האתגרים לא נעלמו, רק השתנו: להגדיל את תקציב הביטחון

למרות התפיסה הרווחת לאחרונה במערכת הביטחון, הכאוס השורר מסביבנו דווקא מצריך הכנה למערכות צבאיות גדולות • צבאות הפרוקסי המודרכים על-ידי איראן יפנו לבסוף את הנשק לכיווננו, ומחזיתות שונות • כדי להכין את צה"ל לאתגרים הביטחוניים האלה דרושה הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון

צה"ל זקוק באופן דחוף להזרמת מזומנים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר המיועד משה כחלון חייבים להגדיל באופן משמעותי את תקציב הביטחון, חרף כל סדרי העדיפויות האחרים.

את הטיעונים שמנגד אנחנו כבר מכירים: מדינות ערב קורסות, שקועות עמוק בביצת האלימות והסכנה לישראל פחתה באופן ניכר. אך מדיניות אינה עניין של כאן ועכשיו – לא טקטיקה לטווח הקצר, כי אם חשיבה אסטרטגית לעבר האופק. סקירה זריזה של המצב מסביבנו מלמדת על סבירות שבעשור הקרוב נמצא את עצמנו נלחמים בכמה מלחמות. צה"ל יצטרך להדוף את צבאות הג'יהאד המודרכים בידי איראן והמיליציות הג'יהאדיסטיות האחרות – כולם חונים על גבולותינו. ייתכן שיאלץ "להוציא מכלל שימוש" מתקנים מסויימים בארץ דוברת פרסית, ומי יודע עם איזו אי-יציבות נאלץ להתמודד ממזרח.

ובהתחשב בנסיגת המנוסה של האמריקנים מכל מחויבות שמעבר לים והקיפול ההדרגתי של המטריה הדיפלומטית האמריקנית להגנת ישראל בזירה הבינלאומית, ישראל באמת עלולה למצוא את עצמה כשהיא נלחמת לבדה.

חשיבות התמרון הקרקעי

הבה נבחן את המצב בלבנון: כדי לעקור את חיזבאללה ולהשמיד את מאגרי הטילים שלו במלחמה הבאה, ישראל תהיה חייבת לכבוש מחדש את דרום לבנון במהלך קרקעי. אפילו כאשר חיל האוויר כותש באינטנסיביות מלמעלה (כולל הרס תשתיות לבנוניות), ישראל עלולה למצוא את עצמה בפני מערכה של שמונה שבועות עם לחימה בלתי פוסקת.

כדי להכין את צה"ל לקראת משימה כזאת יש צורך לבטל את תכניתו הרב-שנתית השגויה של הרמטכ"ל הקודם רא"ל בני גנץ. מדובר בתכנית שנקראת 'תעוזה', אשר הושקה בשנת 2013, המקבלת כנתון קיצוץ משמעותי במימון הכולל של של צה"ל; כמו כן היא מסיטה בתיעדוף שלה משאבים מכוחות היבשה לטובת חיל האוויר ויכולות הסייבר, המודיעין והכוחות המיוחדים ויחידות אש-מנגד מדויקת.

לפי מה שמדווח עמיר רפפורט, עמית מחקר במכון בגין-סאדאת ועורך מגזין Israel Defence, גנץ השלים עם חולשה יחסית של יכולות תמרון כוחות היבשה והוא רואה בזה כדבר נתון. לתפיסתו, הוא אינו חושב שצה"ל יצטרך להילחם במערכה קונבנציונלית בעתיד הנראה לעין וגם לא ייאלץ להפעיל מהלכים קרקעיים בקנה מידה גדול בשטח אויב. כבר בדצמבר 2013 הזהירו ד"ר איתן שמיר וסא"ל במיל. ד"ר עידו הכט שזוהי ראייה שגויה. "הזנחת כוחות היבשה של צה"ל מציבה סיכון לביטחון ישראל. צפויים בעתיד קרבות רציניים מול כוחות צבאיים ערוכים היטב של חמאס וחיזבאללה", הם כתבו. מבצע 'צוק איתן', שהתחולל כמה חודשים לאחר שפרסמו את הדברים, הוכיח כי צדקו.

עוד נגמ"שי נמר ועוד מרכבות

רב-אלוף גדי איזנקוט, הרמטכ"ל החדש, יחד עם שרי הביטחון והאוצר, יעלון וכחלון, חייבים עכשיו לתקן את המצב. וישנן כמה דרכים לעשות זאת.

אימונים: נדרשת הגדלה בממדי ענק של האימונים לכוחות הקו הראשון. זהו סוד גלוי שרבות מיחידות החי"ר המשוריין שנכנסו בקיץ שעבר לעזה לא הוכשרו במידה מספקת ללוחמה בשטח-בנוי. מה חבל, אבל אימונים הם יקרים, בייחוד לכוחות משולבים בקרבות בעצימות גבוהה; כוחות המגיעים מזרועות הצבא השונות וצריכים לפעול במתואם. אימון כוחות המילואים יקר אף יותר.

לרוע המזל, סעיפי תקציב האימונים הם כרגיל הדבר הראשון שמקצצים בו כאשר מדובר בקיצוץ כולל של תקציב הביטחון. כך למדנו בשנים האחרונות.

מערכות נשק: צה"ל צריך להפוך את מגמת פירוק מסגרות השריון והיחידות הממוכנות ולרכוש לצורך היערכות חדשה הרבה יותר נגמ"שי 'נמר', המצוידים במערכת המיגון המתקדמת של 'אגרוף-ברזל'; וכמו כן רכישת טנקי מרכבה עם מערכת 'מעיל רוח'. כל זה יעלה מאות מיליוני שקלים אבל זה חיוני. לא יתכן שנחזור על הטרגדיה של שכונת שג'אעיה, כאשר טילי נ"ט נורו על נגמ"שי 'זלדה' מיושנים. כך נהרגו בתקרית אחת שבעה לוחמי גולני.

מלאים: צה"ל ירה הרבה מהתחמושת השמורה במלאים במשך 50 ימי 'צוק איתן' בקיץ שעבר, בייחוד מדובר בחימוש מדויק של פגזים וטילים. כזכור, לזמן קצר עצרה וושינגטון את אספקת טילי ה'הלפייר'. הלקח הוא, שצה"ל מוכרח שיהיו לו מצבורי חימוש ואמל"ח למלחמות ארוכות יותר, כפי שצפוי בעתיד במערכות נגד חמאס וחיזבאללה. שוב, זה מצריך עוד כסף עם מימון מובטח לפי תכנית רב-שנתית.

חיל הים: מסגרות של האסלאם הרדיקלי מתחילות לתפוס שליטה לאורך חופי האגן המזרחי של הים-התיכון, מלוב דרך סוריה ועד תורכיה.

ישראל ויוון הן הארצות בעלות הזיקה המערבית היחידות באזור. פרופ' אפרים ענבר והאלוף אליעזר מרום, מפקד חיל הים לשעבר, גורסים שישראל זקוקה היום לזרוע ימית חזקה בהרבה, עם חיל ים בעל יכולות ארוכות טווח כדי לעמוד נגד היערכות הבריתות החדשות באזור, כמו הצורך בהגנה מפני מתקפות טרור על שדות הגז הימיים. חיל הים רוצה כלי שיט חדשים, צוללות, ומערכות נשק וכוח אדם בשווי של יותר מ-5 מיליארד דולר בעשור הקרוב; ודרישתו היא מוצדקת והכרחית.

יהודה ושומרון: אם שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית יקרוס – אפשרות רחוקה אבל מציאותית – ישראל תיאלץ לשגר לשם כוחות נוספים בעלויות תקציביות נוספות לצורכי שיטור. זה יהיה מאמץ שיגרום להוגעת המערכת הצבאית. מדברים על הקמת עוצבה נוספת לשליטה בשטחים; צריך לעשות זאת לפני פרוץ משבר בטחוני. שוב, מדובר בסעיף תקציבי משמעותי.

בקעת הירדן: נשמעים קולות רבים בממסד הביטחוני על הצורך בבניית גדר בטחון לאורך גבולה הארוך של ישראל עם ירדן, כפי שהדבר נעשה כבר בסיני, רמת הגולן ולבנון. המצב הביטחוני והפוליטי הנזיל ממזרח לנו דורש זאת. ופעם נוספת אנו חוזרים לאותו עניין: פרוייקט מן הסוג הזה חייב להיות מתוקצב. ולו ליתר ביטחון.

לווינים וטילים: בגלל קיצוצי תקציב, כמה פרויקטים לוויניים (כמו פיתוח מיני-לווינים) נתונים בסכנה אמיתית. זוהי שגיאה חמורה כיוון שהחלל החיצון יהפוך בעתיד לזירת קרבות. גם פיתוח טילי קרקע-קרקע יריחו-4 אינו סובל דיחוי. הוא הדין במערכות איסוף מודיעין ארוכות טווח מתקדמות הדרושות לזיהוי מטרות כדי להזין אותן תוך שניות למערכות ירי שונות.

התרחיש הגרוע ביותר של איראן

לבסוף ישנו כמובן הסעיף שאינו יורד לאחרונה מכותרות החדשות – איראן. אם יתרחש הגרוע מכל (וכל יום מתקבלות חדשות רעות מוושינגטון על הכניעה האסטרטגית האמריקנית לאיראן), ייתכן בהחלט כי לבסוף צה"ל וחיל האוויר יידרשו לפעול נגד מתקני הגרעין האיראניים ונגד בסיסי הטילים של איראן.

במקרה כזה, ישראל תצטרך להתמודד עם תוצאות התגובה הצבאית המצופה – ומוטב שנהיה מוכנים גם צבאית וגם בכוננות העורף. נזדקק קרוב לוודאי לשתי טייסות F-35, ולא אחת, כדי להתגבר על מערכת ההגנה האווירית הרוסית 300-S, שתגיע לידי איראן. ויהיה צורך בעוד סוללות כיפת ברזל וקלע-דוד להגנת העורף. חתיכת הוצאה.

"עלינו להגן על ישראל בכל מחיר", שמענו שוב ושוב ביום הזיכרון לפני שבוע. והמחיר יהיה גבוה. ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה למרוח עניין כזה. עצמאותנו תלויה בכוננות מועצמת של מערכת הביטחון.

__________

דיוויד מ. ויינברג הוא מנהל קשרי החוץ במרכז 'בגין סאדאת' שבאוניברסיטת בר אילן ויועץ בכיר לקרן 'תקוה' בישראל. בעבר כיהן גם כיועץ לסגן ראש הממשלה נתן שרנסקי וכן במגוון רחב של תפקידים נוספים. 

המאמר המקורי פורסם באנגלית באתר 'הג'רוזלם פוסט'. אנו מודים למערכת האתר על הרשות לתרגמו.