לרגל מינויו של שר חדש לביטחון פנים, דקר אילת, לשעבר בכיר במשטרה ובשב"ס, מציף בעיה יסודית במערכת, הדורשת טיפול מיידי ויסודי.
הביטחון האישי ושלטון החוק הם הבסיס של חברה דמוקרטית מתוקנת, ובלעדיהם אי אפשר לנהל חיים תקינים. מסיבה זו קשה לתאר את מידת חשיבותם של האתגרים העומדים בפני השר לביטחון פנים הנכנס.
על-פניו, כאשר ניגשים לעסוק בשיפור מצבה של משטרת ישראל וביטחונם של האזרחים, הבעיות הקשות שבהם נתון הארגון ידועות וגלויות – החל מהמשברים הקשים שעברה צמרת המשטרה בתקופה האחרונה ועד אזלת היד בטיפול במהומות במזרח ירושלים. אך ישנה בעיה נוספת, יסודית לא פחות, שנסתרת מעיני התקשורת והציבור: משבר האמון של השוטר והסוהר בארגונים בהם הם משרתים.
שני סיפורים בהם נתקלתי באופן אישי במהלך שירותי יכולים לשמש דוגמה לכך. הראשון: קצין בכיר לשעבר באחד הארגונים שירת גם כקצין במילואים ביחידה קרבית. הקצין ביקש לבצע שירות מילואים מלא, למרות שהוא יכול לעשות רק 14 יום בשנה. בגלל שהתעקש על שירות מלא הועבר לבסוף מתפקידו, ומקום עבודתו הועבר רחוק ממקום מגוריו כעונש. בשל כך, אותו קצין בחר לבסוף להתפטר.
סיפור שני קרה לאדם נוסף, שבעת מטווח ירה מחסנית מעבר למותר. מדריך הירי נלחץ מהפרת ההוראות. בעקבות זאת, הקצין שהיה במטווח וקצין הבטיחות גרמו לכולם להאשים את אותו אדם בגניבה. תוך מספר דקות התקבלה הנחייה מדרגים בכירים ביותר לפתוח לו תיק על גניבה, ולהשעות אותו מתפקידו. רק התערבות מפקדו הבכיר, תוך שהוא מזמן אותו לדין משמעתי, הביאה לכך שהדרישה לפתיחת תיק פלילי (ירה 15 כדור מעל המותר במטווח) ירדה מהפרק.
אירועים אלה אינם יחידניים; מדובר בתופעה רווחת במערכת המשטרה ושירותי הכליאה בישראל. בחלקם אף הודחו קצינים בכירים, לא על עבירות פליליות כי אם על תקלות או שגיאות. כך המערכת מכסה את עצמה – גם במחיר פגיעה בחבריה. היא עושה זאת במספר דרכים, ביניהן: שפיטת המשרתים על כל עבירה קטנה כגדולה (כאמור, לא מדובר על עבירות פליליות או ערכיות); יצירת בירוקרטיה רבה ומסורבלת שמקשה על המשרתים בכל בקשה או פניה; ועוד.
בצורה כזו, ללא היסוס, גורמים במערכת פוגעים בכוח האדם, ובלבד שלא יבואו אליהם בטענות בעת אירוע. השוטר והסוהר נשחקים, מרגישים שאין להם מענה פיקודי ולא סומכים על מפקדיהם שיגבו אותם בעת תקלה, קלה כחמורה.
תרבות של זריקת אחריות וכסת"ח
למרות התדמית שנוצרה, בשנים האחרונות ניתן לראות מספר מגמות חיוביות ביחס למשטרת ישראל ושירות בתי הסוהר: הושקעו משאבים רבים ביחידות העילית של המשטרה, תוך קצירת הצלחות והעלאת הסיכויים לתפוס את העבריין ל-13.37%. במקביל ניכרת עלייה בכמות המעצרים עד תום ההליכים (40.5%); ירידה של כמות התלונות נגד שוטרים; והשקעה רבה של שירות בתי הסוהר בשיפור רמת הכליאה.
אולם מנגד ניכרת גם עליה רבה במודעות התקשורתית לפעילות משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, המלווה בביקורת רבה תוך הצפת התקלות בעוצמה יתרה וביחס לא פרופורציונלי להצלחות. הלחץ שמפעילה התקשורת מוביל לדרישה ציבורית הולכת וגוברת למצוא אשמים בתקלות ולטפל בהם. ממניעים פופוליסטיים, הדרג המדיני נמנע מלהעניק את הגיבוי הראוי במקומות הנחוצים.
מצב זה גורר השלכות שליליות על המערכת ובסופו של דבר פוגע בציבור כולו. כך בכירים במערכות השיטור והכליאה מעדיפים יותר פעילות "מכילת אירועים" באזורים מתוקשרים ופחות פעילות יוזמת; הם משקיעים משאבי כוח אדם רבים תוך נטילת מינימום סיכונים בכדי למעט תקלות, דבר שמוביל לשחיקת כוח אדם רבה. בנוסף, כמו בתחומים אחרים המוכרים לנו, הם מעדיפים להסתמך יותר ויותר על יועמ"שים שיאשרו את המדיניות שלהם, ויוצרים לשווא סיבוכים בירוקרטיים. תוצאה נוספת היא הקמת אין-ספור ועדות חקירה ומינוי "קצינים בודקים" על כל תקלה – ואפילו תקלה מנהלתית – שמטרתם מציאת אשמים ולא למידה והפקת לקחים.
יחד עם הכשרה מינימלית, דרישות סף נמוכות עקב מחסור בכוח אדם, רכישת ציוד זול ופעילות דלה להנחלת ערכים, שאינה אלא מס שפתיים ושלא הופכת לבסוף לחלק מהוויית החיים של השוטר והסוהר – הכל מוביל למצב בו השוטרים והסוהרים נשחקים ומפחדים לבצע את עבודתם. הדבר בולט במיוחד כאשר בוחנים את הדו"חות הרשמיים הן של המשטרה והן של השב"ס, שם לא תמצאו שום מדד תוצאתי המתייחס לשביעות הרצון והאמון של השוטר והסוהר בארגון.
תחושת השליחות היא אינטרס של האזרח
מסיבות אלו, לטעמי על השר לביטחון הפנים להשקיע משאבים רבים בהשבת ביטחונם של השוטרים והסוהרים בארגונים בהם הם משרתים. עליו לפעול להשבחת כוח האדם בארגונים עליהם הוא מופקד, בהכשרה שלהם, ביכולת ההרתעה שלהם, בציוד, בנוכחות ובנראות שלהם ברחוב. הדרך לביצוע ההמלצות אינה שונה מתנאי הבסיס של כל ארגון, שנועד לפתח את יכולות המשרתים בו: "ביטחון עצמי ביכולת, באמצעים ובמפקדים + תודעת שירות = הרתעה".
ניתן לפרק זאת למספר צעדים:
1. במדינות מערביות מסוימות קורס הכשרת שוטרים נמשך על פני שנה. גם בישראל יש לערוך מיפוי מחדש של תהליך הכשרה אמיתי, ארוך ככל שידרש.
2. יש ליצור תנאי סף בהם נראוּת, השכלה וכושר אינן מילה גסה.
3. לא לזלזל ברכישת ציוד איכותי ומתקדם לכוחות השיטור והכליאה.
4. הטמעת ערכים אמיתית כחלק מההוויה של כל ארגון, ולא רק כשלטי חוצות. אין ספק שצעד זה יגביר את המוטיבציה.
5. צמצום הבירוקרטיה והנגשת מידע על מערכות הביטחון לציבור.
6. מהלך ארוך טווח שיוביל למתן גיבוי אמיתי ומהותי לאנשי המערכת. חקירת אירועים צריכה להיות בעלת חסינות משפטית, כמו שנהוג בצבא, ללא ועדות חקירה פנים ארגוניים. כך ניתן יהיה לכונן תהליך כנה של הפקת לקחים, בלי למהר לערוף ראשים.
7. יצירת תודעת שירות אמיתית בקרב המשרתים, לפיה תפקידם הוא לתת שירות לציבור. ומכל הלב.
8. העצמת סמכויות לדרג הביצועי ולא רק האצלת אחריות. כיום תרבות התת-ניהול פשתה במערכות אלו. בכירים פועלים ברמה בה סמל היה פועל בעבר. הדבר גורם לחשש של מפקדי משנה לקבל החלטות בשטח.
לסיום חשוב לזכור כי גם במשטרת ישראל וגם בשירות בתי הסוהר עובדים עשרות אלפי אנשים ראויים, שהתגייסו מתוך אידאלים אמתיים ורוצים לעשות ולתרום למען המדינה. אולם התהליכים שמניתי לעיל גרמו לחשש בקרב הדרגים הזוטרים מהארגון עצמו, לתחושה של חוסר גיבוי וחוסר אמונה במפקדים. אפשר לעצום עיניים, אבל את התוצאות של שוטר וסוהר שלא מאמינים בארגון ובמפקדים שלהם ניתן לראות בשטח: הם מגבים עצמם בניירת אין סופית, גם במחיר אי החלטה, לא מגיבים ומתעלמים מאירועים, ופועלים בצורה קיצונית כנגד האזרח עקב חשש וחוסר מקצועיות.
אני קורא מכאן לשר הנכנס גלעד ארדן: אנא, הפנה את משאביך להעלאת רמת הארגונים והאמונה של המשרתים במפקדיהם. כי אם המשרת לא מאמין בארגון איך האזרח יאמין בו?
בברכה,
דקר אילת
למר אילת,
א) תודה על שאתה משתף את הציבור הרחב בקשיים שחווים אלו המשרתים את העם והמדינה לשם הגנה על בטחונם ושלומם.
ב) תופעות פסיכוטיות של ממונים הפועלים כרובוטים, כפי שנראה משתי הדוגמאות שהבאת, תופעות כאלו קיימות גם בשוק הפרטי, ככל שהארגון גדול יותר או שהוא משרת ארגון גדול מאד, בעיקר אם הארגון הגדול הוא מחו"ל.
ג) לדאבוני, מנהלים כיום עסוקים יותר באגו שלהם, ופחות במהות של תפקידם. לנהל אינו פרוש להניע אנשים לבצע פעולות מסוימות, אלא גם לשמן את גלגלי המערכת בכדי שתנועת האנשים תהיה חלקה וחכמה יותר, כך שבסוף התהליך כולם (העובדים, המנהלים, הפעולה שהיתה אמורה להתבצע ומי שצורך את אותה הפעולה) נהנים או לכל הפחות לא ניזוקים. ואם לשם כך צריך להעמיד את המבקר במקומו, אז זה מה שצריך לעשות, וזוהי סמכותו ובעיקר אחריותו של המנהל.
ד) השוטר הישראלי בדר"כ אינו נצמד להוראות, כמו %99.99999 מתושבי המדינה. עם זאת, אני מעדיף את שוטרי מדינת ישראל על פני שוטרי גרמניה למשל, או אפילו שוטרי ארה"ב (מי שמכיר אותם יודע שהם מונחים קודם כל לשלוף אקדח ולירות ורק אז לשאול שאלות, והם מבצעים את הפקודות שלהם בלי טיפת מחשבה). השוטר הישראל מעדיף להיות אדם, לפני שהוא מפעיל את סמכויותיו השיטוריות, וזה מה שטוב בו.
דקר היקר,
למרות שאני מסכים עם הרבה ממה שכתבת, צריכים לזכור שפה לא נגמרת הבעייה.
הבעייה העיקרית של המשטרה היא שהציבור – אנחנו פשוט לא סומכים על המשטרה בשום דבר.
אי אפשר לסמוך על המשטרה היום אפילו למצוא אבידות או חס וחלילה במקרה של פלילי.
לא מעט פעמים שומעים "חוסר עניין של הציבור" או בכלל ללא נענות משטרתית.
כוח האדם הנחות אשר מגיע אל המשטרה הינו תוצאה מובהקת של איך הציבור רואה אותה.
כגוף מושחט, גדול וחסר תועלת אשר בעיקר פוגע בציבור.
אם רוצים שמשהו ישתפר במשטרה – הגיע הזמן להוציא הרבה מאוד אנשים בכירים הבייתה.. לעשות סדר,ניפוי של המון כוח אדם ולגייס מחדש.
למרות שהשכלה גבוהה אינה חובה במשטרה, אבל להיות בן-אדם קודם כל – כן צריך להיות.
מבדקים פסיכולוגיים לא פחות ממה שעושים למורים בפינלנד לפני שהם נהיים מורים.
הרשימה אררוכה עד מדיי.. אבל שום דבר לא ישתנה מלמטה. השינוי צריך להעשות מלמעלה – ומהר.
אינני שוטר ולא קשור למשטרה, ולכן אני יכול להרשות לעצמי לפרגן ולהעביר ביקורת ללא משוא פנים.
לו היית מעביר מבדקים פסיכולוגיים של פינלנד, בפינלנד, לשוטרים ישראלים לאחר שהם חיים שם כמה שנים, ההנחה שלי היא שהשוטרים הישראלים היו עוברים בציונים הרבה יותר גבוהים מהפינים.
לו היית מעביר את אותם המבחנים למורים פינים, בישראל לאחר שהם מתגוררים בה כמה שנים, היית חושב שהתוצאות הגיעו ממבחנים זהים שנעשו לאנשי ה-אס. אס. בתקופת השואה.
השוטרים בישראל עוברים מכבש לחצים ואורח חיים מטורף לחלוטין, המתאים לחיים במזה"ת. לכן השוואה לכל מדינה אחרת אינה במקום.
המשטרה מגייסת לשורותיה את האנשים הטובים ביותר שיכולים לעמוד במעמסה רגשית, פיזית ואינטלקטואלית כפי שרק במשטרה, בדגש על ישראל, בדגש על המזרח התיכון, אפשר לחוות. מן הסתם מועמדים רבים נידחים, ומאלו שמתקבלים חלקם נושר, ומאלו שמסיימים את ההכשרות – גם ביניהם יש מי שלא יעמדו בעומס בנקודת זמן ומקום ובסיטואציות מסוימות. לא ניתן לצפות זאת מראש. אולם דוקא אלו שלא עומדים בעומס, דוקא הם מעידים על הנותרים שרובם איכותיים ביותר.
כשאני נתקל בשוטר, אני משתדל לאחל לו משמרת קלה ואפילו משעממת. עדיף שיהיה לו משעמם מאשר שייתקל בחלאת אדם ומישהו ייפגע מכך.
שהמשטרה קודם כל לא תזיק. אם אחרי זה תוכל גם להועיל, מה טוב.
לא נדרשת רפורמה בכל מה שקשור לביטחון האישי????
אני מחפש שוטר ישר מר דקר אילת ולא מוצא. תוכל לעזור למצוא את אותם "עשרות אלפי אנשים ראויים"?!
לשוטרים היום אין גיבוי מהפיקוד כי כל קצין חושב כבר על תפקידו הבא שהוא הולך לקבל והוא דואג לתחת שלו ולא לשוטרי השטח שעובדים ימים ולילות חגים ושבתות ,תעלו להם קצת את המשכורת כי אי אפשר לנהל חיים נורמליים ומשפחה עם 50000 שח
לאפשר לסוהרים או לשוטרים במידה ורוצים שיהיה יד חופשית לעבור בין אירגונים ולא לתת לסוהר או לשוטר לעבור מבדקים וגיבוש פעם נוספת לעבור הכשרה של אותו ארגון ספציפי.
לאשר העברות ללא מבחנים בין ארגונים אוכלים מאותה צלחת אז למה להקשות בהליך העברה כאילו מתגייסים מחדש
תקימו וועד שיילחם למען השוטרים אשר לא מקבלים את הזכויות שלהם ומתי שבא למפקד המחוז הוא מפעיל שלדי בלי מחשבה כי יש לאותו שוטר משפחה בבית שצריך להגיע אליה , אם היו נותנים שעות נוספות על שעןת העבודה שהשוטרים נותנים לא היינו רואים שלדי במשטרה !! הקמת וועד בדחיפות והעלאת שכר השוטרים ודאגה אמיתי להם .
צודק ב 100% ..
כל מה שנכתב כאן זה יפה ונחמד אך טיפה קטנה מן הים, תמיד ה.ש.ג. אוכל אותה , יש עוד המון מה לשפר, כגון את התנאים הסוציאלים והמשכורות של השוטרים והשב"ס ,הם אנשים שעושים עבודת קודש , עובדים בחגים בשבתות בקור ובחום תוך כדי מצבי לחץ וסיכון חייהם ועל חשבון זמן המשפחה היום ידוע כי במדינת ישראל מאוד קשה להתקיים כלכלית שלא לדבר על דיור גנים ,ואנשים שנמצאים בארגונים שכאלו חייבים לקבל משכורות בהתאם ,שוטר שמסיים משמרת ולאחר מכן צריך ללכת לעבודה נוספת כדי שיוכל לגמור את החודש אין ספק שתהיה לו שחיקה יש גם את הנושא של החוזה החדש, אותו שוטר וסוהר מגיעים לעבודה למשך 7 שנים כאשר 60 אחוז מהאוכלוסיה של אותו גיוס הולכת הביתה בסיום החוזה, הפנסיה מה שצברת לקחת ואחרי שיגמר מה שחסכת תהפוך לבעיה של ביטוח לאומי בעת הזקנה כאשר בעבר הייתה פנסיה עד המוות מהמדינה , מתנה לחג משהו קטן וסמלי הם מקבלים 330 בראש השנה ובפסח כאשר במקומות אחרים מקבלים קרוב1000 ₪ , ,
קודם כל, כשהמציאו את המשפט המוזר "כל מילה בסלע", כנראה המציאו אתו בשביל המאמר הזה. מדברים על השכלה, על איכות שוטרים אבל לא מדברים על ה"אסון" שנגרם על ידי המפכ"ל הקודם, במקום לעודד השכלה מעודדים דפר"ים לצערי, עד לפני כמה שנים שוטרים עם תארים(לא סתם תואר אלא תואר ישים כמו משפטים או קרימינולוגיה) היו מקבלים תוספת לשכר של 20% אך גם העידוד היחיד הזה נמוג לו על ידי מקבלי ההחלטות וכל השוטרים המגויסים החדשים נדונו למשכורת של גג 8 או 9 אלף גם אחרי 20 שנה(הם עדיין לא יודעים זאת), גם גמול ב' ירד לשכר הנגדים, בקיצור מי שלא קצין וגם שם לפחות רפ"ק נדון לשכר עלוב וחבל שהמשטרה לא מעודדת השכלה ואיכות של שוטרים מה שגורם לגלי התפטרות תמידיים שאף אחד לא מדבר עליהם ומה שגורם לכך שהמשטרה פשוט פחות איכותית ושוטריה די עגמומיים כי אין כל כך לאן להתקדם או לשאוף- עצוב אך זה המצב..ג
פיטרו אותי לא מזמן …מלים כדורבנות . כבוד גדול לשמוע את הטענות של איש בכיר כמוך ותענוג הוא להבין שכל מה שעשיתי היה בסדר גמור.,אין יותר ייסורי מצפון אחרי שסימנו אותי כבעייתי וטענתי שזה לא נכון , כרגע הכתבה הזאת לפחות עודדה אותי .הרגשה טובה לראות שיש עדיין אנשים במערכת אנשים שהם באמת מבינים עניין.
טוב לדעת שאתה עדיין בעיניים. טוב לראות מה כתבתה ואיך את רוצה לשמור על הכבוד של הסוהרים.גם לי היה סיפור בשב"ס ואם היו נותנים יותר אמון לא זוקים אותך לקרשים אחרי שאתה בעורב בארוע שלילי אתה פשוט למטה והמערכת לא עוזרת אפילו ממשיכה להשפיל אותךלעלות בחזרה. וו
ההבדל היחד בין שוטר פה ושוטר בחול זה שהשוטר חסר לו קצת כבוד לזולת , גם העם פה חוצפן מדי וזה עוד מקשה עליו אבל המטרה שלו היא להרגיש כוח .
אל תדברו על סוהרים כי אפילו התקשורת לא תעביר לכם באמת מה עושים סוהרים.
זו העבודה הכי קשה והכי לא מתגמלת. משמרת 24 שעות ברצף, עם קצב עבודה אינטנסיבי בין כותלי הכלא מנותק מהעולם החיצון בין אסירים, כולם רוצים משהו והם תמיד מתנפלים על הסוהר שחייב לרוץ מפה לשם כדי לעשות להם, משפילים אותו האסירים ולא יכול להגיב בגלל המערכת. שזו המערכת הכי מטומטמת שאתם יכולים לדמיין, מערכת פחדנית וכל מה שהם יודעים זה לגלגל דברים. זה להתחמק מאחריות . עבודה 24 שעות כמעט בלי שינה עם מצוקת הכוח שיש בשב״ס הסוהר לפעמים עושה 3 עבודות ביחד. עובדים על הסוהרים בעיניים. עם משכורת עלובה, מעמד נמוך עבודה לא צפויה, מלא סכנות. מקום שאין לך מה ללמוד ממנו כלום. מערכת שהמעגל שלה כ״כ קצר כל האידיוטים מתקדמים בגלל קומבינות ופרוטקציות. בקיצור אם אתה מכבד את עצמך אל תגיע לשם
דקר אילת איש מתוסכל וממורמר
בני יקירי. אשמח אם תגיב לגופם של דברים. כתבתי את אשר אני רואה. אם יש לך משהו להגיב גם כנגדי אשמח שתגיע. אבל תגובתך לא מכבדת ולצערי לא קשורה למה שכתבתי.
ויתרה מזאת. אל תתחבא אחרי האנונימיות. אם יש לך משהו להגיד עמוד בחזית. כבד את עצמך ואמור את אשר על לבך
זכיתי לשמחתי ולגאוותי לעבוד תחת פיקודו של דקר אילת גם כסוהר וגם כקצין. אני ועוד המון כמוני ראינו והרגשנו את כוח ההשפעה שלו, דאגה לפרט , אומץ אדיר ורצון להביא לשינוי המהותי. דרך הגב, לשינוי הוא הצליח להביא (יחסית לתקופתו ששירת ותרם). דקר לא בחר דרך הקלה והבטוחה, אלא דרך הקשה, לפחות בשבילו. דקר עבד קשה, על מנת שהאחרים ירגישו קל יותר ובטוח יותר. האחרים אלו הסוהרים והשוטרים, שדקר נתן להם הרגשת חשיבות, שייכות ואכפתיות. הבעיה המערכתית שמתאר דקר, פרט לנזק מערכתי הגלובלי, גורמת לשחיקה, פחד לעבוד נכון, פחד מלעשות טעיות ובטח מלקבל החלטות. אז מה נשאר ? "לזרום" ? "להעביר זמן" ? להתרכז בביקורות ולא להתרכז בעבודה האמיתית, בעלת ערכים ואומץ לקבל החלטות.
כל זה ויותר מזה דקר רצה להכניס לארגונים בהם עבד, התפתח ואני מאמין ויודע שהוא הצליח. נשארו הרבה סוהרים, שוטרים שגאים להכיר אותו, לעבוד בדרך שהוא ניסה לסלול והשאיר בלב שלהם אור ושובל הבלתי נשכח , תקווה לשינוי והדרך להצלחה.
גאה להכיר אותך , המפקד
תצליח דקר
אנחנו איתך
אנונימי יקר,
מזמן לא התרגשתי כך ממילים כתובות!
רק מי שטרם התנסה בחוויה המדכאת של הגשת תלונה במשטרה ובוודאי תלונות וממילא גם לא חווה את סגירת התיקים הסיטונית יכול לשגות באיזו אשליה שהמשטרה הינה גוף מתפקד. לא רק שאין למשטרה וכוונתי בעיקר לחלק המוגדר מחלקת חקירות – שוטרי הסיור טובים יותר – כל אחוז של תפקוד, אלא שהתפיסה השולטת היום במחלקת חקירות היא שרק אי עשייה יכולה למנוע כשלון. התפיסה המשטרתית היום מקדשת את חוסר העשייה, ומעודדת רק את היצירתיות של המצאת תירוצים הנראים על פניהם כסבירים לאי העשייה. יש חשש מסוים במשטרה מפני הגשת תביעה נגד המשטרה עקב מחדליה, בעקבות המקרה של ווייס נגד פנחסי והמשטרה, אבל המשטרה סומכת על כך שלרוב רובם של הסובלים אין משאבי ממון ולא אינטלגנציה מספיקה כדי לנהל מאבק משפטי. לצערי המשטרה צודקת בתובנה הזו