גִּזְעֵנוּ אֶחָד כִּי אֶחָד הוּא הָעָם:
לֹא גֶּזַע מוּל גֶּזַע, גּוֹזֵל מוּל נִזְעָם,
כְּמוֹ שֶׁצּוֹעֵק כָּל צַדְקָן וְגִזְעָן.
אֲנִי לֹא לָבָן וְאַתָּה לֹא שָׁחוֹר.
אֲנִי לֹא סַרְגֵּל וְאַתָּה לֹא מֵחוֹר.
אֲנִי לֹא עוֹיֵן וְאַתָּה לֹא עוֹכֵר.
אֲנִי לֹא אֶחָד וְאַתָּה לֹא אַחֵר.
אַתָּה לֹא שָׁחוֹר וַאֲנִי לֹא לָבָן.
וּפֹה לֹא קוֹלוֹנְיָה, אִם אֵין זֶה מוּבָן.
אַתָּה וַאֲנִי לֹא בְּנֵי אוֹר וּבְנֵי חֹשֶׁךְ;
אַתָּה וַאֲנִי אוֹר, זָהָב וּנְחֹשֶׁת,
תְּרֵיסַר אַבְנֵי חֵן עַל הַלֵּב בְּתוֹךְ חֹשֶׁן.
אֲנִי לֹא לָבָן וְאַתָּה לֹא שָׁחוֹר,
כִּי אָנוּ אַחִים וְכֻלָּנוּ בְּכוֹר.
גִּזְעֵנוּ אֶחָד כִּי אֶחָד הוּא הָעָם:
לֹא גֶּזַע מוּל גֶּזַע, גּוֹזֵל מוּל נִזְעָם,
כְּמוֹ שֶׁצּוֹעֵק כָּל צַדְקָן וְגִזְעָן;

כִּי מִי שֶׁמַּטִּיף שֶׁלָּבָן וְשָׁחוֹר
הוּא זֶה שֶׁבְּעֶצֶם, אָמְנָם בִּסְחוֹר-סְחוֹר,
חוֹשֵׁב שֶׁהַצֶּבַע הוּא כָּל יֵשׁוּתְךָ,
שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם מְכַנֶּה מְשֻׁתָּף.
צוֹעֵק "גִּזְעָנוּת!" כִּי אוֹכֶלֶת בּוֹ תֶּזָה
שֶׁהָעָם מְדֻמְיָן וְיֶשְׁנוֹ רַק הַגֶּזַע.
אֲנִי לֹא לָבָן וְאַתָּה לֹא שָׁחוֹר –
כִּי יֵשׁ לִי אָחוֹת וּלְךָ יֵשׁ אָחוֹת.
כִּי אָח אֶל אָחִיו בְּאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה
אֵינָם גּוּשׁ חָלָב וְאֵינָם גּוּשׁ פֶּחָם.
כִּי גַּם אִם נַבְהִיר וְנִכְהֶה, אַתָּה לִי
כִּקְלִידֵי הַדִּיאֵז, כַּפַּסִּים בַּטַּלִּית.
לֹא הַכֹּל פֹּה שָׁחוֹר. לֹא הַכֹּל פֹּה לָבָן.
יֵשׁ טוֹב מְגֻוָּן וְיֵשׁ רַע מְכֻוָּן.
יֵשׁ עַל מָה לְקַטְרֵג, יֵשׁ עַל מָה לְסַנְגֵּר,
יֵשׁ תּוֹפְעוֹת הַשְׁפָּלָה שֶׁצָּרִיךְ לְמַגֵּר,
אַךְ אַל נָא נִפּוֹל פְּרִי בָּשֵׁל לְלֹעָם
שֶׁל מִי שֶׁחוֹרְשִׁים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא עַם.
אֲנִי לֹא לָבָן וְאַתָּה לֹא שָׁחוֹר.
דִּגְלִי לֹא אָפֵל, דִּגְלְךָ לֹא צָחוֹר.
וְלֹא יַשְׁחִירוּנוּ, וְגַם לֹא נֻלְבַּן,
בְּשׁוּם מִשְׁוָאָה שֶׁל מַקְרִיב וְקָרְבָּן.
אהבתי,
בעיקר את: צוֹעֵק "גִּזְעָנוּת!" כִּי אוֹכֶלֶת בּוֹ תֶּזָה
שֶׁהָעָם מְדֻמְיָן וְיֶשְׁנוֹ רַק הַגֶּזַע.
זה כלכך חשוב להבהיר את זה. איך האנטילאומיות שכאילו נלחמת בפאשיזם היא למעשה הפתח ליחס ביולוגי – גזעי.