כך הפכה הרשימה המשותפת לרשימה המשותקת

בשנים האחרונות התנהל בארץ ויכוח על העלאת אחוז החסימה, והיום כבר ברור שחששות המתנגדים התגשמו: המהלך יצא לפועל, המפלגות הערביות התאחדו, זכו בשלושה עשר מושבים והפכו למפלגה השלישית בגודלה בכנסת.

אולם עכשיו, בהגיע זמנה של המפלגה לגבש לעצמה את תכנית פעולה, מתברר שהדבר לא קל. שכן היא כוללת מרכיבים בעלי תפיסות עולם שונות ואפילו מנוגדות: מצד אחד עומדת מפלגת בל"ד עם אג'נדה חילונית ואף אנטי-דתית. יש בה נוצרים דוגמת באסל ע'טאס והמייסד עזמי בשארה, דרוזים כמו סעיד נפאע ומוסלמים כמו ואצל טה. מפלגה זו גם הציבה נשים בעמדות חלוציות, דוגמת חנין זועבי. מצד שני כוללת הרשימה הערבית המשותפת את התנועה האסלאמית עם נציגיה השיח' טלב אבו עראר, מסעוד גנאים ועבד אל-חכים חאג' יחיא. תנועה זו מייצגת תפיסה אסלאמיסטית שאינה מקבלת בני דתות אחרות, ובוודאי אינה מציבה נשים בעמדות בכירות.

באמצע אפריל עלתה סוגיה שהציגה את הבעיה ביתר שאת: המפלגה קיבלה הזמנה למפגש מהליגה הערבית, כדי לבחון את יחסי המגזר הערבי בישראל עם העולם הערבי. מדובר בסוגיה רבת חשיבות עבור המפלגה המשותפת, שכן הערבים אזרחי ישראל רואים את עצמם – ובצדק רב – כחלק מהעולם הערבי, תרבותו, מורשתו ומאווייו. מאז 1948 חיפשו ערביי ישראל גשרים אל העולם הערבי, שנותקו ממנו בעקבות מלחמת העצמאות.

אלא שהעולם הערבי התנכר במשך שנים רבות לערבים אזרחי ישראל ורבים ראו בהם בוגדים כי אינם נלחמים בציונים יומם ולילה. היו אף כאלה בעולם הערבי שהצמידו לערביי ישראל כינויי גנאי כמו "ערב אל-זיבדה", "ערביי השמנת", כי הם חיים במדינה דמוקרטית ושלווה, נהנים מזכויות אזרח ומפנים את גבם לאחיהם הפלסטינים והערבים.

מאז שנות ה-70' החלה מגמת פלסטיניזציה של ערביי ישראל, וכיום רבים מהם מגדירים את עצמם כ"פלסטינים אזרחי ישראל". מכאן נובעת דיאלקטיקה מעניינת בכל הקשור לקשר שלהם עם העולם הערבי: מצד אחד הם חלק מהעם הפלסטיני, חבר כבוד בליגה הערבית, אך מצד שני הם אזרחי ישראל, מדינה שרוב מדינות הליגה רואות בה מדינת אויב, והם אינם מעוניינים לוותר על אזרחותם בה.

מעדיפים להתמקד בסוגיות פנימיות

כאשר קיבלה המפלגה את הזמנת הליגה, התראיין איימן עודה, ראש המפלגה, לעיתון הערבי 'אל-שרק אל-אווסט' היוצא לאור בלונדון. הוא אמר: "אני ועמיתיי גאים בהשתייכות הערבית שלנו ולא נוותר עליה לעולם, אך אנו מעדיפים בשלב זה להתמקד בסוגיות הפנימיות כדי לעמוד בפני מדיניות הכיבוש והאפליה הגזעית. בעתיד הקרוב נמצא את הדרך לפגוש את אחינו בליגה הערבית. הרשימה הערבית המשותפת בישראל החליטה לא להיענות להזמנה לביקור במטה הליגה הערבית בקהיר. אינני מסתיר מכם את העובדה שמתקיים דיון ויש חילוקי דעות בין המפלגות הערביות במולדת סביב כמה סוגיות הקשורות במצב בסוריה ובתימן, ולא הצלחנו לגבש עמדה מאוחדת בנוגע להן. מכיוון שאיננו רוצים שביקור כזה יהפוך לעניין במחלוקת החלטנו – אחרי ישיבת התייעצות שערכו ארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת – לדחות את הביקור".

עודה המשיך: "ברצוני להבהיר לכולם שהעומק הערבי חשוב לנו מאוד, ומזה זמן רב חיפשנו אותו ורצינו בו, במיוחד בעשורים הראשונים אחרי הנכבה הפלסטינית של שנת 1948. עקבנו בתשומת לב רבה אחרי המתרחש בעולם הערבי שלנו, והשתלבנו במאוויים של אומתנו הערבית, שכן אנו רואים בעצמנו חלק בלתי נפרד ממנה. אנחנו רוצים שהקשר הזה יתחזק תוך התחשבות במצבנו המיוחד. אנו שמחים וגאים לראות שאחינו בעולם הערבי החלו להתעניין בנו ובקשר איתנו".

מקור אחר ברשימה אמר ל'אלשרק אלאוסט' כי "חלק מהמנהיגים שלנו חוששים מביקורת שתופנה אליהם מהרחוב הערבי בישראל, שבעבר האשים את חברי הכנסת הערבים בהתמקדות בעניינים חיצוניים על חשבון העניינים המקומיים הדחופים אשר מעסיקים את הערבים בישראל". כוונתו היא להתמקד בנושאים קונצנזואליים המעסיקים את הערבים בישראל, דוגמת ההתנגדות להרס בתים שנבנו ללא היתרי בניה. המנהיגות הערבית קיימה אתמול הפגנה בכיכר רבין בתל אביב בעניין זה, שיש לו גם תמיכה במגזר היהודי, בעיקר בקרב עייפי הנפש של תל אביב.

לא מכניסים את הראש למיטה חולה

ההתעניינות של הליגה הערבית ברשימה המשותפת התעוררה בעקבות הבחירות האחרונות שבהן זכתה הרשימה במקום השלישי בכנסת, ובשל האפשרות שרשימה זו תוכל לקדם עניינים שהליגה הערבית מעוניינת בהם, כמו נסיגה ישראלית מיהודה ושומרון והתקדמות במו"מ להקמת מדינה פלסטינית. האפשרות להתחבר עם הליגה הערבית עלתה במפגש שערכו נציגי הרשימה עם מחמוד עבאס ברמאללה ב-18 באפריל, והוא אשר העביר להם את הזמנת הליגה.

כאמור, ההזמנה עוררה וויכוח פנימי בין המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת, שכן במקור ציינה ההזמנה את מקום המפגש בדוחה בירת קטאר. כידוע, מעמדה של קטאר בעולם הערבי מעורער למדיי, בשל מעורבותה בסערה המקיפה את העולם הערבי שהחלה בשלהי 2010 תחת הכותרת "האביב הערבי" והפכה עד מהרה לסערה קטלנית שהפילה מאות אלפי חללים בסוריה, בלוב, בתימן, במצרים ובעיראק, ובאופן עקיף הביאה לכינונה של 'המדינה האסלאמית' על חורבותיהן של סוריה ועיראק. נסיעה לקטאר עלולה להתפרש כתמיכה בה ולהרגיז את סעודיה, מצרים והאמירויות, המדינות המובילות את המסע לרסן את קטאר, ובמיוחד את ערוץ הטרור שהיא מפעילה, 'אל-ג'זירה'. חשוב לציין שגם בקרב הערבים אזרחי ישראל יש לא מעטים המפנים אל קטאר את חיצי הביקורת על חלקה בערעור המצב הפנימי בסוריה, שכתוצאה ממנו נפגעו רבים מקרוביהם, פליטים פלסטינים, שחיו בסוריה בעיקר במחנה "ירמוכ" בדרום דמשק, שהפך לעיי חרבות.

אפשרות אחרת הייתה לנסוע אל מטה הליגה הערבית בקהיר, אלא שגם אפשרות זו אינה נוחה, בעיקר לאנשי התנועה האסלאמית, בשל המסע הממשלתי במצרים נגד תנועת 'האחים המוסלמים', תנועת האם האידיאולוגית של התנועה האסלאמית בישראל. נסיעה למצרים תחת משטר עבד אל-פתאח א-סיסי עלולה להתפרש בקרב אנשי 'האחים המוסלמים' במצרים כתמיכה במשטר מצד התנועה האסלאמית בישראל, ולכן חבריה התנגדו לנסיעה לקהיר.

סיבה נוספת המונעת את נסיעת חברי הרשימה המשותפת היא המלחמה בתימן בין הממשלה והמיליציה השיעית של החות'ים, שאיראן תומכת בה בנשק, בתחמושת, בכסף ובגב פוליטי. ביקור בעת הזאת במצרים או בקטאר היה מחייב את אנשי הרשימה המשותפת להביע תמיכה בקואליציה הערבית-סונית במלחמתה נגד הכוח השיעי הנאמן לאיראן. הבעיה של הרשימה המשותפת היא שהבעת התנגדות למאמצי איראן להשתלט על תימן עלולה להתפרש כתמיכה – גם אם עקיפה – של הרשימה במאמצים שמשקיע בנימין נתניהו לרסן את איראן ואת שאיפתה להגיע להגמוניה אזורית באמצעות נשק גרעיני. הדבר האחרון שהרשימה המשותפת רוצה זה להביע עמדה העולה בקנה אחד עם הקו שמוביל נתניהו.

אנשי הרשימה המשותפת מבינים את המגבלות שבמסגרתן הם מנסים לפעול, ויודעים שנקיטת עמדה בסוגיות במחלוקת עלולה לערער את יציבות המפלגה ואת יכולתה להישאר מאוחדת לאורך ימים ושנים. אחד מחבריה אמר: "אנו מנסים לעצב תכנית עבודה אסטרטגית לפעילות הפרלמנטרית שלנו, ואנו מודעים לתקוות שהציבור תולה בנו. לפעמים אנחנו חשים שהתקוות הללו גדולות מיכולתנו ומכוחנו, שכן יש מי שמדבר אלינו כאילו שהרשימה שלנו זכתה בראשות הממשלה בישראל. אנשים מצפים מאיתנו שנצליח לעשות דברים שהם למעלה מכוחנו במציאות הפוליטית בישראל וחשוב שאחינו בארץ ומחוצה לה יתאמו את צפיותיהם מאיתנו למציאות".

מנדטים זה לא הכל

מעניין לציין שגם מפגש עם בנימין נתניהו לא מתקיים, למרות שהוא הזמין פעמיים את אנשי הרשימה המשותפת למפגש עמו. גם בעניין זה כנראה יש מחלוקות פנימיות בקרב אנשי הרשימה על אופי היחסים עם ממשלת הימין המתגבשת בימים אלו. חשוב לציין שהרשימה המשותפת איננה רואה את עצמה כחלק מגוש השמאל, במיוחד אחרי שמפלגת העבודה יחד עם התנועה של ציפי לבני הפכה ל"המחנה הציוני". איך יכולה רשימה ערבית לשתף פעולה עם גוש המכנה את עצמו "ציוני"? גם מפלגת מרץ היא ציונית ולכן הרשימה המשותפת לא חתמה עם מרץ הסכם עודפים. אחד מראשי המפלגה המשותפת הכריז עוד לפני הבחירות: "אנחנו לא בכיס של אף אחד, גם לא בזה של השמאל".

מכל האמור לעיל עולה תמונה די עגומה, שכן מתברר שהרכבת רשימה ערבית משותפת וריצה משותפת לבחירות – משימה קשה למפלגות בעלות אג'נדות פוליטיות ותרבותיות שונות – היא עדיין משימה קלה יותר מניסוח אסטרטגיה לפעולה פרלמנטרית משותפת בתוך המדינה ומול גורמים חיצוניים. הרצון להישאר מפלגה אחת מחייב את חבריה לרסן את עצמם, להתחשב זה בזה ולהגביל את פעילותם ליכולת ההכלה של עמיתיהם, וכך פעילותה של המפלגה מוגבלת למכנה המשותף המצומצם של קידום ענייני המגזר הערבי בישראל.

ברקע מרחפת האפשרות של התפלגות הרשימה המשותפת למפלגות המרכיבות אותה, אך כולם יודעים שהבוחר הערבי יעניש ביום הבחירות הבא את מי שיביא להתפוררותה. המצב שנוצר כתוצאה מכך הוא שהרשימה המשותפת משותקת כמעט לחלוטין, והיכולת שלה למצות את גודלה הפרלמנטרי מוגבלת למדיי.