אֵימַת יוֹרְשִׁים

הוּא נִשָּׂא וְרָם כַּתֹּרֶן
וְצִלּוֹ רְחַב שׁוּלַיִם.
מְעֻנָּב וּשְׁחֹר מִקְטֹרֶן,
כִּי הוּא רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, אִם
לֹא זִהִיתֶם. הוּא הָאֹרֶן
בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

זֶה הָאֹרֶן בְּרוּךְ הַמַּחַט
שֶׁיָּחִיד בָּהָר נִהְיָה.
מָה גָּדֵל אֶצְלוֹ מִתַּחַת?
רַק מָה שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ נַחַת;
כְּלוּם, רַק אָרְנִיָּה.

מִסְּבִיבוֹ עִגּוּל גְּדַל-קֹטֶר
שֶׁל שְׂפָתַיִם נִחָרוֹת.
אִם יוֹצֵא מִמֶּנּוּ חֹטֶר
אֶת חָטְרוֹ הוּא רָץ לִכְרֹת.

מִתְחָרִים וּמִתְחָרוֹת,
נִחָרִים וְנִבְחָרוֹת,
אִם תִּרְצוּ עַל הַצַּמֶּרֶת
יוֹם אֶחָד שִׁמְכֶם לַחְרֹט,

מַר בַּר מַחַט מִתְבַּדֵּחַ
יְסַדֵּר לָכֶם לִהוּק
מְכֻבָּד וּמְפַדֵּחַ
וּמָחָר אַתֶּם פִּהוּק.

אֵין לוֹ חֲשָׁשׁוֹת שַׁלֶּכֶת
וְגִזְעוֹ הַסָּב שָׁמֵן הוּא.
קַיָּמוּתוֹ לָעַד מוֹלֶכֶת
עוֹד מִסֶּלַע קִיּוּמֵנוּ.
וְהוּא לֹא יַחְלִיט לָלֶכֶת
בְּקָרוֹב אוֹ בְּיָמֵינוּ.

בְּצִלּוֹ חַקְלַאי פִּקֵּחַ
לֹא טוֹרֵחַ וְחוֹרֵשׁ.
יֵשׁ מִי שֶׁאוּלַי מַשְׁקֶה אַךְ
כָּל שָׁתִיל בַּסּוֹף פּוֹרֵשׂ.
כִּי הָאֹרֶן לֹא לוֹקֵחַ
סִכּוּנִים בִּדְמוּת יוֹרֵשׁ.

אַךְ בְּבוֹא יוֹמוֹ לִגְווֹעַ,
אוֹ בִּלְשׁוֹן אָדָם: לִפְרֹשׁ,
מִי יַחְלִיף אֶת הַגָּבוֹהַּ?
מִי יִירַשׁ אוֹתוֹ בָּרֹאשׁ?

שׁוֹחֲרָיו אֲשֶׁר בַּחֹרֶשׁ
רוֹחֲשִׁים: זֶה לֹא מַרְשִׁים.
בֶּגִין, צֶ'רְצִ'יל, קְלִינְטוֹן, כּוֹרֶשׁ –
לְכֻלָּם צָמְחוּ יוֹרְשִׁים.
תְּשַׁחְרֵר לָנוּ קְצָת שֹׁרֶשׁ,
כָּאן אַדְמַת טְרָשִׁים.