שלושה אקדמאים בכירים מתחום הפסיכולוגיה החברתית התכנסו לענות על השאלה: "מדוע היהודים לא רוצים שלום?". הפלסטינים, אגב, קיבלו פטור מהקב"ן.
לא מזמן שלח פרופ' דניאל בר טל מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב מייל לתפוצת מכריו ובו מאמר שהוא ועמיתיו מתכוונים לפרסם בכתב העת "פוליטיקה" בעוד כמה חודשים. המאמר מנסה להתמודד עם השאלה שמציקה ללא מעט אנשי שמאל: "למה לציבור היהודי בישראל כל כך קשה לנוע בשביל של תהליך השלום?". "רבים שואלים את עצמם איך הגענו למצב הזה והאם המצב יכול להשתנות", פירט ברטל, ולכן הוא ועמיתיו ד"ר תמיר מגל ופרופ' ערן הלפרין, דיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי, ישבו על המדוכה כדי לנסות ולהבין כיצד יכול להיות שאין שלום, ומדוע הציבור היהודי אשם בכך.
ומה עם הפלסטינים? ובכן, "הניתוח שלנו יתרכז בחברה הישראלית יהודית", כתבו המחברים, "כיון שהיא מחזיקה את הנכסים שיש לחלק בפתרון של הסכסוך הישראלי פלסטיני והיא בעלת הכוח והמשאבים שקובעים במידה לא מבוטלת את דרכו של הסכסוך". בקיצור, בסיפור הזה היהודים הם הבעיה.
לדבריהם, התסביך היהודי שבולם את השלום נובע משורה של חסמים תודעתיים שמלווים את היהודים עוד מתקופת השואה. אלו חסמים פסיכולוגיים נפשיים של "חברה שחיה במצור" וחשה נרדפת על-ידי כל העולם, שמנהיגיה – כך טוענים המחברים – רק מעצימים את תחושות הפחד והאימה. פיגועי אוטובוסים? רקטות? חטיפות? הס מלהזכיר. כדי לצלוח את המאמר יש להתרגל לשני מושגים שחוזרים בו לא מעט: "סכסוך בלתי נשלט" (=התקפות טרור על אזרחים חפים מפשע) ו"נרטיב תומכי סכסוך" (=כל מי שחושב שלערבים יש חלק בכשלון תהליך השלום).
המחברים קובעים למעשה כי החברה הישראלית היא חברה שטופת מוח עוד ממלחמת העצמאות. "מרגע הקמת מדינת ישראל ב- 1948 ועד לשנות ה-70' המוקדמות, הנרטיבים תומכי-הסכסוך היו הגמוניים לחלוטין", מגלים החוקרים. נרטיבים אלו באים לידי ביטוי "בכל הערוצים והמוסדות, הרשמיים והלא רשמיים, כולל בנאומי מנהיגים, דעת קהל, ספרות, טקסים, ספרי לימוד, חדשות ופרשנויות עיתונים ורדיו, בסרטים, מחזות תיאטרון, שפה וכיוצא בזה".
אמנם, גם בחברה שטופת מוח זו, נגלו מפעם לפעם סימני אור שיצרו חלונות של שפיות ו"ראייה אלטרנטיבית של הסכסוך". רגעים כאלו היו בימי השלום עם מצרים וכמובן בהסכמי אוסלו. אך החברה הישראלית חזרה מהר לסורה כאשר הסכם השלום "החל לגווע עם רציחתו של רבין ועלייתו לשלטון של בנימין נתניהו". מי שחושב שיש לטרור חלק בזה, מבטא כמובן "נרטיב תומך סכסוך".
"תומכי הסכסוך": יאיר, בוז'י וציפי
המחברים טוענים כי את רובו המוחלט של הציבור היהודי ישראלי מובילים "נרטיבים קולקטיביים תומכי סכסוך", שלא מאפשרים להם להושיט את היד לשלום. הממצאים הם רבים, והם באים לידי ביטוי בסקרי דעת קהל של הציבור היהודי, בעמדות מנהיגיו הפוליטיים ומצעי המפלגות.
ובכן, מהו "נרטיב קולקטיבי תומך סכסוך"? למשל, העובדה שגם אנשי השמאל סבורים כי שטחי יהודה ושומרון הם חלק מהמולדת: "רוב משמעותי מהציבור הישראלי יהודי (55%) מאמין ששטחי יהודה, שומרון ועזה הינם שטחים 'משוחררים' ולא 'כבושים' (מדד השלום, מרץ 2008). יתרה על כך, רוב משמעותי (64%) מאמין גם שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם היהודי", כותבים המחברים.
כראייה לדבריהם מצטטים המחברים ממצעי מפלגות השמאל והמרכז שכותבים במפורש ללא כחל ושרק שיהודה ושומרון הם מחוזות כיסופי העם היהודי. אמירות כמו "אנו רואים במתנחלים החיים במחוזות אלה ציונים אמיתיים" מתוך מצע מפלגת יש עתיד; או הצהרתו של יאיר לפיד כי יהודה ושומרון הם "הנופים שמתוכם צמח העם היהודיʺ, הם החשודים העיקריים. גם קביעה כמו "חיזוק ירושלים ומעמדה כבירתה הנצחית של מדינת ישראל מתוך מצע המחנה הציוני, היא כמובן "תומכת סכסוך". גם דרישתו של נתניהו, שעל הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית, היא דרישה שיש לה "משמעות של פגיעה בנרטיב הפלסטיני". סליחה באמת.
עוד אלמנט המתחזק את הסכסוך הוא התפיסה היהודית שהם חייבים לסמוך רק על עצמם מפני איומים חיצוניים. "על-פי התפיסה היהודית, ישראל מצליחה לשרוד רק בשל שימוש אפקטיבי בעוצמה צבאית במשך השנים". לא רק זאת: "יהודים מאמינים שאינם יכולים לסמוך על שום מדינה (חוץ מארצות הברית) בגלל אנטישמיות הרווחת", אשר על כן היהודים אימצו את התובנה הסכסכנית כי זו "אחריותם להתמודד עם האיומים גם ללא התחשבות בדעת הקהילה הבינלאומית".
כך ממשיכים המחברים לתאר את החברה הישראלית ככזו שעסוקה בדה לגיטימציה של הפלסטינים והעולם הערבי, שלא סומכת על הערבים ואפילו – שומו שמיים – סבורה שהפלסטינים אינם אמינים. "כתוצאה מכך", מסכמים המחברים, "כ- 70% מהציבור הישראלי היהודי חושב שאין אפשרות לפתרון שלום עם הפלסטינים". ומה לעשות עם העובדה שיש לא מעט סקרים המראים שהיהודים תומכים בשלום ומוכנים לפשרות טריטוריאליות? הציבור היהודי לא באמת מתכוון לפשרות כואבות שיביאו את השלום, טוענים המחברים. ובניגוד להצהרות הכנות והאמיצות של הפלסטנים, האמירות של היהודים על שלום, הן רק מהשפה ולחוץ.
התסביך מתחיל מהגן
לפי המחקר, אחת הבעיות עם חברה שמקדמת נרטיבים תומכי סכסוך היא הפעלתם מגיל ינקות. ולכן בשלב המסקנות מציעים המחברים לשנות את המסרים שמועברים בחגים כמו פורים, פסח וחגים אחרים. גם המסורת, כך מתברר, היא "נרטיב תומך סכסוך".
לטענת המחברים, מחקרים מראים כי גם כאשר אנשים מצליחים להשתחרר מהמסרים שהופנמו בגן – והצליחו למרות הכול להפוך לשמאלנים – המסרים הימניים של הגננות עלולים להתפרץ בהמשך: "גם אצל אלו שמשנים את דעתם, בגלל סיבות שונות, רפרטואר זה – שחזרו עליו הרבה מאד פעמים ושהינו נגיש מאד בחברה – משפיע עליהם באופן סמוי בעיקר במצבים של לחץ".
המסקנות של מחברי המאמר קשות מאוד. הם מתקשים לראות את החברה הישראלית צועדת לעבר השלום בלי תסביכים. מסקנתם המרכזית היא, באופן לא מפתיע, שהיהודים הם אותם יהודים והים הוא אותו ים: "בעת הנוכחית פועלים כוחות חזקים מאד שמפיצים ומשמרים את הנראטיבים תומכי-הסכסוך בקרב החברה היהודית ישראלית", הם מסכמים. לך תעשה שלום עם יהודים.
דיווח על חיסולים פנימיים בעזה ויו"ש או סרטים של חמאסניקים זורקים אנשי פת"ח מהגגות עם מצנח בצורת פלנלית על העיניים הם דיווחים של "נרטיב תומך סכסוך". דיווחים אלו מחזקים את התחושה של ההמון המוסת שאי אפשר לסמוך על הערבים.
בנוסף השחיטה הקולקטיבית של ערבים מלוב ועד סוריה ועירק היא נרטיב תומך סכסוך.
הטלת ספק ביכולת של מנהיג ערבי שיחתום על הסכם שלום הכולל פינוי יו"ש לשרוד ללא צה"ל יותר משנה היא נרטיב תומך סכסוך.
בגלל זה ההמון המטומטם מצביע ביבי.
"ההמון המטומטם" מצביע ביבי כי "ההמון המטומטם" רוצה להישאר לגור במולדתו ו"ההמון המטומטם" הבין כבר שאין ולעולם לא יוכל להיות שלום בר קיימא בינינו לבין הערב רב שקרוי "פלסטינים".
אותו ערב רב שקברניטיו עסוקים ללא הרף בניסיון להשמיד את מדינת ישראל ואליהם שותפים מדינות אחרות בעולם , אישים אחרים ועוד ועוד …
ברטל הוא הגאון שטוען שההסתה במערכת החינוך הישראלית דומה להסתה במערכת החינוך הפלסטינית וד"ל
לא שווה התיחסות, מסכנים נולדו יהודים..
הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
הבריטים טענו שארץ ישראל יכולה להכיל רק מליון וחצי אנשים, עקב המחסור במקורות מים. נו ו..?
אנחנו כבר יותר משמונה מליון אנשים, בתוספת כמליון וחצי תושבים ביהודה ושומרון, וכולם שותים מים לרויה, המדינה פורחת ומשגשגת, וכמות הייעור עולה בכל שנה על זו שקדמה לה (כמדומני המדינה היחידה בעולם).
ואם אלו אקדמאים בכירים, עדיף כבר לא ללמוד באקדמיה. בקורסים מקצועיים אפשר לקבל מקצוע מכניס, ולא שומעים שטויות של מרצים שבינם ובין המציאות אין שום קשר.
תשמח שלא כל האקדמאים כאלה אבל כן , ישנם לא מעט שחיים בעולם פנימי אחר שכולו טוב.
צריך להוסיף שהמחברים בעצמם נכשלו בנקודה חשובה, כשקבלו ללא בקורתיות כלשהיא את המיתוס היסודי ביותר של הנרטיב-תומך-הסכסוך, הלא הוא הטענה-תומכת-הסכסוך שקיים דבר בשם 'ציבור יהודי'.
עם "יהודי" כמוך אני באמת לא מרגיש שייך לאותו ציבור. מוזמן להצטרף לאחיך בציבור הסורי או העירקי או המצרי
חכמי החלם הללו, אנשי האקדמיה המהוללים חיים כאילו במדינה משל עצמם. להלן לינק הכולל גרפים בו מתואר כיצד מאז הסכמי אוסלו נטבחו כאן יהודים יותר מכל תקופה אחרתלהלן הלינק:
http://erez.israel.net/Oslo-statistic-objective-data2.htm
מה שעצוב הוא שמרוב לימוד וידע אינטלקטואלי , אותם אנשי אקדמיה מהוללים לא מבינים את הפשטות שבשליחת יד לשלום אש"ף / חמאס …..אותה יד שתיכרת במהרה בהזדמנות הראשונה.
אמנת הערב רב הפלסטיני היא השמדת העם היהודי /ציוני וכל העולם "דורש" מישראל לעשות שלום איתם .
חבל שאין דרך ויזואלית להעביר את הגיחוך שיש בי בעניין.
שאיפתם של היהודים לחיות היא נרטיב תומך סכסוך. תומך הסכסוך העיקרי. אם רק היהודים הנודניקים האלה היו מתים כבר, לא היה שום סכסוך.
והיה שלום על פני כל תבל .
סה"כ הדבר אינו כה מפתיע שיש פסיכולוגים הרואים ברצון היהודים להתגונן תופעה "פסולה" ו"חולנית". היו פסיכולוגים קלינים שהתגיסו בחדווה להכנות המנטליות של תוכנית ההתנתקות וכשאנשים כדוגמת הפסיכולוגית הקלינית ד"ר אמירה דור התלוננו על כך בפני הסתדרות הפסיכולוגים, היא נענתה ביחס מתעלם . כמו כן, אז בבחירות 2003 כשאריאל שרון (טרם התגלה פרצופו האמיתי בתוכנית התנתקות) נבחר ברוב קולות והיה אופציה שפויה לעם שבע האינתיפאדה, אז מייד לאחר בחירות אלו פרסם פסיכולוג קליני אחד מאמר "מלומד" בעיתון "הארץ" בשם "העם רוצה מכות" ובו רוב הציבור "אובחן, על ידו כלוקה בתסביכים רק בגלל שבחר בראש ממשלה שעשה רושם יותר תקיף אל מול הנשבעים לכלותנו. כמובן שהפסיכולוג הקליני המלומד לא טרח להזכיר ולו במילה אחת את האפשרות שאינתיפאדת אל אקצה הרצחנית היא שהביא את רוב העם לבחור בשרון לראשות הממשלה. בל נשכח גם כיצד "אחותה הבכירה" של הפסיכולוגיה, הלא היא הפסיכיאטריה, היא שהגדירה בתקופת העבדות בארה"ב נסיונות של עבדים שחורים לברוח מאדוניהם כמחלת נפש ובל נשכח כיצד הפסיכיאטריה הייתה עמוד תווך מרכזי בגרמניה הנאצית.
.
נרטיב=שקר כלשהו
הכותב- והמגיבים- מתייחסים לשלום חוזי.
כזה שכניראה לא נזכה לראות בימי חיינו.
מה לגבי שלום בפועל? נאמר, כזה שהיה בשנים 2010-2012?
לא שלום של לנסוע לשופינג ברמאללה, שלום של לטייל בביטחון בואדי קלט.
מה ישראל יכולה לעשות בעינין? האם היא צריכה לפעול ביד רכה או ביד קשה? לתת לפלסטינים יותר אוטונומיה או לאכוף עליהם את החוק בחומרה? זו השאלה המעניינת.
אבל עזבו, הכי קל לצחוק ולבקר את אבו-מאזן והחמאס .
אני מציע הצעה מהפכנית – סע לשדרות ותשאל אותם על התקופה הזאת. יש לי הרגשה עמומה שהם לא ממש יסכימו עם ההגדרה "שלום בפועל" לגבי התקופה הזאת.
אין שלום כי היהודים הם רחמנים בני רחמנים ומאפשרים לחמולות של רוצחים גם לחיות בשטח של יהודים וגם לרצוח ולהילחם במדינה
.שמאפשרת להם לחיות.
לכן אין שלום.
אילו היהודים היו פחות רחמנים ומשמידים או מגרשים את האיום של החמולות האיסלאמו-פאשיסטיות
כבר מזמן היה שלום.
כאמור , אין הערכה למדינה שקושרת לעצמה את הידיים ומחכה ללא נודע.
הבעיה העיקרית של מדינת ישראל זה הפחד מלפעול .
צידקת הדרך של עם ישראל מוכחת בכל יום ויום שבו נטבחים עשרות אם לא מאות בני אדם ברחבי העולם על ידי מרצחים שפלים בשם הדת .
מזכיר את ה"מחקר" שהאשים את החיילים הישראלים בגזענות כי הם לא אונסים נשים ערביות "פלסטיניות". לחילופין, מי אמר שההשקפה השמאלנית היא בעצם מחלת נפש
הסיבה שאין פה שקט היא הטירוף השמאלני בקרב האליטה היהודית. אם ב 67 או ב 73 היינו פועלים ביד קשה כנגד ערביי ישראל ויוש, לא הייתה בעיה פלסטינית. הם היו נמלטים מהפחד שננהג איתם כמו שהם נוהגים איתנו בארצותיהם.
הביקורת הייתה הולכת ודועכת, הכעס הערבי היה נמוג, והיינו נשארים עם מדינת רוב יהודי, עם גבולות קלים להגנה, והרתעה אמיתית. החוכמולוגים האלה שמחפשים סיפוק ורווח אישי על חשבון העם והמדינה שטיפיו אותם – הם הסיבה המעשית לצרות הבטחוניות שלנו.
במחילה, זו הערכה שלך ולא יותר. המחקרים ההיסטוריים שאני מכיר טוענים שישראל נמנעה במכוון מכיבוש יו״ש בסוף מלחמת העצמאות ובקדש בהנחה שלא יהיה ניתן לגרש את הערבים משם במחיר דיפלומטי סביר. הרי ההנהגה אז היתה אותו בן גוריון עצמו שתחת הנהגתו גורשו ערביי אצבע הגליל, הערים המעורבות, רמלה ולוד, שפלת יהודה וכו׳.
זכור גם שב-67׳ וביתר שאת ב-73׳ ישראל היתה רגישה מאוד ללחץ בינ״ל שישמוט מידיה את ההישג הצבאי כמו ב-56׳. כך שאינני מבין על מה אתה מבסס את ההנחה שלך.
אם הת מתכונים להקים איגוד רופאים מתקדם כדאי שיצרפו את ד"ר מנגלה כמומחה ל גנטיקה וד"ר טיבי כמומחה לראיה מעוותת
זה מאד קל למצוא עיוותים פסיכולוגיים אצל היריב.
אתן דוגמה. הערבים אינם נושאים באחריות לשום דבר. אינם משקיעים את מרצם בבניית תשתיות אזרחיות וחברתיות ומבקשים כל הזמן כסף ממדינות אירופה וארהב. אי לקיחת אחריות נובעת ממיקוד שליטה חיצוני.