רמדאן אלים

רמדאן הוא החודש החשוב ביותר בלוח השנה המוסלמי. על-פי המסורת, בחודש זה הורד הקוראן, באירוע שנקרא "לילת אל-קדר" ("ליל הגורל") שחל לקראת סוף הרמדאן. על-פי הקוראן, לילה זה הוא "טוב מאלף חודשים". החודש מוקדש להתקרבות לאללה, חזרה בתשובה על חטאים, הימנעות מהנאות העולם הזה כגון אוכל, שתיה ועישון, עשיית חסד עם עניים, ביקור קרובים ושיפור היחסים בין אדם וחברו.

איסור האכילה מתחיל עוד לפני אור ראשון ונמשך עד כמעט חושך. השנה הרמדאן חל בקיץ בחצי הכדור הצפוני, ולא צריך דמיון רב כדי להבין מהי משמעות צום, ובעיקר הימנעות משתיה, במשך 16 שעות במדבר הלובי, האלג'יראי, המצרי, העיראקי, הסורי, הסעודי ובעצם בכל רחבי המזרח-התיכון. הדבר קשה ביום אחד, על אחת כמה וכמה במשך 29 או 30 ימים רצופים. בבריסל, למשל, הצום נמשך כ-19 שעות, מהשעה 3 לפנות בוקר עד 10 בלילה. אך עם זאת, מזג האוויר בבריסל נוח יותר מזה שבלוב, וגם האווירה הכללית, והצום שם קל יותר כנראה.

בנוסף, ההתקרבות אל האל במהלך הרמדאן משמעותה הארכה בתפילה, הוספת תפילות בלילה, בילוי שעות רבות במסגד, האזנה לדרשות דתיות מפי דרשנים ומקלטות, הקפדה יתרה על קיום מצוות והימנעות מביצוע עברות. הרגישות הדתית מופנית גם כלפי אנשים הנתפסים כבעיה מבחינת האסלאם: לאורך תולדות האסלאם היה הרמדאן חודש שבו שליטים חששו ליציבות שלטונם, בעיקר אם הייתה להם בעיה בלגיטימציה האסלאמית של שלטונם, בשל הדרך שבה הגיעו לשלטון (רצח השליט הקודם למשל), בשל התנהגותם האישית (אלכוהול ומוסר) או בגלל האופן הקשה שבו שלטו בנתיניהם.

באימפריה העות'מאנית היה מנהג בערים רבות להכריז על תחילת הצום וסיומו באמצעות ירייה אחת מתותח שהיה בשליטת שליט העיר. הכוונה בירייה זו הייתה כפולה: לסמן לציבור את תחילת הצום וסיומו, אך גם להזכיר לציבור מי פה בעל הבית, ומה יקרה לכל מי שינסה לערער על היציבות והשקט בעיר.

במקביל, היה הרמדאן לאורך תולדות האסלאם גם חודש של תפארת לאסלאם, שכן קרבות רבים שנערכו ברמדאן הסתיימו בניצחון אסלאמי, והניצחון יוחס לעובדה שהאומה האסלאמית מקיימת את מצוות הצום כהלכתו, ולכן אללה נתן לה את הניצחון כשכר. חשוב לציין בהקשר זה שלוחם הג'יהאד פטור מצום ברמדאן אם הצום מפריע לו להילחם, והוא יכול להשלים את הצום אחרי הרמדאן. מלחמת יום כיפור באוקטובר 1973, הנתפסת כניצחון גדול על ישראל, הייתה ברמדאן.

האווירה מתוחה והרוחות מתלהטות

במצב זה של התגברות התודעה הדתית הקולקטיבית אנחנו נמצאים בימים אלה, ואין ספק שהאווירה הרוויה באדי דלק דתי משפיעה על המתרחש בעולם האסלאמי. מאז תחילת החודש הייתה הסלמה גדולה במספר הפעולות "המוצלחות" של לוחמי הג'יהאד נגד אויביהם: בירושלים ויהודה ושומרון מורגשת עליה ניכרת בפעולות נגד ישראלים, אזרחים ואנשי ביטחון, וההסתה נגד ישראל באמצעי התקשורת הפלסטיניים ודאי לא תורמת להרגעת הרוחות.

'המדינה האסלאמית' מסלימה את פעולותיה נגד מתנגדיה: בתחילת הרמדאן היא פרסמה סרט זוועה שבו היא מציגה שיטות הרג אכזריות במיוחד: הטבעת אנשים בכלוב ברזל, הוצאה להורג באמצעות פיצוץ מטעני נפץ קשורים לצווארי הנרצחים וירי טיל על מכונית שלתוכה הוכנסו נידונים למוות. לראשונה הוציאה המדינה האסלאמית להורג שתי נשים באמצעות עריפת ראשיהן.

אגב ירושלים, השבוע פוזר כרוז של 'המדינה האסלאמית, אמִירוּת בית אל-מקדס' (בית אל-מקדס הוא השם של ירושלים במקורות האסלאמיים), המזהיר את כל הנוצרים שעליהם להסתלק מהעיר עד סוף הרמדאן, ואם לא יעשו זאת הם יישחטו כמו כבשים. הכרוז גם מבקש מהמוסלמים למסור לאנשי 'המדינה האסלאמית' את כתובות הנוצרים כדי להקל עליהם את מלאכת האיתור והחיסול.

פעולות 'המדינה האסלאמית' חרגו החודש באופן מתוזמן גם לארבעה אתרים (עד עכשיו) במדינות אחרות: ביום שישי, 19 ביוני הוציא הארגון ארבע פעולות טרור קשות בצרפת, בתוניסיה, בכווית ובסומליה, וסך כל ההרוגים – כולל אחד בצרפת שראשו נערף – מגיע לכשבעים. בסוריה התגברה במהלך רמדאן הלחימה בארבע חזיתות: בדרום, בהרי קלמון, במרחב חלב-אדליב ובחבל הכורדי, והארגונים הסלפים זוכים בקרבות אלה להצלחות מרשימות. גם חיזבאללה, הנלחם נגד ארגונים אלה בהרי קלמון טוען לניצחונות, וגם הודעותיו מקשרות את המלחמה המוצלחת שלו לרמדאן.

בקהיר התנקשו אלמונים במהלך הרמדאן בחיי התובע הכללי המצרי, הישאם ברכאת, והמדינה כולה בזעזוע גדול, שכן מערכת המשפט הייתה בעבר המחוז הכמעט יחיד של אובייקטיביות והערכה מצד רוב שכבות האוכלוסייה, ובתקופה האחרונה היא נופלת קרבן למאבק האיתנים בין נאמני האסלאם והשלטון המנסה להחזירם אל תוך הבקבוק. יש טענות שמערכת המשפט הפכה לחותמת גומי עבור הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי, בכך שגזרה גזר דין מוות על ראשי תנועת 'האחים המוסלמים', כולל הנשיא לשעבר מוחמד מורסי והמפקח הכללי מוחמד בדיע, ומנגד אנחנו רואים איך מחוסל ראש מערכת התביעה ונרצחים שלושה שופטים בסיני (מאי 2015) כמה שעות אחרי שנגזר דין מוות על הנשיא לשעבר מורסי.

הסונים לא יעברו לסדר היום

אך הרמדאן הוא רק אחד מגורמי ההתעצמות, ואסור להתעלם גם מסיבות אקוטיות יותר. מה שקורה בשנים האחרונות הוא התגברות אדירה של הסכסוך השיעי-סוני, ששורשיו נעוצים במאבק על הח'ליפות מהרגע שמוחמד, נביא האסלאם, מת בשנת 632 לספירה. המאבק בעיראק, בסוריה, בפקיסטן באפגניסטן ובמקומות אחרים, נושא אופי עדתי יותר ויותר, והטכנולוגיה המודרנית וכלי הנשק החדשים הופכים את המאבק לרווי בדם יותר ויותר.

בימים אלה הולך ומתגבש הסכם בין איראן השיעית והעולם המערבי, וללא ספק יביא הסכם זה ליתרונות כלכליים לאיראן, שיתורגמו להתגברות הניסיונות האיראניים להגיע להגמוניה אזורית, לשליטה על אוצרות הנפט והגז במפרץ, לייצא טרור לרחבי העולם ולהפיץ את האסלאם השיעי בכל מקום שיש בו מוסלמים סונים. זאת, כמובן, בנוסף ליכולת שתהיה לאיראן להמשיך ולפתח נשק גרעיני. גם את השאיפות לשליטה גלובלית האייתוללות לא מסתירים.

ההסכם הזה, שיתרום להגברת האסלאם השיעי, יעורר בהכרח את הזעם של הצד הסוני נגד כל מי שתרם ודחף להסכם זה, ובעיקר הממשל האמריקני. הסכם זה והסיוע שלו להתגברות הצד השיעי של המאבק על ההגמוניה באסלאם ובעולם יביאו בהכרח מוסלמים סונים רבים למסקנה שארה"ב מתערבת בענייניו הפנימיים של האסלאם, מחזקת את השיעה – שיש לא מעט מוסלמים סונים הרואים בה סוג של כפירה – ומחלישה את הסונה. הממשל האמריקני עלול להיתפס כממשל אנטי-סוני בעליל, שכן הוא חיסל את בן לאדן ולא עשה כלום נגד אסד לאחר שזה רצח אלפי מוסלמים סונים בגז רעיל. ראיה כזו כלפי הממשל האמריקני תגביר את הרצון בקרב מוסלמים סונים להתנקם בארה"ב, והדרך מכאן ועד הגברת המאמצים לביצוע מעשי טרור קשים נגד ארה"ב והמעצמות האחרות השותפות להסכם עם איראן, קצרה.

תאריך הדד-ליין נדחה ל-7 ביולי, אך התכנון כרגע הוא לחתום עוד לפני תום חודש הרמדאן ב-16 ביולי. אם זה אכן יקרה, ניתן לשער שנקמת הסונים לא תאחר לבוא. אגב, שתיים מפעולות הטרור של יום שישי, 19 ביוני, התבצעו נגד שתי מעצמות הנושאות ונותנות עם איראן: צרפת ובריטניה. רוב הנרצחים בתוניסיה היו תיירים מבריטניה. מישהו חשב על הקשר הזה בין פעולות הטרור של מדינת האסלאם ובין המשא-ומתן עם איראן?