מתקפת החיוכים של אובמה: מעבר לרטוריקה הרכה מסתתר איום לקבל את תכתיבי הקהילה הבינלאומית ביחס לפלסטינים.
נשיא ארה"ב ברק אובמה ויועציו הבכירים עשו השבוע מאמצים לא מבוטלים לפייס את הציבור הישראלי, ולשכנע את אזרחי ישראל כי אובמה הינו ידיד אמת של ישראל הפועל מתוך דאגה כנה לביטחונה ול"ערכי היסוד" שלה.
אובמה ואנשיו דיברו על שיחות עם ישראלים שחוו פיצוצי טילים בסלון ביתם; על החששות המוצדקים של הישראלים מההקצנה ומהאלימות במזרח-התיכון; על ערכי הליבה של ישראל; על ביקוריו בבתי כנסת וידידותו עם הרב השל; על הצורך להיאבק באנטישמיות; ועל הערכתו לבן-גוריון ולמשה דיין. ומה לא.
אובמה ניסה גם ליצור קו ישיר בין ההיסטוריה היהודית להיסטוריה האפרו-אמריקנית – קו שלתפיסתו אמור להוביל את הישראלים להכיר בעוולות הנגרמות, לשיטתו, לפלסטינים. מרטין אינדיק, השליח האמריקאי למזרח-התיכון, הסביר גם כי אובמה נפגע קשות מההאשמות כלפיו, לפיהן הוא עוין את ישראל.
אך יותר מכל תוכן ממשי, ביקשו אובמה ואנשיו לשבור את התווית הפרו-ערבית שהוצמדה לנשיא האמריקני ולשדר אמפתיה כלפי הציבור הישראלי. מסכת השידולים הזו נועדה לשכנע את אזרחי ישראל כי בעוד נתניהו מוביל את ישראל מתוך פוליטיקה של פחד, על הישראלים לבחור בנתיב אחר: "פוליטיקה של תקווה". אובמה, על-פי הנרטיב הזה, דואג, מוטרד ופועל באופן טוטאלי למען ביטחונה של ישראל ולמען שמירה על זהותה הדמוקרטית ועל ערכי הליבה העומדים בבסיסה. הוא ניסה לשכנע כי לעולם לא יבקש מישראל לנקוט בצעדים המסכנים את בטחונה.
זה הכל אינטרסים, טמבל
בספרו המכונן 'פוליטיקה בין האומות' מסביר הפרופ' האנס מורגנתאו את הנטיה המסוכנת של רבים, בהם מדינאים, להעניק משמעות יתרה למניעים ולהעדפות אישיות מצד מנהיגים, או למידת החיבה או הקרבה האידיאולוגית שבין שחקנים בזירה הבינלאומית:
לחפש את המפתח למדיניות חוץ במניעיהם של מדינאים, הרי זה דבר חסר תועלת ומטעה כאחד. חסר-תועלת, משום שאין לך נתונים פסיכולוגיים מתעתעים יותר מאשר מניעים, המסולפים תכופות עד לבלי-הכר על ידי האינטרסים והרגשות של איש-הפעולה והמשקיף כאחד. כלום באמת יודעים אנו מהם מניענו? ומה יודעים אנו על מניעי זולתנו? ואפילו היתה לנו גישה על המניעים האמיתיים של מדינאים, ידע זה היה מסייע בידינו אך מעט להבנת קווי-הפעולה של מדיניות-חוץ ואפשר שעשוי היה אפילו להוליכנו שולל… ההיסטוריה אינה מגלה כל זיקת גומלין מדויקת והכרחית בין טיבם של המניעים לבין טיבה של מדיניות החוץ… אם רוצים אנו לעמוד על טיבן המוסרי והמדיני של פעולותיו, עלינו להכיר אותן, לא את מניעיו.
גם בראיון עם אילנה דיין, שבו יצא אובמה מגדרו בכדי לגלות אמפתיה כלפי ישראל, ניתן היה לזהות כי הוא מזדהה עם הנרטיב הפלסטיני בדבר הכיבוש ורואה בישראל כובשת הגורמת עוול בלתי מוצדק לפלסטינים. כך או אחרת, נותרה שאלת האמפתיה האישית של אובמה כמעט חסרת חשיבות. תהיה זו טעות מרה מצידנו אם ניתן לרטוריקה הרכה שביקשו אובמה ואנשיו לשדר, להזיז את אזרחי ישראל ולו במ"מ לכיוון דרישותיו ולחציו של הנשיא אובמה.
בין אם אובמה הינו ידיד אמת של ישראל המחובר בכל נימי נפשו להיסטוריה היהודית, ובין אם הוא נשיא פרו-פלסטיני בבסיסו הפועל על-מנת להרחיק את ארה"ב מישראל, צריכים אזרחי ישראל ומנהיגיה לפעול לאורו של האינטרס הישראלי ולאור הצרכים הביטחוניים הישראליים בלבד. אלו, מחייבים את ישראל לסרב לעיתים גם להצעותיו של מי שמציג את עצמו כידיד אמת של המדינה היהודית.
בסופו של דבר, כשמזקקים את הרטוריקה החיובית ואת הטונים הידידותיים, המסר המרכזי שהעביר אובמה מבחינה מדינית הוא שונה לחלוטין: מדובר באיום המופנה כלפי ראש הממשלה נתניהו והציבור הישראלי. אם לא נתחיל להיענות לדרישותיו, הרי שארה"ב תתקשה להגן על ישראל בזירה הבינלאומית. במילים אחרות, בהתנגשות שבין האמפתיה שאובמה טוען שהוא רוחש כלפי ישראל, לבין מה שנתפס בעיניו כאינטרס האמריקני, אובמה בוחר, כצפוי, להתעלם מהאינטרסים הישראלים. כפי שהוא הבהיר היטב, בטון רגוע ומחויך: אובמה מתכוון להשתמש בכוח העומד לרשותו, קלף הוטו, על מנת לכפות על ישראל לפעול בהתאם לתכתיביו. את האיום הכוחני הזה עוטף אובמה ברטוריקה נישאה, באמצעות פנייה לנאיביות היהודית של אומה צעירה וחסרת ניסיון מדיני.
שלא יאיים עם הווטו באו״ם.
ראינו כבר מה קרה ל״לציונות זה גזענות״ שם
השאלה, ארז תדמור, היא מהו האינטרס הישראלי. אתה סבור שהאינטרס הוא המשך ההתנחלות, ורבים חושבים כמוך. אבל אובמה ואחרים בישראל סבורים שהאינטרס הוא הסדר מדיני וכו. לפחות לפי נאום בר אילן ז"ל היה נדמה שנתניהו דווקא צריך ללכת עם אובמה ולא נגדו.
אובמה ואחרים בישראל, אלעד?
ממתי אובמה בישראל???
התגובה הפלשתינים לנאומם בר אילן הייתה שזה לא יקרה גם בעוד 1000 שנים. לכן, אם אובמה רוצה שתי מדינות כמו חזון בר אילן, הוא צריך להיות עם ביבי, ולא עם הפלשתינים, שממש ממש לא רוצים שתי מדינות, בטח לא לשני עמים.
גם היטלר "נפגע קשות מההאשמות כלפיו, לפיהן הוא עוין את ישראל". אז? מה אכפת לי שהוא נפגע? אכפת לי שיהודים, במיוחד בארץ ישראל, נפגעים בגללו.
————-
"שמירה על זהותה הדמוקרטית ועל ערכי הליבה העומדים בבסיסה" – המעיין, מספיק קלות, במגילת העצמאות מגלה שמדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית, ואין קשר בין יהדות לדמוקרטיה, עבור היהודים, ולא עבור פולשים מוסלמים.
כמו אנס סדרתי שמבקש לשפר את תדמיתו בקרב ציבור הנשים תוך כדי שהוא ממשיך לאנוס.
————-
טעות של כותב המאמר – "פנייה לנאיביות היהודית של אומה צעירה וחסרת ניסיון מדיני".
מדינת ישראל הינה מדינה צעירה יחסית. אולם אומת היהודים, שמהם נותרה וצמחה מדנת ישראל, הינה אומה עתיקה בת כחמשת אלפים שנים. ונסיון מדיני יש ליהודים למכביר. אפשר ללמוד היטב מחז"ל כיצד להתנהג עם עמים או מדינות אחרות.
אתה בהחלט צודק בכך שמדינת ישראל צריכה לשמור על האינטרסים של עצמה ועל ביטחונה. רק מה שאתה עדיין לא מבין הוא שהאינטרס של ישראל הוא לאו דווקא האינטרס של הימין ובטח לא של ביבי. מה שבטוח, האינטרס של ביבי הוא לא האינטרס לביטחון או לרווחת המדינה. את זה אתה ושאר אנשי הימין העיוורים עדיין מסרבים להבין כעובדה וזו הנאיביות האמיתית והמסוכנת למדינה.
זה הכל אינטרסים, טמבל!
יש לפעול למען הסדר מדיני באופן מיידי ובכלל באופן כללי להפסיק לחשוב שאנחנו מרכז העולם ושארה"ב צריכה להגן רק עלינו ולצדד בנו גם כשראש הממשלה שלנו גורם נזק כה חמור למדינה בכל רגע ורגע משנות כהונתו.
תמשיכו לנגן את התקליט השבור הזה, שמאלנים הזויים ונאיביים. כל כך קשה לכם לראות שהפלסטינים לא רוצים שלום? מה אתם עד כדי כל חולים ועיוורים? אתם מסייעים להכפשת ישראל מבפנים ולהצגתה בתור סרבנית שלום.. כאילו שלא ניסינו להחזיר שטחים וזה התפוצץ לנו בפרצוף. ואני כבר לא מדבר על שכתוב ההיסטוריה שלכם ועל הזכות שלנו להתיישב היכן שנרצה בארץ הזו. הפלסטינים הומצאו כדי חנגח את ישראל. פתאום הם הפכו לאומה, ועוד כזו שיש לה היסטוריה רבת שנים. מה עושים כדי לנגח אותנו.. שלום לא עבוא ע"י דרישה לא מוצדקת של שטחים ושאר גחמות .. שלום יהיה כשהם יניחו את הנשק.
אחרי יותר משלושים שנות תעמולה שמאלנית, המלים "הסדר מדיני" הפכו לביטוי מכובס למסירת לבה של ארץ ישראל לכובשים הערביים.
אין ספק, שהפתרון המועדף למצבו של המזרח התיכון הוא הסדר מדיני — כלומר סיום המלחמות בדרך של שלום על בסיס משא ומתן. אין ספק, שבדאעש הגיעו למסקנה ההגיונית הזאת מזמן, ושעל כן הם עמלים ומצליחים כל כך בכיבושיהם.
אבל אם נניח לציניות בצד, הפתרון האמיתי למצבה של ישראל הוא בהסדר מדיני שאיננו כולל מסירת שטחים לידי אויבינו, אלא העברת אוכלוסין מסודרת שבסופה כל הערבים היושבים בישראל ( ובישראל אני כולל גם את יהודה ושומרון והגולן) יתיישבו מחדש במרחב הערבי.
עוד יבוא יום והציבור הישראלי על ממשלתו יהיה בשל לפעול למען ההסדר המדיני הזה.
רק ישראל רוצה הסדר מדיני. הפלשתינים לא. הם עשרים שנה מסרבים להסכמים.
הם מסרבים להסכמים מאז ועידת פיל. הרבה הרבה יותר מעשרים שנה.
זקוקים לרחמי העולם בגין "אומללותם" שתסתיים בסופו של דבר עם בא משיח העם היהודי .
ישראל היא האשמה היחידה במצב אליו נקלענו.העובדה שמנהיגיה אינם מדברים לכל מיקרופון על המדינה הפלסטינית של ערביי ארץ ישראל שהוקמה מזמן על אדמת פלשתינה שיועדה לנו ושמה ירדן ובירתם עמאן היא עקב האכילס שלנו. כשניאלץ סוף סוף להציג את האמת ההיסטורית של חלוקת ארצנו ומסירת 92.300 קמ״ר מהשטח שיועד לנו למוסלמי מערב הסעודית על ידי הבריטים הבוגדנים ייחשף השקר הבינלאומי שישראל ממשיכה לטפח על כך שלערבים אין מדינה פלסטינית וזאת למרבה הפלצות על שלושה רבעים מהשטח שיועד למדינה יהודית בהחלטה בינלאומית. די לשקר. די לטפשות היהודית .
בשנות החמישים האמריקאים לחצו ודחקו בישראל לחזור לגבולות תוכנית החלוקה . בזמנו זה נראה להם כמשרת את האינטרסים שלהם ושום זיקה ואמפתיה לא היתה להם למדינת ישראל.
בשנת 1939 אוניה בשם סנט לואיז ועליה 936 יהודים שנמלטו מגרמניה לאחר ליל הבדולח מגיע לאזור קובה שלא מאפשרת עלייתם לחוף , הנשיא רוזוולט גם הוא מסרב לתת לפליטים לעלות לחופי ארה"ב ומחזירם למותם בגרמניה.. היטלר טען שאפילו האמריקאים לא רוצים את היהודים.
היריעה קצרה גם מלהזכיר את חוסר המעורבות של ארץ זכויות האדם בזמן השואה כשיש להם מידע על השמדת היהודים והם לא נוקטים דבר כדי לעצור את השמדת עמנו.
אותם אמריקאים כובשים חלקים עצומים ממקסיקו שעד ימינו לא הוחזרו למקסיקו שטחים שמאז ומעולם היו שיכים למקסיקו.
בא הנשיא הזה ומלמד אותנו מוסר מהו?
אולי כדאי שמישהו בראיונות הטלויזה ישאל את השאלות הללו ויעלה אותן לתודעה ויעמת את הנשיא בשאלות אלו לדוגמה: מתי תחזיר את השטחים שכבשה ממקסיקו למשל