הקלות הבלתי נסבלת של פגיעה בעסקים בישראל

עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, מזהיר: "אם המגמה הקיימת היום בישראל תימשך, בעוד שלוש שנים המגזר העסקי יקרוס" • צמיחתה הכלכלית של ישראל מותנית ביוזמה ומוטיבציה של יחידים להקים עסקים • ענף המסחר והשירותים הוא המגזר העסקי שמייצר את הכמות הגדולה ביותר של מקומות עבודה • כיצד קרה שהוא הפך לשק החבטות של מדינת ישראל?

"אין היום מדינה בעולם המערבי שיש לה גודש ועומס של חוקי עבודה כמו מדינת ישראל. משנת 2000 עד היום כנסת ישראל העבירה לא פחות מ-140 חוקי עבודה חדשים או תיקונים לחוקי עבודה ראשיים. וצריך לזכור שלא מדובר במצב בו התחלנו מאפס, אלה על בסיס קיים של אינספור חוקי עבודה שמפא"י בנתה בעבר".

התופעה הזו שמתאר בפנינו עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר ונשיא לשכת המסחר של ת"א, אינה אלא רק ביטוי אחד של הלך הרוח הרווח כיום במדינת ישראל, לפיו המעסיקים הם תמיד "האיש הרע", הנצלן. הממשלה, הוא מזהיר, לא בולמת את הפופוליזם הרווח בכנסת, ועתה "המעסיקים כבר הגיעו לאותה נקודה שאם תוסיף עליהם עוד עומס – וזה ישבור את גב הגמל. הופכים אותם לעבריינים, מטילים עליהם עומסים בלתי פוסקים כל הזמן".

בדיני העבודה של מדינת ישראל, מסתבר, מצויות לא פחות מ-200 עבירות פליליות; בחוקי צרכנות והגנת הצרכן – 64 עבירות פליליות; ובחוקי הגנת הסביבה – 700 עבירות פליליות. "כך קורה שכל מעסיק מצוי בסכנה תמידית שיוגש נגדו כתב אישום פלילי. בנוסף על כל זה, כל הזמן יש הכבדות. אין לך חוק אחד שאומר מהן חובות העובד, וחוק אחד שאומר מהן זכויות המעסיק. אז העומס הזה, כרגע המגזר העסקי עוד סופג אותו וממשיך לצמוח, אבל בקצב הרבה יותר איטי מאשר בעבר וזה יפסק. המגזר העסקי יפסיק לצמוח, לא יווצרו מקומות עבודה חדשים ופה יהיה משבר. ומה יקרה? כשיהיה משבר יתסכלו אחורה ויאמרו "תראו, זה בגלל כך וכך". אבל כשהתהליכים מתרחשים מסרבים לקרוא אותם".

"הליכוד נטש את עיקרי המשק החופשי"

לדברי עו"ד לין, אדם שנשא בעבר תפקידים כלכליים בכירים הן במגזר הפרטי והן כחבר מטעם הליכוד בכנסת ה-11 וה-12, המחוקקים הפכו את רעיון הקמת עסק בישראל לדבר מאוס. "ואני עוד לא מדבר בכלל על מס הארנונה, מסים נוספים ורגולציות נוספות, רק על כמה מקטעים פשוטים: עומס של חוקי עבודה שהופכים את המעסיק לעבריין, דרישות מופרזות בתחום ההגנה על הסביבה וחוקי צרכנות מופרזים. אבל מה, יש פה תפיסה קלוקלת שאומרת כך: תעשייה כבדה שמייצאת יכולה לקפל את העסק ולברוח לחו"ל. אז נפתה אותם להישאר בישראל שלא יברחו. כל המגזר הגדול הזה – סוחרים, יזמים וכד', התשתית של המגזר העסקי בישראל – הם ישארו פה בלאו הכי. הם לא מבינים שצמיחה כלכלית היא תוצאה ישירה של מוטיבציה. מוטיבציה של יחידים. ואם תהרוס את המוטיבציה הזו – ימאס להם, פשוטו כמשמעו".

חשוב לזכור שהמגזר העסקי בישראל הוא אחד ממנועי הצמיחה החשובים ביותר למדינה. עבור מי שבטוח משום מה שהממשלה היא זו שמספקת מקומות עבודה (תתפלאו, יש לא מעט כאלה, וביניהם גם חברי כנסת) נזכיר כמה מספרים חשובים, שמבהירים עד כמה אזרחי ישראל מושפעים מן הפגיעה במעסיקים.

בקליפת אגוז, נכון לשנת 2013 היו בישראל כ-517,400 עסקים, כך על-פי נתוני הלמ"ס. להבדיל מן המגזר הציבורי והשלישי, במגזר העסקי, נכון ל-2014, מועסקים כ-2.3 מיליון עובדים. כ-1.65 מיליון מהם (קצת יותר מ-71%) בענפי המסחר והשירותים. עוד נתון שצריך להכיר, ותומך בדבריו של לין, מופיע במדד 'עושים עסקים' של הבנק העולמי: מתוך 189 מדינות ישראל ירדה ממקום 38 ב-2014 למקום ה-40 ב-2015. ההידרדרות ניכרת גם בשאר המדדים, כאשר במדד 'פתיחת עסק' הידרדרנו ב-8 מקומות מ-45 בשנת 2014 ל-53 ב-2015. וזה חבל, במיוחד מכיוון שלישראל יש פוטנציאל גבוה הרבה יותר.

"כשראש הממשלה של ישראל היה שר האוצר, הייתה צמיחה מצויינת על-פי הפוטנציאל האמיתי של המשק, כ-5% מדי שנה. המדיניות שלו הורידה את נטל המס ויצרה שוויון במגזר העסקי, כיוון שמי שבאמת מייצר מקומות עבודה זהו אינו ענף התעשייה אלא אנחנו – ענף המסחר והשירותים", מסביר עו"ד לין. אבל אז הגיעה המהפך. "זה התחיל במשבר העולמי ב-2008. אליו הצטרפה המכה שספג המגזר העסקי ב-2009 – זה מה שגרם לשינוי".

מה קרה ב-2009?

"הליכוד במידה רבה מאוד נטש את עיקרי המדיניות של משק חופשי ומתן ביטוי הולם לאיזון בין זכויות המעסיקים לזכויות העובדים. כשראש הממשלה היה שר האוצר הוא הנהיג מדיניות כלכלית שקיבלה תמיכה מאיתנו, של משק חופשי, צמצום המונופולים, הפרטה של חברות ממשלתיות וכד'. נתניהו נקט בתפיסה "אנטי אפלייתית", כי אצלנו כל תפיסת הניהול הכלכלי הייתה אפלייתית, הנהיג מדיניות כלכלית נכונה, וכך הגענו לשיעורי צמיחה גבוהים.

"בשנת 2009 הליכוד עשה שינוי כיוון וחבר להסתדרות הכללית ותנועת העבודה. הם ישבו ערב אחד וסיכמו עם העבודה ועופר עיני לשנות במכה אחת 13 חוקי עבודה, שכולם פוגעים בזכויות היסוד של המעסיקים – פוגעים בזכויות הקניין של המעסיקים, בחופש החוזים של המעסיקים וגם מטילים עול נוסף של המעסיקים מעבר לסביר".

לין לא מהסס להפנות אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה נתניהו: "כשהיה שר אוצר הייתה לו מדיניות אחת. מרגע שנבחר לראש ממשלה ב-2009 הוא שינה את המדיניות הכלכלית שלו. ברגע שהוא עשה את הברית הזאת [עם עופר עיני – א.ג] הוא שינה במידה רבה את תפיסות היסוד שלו בכל הנוגע לכלכלה חופשית וזכויות המעסיקים".

בחסות ההסתדרות: המיעוט כופה את עצמו על הרוב

דוגמה נוספת לרוח הפופוליסטית שהשתלטה על מוסדות השלטון במדינת ישראל ניתן למצוא בהחלטה המקוממת של בית הדין לעבודה בסיפור התארגנות העובדים בחברת 'פלאפון', בו כבר עסקנו לא פעם ב'מידה'. בתקציר הפרקים הקודמים: ההסתדרות הכללית חודרת לעסקים פרטיים וצוברת כוח על חשבונם של בעלי העסק ועל חשבון הציבור הכללי. השיטה: מקימים "ועד פעולה" שביום פקודה מחתים עובדים על טופס התפקדות תוך ניצול חוק 'השליש היציג'. חוק זה קובע כי די בכך ששליש מן העובדים יתאגדו בחסות גוף חיצוני והוועד יוכל לכפות את עצמו על כלל העובדים.

כאן המקום להדגיש: כמובן שלעובדי חברה שמורה הזכות להתארגן, אך כל זאת בתנאי שהתהליך מתבצע ללא כפיה ומתוך רצונ החופשי, מבלי לפגוע בזכויות המעסיק. במצב הקיים כיום, ההסתדרות הכללית מעניקה כוח בידי ועדים אינטרסנטיים לכופף את ידו של המעסיק בצורה שפוגעת לא רק בעסק אלא גם בציבור הצרכנים הרחב, והכל לטובת מגזר מצומצם. ומה קורה כאשר מעסיק מנסה לשכנע את עובדיו שלא להצטרף להסתדרות הכללית? המקרה של חברת 'פלאפון' נידון בבית הדין לעבודה שקבע כי "בשלב ההתארגנות הראשונית… לא יישמע קולה של החברה בנוגע לזכות ההתארגנות, מימושה והשלכותיה על מקום העבודה, בין במישרין ובין בעקיפין". ובמילים אחרות: מעסיק – שתוק, ושב בצד בזמן שחוטפים לך את העסק.

כמי שמייצג את ענף המסחר והשירותים בישראל, עו"ד לין לא מסוגל לסבול את הפגיעה ה"לא-מידתית", לדבריו, בזכויות המעסיק. מבית הדין לעבודה לא היו לו ציפיות גבוהות, אך כמי שמעניק אמון רב בבית המשפט העליון (תחת ידו של לין כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט עבר 'חוק יסוד כבוד האדם וחירותו') מה רבה הייתה אכזבתו כאשר השופט אליקים רובינשטיין דחה בשנה שעברה את הערעור. "כשעושים סרטים או הופעות שיכולים לעודד מוטיבציה בקרב פלסטינים להתחבר לארגוני טרור נגד המדינה [הכוונה לסרט "ג'נין, ג'נין" – א.ג], בית המשפט העליון מקדש את חופש הביטוי ואומר "כן". אבל כשמעסיק בישראל רוצה להביע את דעתו מול התארגנות עובדים ראשונית אז אומרים לו 'אתה אמנם בנית אתה עסק, אבל אתה עכשיו תשב בשקט כמו ספינקס'. ארגון העובדים יכול להיכנס לעסק שלך מספר פעמים, ללא הגבלה, ולומר גם דברים לא נכונים, ולמעסיק אסור להגיב. זה אבסורד".

מעל במות שונות הביע לין דאגה רבה מהאופן שבו נתפס המעסיק, כהנחת יסוד, כדמון שמטרתו לנצל את עובדיו. "מה עשה השופט אליקים רובינשטיין? קודם כל פותח בשיר הלל על החשיבות של חופש ההתאגדות. מישהו מערער על חופש ההתאגדות? אף אחד! זה בכלל לא מה שעומד על הפרק. העניין הוא חופש הביטוי. רובינשטיין קבע אקסיומה כללית, שגם כן לא נבחנה, שהמעסיק הוא תמיד הצד החזק יותר. אז זה בסדר לא לתת לו לדבר? איפה חופש הביטוי?".

לאחרונה הניח לין על שולחן המחוקקים הצעה, ולפיה חוק הסכמיים קיבוציים ישונה באופן שהמינימום הדרוש כדי שהתארגנות במקום עבודה תהיה יציגה יעמוד על 51% מהמועסקים באותו מקום עבודה. ההסתדרות צפויה, כמובן, להביע התנגדות למהלך וגם ועדי העובדים כבר הביעו מחאות זועמות. אולם לין מאמין שאין שום היגיון במצב הקיים.

"המצב הקבוע בחוק ההסכמים הקיבוציים [קרי, 'שליש יציג' – א.ג] לא שונה כי ממשלות ישראל עוסקות רק בתיקונים ולא במהות. החוק הזה נקבע עוד בתקופת מפא"י, ולמפא"י היה אינטרס לחזק את ההסתדרות הכללית. מאז אף אחד לא טיפל בזה ברצינות. אנחנו מאמינים בחופש ההתארגנות. אבל אם שליש כופה על רוב זה לא חופש התארגנות אלא מיעוט שכופה רוב. אנחנו מאמינים שהרוב צריך להחליט, ולכן ההחלטה אם להצטרף לאיגוד או לא צריכה להיות של ר-ו-ב העובדים ולא של המיעוט, זה הכל. היגיון פשוט מאוד ובסיסי, שכמובן שארגוני העובדים לא ממש יאהבו אותו אבל הוא צריך להיות חלק בלתי נפרד ממצע של מפלגה כמו הליכוד".

600% מכס על ייבוא תפוחי אדמה

כמי שהיה חבר במפלגה הליברלית (שהתאחדה לימים עם תנועת החירות והפכה לגח"ל, ולאחר מכן נטמעה במפלגת הליכוד) לין מחזיק בתפיסה כלכלית ימנית. אמנם יהיה מי שיתאכזב או יחלוק עליו בנושאים כמו העלאת שכר המינימום, בה הוא תומך ("צריך להיות על-פי חוק"), או בנושא פיקוח על שכר דירה ("דבר מקובל בהרבה מדינות מתקדמות בעולם המערבי… במקרה הזה השוק כשל, ומה לעשות – חייבים להתערב. כמה שאני בעד שוק חופשי"), אך באופן כללי הוא מחזיק ומשמיע דעות לא שגרתיות בהרמוניה הפרוגרסיבית הנהוגה בארצנו הקטנטונת.

כך למשל, לין קורא להסיר לחלוטין כל התערבות ממשלתית ופיקוח על שוק המזון. "בתחום הזה לא צריך שום התערבות. זה טרטור וטמטום. מה שקורה הוא דבר פשוט: יש לנו מכסים מטורפים על ייבוא מזון לישראל. לא מדובר במכסים של 30%-20%. בציבור אף אחד לא מודע בכלל. אם אני אשאל אותך כרגע מהו המכס על ייבוא אגסים, אתה לא תדע לענות. גם אם היית מנסה לנחש, כנראה שלא היית מגיע לתשובה הנכונה: מעל 400%. רוצה לייבא תפוחי עץ? למעלה מ-500%. שום, מוצר בריאות, 320%. תפוחי אדמה, מוצר צריכה חיוני, בחודשים האחרונים למעלה מ-600%. במקום ליצור תחרות אמתית ולהוריד את המכסים המטורפים הללו, לתת סובסידיה ישירה לחקלאי שבה הנטל לא ייפול על השכבות החלשות, מחפשים התערבות בשוק המקומי וברגולציה. ההתערבות פה היא מיותרת, והפיקוח גם הוא לא נחוץ. הוא גם מוליד עיוותים.

"אני אומר לך את זה כאדם שעמד במבחן הניסיון. אני הייתי ממונה על הכנסות המדינה ובזמנו ביטלתי 11 מסים במדינה הזו [במסגרת מה שמכונה היום "רפורמת המס השקטה". ראו כאן]. בלי ועדות ובלי שטויות. ביוזמתי האישית. למה? כי נוכחתי שבמדינה הזו נעשה עוול מטורף לבני אדם. אתה לא חיית את זה. אזרח הלך לקנות מקרר חשמלי, שילם 90% מס קניה!".

בדומה לשוק הרכב בימינו.

"בדיוק, היום בתחום הרכב מדובר על יותר מ-70% מס. רצית לקנות טלוויזיה? מס של 140%! ואני אז חזרתי מלימודים באמריקה ואמרתי לעצמי: "הם השתגעו?". במשכורת חודשית אחת בארה"ב יכולתי לקנות תנור אפיה, מקרר, טלוויזיה, מכונת כביסה. תראה למשל, היה פעם מס רכוש על כל המבנים בישראל, לא רק ארנונה. מס הרכוש הייתה הכנסה לא קטנה, 4 וחצי מיליון. ביטלתי את זה. למה? כי זה לא היה מוצדק. לא נכנסתי לשאלות התקציביות. זה לא היה הוגן. את הפתרונות התקציביים נפתור בדרך אחרת.

"ולמה היו המסים המטורפים הללו? בגלל הסוציאליזם המעוות, שאמר כי מקרר חשמלי הוא מותרות. טלוויזיה – מותרות. לכן נטיל מס גבוה. אז מה קרה? השכבות החלשות, כדי לקנות טלוויזיה נכנסו לחובות; ומי שהיה לו הרבה כסף אין לו בעיה. זה היה הסוציאליזם שלהם. אתה מבין?".