פגע וברח: תחילת הסוף של ליברמן?

ההכרזה של שר החוץ, עוד מעט לשעבר, ליברמן בהחלט הגיעה כהפתעה. רבים היו בטוחים כי הוא יבקש למצות עד תום את מגוון האפשרויות שהקנו לו ששת המנדטים בהם הוא זכה. אפילו על משרת שר הביטחון היו דיבורים בהתחלה. אך ליברמן הודיע: "אני שמח שבחרנו בעקרונות וויתרנו על הכיסאות. מה שעתיד לקום הוא לא מחנה לאומי אלא ממשלה שהיא התגלמות האופורטוניזם".

"אני יודע שהכותרות יהיו עוד פעם 'החידה של ליברמן', 'ליברמן הבלתי-צפוי'", הוסיף ליברמן. אבל האמת היא שהמהלך הזה מוכיח כי עד כמה שצעדיו לא תמיד צפויים, הם תמיד עקביים. היה זה הפילוסוף הצרפתי-יהודי מישל דה מונטן שכתב עוד במאה ה-16: "אין זה בלתי הגיוני לומר לכל מי שזיכרונו אינו חזק דיו כי מוטב לו להימנע מלשקר". ליברמן איש עקרונות, כך הוא אומר לנו. אולם מבט קצר אחורה אל ההיסטוריה הקרובה, מספר סיפור שונה לחלוטין.

עקרונות בצד

כך למשל, כפי שנחשף לראשונה ב'מידה', היה באירוע שהתרחש בפברואר 2014. מדובר בתקופה של יחסים מתוחים ביותר עם הממשל האמריקני, כאשר מתווה ג'ון קרי ריחף כגיליוטינה מעל ראשינו ואיים לחלק את ירושלים. ובזמן שיעלון ובנט תקפו את שר החוץ האמריקני, מיהר שר החוץ להלל את עמיתו: "בניגוד להתלהמות של הבן דוד בנט – קרי הוא ידיד אמת של ישראל", אמר אז. רק מאוחר יותר חשפו גורמים ישראלים ואמריקנים כי למעשה ליברמן העביר לאמריקנים את הנאום עוד לפני שהתקיים, כדי לזכות בטפיחה על השכם. "זוהי הצהרה חזקה ומסר חזק", שיבחה דוברת מחלקת המדינה ג'ן סאקי את שר החוץ הישראלי, "במיוחד בהתחשב בהיסטוריה שלו ובדעותיו בנושאים אלו בעבר".

היום, במסיבת העיתונאים, ליברמן התמרמר על היעלמות חוק הלאום מההסכמים הקואליציוניים ומסמוס 'פסקת ההתגברות' המדוברת. את חיציו כיוון, כפי הנראה, אל ראש הממשלה ואל כחלון באומרו כי "מישהו שם וטו והנושא פתאום הוסר מסדר היום". אך ליברמן עצמו, ביוני 2011, נמנע מלהתעמת עם חוות הדעת של המחלקה המשפטית הבינלאומית במשרדו, שהתנגדה לכל חקיקה המגבילה מימון של ישויות מדיניות זרות לעמותות פוליטיות.

ליברמן גם הזכיר לנו כי הוא דיבר "במערכות קודמות לא מעט על מיגור שלטון חמאס". לקואליציה הזאת, הבהיר, "אין שום כוונה לממש את מיטוט שלטון חמאס". אמנם ליברמן הצהיר רבות על מיגור שלטון החמאס, אך הוא זה שאמר יום אחרי סיום מבצע 'עמוד ענן' כי "עצמה היא לא רק להכות, אלא גם להתאפק". לזכותו יאמר כי מאוחר יותר הזהיר כי זו לא תהיה המערכה האחרונה ושיבוא היום בו "נצטרך להכריע ולמגר את שלטון חמאס". למה לא אז, ב-2012? "יש נסיבות שאי אפשר לפרט", הצדיק ליברמן את ההחלטה לסיום המבצע.

ביוני 2014 חשף ארכיון 'וואלה!' כי ליברמן אמר שהוא "שוקל למנוע כניסה לישראל" משליח האו"ם רוברט סרי, בטענה כי הוא מעביר כספים של האו"ם למשכורות פקידי חמאס בעזה. אך באוגוסט של אותה השנה הוא כבר "בהחלט לא פוסל" מהלך של העברת השליטה ברצועה לאותו האו"ם. בדומה לכך, ב-26 ביולי הוא הכריז כי ישראל "לא תקבל הפסקת אש נוספת". לא פחות משלוש הארכות להפסקת אש קיבל לאחר מכן אותו קבינט בטחוני, עליו ליברמן נמנה, במהלך חודש אוגוסט.

באותו חודש הוא גם הצהיר כי "יוזמת השלום הסעודית רלוונטית יותר מבעבר". זאת, אחרי שב-2009, קבע כי היוזמה הערבית היא לא פחות מ"מתכון להשמדת ישראל". במהלך מבצע 'צוק איתן' הוא זה שקרא לכבוש את הרצועה, להפיל את שלטון החמאס ולהחזיר את השליטה הביטחונית לישראל. זמן קצר לאחר מכן חזר בו והסביר: "לא רציתי לכבוש את הרצועה, רציתי להפיל את חמאס להעלות ממשל מתון יותר".

לאור הדברים הללו קשה להשתכנע מהתקפותיו (נכונות או לא) על הזיגזוגים של נתניהו: "אי אפשר לקבוע מדיניות בזיגזג. לפני הבחירות הוא אמר שבמשמרת שלו לא תקום מדינה פלסטינית, ואחר כך אמר שתהיינה שתי מדינות". את הלקח היטיבו כבר מזמן לתאר חכמינו ז"ל, כשאמרו: "קשוט עצמך, ואחר קשוט אחרים".

יצירת הרשימה המשותפת

אז מה בעצם הוביל למהלך האחרון? כנראה שהוא נובע מההתרסקות בבחירות האחרונות. 13 מנדטים הפכו ל-6, וסימנו לשר החוץ כי הציבור כבר לא קונה רק "דיבורים חזקים" ומחפש סחורה אחרת. ליברמן אמנם צהיר כי בכוונתו לקדם גיוס ערביי ישראל לצה"ל, אך זה לא קרה; הוא התנגד לעסקת שליט, אך פקודיו, אהרונוביץ' וסופה לנדבר, הצביעו בעדה. יש לציים כי לצד זאת יתכן שנסיגת המנדטים נובעת גם מהעובדה שהרחוב הרוסי הצעיר מתחבר הרבה פחות למפלגה סקטוריאלית.

הייתה ציפייה שליברמן ובנט, אנשי המחנה הלאומי, ירתמו במהירות למשימת הקמת הממשלה. אבל לליברמן כפי הנראה תוכניות אחרות. אחרי שמיצה את האפשרויות במשא-ומתן קואליציוני מפרך, לבסוף הוא הבין שארבע שנים חסרות מעש נוספות במשרד החוץ, כאשר ראש הממשלה הוא שר החוץ בפועל, היו כנראה סותמות את הגולל על הסיכויים של ישראל ביתנו לעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות. ליברמן עשה את החישובים הפשוטים, והבין כי הסיכוי היחיד שנותר לו הוא לחכות בסבלנות בחוץ.

האם הציבור ישתכנע, וליברמן יעשה קאמבק רציני בבחירות הבאות? ספק גדול. למרות שלא רצוי ולא כדאי למהר להספיד, כי בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, אבל ייתכן שהבחירות האחרונות מבשרות על דעיכתה של ישראל ביתנו. הצרה שלנו היא, שבזכות המהלך של ליברמן להעלאת אחוז החסימה, יתכן שמורשתו תסתכם לבסוף בשתי מילים בלבד: הרשימה המשותפת.