באג אל-אקצא של מחשבון השלום

על פי "מחשבון השלום" של תאגיד ראנד הסכם שלום יעשיר את הישראלים והפלסטינים בעשרות מיליארדי דולרים • יש רק כמה מרכיבים "קטנים" שהמחשבון החכם לא הכניס לחשבון • למשל עלות התנתקות נוספת ותקציב הביטחון והעובדה שאין כפתור במחשבון עם המילים "אללה אכבר" 

מחקר חדש של תאגיד ראנד קובע בחגיגיות כי פתרון שתי המדינות יועיל לכלכלות שני הצדדים: הפלסטינים ירוויחו 50 מיליארד דולר ואילו אנחנו נזכה בפרס הגדול, גידול של 120 מיליארד דולר בתוצר המקומי הגולמי של כלכלת ישראל.

החוקרים הגדילו לעשות ופרסמו באינטרנט את שיטת החישוב המתוחכמת שלהם: מחשבון עם ממשק גרפי שבו ניתן לעדכן את השינוי החזוי בעלויות הבטחון, הגידול בתנועת התיירים ובסחר החוץ וכדומה. מי שרוצה יכול להיכנס ללינק הזמין באתרם, לשחק בפרמטרים ולהגיע למסקנות שונות ומשונות על פי הנחות היסוד שהוא יבחר להניח. כאן למעשה טמונה הבעיה במחקר שלהם: הנחות היסוד שלו נשמעות אולי הגיוניות למי שיושב במשרד ממוזג בסנטה מוניקה שבקליפורניה, אבל כשמאירים את מסך המחשב בשמש הישראלית המסנורת, חלק מהבחירות שעשו החוקרים מעלות תמיהה.

החוקרים מניחים שאם וכאשר תקום מדינה פלסטינית, היא תהיה יציבה, שלוה ושוחרת שלום. מכיון שכך לא יהיה צורך להגדיל את תקציב הבטחון. מי שחי בארץ בשנות התשעים וזכה לראות מקרוב כיצד נראית 'מדינה שבדרך' בגרסה הפלסטינית יודע שזו הנחה בלתי סבירה. אחרי שנבנתה בהדרגתיות בשנות התשעים, פרצה לחיינו המדינה הפלסטינית בסוף שנת 2000 בדמות אינתיפאדת אלאקצא, על פיגועיה והרוגיה.

מוגזם לצפות מכלכלן אמריקאי להבין את החברה הערבית, ואכן אין כפתור במחשבון עם המלים 'אללה-אכבר', אבל אפשר לעדכן במודל הממוחשב שלהם נתונים שיהיו קרובים יותר למציאות המוכרת לנו. כך למשל, תקציב הבטחון של מדינת ישראל בשנת 2000 עמד על 39.5 מיליארד שקל אולם עד שנת 2002 הוא צמח לסכום של 49 מיליארד שקל. לשמחתי מצאתי במחשבון אפשרות לעדכן את השינוי בתקציב הבטחון, וסימנתי 24% צמיחה בסעיף זה.

הנחה נוספת שעשו החוקרים היא שההשקעות הזרות בישראל תגדלנה בעקבות הקמת המדינה הפלסטינית הידידותית בכ-15%. מכיון שעם פרוץ האינתיפאדה, הנתון האמיתי היה ירידה חדה בהשקעות הזרות מ-1.5 מליארד דולר ל-0.8 מילארד, ברור שהנחה זו אינה מוצדקת. עדכנתי במחשבון ירידה דומה של כ-50% בהשקעות הזרות, הבטתי בשורה התחתונה של המחשבון וראיתי כיצד הצמיחה האדירה המובטחת הולכת ונובלת. לגבי תיירות נכנסת החוקרים מעריכים שתהיה עליה של 20%, אבל הנסיון הקשה שלנו עם מדינה פלסטינית ממשית, כזו שקמה על האדמה לידינו ולא על מסך המחשב, מראה צניחה של כ-60% במספר התיירים הנכנסים. עדכנתי גם נתון זה. גם בתחום עבודת פלסטינים בישראל מצאתי אצל החוקרים הערכה אופטימית לפיה תהיה עליה גדולה במספר, כאשר הנסיון מלמד על ירידה של כ-60%.

אפילו אם נצא מנקודת הנחה שמבצע הסברה מוצלח בשילוב עם לגליזציה של סמים קלים יגרמו לכל מחבלי ומחבלות יהודה, שומרון וחבל עזה להניח את נשקם עדין נותר מכשול מרכזי לשלום: קיומם של יהודים בשטחים. החוקרים מעריכים שיהיה צורך בסילוק מבתיהם של כ-100,000 איש אך שהעלות של כל תזוזת האוכלוסין הזאת תהיה 90 מיליון דולר בלבד, כנראה בזכות ההנחה האופטימית שה"קהילה הבינלאומית" תשמח לממן את הפרויקט הזה, מה שלא קרה לפני עשור כשאכן בוצע פינוי של אלפי מתיישבים מבתיהם.

מכיון שלא פגשתי מנהיג ערבי שמוכן לסבול את קיומן של ההתנחלויות, שלא שמעתי על תנועה בצד השני שמוכנה להתפשר על "גושי-התיישבות" וגם לא על שכונותיה החדשות של ירושלים שאינן מוכרות אפילו על ידי מדינות המערב, אין מנוס מלעדכן במודל הממוחשב את המסקנה ההכרחית: הקמת מדינה פלסטינית תצריך פינוי כל ההתנחלויות, כל הגושים ואפילו שכונות ירושלמיות כמו גילה ורמות. כמה אנשים יצטרכו לעזוב את בתיהם ולחפש לעצמם דירה בשכירות, רצוי קרוב למקומות עבודה? כ- 500,000 איש, אשה וילד.

לאחר עדכון הפרמטרים במחשבון המשוכלל של מכון ראנד ראיתי שהאומדן החדש לתרומה של מדינה פלסטינית לתמ"ג הישראלי הוא 27.4 מיליארד דולר. במינוס.

לא הצלחתי לעדכן במודל המשוכלל אומדנים סבירים יותר לעלות פינוי יהודים מבתיהם, למשל בהתבסס על הניסיון האמיתי שיש לנו בפינוי 10,000 איש שעלה לקופת המדינה כ-5.1 מיליארד שקל, לא כולל עלויות הצבא והמשטרה (2.5 מיליארד שקל נוספים). אומדן סביר יותר יכתיב שעלות פינוי חצי מיליון איש תצמח ל-255 מליארד שקל או 67 מיליארד דולר על פי השער היציג. גם לא מצאתי במחשבון סעיף שבו מכניסים מספר ימי אשפוז של פצועים בפיגועים, עלויות כלכליות של מאות הרוגים, נזק לרכוש, עלויות רכישת מערכות נוספות של כיפת ברזל ומבצע בעזה או ביהודה ושומרון אחת לשנה.

אבל הבעיה הגדולה ביותר במחקר היא הנחת היסוד העיקרית, זו שלא מושמעת בכלל מרוב שהיא נחשבת מובנת מאליה. הנחת היסוד הבעיתית היא המחשבה לפיה פתרון של שלום הוא לא רק אפשרי אלא שברגע שאנחנו הישראלים נרצה אותו מספיק, הוא יתגשם ויופיע. הנחה זו מתעלמת מכך שמי שמדקלמים פסוקי קוראן מגיל צעיר וגדלים בחברה שבה נקמה חשובה הרבה יותר מהשכלה או שלטון החוק, לא מתרשמים מגרפים צבעוניים וניתוחים כלכליים. אבל כשגרים ליד הוליווד, הרבה יותר קל לחיות בסרט.