כשהפקידים מעניקים במה לרוצח, על חשבוננו

הצגת "הזמן המקביל" נכתבה על רוצחו של משה תמם, וליד דקה. דקה הינו ערבי-ישראלי והיה חבר החזית העממית לשחרור פלסטין, ארגון שאחראי לרצח השר רחבעם זאבי ז"ל. בשנת 1984 הוא חטף את משה תמם לצרכי מיקוח, ולאחר מכן רצח אותו בעינויים קשים. בשנת 1993 – בעודו בכלא – הצטרף דקה למפלגת בל"ד ובשנת 2000 נבחר לחבר בוועד ההנהגה הארצית של המפלגה. בין שאר עיסוקיו, לעתים הוא אף כותב מאמרים בעיתון "הארץ".

במאי וכותב ההצגה, בשאר מורקוס, שהתלונן היום בפני אותו עיתון 'הארץ' על כך שהוא כבר לא חי בדמוקרטיה, כבר גמר על הרוצח את ההלל בעבר, כפי שצויין ב-NRG: "בבית שלי היכן שאני מתגורר תלויה תמונה של וליד דקה. לא האמנתי שיהיה לי קשר אישי איתו, ושאדבר איתו כאל בן אדם. אני מכיר אותו כאדם גדול, כגיבור. הוא איש חזק. ופתאום אתה מגלה שיש לו גם טעויות, וחולשות". אכן, אין תופסים אדם בשעותיו הקשות, גם אם הוא מנצל אותן כדי לרצוח חייל.

הוועדה לא ידעה, הוועדה ידעה

ועדת סל התרבות הארצית הודיעה למשפחת תמם שדרשה להפסיק את מימון ההצגה כי היא אינה מוסמכת לדון בשיקולים "ערכיים" בנוגע להפניית תקציבים להצגה זו או אחרת, אלא רק אומנותיים, ועל כן, היא החליטה פה אחד להפנות תקציבים להצגה. שר החינוך בנט החליט בתגובה להוציא את ההצגה מסל ההצגות הממומנות.

חברי ועדת הסל מוחים כעת כנגד סתימת פיות, ודורשים לממן את הצגת הרוצח מכיסכם. הגדילה לעשות יו"ר הועדה, ד"ר בלהה בלום, שטענה בפני כתב 'הארץ' יאיר אשכנזי כי לאף אחד מחברי הוועדה שצפו בהצגה לא היה מידע מוקדם לגביי הקשר בין ההצגה לרוצח משה תמם. היא הוסיפה ואמרה לכתבת 'וואלה!' טלי קיים כי הטענה שידעה על דבר הקשר בין דקה להצגה הוא "שקר מביש", לא פחות.

דבריה של בלום תמוהים, בעיקר לאור העובדה שבמאי 2014 פרסם חבר ועדה נוסף, אורי שני, מאמר על הצגתו של דקה באתר הארגון הרדיקאלי "תראבוט". בין השאר מציין שני במאמרו כי הוא צפה בהצגה "הזמן המקביל". הוא מציין כי הוא פגש את במאי ההצגה בפעם הראשונה עת שהיה במאי בכיתה י"ב. במאמרו כותב שני כי ההצגה "מבוססת על כתביו של דקה.. (ש)הואשם במעורבות ברצח החייל מזה תמם" (טעות במקור, עב"ח). הנה כי כן, מתברר כי לפחות אחד מחברי הוועדה ידע גם ידע על הקשר בין ההצגה לווליד דקה הרוצח ואף הכיר את במאי ההצגה לעומק.

שמאלנים רדיקלים, א-פוליטיים כמובן

שני עצמו, ראוי לציין, הוא פעיל שמאל רדיקאלי מוכר. בנובמבר 2013 הפיק שני אירוע בשם "לתת במה למדוכאים – הרצאה של אורי שני וסרט על מפעלה של נולה צ'לטון", אירוע שנערך בסינימטק, מוסד נוסף אותו אתם מממנים. בדברי ההסבר לאירוע נכתב: "אורי שני – במאי, כותב, מתרגם מורה ופעיל פוליטי יפתח את הערב בשיחה על הדרך בה התיאטרון יכול להיות חלק מהתהליך הפוליטי ואיזה תפקיד מהפכני חדש אנו יכולים לתת לו..".

אבל חלילה שרקע כזה ישפיע על ההחלטה המקצועית והא-פוליטית של הוועדה. זאת אומרת, אלא אם כן להציג בפני בני נוער בבתי ספר הצגה המהללת רוצח זהו חלק מ"תהליך" פוליטי שיהווה "תפקיד מהפכני חדש" בו בני הנוער ילמדו להזדהות עם הרוצח.

אגב, מאותו מאמר בו מצהיר שני על היכרותו עם במאי ההצגה, מבין השורות אפשר להבין גם מה דעתו על פרשת דקה. כדי לעשות זאת די להיכנס לקישור אליו הוא מפנה את הקורא: מאמר שפורסם בשנת 2007 על-ידי ד"ר ענת מטר, ונכתב לקראת בקשת החנינה של דקה (שנדחתה). מטר כותבת על הרוצח: "כמה נחוש ואמיץ, כמה מרשים הוא האיש הזה, שעתירתו תידון בבית המשפט הגבוה לצדק: אמונתו הרפה איתנה דיה כדי לעתור, ולעתור שוב, ולכתוב מאמרים ומכתבים, ולא להפסיק לקוות לצדק…".

יריד ההבלים לא מסתיים כאן. אחד מחברי וועדת הרפרטואר הוא לא אחר מהשחקן נורמן עיסא אשר בימים אלו ממש הודיע כי הוא מסרב להופיע בבקעת הירדן במסגרת תיאטרון הממומן מכספי המסים שלכם. עיסא מסביר כי אי אפשר להכריח אותו כערבי-ישראלי להופיע במקומות שנויים במחלוקת. את הכסף שלכם עיסא דווקא מוכן לקחת. הוא מוכן אפילו לקבוע איך לחלק אותו, ובין השאר, הוא החליט שאתם תממנו הצגה של רוצח יהודים שהבמאי שלה רואה ברוצח גיבור. אבל להופיע בבקעת הירדן? זה מאוד שנוי במחלוקת.

חבר אחר בוועדה הלא-פוליטית והא-ערכית הזאת הוא מרט פרחומובסקי, אשר רק לפני כמה חודשים העלה את ההצגה "1948" המבוססת על ספרו של ההיסטוריון בני מוריס. מטרת ההצגה היא לחשוף את תחושותיו לגביי מלחמת העצמאות או כפי שהוא ביטא זאת: "אנחנו יודעים על המלחמה ההיא מהפלישה של ארצות ערב, לאחר הכרזת העצמאות. אבל היו אירועים קודמים שעליהם לא מדברים. התחושה האישית שלי.. היא (ש)הציונות בעצם מחקה את התרבות הערבית. אבל אנחנו לא רוצים, ואולי לא מסוגלים, להתמודד עם החטא הקדמון הזה שמכתיב את התנהגותנו ומגדיר את קיומינו ואת התנהלות הסכסוך עד היום".

בקיצור, ישראל ביצעה ג'נוסייד תרבותי וצריך להתמודד עם זה. החטא הקדמון של מדינת ישראל הוא הקמתה, ומה יותר מתאים להתמודדות כזאת מאשר לתקצב הצגה שתגרום לנו להזדהות עם רוצח, סליחה, הקרבן של הציונות מבצעת הג'נוסייד הזה?

לפרק את הפקידוטוקרטיה

זהו מדגם מייצג של האנשים שמנהלים את כספיכם והאופן בו הם תופסים אתכם הוא האופן בו הם דואגים שתוצגו – בעלי חטא קדמון בעצם נוכחותיכם כאן. ואתם תצטרכו לשלם על החרמתכם על-ידי אותם חברי ועדה.

אומנות אמיתית שרוצה לצאת כנגד הממסד לא יכולה לצאת כנגדו תוך שימוש בכספי ציבור. נראה כי הדרך היחידה בה ייתכן פלורליזם אומנותי אמיתי תוך העברת ביקורת כנה על הממסד היא באמצעות הפרטה של מוסדות התרבות. באופן כזה, אורי שני, נורמן עיסא ושאר אנשי הרוח יוכלו להלין על האסון שבהקמת המדינה על חשבונם, ואתם תוכלו להחליט האם להקשיב להם או לא. סביר להניח שהציבור לא יהיה מעוניין להקשיב להם. סביר להניח, כמו כן, שזאת אחת הסיבות שאנשי החופש מתנגדים להסרת הכפייה כנגדכם.

***

למרות פניות רבות, לא ניתן היה להשיג את תגובתה של ד"ר בלהה ברום. בקשתנו לתגובת ועדת סל התרבות נענתה בהפניה למשרד החינוך, ששלח את הודעת המשרד שיצאה אתמול:

ועדת הרפרטואר שהתכנסה אמש בשנית בהתאם להנחייתו של שר החינוך, החליטה שלא לפסול את ההצגה העוסקת באורח חייו של האסיר וליד דקה, המחבל שחטף, עינה ורצח את משה תמם ז"ל. לטענת חברי הועדה, לא נמצא בהצגה כל דבר פוגעני או מסית, זאת למרות מחאתם הנמשכת של בני המשפחות השכולות.

השר בנט: "הוריתי לגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך להסיר באופן מיידי את ההצגה מסל התרבות. מרגע זה, ההצגה אינה כלולה יותר בסל. אני רוצה להיות חד וחלק: אזרחי ישראל לא יממנו מכיסם הצגות שסובלניות כלפי רוצחי חיילים. יתרה מכך, וועדה שמאשרת הצגה שהופכת רוצח חייל לגיבור, זוהי וועדה שמוסריותה טעונה בדיקה. אני שר החינוך – והצגה המייצגת סובלנות לרצח החיילים ששומרים עלי היא לא חינוך".