עַם וְתָם

עָמִי וְתָמִי
הִירְשְׁל וְאֶתֶל
יֶלֶד יַלְדָּה
נַעֲרָה וָנַעַר –
אַל תִּבְדְּקוּ לִי
מִיהוּ מִיץ פֶּטֶל.
לְכוּ לְאִבּוּד בַּיַּעַר.

יֵשׁ וּמוּטָב
לְאִבּוּד לָלֶכֶת.
יֵשׁ וְעָדִיף כְּבָר
לִתְעוֹת וְלִשְׁגּוֹת.
אִם לֹא נִשְׁאֲרוּ
פֵּרוּרֵי לֶחֶם
אַל תְּחַפְּשׂוּ בֵּית עוּגוֹת.

עָמִי וְתָמִי
הֶענִיךְ וְגִיטְל,
אַל תִּנָּשְׂאוּ
עַל גַּלֵּי הַכִּשּׁוּף.
אַל נָא תִּשְׁעוּ
לְכָל דַּנְקֶה וּבִּיטֶה.
כִּי שָׁם
כִּי שָׁכַחְנוּ
כִּי שׁוּב.

כֵּן, בַּסִּפּוּר
רַק כִּמְעַט נֶאֱפֵיתֶם.
כֵּן, בַּמְּצִיאוּת
הַתְּנָאִים הִשְׁתַּנּוּ.
אֲבָל עַל סִפּוֹ
שֶׁל בּוֹר הַלְּפֶתַע
יֵשׁ סֻכָּרִיּוֹת,
יֵשׁ תַּנּוּר.

יֵשׁ פֶּתַח פָּתוּחַ.
פְּתוּחִים עוֹד לוֹעוֹת.
אַל תִּתְפַּתּוּ
לְבִטְחוֹן הַלֹּא-עוֹד.

וְאַחְרֵי הָעִוְעִים,
בַּחֲלֹף שִׁבְעִים
שְׁנוֹת עֵרוּת אוֹ תַּרְדֶּמֶת
אוּלַי זֶה טִבְעִי –
אַךְ אַל תִּתְנַחֲמוּ,
לְמוּדֵי אַחִים-גְרִים,
בְּצֵיד מְכַשֵּׁפוֹת
בְּבֵית הַהוֹרִים;

הֶנְזְל וּגְרֶטְל,
נֶחָמָה וְנַחְמָן,
חַיַּת הַטֶּרֶף
אֵינֶנָּה אֲנַחְנוּ.
עָמִי וְתָמִי,
נַעֲרָה וָנַעַר –
חַיַּת הָאָדָם הִיא
בַּחוּץ, שָׁם בַּיַּעַר.