קריאת השכמה לענק הימני

במבנה המשטר והחברה הישראלים קיים פער בין האלקטורט הימני שנהנה מרוב מובהק בציבור, לבין השליטה בפועל במוקדי הכוח דוגמת מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה בהם נהנה השמאל מהגמוניה מוחלטת.

כלומר, למרות היותה של מדינת ישראל דמוקרטיה למופת, נסיבות היסטוריות וסוציולוגיות לצד התנהלות שגויה ופחדנית של הימין, העניקו לשמאל כוח לא פרופורציונלי. וכך, על אף שהימין מנצח במרבית מערכות הבחירות, מצליח השמאל לעצב את פני המדינה לא פחות מאשר ממשלות הימין. מציאות זו מובילה את הימין והשמאל לנקוט באסטרטגיות פוליטיות מנוגדות.

הימין עומד בפני שלושה אתגרים מרכזיים:

1. העלאת אחוזי ההצבעה בבחירות כך שהרוב הימני יתורגם לכוח פוליטי.

2. הקטנת כוחם של מוקדי כוח בלתי נבחרים.

3. שינוי יחסי הכוחות הפנימיים במוקדי כוח דוגמת מערכת המשפט, התקשורת, האקדמיה, הזירה החוץ פרלמנטארית וכו'.

השמאל לעומת זאת, מסמן שלושה יעדים מרכזיים:

1. הורדת אחוזי ההצבעה מתוך מטרה להרדים את הרוב הימני ולהפוך אותו לרוב תיאורטי שלא מממש את כוחו הפוליטי. (בין היתר באמצעות הטיית השיח הציבורי לסוגיות בהן השמאל איננו בנחיתות – ע"ע פרשיות שחיתות, דו"חות מבקר, התנהלות אישית וכו').

2. שימור והגדלת העוצמה של גורמים בלתי נבחרים דוגמת בית המשפט העליון, היועמ"ש, התקשורת, הזירה החוץ-פרלמנטארית, הממסד התרבותי וכו'.

3. שימור ההגמוניה המובהקת של השמאל באותם מוקדי כוח בניסיון להבטיח שגם בדור העתיד של השופטים, העורכים, הפרשנים, המרצים והיוצרים יחזיק השמאל ברוב מובהק.

בזמן שישנתם

ביום שלישי הקרוב יצאו אלפי עורכי דין ממשרדיהם להצביע בבחירות לראשות ולוועד לשכת עורכי הדין. לאזרחים הפשוטים, ובכללם רוב עורכי הדין, נשמעת מערכת הבחירות הזו לא מעניינת, לא מסקרנת ולא חשובה בעליל. בסך הכל מאבקי כוח פנימיים במוסד שאין בו השפעה על חיינו. אבל האמת הפוכה, לשכת עורכי הדין מחזיקה בכוח פוליטי עצום הנוגע לכל אחד ואחת מאיתנו.

מבלי להכביר במילים, הסיפור הוא פשוט: לשכת עורכי הדין מחזיקה בשני נציגים מתוך תשעה בוועדה למינוי שופטים ובנציג אחד מתוך חמישה בוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה. במילים אחרות, 2 נציגים הנבחרים על ידי אלפים ספורים של עורכי דין מחזיקים בכוח עצום של 22 אחוזים מהליך מינוי השופטים בישראל. אין דוגמה מובהקת יותר לריכוז יתר של סמכויות ועצמה המעניק לקבוצה מצומצמת כוח בלתי פרופורציונלי.

הנתונים מלמדים שמרבית עורכי הדין כלל לא יוצאים להצביע בבחירות ללשכת עורכי הדין. השאלה המכרעת בבחירות ללשכה היא איזה מחנה יצליח להביא את אנשיו לקלפי באחוזים גבוהים יותר. ההיסטוריה מלמדת כי בדרך כלל דווקא השמאל משכיל לשים את ידו על נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים. כך, יושבים כעת בוועדה עורכי הדין חאלד חוסני זועבי שמגדיר עצמו בגלוי כלא ציוני, ועורכת הדין אילנה סקר התומכת במובהק במדיניות האקטיביזם השיפוטי.

מדובר כאן במכפילי עצמה בלתי נתפסים. כנסת ישראל וממשלת ישראל הנבחרים על ידי מיליוני אזרחים מחזיקים בארבעה נציגים בוועדה למינוי שופטים (בכללם נציג אחד של האופוזיציה), בעוד לשכת עורכי הדין – המייצגת אלפים בודדים הטורחים לצאת להצביע בבחירות ללשכה – מחזיקה בשני נציגים בוועדה.

כשמסתכלים על הרכב הוועדה למינוי שופטים מבינים כיצד מצליח השמאל לשמר את ההגמוניה המובהקת שלו בהרכב ובאופי בית המשפט. ראשית מחזיק בית המשפט העליון בסמכויות בלתי פרופורציונליות שלקח לעצמו במסגרת המהפכה השיפוטית של אהרן ברק, שנית מחזיק בית המשפט העליון בשלושה נציגים משלו בוועדה למינוי שופטים, ולאחר מכן, מחזיקים נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציגים נוספים. הציבור אמנם מצביע ימינה, אבל בוועדה למינוי שופטים מחזיק השמאל ברוב אוטומטי של 6 נציגים לפחות (3 שופטים, 2 נציגי לשכת עורכי הדין, ופוליטיקאי אחד לפחות).

המציאות הזו אינה גזירת גורל. שיטת הבחירות ללשכת עורכי הדין מורכבת, וההערכות השנה הן שמדובר במרוץ צמוד. בסופו של דבר כמה מאות עורכי דין נוספים שיבואו להצביע עשויים להכריע האם השמאל ותומכי האקטיביזם השיפוטי ימשיכו ליהנות משני נציגים אוטומטיים בוועדה למינוי שופטים ובנציג בוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה, או שלשם שינוי העובדה שרוב מכריע של הציבור רואה עצמו כציוני וכימני תשתקף גם בלשכת עורכי הדין.

לראות את התמונה הגדולה

ההכרעה הזו חשובה אף יותר מאשר השאלה אלו שופטים יבחרו לביהמ"ש העליון בשנים הקרובות והיא בעלת השלכות משמעותיות לטווח הארוך. הוועדה למינוי שופטים ממנה מאות שופטים לבתי המשפט השלום והמחוזי, שופטים שיהוו את דור העתיד שמתוכו יורכבו גם בחירות עתידיות לביהמ"ש העליון. כל מי שמבין את חומרת הפגיעה והערעור על זהותה היהודית של המדינה, ואת הפגיעה בסדרי הממשל הדמוקרטי, מצד ביהמ"ש העליון, חייב לעשות כל שביכולתו על מנת לגרום להחלפת הנציגים של לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים.

שיטת הבחירות ללשכה מסובכת ותורמת גם היא ליכולתו של השמאל להרדים את הציבור. אולם בסופו של דבר הבחירה במקרה הזה די ברורה. מצד אחד ישנו המחנה הלאומי-שמרני בהנהגת עו"ד דורון ברזילי וסיעתו 'לשכה שלנו' ומצד שני ישנו מחנה השמאל הנאבק לשימור כוחה המפורז של מערכת המשפט בראשות אפי נווה ויורי גיא-רון המקורב ל'קרן החדשה'.

יש לקוות שהציבור הימני והציוני יהיה בוגר מספיק על מנת להבחין בין העיקר והטפל ולהבטיח שה'קרן החדשה' ותומכיה לא יהנו מיתרון מכריע בלשכת עורכי הדין, בוועדה למינוי שופטים ובוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה. יומיים נותרו לענק הימני להתעורר.