תפסיקו לנפנף ב"פגיעה בדמוקרטיה"

מהי דמוקרטיה?

נתחיל בשאלה הפשוטה ביותר: מהי דמוקרטיה? במובנה הפשוט היא שלטון העם. אבל הדברים אינם פשוטים כל כך. מהו שלטון העם? כל העם? נציגים של העם? איך ישלוט? יתרה מזאת, משאלה בסיסית זו מסתעפות שאלות משנה רבות: האם דמוקרטיה היא אוסף של ערכים אנושיים מוסכמים כמו שויון, הומניזם, דת רווחה וכדומה? האם כל האנשים המסתופפים יחדיו בחברה "דמוקרטית" חייבים להאמין בערכים אלו? במילים אחרות, האם ליברטריאן שאיננו מאמין בעקרון השוויון ופוסל את עקרונות מדינת הרווחה איננו דמוקרט? האם אדם דתי שאיננו מאמין בהפרדה של דת ממדינה הוא לא דמוקרט? האם שלטון שמחליט, לפי השקפת עולמו, לתקצב גוף זה או אחר שמקדם את ערכיו איננו דמוקרטי?

אלה שאלות לא פשוטות והתשובות אינן קלות. אבל אני סבור שקרל פופר, פילוסוף המדע הדגול, הצליח לקלוע אל מהות ההגדרה מהי דמוקרטיה. הגדרה שדומני שכול מי שאיננו בעד שלטון אוטוקרטי יכול להסכים אתה. בספרו "החברה הפתוחה ואויביה" (הוצאת שלם, התשס"ג) הוא מתעמת עם אפלטון וגישתו האנטי דמוקרטית לפיה השלטון צריך להיות מסור למלך פילוסוף. כלומר, לאדם החכם ביותר בחברה שהוא זה אשר ינהל את עינייני המדינה. אצל אפלטון אין לאפשר לעם לשלוט. פופר דוחה את הרעיון הזה ומבקש לשמור על הדמוקרטיה למרות כל חולשותיה (בעיקר פופוליזם). לפי פופר, הדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה "המוסדות החברתיים מספקים את האמצעים שבהם הנשלטים יכולים לפטר שליטים" (ע'127 ). זוהי הגדרה רזה של דמוקרטיה שאיננה מחויבת מטבעה לערכים אנושיים מוחלטים למעט ערך אחד או שניים הדרושים לקיומה. תחת הגדרה כזאת יכולים להשתתף במשחק הפוליטי יריבים מרים החלוקים כמעט בכל תחום וערך הנוגעים לחברה האנושית. דתיים וחילוניים, ליברטריאנים וסוציאל-דמוקרטים, מלומדים והדיוטות כולם ביחד.

מכאן הגענו לסוגיית הערכים שהיא קשה לא פחות. לא בכדי פופר מסלק מההגדרה שלו את מרבית הערכים המודרנים (שוויון, הומניזם, דת, לאומיות, רווחה). הוא יודע שערך ממהותו איננו מוחלט ואין לקבוע את נכונותו מבחינה מדעית. לעיניין זה ראוי לשים לב לדבריו הנבונים של פרופ ישעיהו ליבוביץ בסדרת הרצאותיו "בין מדע לערכים". ליבוביץ מניח כי "קיימת אי שייכות מוחלטת של מדע לערכים" (עמ 1). מדע לא מבסס ערכים וערכים אין להם קשר למדע. ערכים הינם "מגמה מסוימת לגבי המציאות…אין להם ביסוס במציאות". שהרי "אם משהו מבוסס במציאות יש לו תוקף של כפייה, ואין לנו ברירה לגביו, ואם אין ברירה לגביו, הרי הדבר הזה הוא נייטרלי ואין לו ערך" (מדע יג, נובמבר-דצמבר 1968). כדי להמחיש את דבריו מביא ליבוביץ את היותו של אדם חייב לאכול ולשתות-אחרת ימות. אין כאן כל ערך אלא מציאות כפויה. אבל אף אדם איננו חייב להיות הגון. הוא יכול לבחור להיות נבל. אין הדבר הזה כפוי עליו מתוקף המציאות. הכרעתו להיות אדם הגון או נבל שייכת לתחום הערכים.

כלי למימוש ערכים

אם הערכים אינם קשורים לתחום המוחלט שכפוי עלינו מתוקף המציאות הרי שכל אותם ערכים אנושיים שחלקנו מתהדר בהם כ"דמוקרטים", כמו למשל סוגיית השוויון או נושאי דת, אינם אלא תוצר של הכרעות אנושיות שניתן להסכים אתן או לא. גם הדמוקרטיה איננה ערך בפני עצמה. היא בסך הכל כלי, שיטה. אם ישנו ערך אחד מוחלט לדמוקרטיה הרי זה "למנוע רודנות ולהתנגד לה" (פופר, עמ127.) למעשה זה יותר מערך, זהו תנאי לקיומה. במילים אחרות, זאת שיטה לא לקבוע מי ראוי להיות שליט אלא כיצד נוכל לפטרו.

נובע מכאן, שכל הערכים שמנפנפים בשמה של הדמוקרטיה אינם כפויים עלינו. נהפוך הוא, אלה ערכים שראוי להתווכח עליהם וחברה דמוקרטית אמיתית היא כזאת שמאפשרת קיום ויכוח ומאבק על משקלם הראוי של ערכים כאלו או אחרים. כידוע, ויכוח זה מוכרע בסופו של דבר בבחירות.

ברור אם כן, כי שר חינוך ממפלגה לאומית שדוגלת בשלמות הארץ הפוסל הצגה שממומנת מתקציב המדינה מכיוון שהיא מתנגדת לתפיסת עולמו אינה פעולה "אנטי דמוקרטית". אפשר להניח שהוא חייב לפעול לפי תפיסה זאת אחרת יפטרו אותו הבוחרים בבחירות הבאות. סביר להניח שלו מרצ היתה זוכה בבחירות היתה היא היתה פועלת לקדם את ערכיה והיתה מסבסדת בנדיבות תיאטרונים ושחקנים המחרימים את תושבי יהודה ושומרון. כל דמוקרט היה חייב להסכים שזאת היתה זכותה המלאה.

הדמוקרטיה כידוע מבוססת על עקרון הכרעת הרוב, לפיו הרוב שזכה בבחירות חופשיות זוכה בשלטון ופועל לקדם את המצע (ואת הערכים) שלאורו הוא נבחר. זה נכון שלרוב אין זכות להתעמר במיעוט וזכויותיו של זה נשמרות בחוק אבל עם זאת, אין למיעוט זכות לשלוט ולהתוות מדיניות. שהרי אם ניתן לערכיו של המיעוט לגבור על הכרעת הרוב, יהיה זה שלטון של מיעוט על הרוב, או במילים אחרות: עריצות.