות ביהודה ושומרון צריכה להיות פרויקט לאומי שיש לקדמו מחוץ לגבולות המגזר. הם לא סיפרו לעצמם שאין חילונים שרוצים להתיישב; הם פשוט עזרו בהקמת יישובים טובים ופתוחים לכל, והנה מסתבר שרבים-רבים שאינם בני הציונות-הדתית באו, עד כדי כך שהמגזר הדתי-לאומי הוא מיעוט ביהודה ושומרון.
סיפור ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא פרק היסטורי מרשים, של השותפות "הטבעית" של הימין הלאומי, הבנוי מחילונים, דתיים-לאומיים, וכן, גם חרדים רבים.
אבל משהו קרה בדרך. איכשהו, בשל שגיאות שונות וקידום אינטרסים מגזריים צרים, הפך המפעל הלאומי, שהציג שיתוף פעולה בין-מגזרי מובהק, לסמלו של מגזר אחד. זוהי שגיאה מכל בחינה. הירתמותה המרשימה של הציונות הדתית להצלחתו של מפעל לאומי לא הופכת אותו למפעל מגזרי.
במידה רבה עתידן של ההתנחלויות תלוי בכך שהן לא תשוייכנה למגזר אחד, אלא שתיראינה כפי שהן: מפעל לאומי כללי, חוצה מגזרים וסיעות. הניסיונות הפוליטיים למתג את ההתיישבות כמפעל עם כיפה סרוגה, כמו גם הטענה שרק המפלגות הדתיות-לאומיות באמת דואגות להתנחלויות (דעה הנשענת על המיתוס שביהודה ושומרון יש רוב למגזר), אינם רק שקריים, אלא גם מזיקים לעניין. תכניות הסאטירה של השמאל מבינות זאת היטב, ראוי שגם מנהיגי הציונות הדתית יפנימו זאת.
מעניין במיוחד. תודה.
נתונים חשובים. תודה
מאיר עיניים. תודה
תודה עקיבא!
המון זמן שאני מחכה לראות מי יציף את הנושא הזה.
זה בנפשנו!
זו בדיוק צריכה להיות התובנה שתוביל את ציבור המתיישבין לקידום ההתיישבות.
משתפת
עם קשר ובלי קשר לכתבה, שיהיו ביהודה ושומרון מיליון יהודים
איש כבר לא ידבר על עקירות,פינויים או מדינה פלסטינית.
מדינה שתייבא לתוכה שלושה מיליון פליטים מעירק סוריה לבנון וכדומה
מיליוני פליטים עניים חדורי שינאה ואיסלמיסטים 15 קמ ממרכז הארץ.
יאללה, נו, שיבואו כבר.
זה כמו שהפלמ״ח, אצ״ל ולח״י באמת לא היו כל כך משמעותיים להקמת המדינה. תסתכלו על המספרים, אפסיים לא? מי מוביל, מי מזיז ענינים? הרוסים באריאל? החרדים בעימנואל?
הדתיים הלאומיים אולי לא מהווים רוב מספרי, אך הםכחי המקימים,כחילונית, פעלתנית בשו המפיקים, העובדים והפועלים בהקמת ישובים רבים וחדשים בשומרון
חילונים לצד דתיים לאומיים מקימים ישובים, אך הציבור הדתי לאומי פעלתן ויוזם יותר. החרדים באים ומתיישבים בישובים וערים קיימות, לא יוזמים, עולים על גבעות, מתיישבים, תוקעים יתד ומניעים את המערכות להכיר ולהקים.
העניין הוא שהתושבים מהמגזר החילוני והחרדי אינם מתגוררים ביו"ש מטעמים אידיאולוגים, ובבוא חלילה עת פינוי הם הראשונים שיתפנו, בשיח על ההתישבות הם לא מביעים דעה בד"כ וקולם לא ממש נשמע.
לטעמי כתבה מעוותת מציאות: הציבור הסרוג הוא זה שנלחם ואיפשר התישבות יהודית בכל מקום ביש"ע (פרט לכניסה לתוך הערים עצמן,,לצערי. שם לא נלחמו, ואין, חוץ מחברון). הצלחה פירושה שאתה פותח את השער לכולם, העיקר היה להתגבר על הטאבו שלא מתיישבים ביו"ש. ההתישבות ממזרח לכביש אלון היא הראייה לכך שהעיקר ביו"ש נבצר היה מהיהודים. ד"א: אלמלא הדתיים הבקעה מתרוקנת מיהודים. גם החזרה בשנים האחרונות של בנים ממשיכים היא בעקבות התקוה שנתנה ההתישבות ביו"ש ובעקבות הצטרפות דתיים לבקעה.ן
אי אפשר לעשות הכללה של הישובים הצמודים לקו הירוק לישובים המבודדים.
החרדים שמונים 100,000 גרים בשני ישובים בלבד צמודים לקו הירוק מהצד הישראלי של גדר ההפרדה
חלק ניכר מהחילונים מתגורר אף הוא בישובים צמודי גדר אורנית הר אד"ר אלפי מנשה חיננית שקד ריחן אבני חפץ בית אריה לפיד.
נכון שיש גם חילונים באריאל ובמעלה אדומים שהם מובלעות.
אבל אין כמעט חילונים ו/או חרדים בשאר המרחב
הניסיון לישב חילונים בבקעת הירדן נכשל – מספר החילונים בכל ישובי בקעת הירדן 30 במספר כולל ה"עיר" מעלה אפריים הוא 4000 שזה פחות ממס' תושבי ישובים דתיים בינוניים כמו עפרה או בית אל אפרת או קדומים או קרני שומרון.
אם מפעל ההתנחלות היה חילוני – ישראל כבר מזמן היתה נסוגה מ95% מהשטח
אתה מתכוון כמו בגוש קטיף?
כן -ישראל הוכיחה שהיא נסוגה מכל מקום בו שיעור היהודים זניח.
ישראל נסוגה מדרום לבנון.
ישראל נסוגה מצפון השומרון כי היו בו רק 4 ישובים אל מול מאות ישובים ערביים.
ישראל נסוגה מגוש קטיף כי שיעור היהודים בו היה פחות מחצי אחוז ביחס לערבים.
ישראל נסוגה מסבסטיה ומקבר יוסף
יש 380 אלף יהודים ביהודה ושומרון
ולא כפי שנכתב.
אגב , בירושלים עוד 200 אלף בשכונות מעבר "לקו הירוק" (הר חומה, גילה, פסגת זאב).
הנתונים נכונים ל2011, השנה בה פורסם המחקר של מועצת ישע.
החרדים מתיישבים בהתנחלויות לא מטעמי אידיאולוגיה כלשהם, אלא מטעמים כלכליים גרידא. מסיבה זו הם מרוכזים בערים – ביתר עילית, קרית ספר וכדו' – ולא ביישובים קטנים הדורשים הקרבה כלשהי. בהגדרה העצמית הם בוודאי לא רואים את עצמם כמתנחלים. כך גם מרביתם של החילונים. בגוש קטיף המתיישבים הראשונים היו כולם דתיים-לאומיים, ורק מאוחר יותר הגיעו מתיישבים חילונים, בעיקר מסיבות כלכליות, שהתיישבו בצפון הרצועה. בקיצור, דומה שהציונות-הדתית הרוויחה את ההזדהות עם ההתיישבות די בצדק.
עיוות גדול. מזל שלא הכנסת את תושבי גילה, רמות, רמת שלמה, רמות אשכול ופסגת זאב לסטיסטיקה. הישובים החרדים הגדולים הם צמודי גדר ואולמרט בפירוש דיבר לגביהם על חילופי שטחים. מרבית הישובים החילוניים כנל. היישובים הותיקים (למשל בקעה) הם בתוך תוכנית אלון והתושבים באו לשם כי האמינו שזה חלק ממדיינת ישראל.
העיקר הוא בישובים "משני מציאות" כדוגמת ישובי גב ההר. תפלח שם את הסטיסטיקה ואז נדבר