פרופ' דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, הודיע על פרישתו. ניסיונותיו לעודד תחרות בפגעו בתנאי היסוד של תחרות חופשית: מינימום מעורבות ממשלתית.
פרופסור דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, הודיע אמש על פרישתו רגע לפני קריסתו הסופית של שוק האנרגיה בישראל • שווקי המזון, הנדל"ן והגז סבלו כולם מניסיונותיו של גילה לעודד תחרות בכל מחיר, תוך פגיעה בתנאי היסוד של כל תחרות חופשית: מינימום מעורבות ממשלתית
הודעת הפרישה של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, היא בשורה משמחת. לא רק בגלל שמעורבותו הישירה של ראש הממשלה נתניהו בפרשיה מעידה על שובו לזירה הכלכלית, ממנה נעדר כמעט לחלוטין מאז שב לכהן כראש ממשלה. אלא בעיקר מכיוון שעתה בא הקץ לכהונתו של ממונה כושל על ההגבלים העסקיים, ואחד הפקידים המזיקים ביותר שהיו בישראל.
הקרקס הפופוליסטי המתנהל מזה שנים סביב ההכנסות מקידוחי הגז גרם נזק כלכלי חמור לישראל. מאז התגלו כמויות גדולות של גז בקידוחי תמר ולווייתן בשנים 2009 ו-2010 נדמה כאילו נטרפו חושיהם של פוליטיקאים, פקידים, מומחים ואפילו של הציבור. הכסף והכוח בלבלו את החושים וכך נשכחו שישים שנים של אכזבות בהם העלו הקידוחים רק חול וחרס; עשר השנים המייאשות של קידוחי שווא בתמר, שהבריחו משם חברות כמו מפעלים פטרוכימיים, סונול, בריטיש גז ומשאב-כלל; ובמיוחד התובנה הכלכלית הבסיסית, שחוזים יש לכבד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עמד מהצד ושתק. הוא ידע כי הקרקס הפופוליסטי גורם נזק, ובכל זאת לא קם ודיבר נגדו. הוא דמם כששר האוצר יובל שטייניץ הקים את ועדת ששינסקי הראשונה; הוא החריש כשפורסמו מסקנותיה המזיקות; הוא בלע את הלשון כשהוקמה ועדת ששינסקי השניה; והוא התחזה לאילם כשפורסמו מסקנותיה המזיקות.
נתניהו החל לפעול רק כשכלו כמעט כל הקיצין, וישראל הפכה למצורעת בתחום השקעות האנרגיה ומשאבי הטבע. חברות זרות נמלטו בבהלה, כי"ל החלה בצעדים לנטישת ישראל וצעדים פרועים של הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, הביאו את נובל אנרג'י לסף נטישה. רק אז קם נתניהו והתייצב מאחורי מתווה קנדל – כלומר, עצירת מפולת מוחלטת בהשקעות בתחום: "המתווה שהציעו מבטיח גם תחרות וגם את הוצאת הגז מהים, מושך משקיעים ולא מבריח אותם," אמר נתניהו, והוסיף: "לא נשכפל מה שקרה במדינות אחרות שבהן אומץ קו פופולרי לזמנו, אך הגז נשאר באדמה".
פרישת דיויד גילה מתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים, אחרי ארבע שנים של כהונה, מאותתת על נכונותה של ממשלת נתניהו ליישם את הצעד הנכון, גם אם אינו פופולרי, כאשר העלול להיגרם ברור ומיידי. גילה הימר כי הממשלה לא תעז לנקוט צעד אנטי-פופוליסטי. לשמחת כולנו, הוא פורש ומשאיר את הז'יטונים על השולחן.
אנחנו התבשרנו היום על שתי בשורות חשובות לכלכלת ישראל ואזרחי ישראל: הראשונה היא שהאבטלה ירדה אל מתחת ל-5 אחוזים. שפל כזה זה דבר טוב ואין דבר חברתי יותר מזה שיותר ויותר מאזרחי ישראל יהיו מועסקים, זה דבר חשוב מאין כמוהו וזה כיוון חשוב שאנחנו צריכים להתמיד בו בהחלטות שנקבל בממשלה ובכנסת – להמשיך את מגמת הצמיחה של כלכלת ישראל. הדבר השני הוא שהסתיימה עבודת המטה בנושא הגז. הגז הוא מתנה גדולה שקיבלנו מהטבע אבל המתנה הזו נמצאת במעמקי ים. המשימה שלנו היא להוציא אותה מהים ולהביא את הגז לאזרחי ישראל. השתתפו בעבודה הזו ראש המועצה הלאומית לכלכלה, ראש אגף התקציבים באוצר, המנכ"לית של משרד האנרגיה והממונה על נפט במשרד והממונה על ההגבלים. אני מעריך מאוד את עבודת הממונה, במקרה הזה הוא היה היחיד שהתנגד למתווה המוצע על ידי גורמי המקצוע. חוץ ממנו, כל המשתתפים תומכים במתווה שבכוחו לממש את המתנה שקיבלנו מהטבע. המתווה הזה מגביר את התחרות, מבטיח את הוצאת הגז מהאדמה, במקום לגרום לכך שהגז יישאר שם. הוא מושך משקיעים ולא מבריח אותם והוא גם מקדם אינטרסים מדיניים חשובים על ידי אספקת גז לכמה ממדינות האזור. לכן אני תומך בהצעה הזו של רוב ברור של גורמי המקצוע. אנחנו צריכים להבטיח שהפתרון שיהיה בארץ לא ישכפל את מה שקרה במדינות אחרות. במדינות רבות אחרות לקחו קו שהיה פופולרי בזמנו ולאחר שנים התברר שהגז נשאר מתחת לאדמה. זה לא יקרה פה. אנחנו מחויבים לפתרון שיוציא את הגז ממעמקי הים ויביאו לאזרחי ישראל – ונלך קדימה עם הפתרון הזה. היום בישיבת סיעת הליכוד >>
Posted by Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו on יום שני 25 מאי 2015
הכה את המומחה
כוונותיו של דיויד גילה לא היו רעות – הוא פשוט לא מבין את מהותה של התחרות בשוק חופשי. הרשות להגבלים עסקיים מגדירה את פעילותה כמכוונת ל"הגברת התחרות ולעידודה". כלומר, קידום ההתחרות. בנאום שנשא בכנס "תחזיות 2013" בדצמבר 2012 הגדיר גילה את תפישתו בנוגע לאופן בו יש להגביר את התחרות ולעודדה: "התפקיד שלנו ברשות ההגבלים העסקיים", אמר גילה, "הוא לגרום לכך שבכל תחום יהיו כמה שיותר מתחרים". הסיבה לכך, הסביר גילה, היא ש"אנחנו כל הזמן רואים שככל שיש יותר מתחרים שרוצים למשוך אליהם צרכנים, כך המחיר יורד".
אלא שגילה, מומחה בתחום קידום התחרות הפגין בדבריו אי־הבנה של מהותה של תחרות ושל התנאים המאפשרים את קיומה. מספר גדול של מתחרים בשוק אינו הסיבה לירידת מחירים, אלא רק אחת התוצאות של סיבה עמוקה ובסיסית יותר – גובה חסמי הכניסה לשוק.
גילה ציין כדוגמה לתפישתו את השינויים בשוק הסלולר ("ראינו את זה בשוק הסלולר"), אך בחינת עומק של הדוגמה מעלה כי היא מצביעה על מסקנות הפוכות לחלוטין. קודם לרפורמת כחלון ניסו ממשלות ישראל מספר פעמים לשלב מתחרים נוספים בשוק הסלולר, אך הניסיונות נכשלו שוב ושוב, וכל פעם מאותה סיבה – חסמי הכניסה לשוק היו גבוהים מדי: המתחרים החדשים נדרשו לתשלום גבוה מדי מראש, לעמוד בתנאי רישוי מחמירים, ולהקים תשתית משלהן.
הרפורמה של כחלון שינתה את המצב באמצעי הפשוט של הנמכת חסמי הכניסה לשוק: הבטחה להחזר של עיקר התשלום מראש, צמצום משמעותי בתנאי הרישוי, ואפשרות 'לרכוב' בחצי-חינם על התשתיות של פלאפון, אורנג' וסלקום. מה שהביא להורדת מחירי הסלולר לא היה ריבוי המתחרות כשלעצמו כי אם הקיטון הניכר בעלויות הנדרשות כדי להתחרות. (לא בטוח שהרפורמה של כחלון תועיל לשוק לאורך זמן, אך זהו נושא למאמר אחר).
אותו הכשל גילה הממונה גילה גם בתחום אותו הגדיר כליבת פעולת הרשות להגבלים עסקיים: "בעיית יוקר המחיה". מחיר הגבינות הגבוה בישראל, למשל, אינו נובע מהיעדר פיקוח נאות על תנובה ושטראוס, אלא מכך שחסם הכניסה לשוק (מכסים, מחיר מטרה, וכו') גבוה ומונע כניסת מתחרים לשוק. דברים דומים ניתן לומר לגבי מחירי פריטי מזון רבים אחרים.
כך גם בשוק הנדל"ן: מחירי הדירות הגבוהים אינם נובעים מכך שיש פחות מדי קבלנים בישראל; ומחירי השכירות אינם צונחים אף שבישראל מתקיים שוק בו מתחרים מאות אלפי משכירי דירות. בכל המקרים האלו, המחירים אינם יורדים על אף ריבוי המתחרים, שכן חסמי הכניסה לשוק (מיסוי, מחירי הקרקעות, אורך הזמן לבנייה, וכו') גבוהים.
הרשות להגבלת התחרות
בכל המקרים האלו, כמו גם במקרים רבים אחרים, העדיף גילה לחפש את המטבע מתחת לפנס. הרשות להגבלים עסקיים – ממש כמו מקבילותיה במדינות אחרות – נהנית מסמכויות לפעול מול מונופולים וגופים עסקיים גדולים, ולכן מגדירה את "הגברת התחרות ועידודה" במונחים של פעולה מול גופים כאלו. כלומר, במקום להנמיך את חסמי הכניסה לשוק כדי למשוך מתחרים חדשים אמיתיים, היא מעדיפה להשגיח על מונופולים וקרטלים, או לפצל מונופולים.
התוצאה האבסורדית של תפיסה זו היא שבמאבקה בריכוזיות ובמונופולים הרשות להגבלים עסקיים מביאה לצמצום התחרות, הגברת הריכוזיות והעצמת כוחם של המונופולים. לדוגמה, נניח כי כדי להילחם בשרירות לבם של המונופולים בתחום רשתות השיווק ולחזק את כוחו של הצרכן קובעת הרשות להגבלים חובה לסמן כל מוצר במדבקה אלקטרונית מיוחדת, הכוללת סקירה השוואתית של מחיר המוצר ברשתות אחרות. לכאורה, הפעולה מחזקת את כוחו של הצרכן להשוות מחירים. בפועל, עם זאת, העלות הכרוכה בביצוע ההוראה מעלה את חסם הכניסה לשוק (הסימון במדבקה יעלה הרבה כסף ויקטין את הרווחיות של הרשתות), ומאפשרת לרשתות המבוססות לתאם מחירים ולנטרל ביעילות כל יתרון תחרותי למתחרים קטנים. בסופו של דבר, המדבקה תפחית את התחרות ותגביר את הריכוזיות.
אלמנט נוסף בפעולת הרשות להגבלים עסקיים הגורם לפגיעה בתחרות הוא "ביקוש הרנטה". הכלכלנית המבריקה אן קרוגר עמדה לפני שנים רבות על כך שכאשר מוגברת המעורבות בשוק של גופים כמו הרשות להגבלים עסקיים, מתגברת במקביל גם הכדאיות לעסקים להשקיע ביצירת קשרים עם רשויות בכלל ועם הרשות המפקחת בפרט. כך, ככל שהרשות להגבלים חזקה יותר, כך כדאי יותר לחברות להשקיע ב"קשרים" ברשות להגבלים עסקיים. קשרים שפועלים כמובן גם באופן הפוך: ככל שאנשי הרשות להגבלים מגלים "הבנה" רבה יותר לחברות גדולות בעת כהונתם, כך גדל הסיכוי שימצאו תעסוקה אצל אותן חברות ממש עם תום כהונתם.
אטילה גילה בשוק הגז
פעולתו של דיויד גילה בשוק הגז הייתה דוגמה יפה לאופן בו הרשות להגבלים עסקיים אינה מקדמת את התחרות אלא פוגעת בה. המונופול של החברות השולטות בתמר ובלווייתן בתחום אספקת האנרגיה בישראל לא היה גזירה משמיים כי אם תוצר של פעולה מכוונת של הממשלה. הממשלה העלתה במידה ניכרת את המיסוי על הגז, הגבילה מאוד (או אסרה לחלוטין) ייבוא מוצרים חלופיים (כמו פחם), הכבידה או אסרה על חיפושים אחר מקורות אנרגיה בישראל, והקשתה מאוד על העברת צינורות גז למפעלים או על הקמת מתקני הנזלה. במלים אחרות, הממשלה פעלה כדי לייצר את מונופול הגז.
הפעולה המתבקשת של ממונה על הגבלים החותר לשינוי ממשי בתחום הייתה להנמיך את חסמי הכניסה לשוק: לאפשר התחרות ביבוא חלופי (שבאופן טבעי תציב מעין "רף עליון" למחירי הגז), לנסות לצמצם את העלויות הנוספות ליצרניות וליבואניות, לצמצם את היקף הביורוקרטיה והמכשולים בהנזלת ובהובלת גז. הממונה היה יכול אפילו לנקוט בפעולה מהפכנית של ממש: לעבור משר לשר ומח"כ לח"כ וללחוש באוזניי כל אחד מהם את המשפט: "אי אפשר גם להעלות את המסים וגם לצפות שמחיר הגז ירד".
גילה, עם זאת, נמנע מכל ניסיון להתמודד באופן ממשי עם הבעיה, ובחר במקום זאת לפעול "מלמעלה", בשיטה השגורה, בניסיון ליצור הפרדה מלאכותית, חסרת כל פשר כלכלי, של הבעלות, ההפקה וההובלה. התוצאה של פעולתו הייתה אסון רבתי. בעקבות נסיגתו של גילה מההסכמה אליה הגיע עם דלק ונובל הוקפאו או בוטלו כל החוזים למכירת גז, הוקפאה פעילותה של נובל בישראל, ונוצרה סכנה ממשית לכך שמאגר לווייתן פשוט לא יפותח.
בנקודה זו, גילה פוטר. כלומר, לא באופן רשמי, אך תומכיו המובהקים ביותר – ובייחוד העיתונאים שזימרו שירי הלל בשלושה קולות לכבוד גילה גיבור החייל – החלו לבדל את עצמם מהאסון הממשמש ובא. גילה עדיין זכה לשבחים על אומץ הלב שלו, אך בכל הנוגע לקריסה המוחלטת של שוק האנרגיה בישראל השתררה שתיקה. הכל המתינו בדריכות למבוגר האחראי שיבוא, יוריד את גילה מהעץ הגבוה שעליו טיפס, יעשה לו נו-נו-נו וישלח אותו לדרכו.
תמיד הטיקונים יאיימו בעזיבה, ובפגיעה לא פרופורציונלית עם כל התערבות של בקרה או הגבלה. כך היה גם עם חברות הסלולר בזמנו. האם הציבור בסופו של יום נפגע מרפורמת הסלולר? לא!. הבעיה נעוצה במושכי החוטים המופעלים ע"י הטייקונים. הממשלה הזאת אינה ממשלה שתומכת בציבור. הממונה כן תמך בציבור. יש כאן קו שהופך את המנהיגות שלנו לריכוזית יותר, כמו גם את הכלכלה שלנו. כאשר זה קורה- הציבור שאינו נמצא במעגל הצר הנ"ל- נפגע.
אבל איך שלום אמר- "הציבור מטומטם והציבור ישלם", אז כנראה אנחנו מטומטמים
מר. רדלר- אתה נשמע מבין גדול- אבל אתה באמת ובתמים מאמין בכך שמר. נתניהו עושה לטובתנו? האם ממונה הגבלים- פקיד בכיר- לא אמור לקבל רוח גבית מנבחרי הציבור?
ולא התחלנו לדבר על שר האוצר החדש וקשריו עם תשובה- אחד מהמרוויחים הגדולים של התפטרות הממונה.
לסיכום- אני מאוכזב
בוא נקווה לימים טובים יותר
אביב, כאילו לא קראת את המאמר
אביב, ההבדל בין נתניהו לגילה הוא שהציבור בחר בנתניהו לקבוע מדיניות, ולעומת זאת גילה הוא בסך הכל פקיד ממונה שעליו לבצע את המדיניות של נבחרי הציבור.
יכול להיות שהציבור מטומטם, אבל עדיף שהציבור יחליט באמצעות נבחריו, ולא דיקטטורים מטעם עצמם.
אביב, אשמח להסבר מהו מדרג התמיכה של נבחרי ציבור בפקידים בכירים, כלומר, אם נניח כמו במקרה זה שורה ארוכה של פקידים בכירים ממשרדי האוצר התשתיות וכן הלאה שמתנגדים לעמדת הממונה ולמולם הממונה לבדו (ולפי מירב ארלוזורוב ספק אם הוא עצמו ואנשיו עמדו מאחורי עמדתו) . האם הוא ג'וקר שזכאי לתמיכת נבחרי הציבור על פני כל היתר? ואם נבחרי הציבור רחמנא ליצלן באמת מאמינים שיש לצמצם את ההתערבות הממשלתית במשק כמו ששר אוצר אחד חשב פעם?
ועדיין, ראינו שברגע שהודיע על התפטרות מחירי הגז זינקו. אז אולי דווקא התזה הראשונית היא הנכונה?
זינקו מניות חברות הגז, לא מחיר הגז לצרכן.
שוק משוכלל עובד רק עם ריבוי משתתפים ואז אין צורך ואסור שתהיה מעורבות ממשלתית. כשיש שני שחקנים בשוק אין בו שום חופש ושום יד נעלמה לא יכולה לעבוד. חוץ מידי הטיקונים שעובדות חזק בלגרוף רווחים על חשבון כולנו. אם קפיטליזם אז עד הסוף לא רק חצי.
אין קשר בין ההגבלים לעסקים
אף אחד לא היה מחפש את הגז אם זה לא היה משתלם
אף אחד לא ברח
פשוט כתבה מביכה
אין קשר לפוליטיקה
האינטרס של בעלי ההון לשדוד כמה שיותר
מי מממן את ביטחון האסדות????
אזרחי מדינת ישראל
כמה צוללות וספינות של חיל הים קנו????
אם מצאו או לא מצאו גז לא קשור לביבי או לגילה
הם יכולים לאיים שיברחו אבל למה להם יש גז
הכל איומים של משא ומתן כמה הם יקבלו מהגז שנמצא במים הטריטוריאליים של אזרחי ישראל ולא של תשובה או נובל אנרג'י חארטה.
עשית פה סלט בכתבה וחיברת בין כביכול כלכלה לסתם שודדים
אלון התם.
א. הרשה לי לשאול שאלה הפוכה: מאגרי הגאז רבצו מיליוני שנים במקומם. ישראל מחפשת מקורות אנרגיה מאז היווסדה. אז למה המדינה לא חיפשה את הגאז בעצמה? מסתבר, שממשלות לא ממש טובות בדברים האלו. היו מדינות שפעלו בשיטות האוטופיות שהצעת. הממשלה חיפשה וקדחה גאז ונפט, בנתה תשתיות, וניהלה הכל. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. אז כנראה שליזמים יש מקום ותפקיד בחברה דמוקרטית. הם לא שודדים יותר מכל אדם העובד לפרנסתו. אלמלא הם, בכלל לא היה לך גאז. כנראה שאתה לא יוצלח שפשוט מקנא במי שמצליח יותר ממך. אם כל כך קל לגלות ולהפיק גאז, לך ומצא עוד מאגר, ואת כל רווחיו תרום לעניים. אם אתה לא מסוגל, לפחות גלה כבוד למי שכן.
ב. לגבי האבטחה: תשובה גם משלם מסים, ולכן זכאי להגנה על רכושו כמוך. למה שאני אממן את המשטרה ששומרת על הבית שלך? מלבד זאת, זו לא צדקה מצד המדינה. ישראל צריכה את הגאז והיא מאבטחת אותו מטעמים אינטרסנטיים בלבד.
ג. ולגבי איומים של משקיעים: קשה ללמד שמאלן כלכלה, אבל אני אוהב אתגרים. אז קבל: עולה הרבה כסף להפיק גאז. אם יושתו הוצאות נוספות, חברות הגאז יפסידו. במצב כזה הם יעדיפו להשאיר את הגאז באדמה ולא לקדוח. עוד אגלה לך, כי אם בתחרות עסקינן, הרי שיש עוד מאגרי גאז בעולם, והם יעברו לקדוח שם.
ד. לא מבין מה הקשר אם ביבי או גילה מצאו את הגאז. קבל את העובדה הכואבת: אזרחי ישראל בחרו בביבי שייצג את האינטרסים שלהם, ולא את גילה. קוראים לזה דמוקרטיה. דעתכם בנושא הגאז נשמעה היטב, אבל לא התקבלה על ידי הציבור. אז אל תתיימר לייצג את מי שלא בחר בך ובדרכך.
את המשפט הראשון שלך אני לא מבין
כשהם חיפשו המיסים היו הרבה יותר נמוכים, עובדתית כמו
החיפושים החדשים ירדה מאז ששינסקי
וודסייד ברחו, חוזים רבים הוקפאו (זאת לא בריחה, אבל זה גם לא נפלא במיוחד)
אתה מביך
יש קשר לפוליטיקה. כשיש לך ח"כים מסוימיים שצועקים שכל מי שלא בעד לנקנק כל מי שמרוויח מעל 300,000 ש"ח בשנה הוא פשיסט וסוחפים אחריהם המונים אז הרבה יותר קשה להיות אחראי
כן, הממשלה ממנת א ביטחון האסדות, זה לא מצדיק העלאת מס של יותר מ100%.
שלוש ספינות, אפס צוללות (נקנו כמה צוללות לאחרונה, אך אחת מהן לא קשורה לקידוחים)
את שרא הטיעונים שלך אני לא מבין מבחינה לשונית.
אסדות הגז זה רק תירוץ להעצים את צה"ל. כאשר המדינה תייצר כדאות לקדוח ולהוציא גז יתחרו יותר חברות על השדה הבא. באופן כללי אני חושב שצריך במדינת ישראל להקטין את מעורבות הממשלה בכל מני דברים, להקטין מס חברות ולייצר משק שמעודד השקעות של גופים זרים ושל יזמים בכלל. תשאל כל בעל עסק מה הוא מרגיש והתשובה היא שהוא מרגיש כאילו המדינה מנסה להכשיל אותו בכח.
תהיה תחרות וחסם כניסה נמוך אם יהיה נמל עם מתקן לגז נוזלי וכל יזם שירצה בכך יוכל תמורת מחיר קבוע ומפוקח להביא מיכלית גז נוזלי מארהב ולשנע את הגז למפעל שלו או לתחנת כח הפרטית שלו או למתקן האחסנה שלו.
כלומר תשתית חלוקה ניטרלית.
הציבור הדתי לאומי במלחמתו למען בעלי ההון, פרק 4358
השמאל בהתקף קינאה ובנסיון להרוס כל מי שמצליח יותר ממנו, גם אם הכל ייחרב.
טייק 7385.
תקציר הפרקים הקודמים: מלחמת האזרחים ברוסיה, הקולקטיביזציה, הרעבת אוקראינה, הטיהורים של סטאלין, מפלגת הבעת', הרס מזרח אירופה, החמר-רוז' בקמבודיה, הרעב הגדול ומהפכת התרבות בסין.
ובאדיבות השמאל, בקרוב הופעה כאן בישראל.
1) די למוערבות הממשלתי בנושא הגז הטבעי. על הממשלה להפסיק להפריע לכל היזמים הרוצים לקדוח בשיטחי רשיונות תמר ולויתן (כולל גבעות עולם ו-bp)
האם אביריי השוק החופשי באמת מתנגדים למעורבות ממשלתית? או רק לחלק המפריע להם?
2) לפי חוק הנפט אפשר לבטל את רשיון לויתן על אי הפקת גז.
פרוק המונופול ע״פ חוק הנפט (תיקון מס 4 תש״ן 1989)
(תיקון מס' 2) תשכ"ה-1965
פיתוח והפקה לפי רשיון
24. הגיע בעל רשיון לתגלית בשטח הרשוי, חייב הוא, אם אין טעם לסתור חובה זו, להפיק נפט, לקבוע את גבולותיו של שדה הנפט ולפתחו – והכל בשקידה הראויה – כאילו היה בעל חזקה, וחייב הוא לגבי אותן פעולות ולגבי הנפט המופק בכל חובותיו של בעל חזקה; ואין הוראה זו גורעת מחובותיו כבעל רשיון.
(תיקון מס' 3) תשל"ז-1977 (תיקון מס' 4) תש"ן-1989
(ג) לא הפיק בעל חזקה משטח החזקה נפט בכמויות מסחריות בתוך שלוש השנים הראשונות למתן החזקה, והשר שלח לו לאחר תום תקופה זו, הודעה הדורשת ממנו להתחיל בהפקת נפט בכמויות מסחריות בתוך זמן שקבע בהודעה ושלא יפחת מששים יום, תפקע החזקה כתום הזמן הקבוע אם לא התחילה ההפקה כפי שנדרש בהודעה.
A monopoly granted either to an individual or to a trading company has the same effect as a secret in trade or manufactures. The monopolists, by keeping the market constantly understocked, by never fully supplying the effectual demand, sell their commodities much above the natural price, and raise their emoluments, whether they consist in wages or profit, greatly above their natural rate. The price of monopoly is upon every occasion the highest which can be got. The natural price, or the price of free competition, on the contrary, is the lowest which can be taken, not upon every occasion, indeed, but for any considerable time together. The one is upon every occasion the highest which can be squeezed out of the buyers, or which, it is supposed, they will consent to give: the other is the lowest which the sellers can commonly afford to take, and at the same time continue their business. The exclusive privileges of corporations,
…
An Inquiry Into the Nature and Causes of the Wealth of Nations – Adam Smith. p 52
כמו ששינו את התמלוגים גם ראוי להפסיק לשנן, ולשנות את "חוק הנפט" שמבוסס על הלאמה ואיומי הלאמה . זה שמצטטים אותו בתירוץ להגבלת יזמויות רק מדגים כמה הוא מזיק במתכונתו הנוכחית ופותח פתח לפגיעה בזכויות הקניין של יזמים (שלא עומדים בתור לפיתוח המשאבים בישראל).
״הגיע בעל רשיון לתגלית בשטח הרשוי, חייב הוא, אם אין טעם לסתור חובה זו, להפיק נפט, לקבוע את גבולותיו של שדה הנפט ולפתחו – והכל בשקידה הראויה״ אפשר להתוכח על הזמן הראוי לתת לחברה לפתח את התגלית אבל אין ספק שזמן זה צריך להיות מוגבל. וכמו כן אין ספק שתשובה ונובל מזה זמן רב לא מפתחים את לוויתן לא בשקידה ולא בכלל.
ואם כבר בועז מה היתה דעתך כאשר עלה הנושא של חלק הממשלה בתגליות וועדת שישינסקי האם תמכת באפשרות לשינויי? או שמע חשבת שאין לשנות את התנאים הקןעים בחוק