רֶצַח בְּשֵׁם הַשֵּׁיים

הַ"גִּזְעָנוּת" טִעוּן נִצָּח.
הַ"גִּזְעָנוּת" הִיא גּ'וֹקֶר.
אֱמֹר אוֹתוֹ – יָצָאתָ צַח,
הִפְצַעְתָּ אֶת הַבֹּקֶר.

אֶת זֹאת הַצַּדִּיקִים בָּאוּ"ם
יוֹדְעִים מִזֶּה שְׁנוֹת אַרְבָּעִים.
בֵּין אִם הִטְעוּ אוֹ אִם הִטְעוּם
הָיָה לָהֶם טָעִים.

הַצִּיּוֹנוּת הִיא גִּזְעָנוּת,
הַיַּהֲדוּת הִיא גַּם,
הֵם נָאֲקוּ בְּתַעֲנוּג
חָלוּט וּמְתֻרְגָּם.

וְכָךְ הַשֶּׁקֶר הַנִּרְפֶּה
הָיָה אֱמֶת רִשְׁמִית,
אִתָּהּ אֶפְשָׁר בְּהֶבֶל פֶּה
אוֹתָנוּ לְהַשְׁמִיד.

הִיא כָּל שָׁבוּעַ מוּעֲלֵית
כַּחֲדָשָׁה אוֹ פַּרְשִׁיָּה.
הִיא שִׁמּוּשִׁית כְּטוּאָלֶט,
הִיא תּוֹעַלְתִּית כְּשִׁמְשִׁיָּה,

כִּי הִיא תָּמִיד טִעוּן נִצָּח.
כְּהִתְגַּלּוּת-מְעַט הִיא.
אֱמֹר "גִּזְעָן!" – וְגַל יִפְצַח
בְּזֶמֶר אוֹטוֹמָטִי.

יוֹשֵׁב גּוֹלֵשׁ גְּבַהּ עֲרָכִים,
מַבִּיט אֶל הַמַּרְאָה
אֶל כֶּתֶם שֵׁיימִינְג שֶׁמַּשְׁחִים,
אֶל הוֹצָאַת שֵׁם רַע,

צוֹפֶה כֵּיצַד גִּזְעָן גָּדוֹל
נֶחֱשָׂף כִּי מִישֶׁהִי אָמְרָה
שֶׁהוּא כָּזֶה, אוֹ כִּי נֶגְדּוֹ
הִפְגִּינוּ בְּחֻמְרָה,

וּמְנָאֵץ בְּשֵׁם הַשֵּׁיים
וּמְשַׁתֵּף בְּשֵׁם הַשֵּׁייר.
אִם הוּא בִּיֵּשׁ אֶת הָאָשֵׁם,
סִימָן שֶׁהוּא עַצְמוֹ כָּשֵׁר.

פְּשְׁשְׁשְׁ, מְשַׁתֵּף טִפֵּשׁ שָׁפוּט,
מַשְׁתַּ"פּ פָּשׁוּט שְׁטוּף רֹאשׁ,
יָפָה לְךָ הַהִשְׁתַּתְּפוּת,
אַךְ זֹאת מִמְּךָ נִדְרוֹשׁ:

אַךְ אֶת דָּמוֹ שֶׁל הַנִּרְצָח
שֶׁאֵין סָמוּק מִמֶּנּוּ
וְאֵין רוֹתֵחַ וְאֵין צַח.
אוֹתוֹ – וְאֶת דָּמֵנוּ.