כש V-15, צעירי מפלגת העבודה, ראשי 'בצלם' וארגונים נתמכי 'הקרן החדשה לישראל' חוברים יחד ל"מחאה חברתית" ברור שמשהו כאן חשוד
אמש התקיימה בתל-אביב ובמקומות נוספים הפגנה נגד מתווה הגז. המוחים צעקו ססמאות קליטות ופופוליסטיות, על כך שהגז הוא "של כולנו", הממשלה מסייעת ל"שודדים", וכמובן על כך שלא מדובר בעניין פוליטי ו"אין כאן עניין של ימין ושמאל". הם צודקים: אין כאן עניין של ימין ושמאל, אלא של שמאל בלבד. כאשר עוקבים אחר שיטות הפעולה של השמאל, ובוחנים את הגורמים העומדים מאחורי המחאה הנוכחית, קשה שלא להתרשם כי מדובר בניסיון נוסף להשתמש בסוגיה כלכלית-חברתית כדי לגייס את הימין להפלת שלטון הימין עצמו.
מאז שהתרסקו הסכמי אוסלו ופרצה האינתיפאדה השנייה, התפכח הציבור הישראלי מ"תהליך השלום". מאז אותה התפכחות מתרחק יותר ויותר חלום החלפת השלטון של השמאל, שבנה על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמה שימסור לו את הבכורה הפוליטית. בשל מצוקה זו הפך השמאל את הנושא הכלכלי חברתי לדגל המרכזי שלו; רק כאן יש לו יכולת לגייס תמיכה גם מהמרכז-ימין ואולי לתפוס שוב את השלטון.
מויקי כנפו ועד הנה
האירוע המכונן באסטרטגיה החדשה התרחש בשנת 2003: המחאה בעקבות התוכנית הכלכלית של בנימין נתניהו, שר האוצר בממשלת שרון השנייה. כתוצאה ממספר סיבות, וביניהן האינתיפאדה השנייה (פרי הביאושים של מדיניות השמאל), הידרדר מאוד המצב הכלכלי בישראל, ונתניהו נאלץ להציג תוכנית חילוץ, שכללה קיצוץ חד בהוצאות המדינה. למרות שצעד זה הוכח בדיעבד כמוצדק מבחינה כלכלית עבור כל שדרות החברה, העובדה שהוא כלל קיצוץ בקצבאות חשפה את הבטן הרכה של הימין.
ואכן, השמאל לא היסס, קפץ על המציאה ופצח במהומה רבתי על "הפגיעה בחלשים" ו"אכזריות הגזרות". אחד השיאים בקמפיין המתוקשר הייתה המחאה המזוהה עם ויקי כנפו, אם חד-הורית שהחלה לצעוד ב-2 ביולי 2003 ממצפה רמון לכיוון משרד האוצר בי-ם. אפקט המחאה היה חזק, והיא סיכנה את יציבות הממשלה ואיימה על קיומה.
זמן קצר לאחר שוך הסערה התברר כי מאחורי פעולות המחאה המתוקשרות עמדו ארגוני שמאל, שרובם מומנו ע"י הקרן החדשה לישראל. באותו זמן גם נחשף מכתבו של מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, אליעזר יערי, שייחס לפעילי הקרן את הצלחת ניצחון ברק בבחירות 1999. כך הובהרו היטב הכוונות הפוליטיות הנרחבות שעומדות מאחורי ארגוני הקרן.
הפעולה הציבורית הבאה בתור הגיעה ב-2011 עם "המחאה החברתית". שוב תחילת חודש יולי, שוב פעילי השמאל מנסים ללבות את ההמונים באמצעות סיסמאות מסיתות, שוב ימנים נופלים בפח, ושוב בנימין נתניהו. האירוע שאולי סימן יותר מכל את שיתוף הפעולה של הימין הנאיבי עם מחאת השמאל היה ביקורו של נפתלי בנט, אז מנכ"ל מועצת יש"ע, במאהל ברוטשילד.
המחאה החברתית הצליחה מעל למשוער. הממשלה הקימה את ועדת טרכטנברג שגיבשה המלצות למדיניות סוציאליסטית יותר, והסוגיה החברתית-כלכלית הפכה לאחת השאלות הקובעות את סדר היום הציבורי. תוצאה נוספת של המחאה הייתה גם כניסתם של פעילי שמאל לפוליטיקה הארצית והתחזקות כוחם בכנסת ישראל (סתיו שפיר, איציק שמולי ויוסי יונה במפלגת העבודה).
והנה, שוב יולי, ושוב אנו חוזים ב"מחאות" ו"הפגנות" המנסות ללבות את האש, הפעם באמצעות גז. וגם הפעם המניע הפוליטי זועק לשמים. הראיות לכך רבות. הנה, למשל, דוד זונשיין, ממקימי ארגון הסרבנות "אומץ לסרב" וכיום יו"ר הנהלת "בצלם". זונשיין קורא לציבור לבוא להפגנה על "שוד הגז" (הסתה כבר אמרתי?). דוגמה אחרת היא פעילותו הבולטת של ארגון וי-15, שמטרתו המוצהרת היא החלפת השלטון בישראל. ארגון זה מלווה את מאבק הגז מראשיתו, וקורא בעמוד הפייסבוק שלו לבוא להפגין נגד המתווה. ואם זה לא מספיק, תמיכתם הגלויה של "צעירי מפלגת העבודה" במחאה מבהירה היטב איזה צבע הפוליטי יש לעסק.
לשמאל יש כאן חיים קלים: הגז הוא סוגיה כלכלית-חברתית שהימין לא מורגל בה, שיכולה להפוך בקלות לאבן נגף להפלת הממשלה. וכשמדובר בממשלה צרה הנשענת על 61 ח"כים, המשימה אפשרית בהחלט.
בין אוסלו לסאגת הגז
ישנו מכנה משותף עמוק אחד המבדיל בין הימין לשמאל בישראל, והוא נמצא בבסיסו הן של התחום המדיני-ביטחוני והן של התחום הכלכלי-חברתי. בעוד הימין מתאפיין בגישה ריאליסטית, המכירה במגבלות המציאות וביכולת לשנותה באמצעות "תכניות" שונות; השמאל מתאפיין בגישה אוטופיסטית אשלייתית, המנסה להנדס את העולם כך שיהיה מושלם (לפי ערכי השמאל כמובן).
האוטופיזם של השמאל, שהוביל אותו לאמץ את חזון השלום, גורם לו גם להתמכר לאשליות ולנקוט לעתים בפעולות מסוכנות לישראל. את זה אזרחי ישראל מבינים כבר היטב. מה שהם לא מבינים די הצורך הוא שאותה רוח ואותן התופעות בדיוק עומדות בבסיס הוויכוח בין הימין לשמאל בסוגיה הכלכלית-חברתית. קל לדבר על "זכויות" ועל מצבם של העניים, אך בעולם הממשי יש צורך בנקיטת מדיניות לטווח ארוך, המתחשבת באופן שבו עובדים שווקים ובתמריצים המפעילים את בני האדם. פעולות לצמצום הוצאות הממשלה, להקטנת רגולציה ולהגברת החופש, תמיד מלוות בפגיעה מקומית בקבוצה כלשהי של מוטבים ובבני השכבות החלשות. נתניהו כשר אוצר ידע זאת, אך מדיניותו הריאליסטית, שהייתה קשה בתחילה, הובילה בסופו של דבר דווקא לשיפור במצבם של בני השכבות הנמוכות (ואין כאן המקום להסביר מדוע תרבות הקצבאות הרסנית בעוד שהחירות מועילה דווקא לשכבות הנמוכות).
מוטיב נוסף המחבר בין שני התחומים הוא הרטוריקה המסיתה, המאפיינת את השיח של השמאל הקיצוני. במקרה הראשון הוא נלחם ב"אויבי השלום" ו"מחרחרי המלחמה", במקרה השני ב"שודדי גז" וב"טייקונים"; בשני המקרים מדובר בדמוניזציה של היריב.
למרבה הצער ישנם בימין גורמים "חברתיים", שמסיבות שונות לא מצליחים ליישם בתחום הכלכלי-חברתי את הריאליזם שלהם בתחום המדיני-ביטחוני. אין כאן המקום לדון בשורשו של השיבוש המחשבתי הזה, אך גורמים אלו מהווים כר פורה לפעולת השמאל. אותם ימנים חברתיים מפעילים לחץ מתוך הקואליציה, נמנעים מהצבעות בתואנות שונות, ופוגעים בסופו של דבר לא רק בכלכלת ישראל אלא גם ביכולת המשילות של הימין.
משום כך, גם מי שלא מבין את הדינמיקה הכלכלית ומדוע הגישה הימנית טובה יותר למדינה ולכלל אזרחיה, חייב לנקוט משנה זהירות ולעמוד היטב על המשמר. שכן על דבר אחד אין ויכוח: אם הימין יסייע לשמאל להגיע לשלטון באמצעות השיח הכלכלי-חברתי, התוצאה עלולה להיות אסון בתחום הביטחוני-מדיני.
קשקושים, אני הייתי בהפגנה, והיו שם צעירי העבודה אבל גם צעירי הליכוד. יש הבדל בין ימין כלכלי לימין. המדיני והגיע הזמן שיפנימו את זה. מה שגם הדרך שבה ניסו להעביר את מתווה הגז במחשכים זה לא ימין. כלכלי אלא מחטף סטייל רפובליקת בננות לטינית בשנות ה50. הגיע הזמן שגם בימין יבינו. שנתניהו זה לא המלך שלמה והוא מפשל, מאוד.לליכוד אין. מצע כלכלי רציני, כך טען זאב אלקין לפני סטודנטים של העברית תוך סיפוק שלל תירוצים. נגיד לרגע שלא עולה סירחון ממתווה הגז? אז למה צריך לעקוף את הממןנה על ההגבלים העסקיים? ולמה הכל נעשה בהסתרה מהציבור בכוונה תחילה? עובדים עלינו והגיע הזמן שגם ימנים יתפכחו.
ליאל את צודקת! ברור שבמקום להתמודד עם הטענות הורגים את השליח – ארגוני סמול קיצוני, שאני לא ממש נמנה עליו, שוכחים שלא בגין לא שמיר וגם לא שרון לא היו מביאים הסכם כניעה לאמריקאים כפי שהביא ביבי לקבינט (הסודי ביותר). יש מונופול – והמתווה מנציח את המונופול במחירים מופקעים – זו האמת.
הזוי המגיב שלא מבין שנעשתה הצלבה בין רשימת המחירים לבין רשימת המייצרות והמייצאות
"נתניהו מפשל מאוד" – בשני העשורים האחרונים ביבי הוא הדמות הדומיננטית ביותר בכלכלה שלנו. בשני העשורים האחרונים הכפלנו את התוצר לנפש, וכל השכבות שיפרו את מצבן הכלכלי.
"לעקוף את הממונה על ההגבלים" – לפי כל חוק, ראש הממשלה קובע את המדיניות ולא אף פקיד. כאמור לעיל, ביבי פעיל בכלכלת ישראל הרבה לפני דיוויד גילה, ובעל נסיון מוצלח רב בהרבה.
אם רווחת ישראל חשובה לך – אתה יכול לישון בשקט. המצער הוא שהשמאל חפץ בדברים רבים ושונים, חיינו ורווחתינו לא הראשונים שבהם.
וואו. "מידה" באמת יפרסמו כל טקסט שיגיע אליהם.
טוב, נתחיל:
– חוסר שקיפות שלטונית ומנהל לא תקין הם עניינים שאמורים להטריד גם את הימין. זה שאתם מעריצים הערצה עיוורת את הקיסר ביבי זו הבעיה האמיתית, ולא הדרישה לשקיפות.
גם מבקר המדינה סמולן, גם עו"ד אבי ליכט המשנה ליועמ"ש, גם הממונה על ההגבלים העסקיים – כולם סמולנים עוכרי ישראל! רק הקיסר שלנו צדיק כפרעליו.
– זה שיו"ר בצלם תומך באופן אישי במאבק הגז לא אומר שארגון בצלם קשור לעניין. טיעון זול.
– כל שאר הטקסט עוסק בהכפשות על השמאל ובאופן כללי חוסר ענייניות. מה הקשר בין כל הדברים שאתה כותב להתנהלות בלתי תקינה סביב משק הגז עוד משנת 2009 שעליה מתריע מבקר המדינה?
סליחה, שכחתי, הוא סמולן.
אדוני, אתה ליצן, כדאי שתפסיק לכתוב.
שלום גם לך, היחצ״ן שטורח להגיב בכל מאמר של מידה על ההפגנות של עסקת הגז.
המאמר לא עוסק בטוב וברע שבהסכם שביבי רוקם. המאמר פונה לאנשי הימין, ומזהיר אותם שהמחאה הנוכחית היא פוליטית, כמו מחאת הדיור. אולי תעבור למאמרים אחרים באתר שעוסקים בנתונים? לך תדע, אולי אתה יכול לחדש משהו ליתר הקוראים
אני לא יחצ"ן אלא אקטיביסט 🙂 ואם תחפש את הכינוי שלי בכל האתר תראה שאני מגיב לא רק לענייני הגז.
בועז, אתה יודע מה אני קורא מהתגובה שלך?
"לא אכפת לי שהמחאה עניינית נגד מדיניות גרועה, אני אהיה נגדה
כי אתם שמאלנים"
סחתיין על האינטגריטי ויכולת החשיבה העצמאית 🙂
—
ובאופן ענייני, זה שכל מיני גופי אופוזיציה הצטרפו למחאה העניינית לא אומר שהמחאה נולדה מתוך גופי שמאל או כל דבר כזה. אני יודע שתחושת הנרדפות שהטמיעו בכם לא מרפה, אבל מדובר פה בהתאגדות של אזרחים מימין ומשמאל נגד מדיניות ביזיונית שנמשכת משנת 2009.
גם ליצמן שמאלני? גם דרעי שמאלני? ומה עם אורלי לוי-אבקסיס?
גם בפוליטיקה הימנית יש לא מעט מתנגדים לעסקה, אבל לא שומעים אותם כי הם מפחדים.
ליצמן, דרעי הם שמאל כלכלי מובהק! ברמה שיחימוביץ תשתף איתם פעולה. גם אבקסיס שמאל כלכלי לפי דבריה.
זה אחד משניים או שאתה לא יודע מה זה שמאל כלכלי ואז צר לי עלייך.
או שאתה חושב שאנשים פה הם דבילים ולא מבינים שהמחאה היא כל כולה שמאל! שמאל כלכלי, אבל שמאל
כמו שנכתב במאמר יש בימין גורמים שהפנימו ריאלזם בתחום הבטחוני אך לא בתחום הכלכלי. כדאי שיפנימו כי הימין הכלכלי הוא טוב לנו. ההתנשאות שלך שזה נובע מסגידה לביבי מבחילה אגב.
ההוכחה הניצחת לכך שמדובר באמונה עיוורת בביבי היא שהמתווה (1) מנציח מונופול ומדכא תחרות, (2) עידוד הפקעת מחירים ע"י חברות האנרגיה, (3) ומכביד על הצרכן בקצה בגלגול המיסים עליו – וזה בדיוק ההפך מכל השקפת עולמו של ביבי. אם כך, למה הוא מקדם את העסקה הזו? מכל מיני סיבות שונות ומשונות, אבל לא מתוך השקפת עולם ליברלית, תהיה בטוח.
הרי אתה אומר שהמחאה כולה מייצגת את השמאל הכלכלי – והנה אתה רואה את דרעי, ליצמן ויחימוביץ' מתרעמים על כך שהמתווה מנציח מונופול במקום ליצור תחרות שתתרום להורדת יוקר המחיה. לא בדיוק שמאל כלכלי.
רגע, אז וי-15 לא סוכנים של האמריקאים?
האמריקאים הרי בעד הסכם גז כמה שיותר מהר.
הם כן סוכנים אמריקאיים. אם מחאת הגז תצליח ביבי יפול. אם לא אז הסכם הגז יאושר כמו שהאמריקאים
רוצים.
WIN-WIN
ואם יש משהו שגורם לי באמת להתנגד למתווה הגז הזה זו התמיכה של האמריקאים. כל דבר שממשל אובמה בעדו – אני נגדו.
"אם מחאת הגז תצליח ביבי יפול"
זה אחד המשפטים המופרכים והוא מבוסס על בדיוק כלום.
מסכים איתך במאה אחוז למי שלא אכפת מהביטחון שלך גםלא אכפת שתמות ברעב חרמות באים מצד השמאל….
אם המתווה היה כל כך טוב – למה התאמצו להסתיר אותו? אם המתווה טוב לכלכלה – למה העבירו אותו לקבינט הבטחוני הסודי? אם הטענות בעד המתווה הם שהמתנגדים הם קומוניסטים – אני לא קונה! מה אכפת לי מי נגד – אני בעד לבדוק את העובדות! אם מספרים על מדינות שהגז נשאר באדמה (חיפשתי כאלה ולא מצאתי) – בעוד שהגז מתמר מגיע כבר שנתיים לתחנות הכוח – משהו מסריח! אם מאפשרים למונופול להתחמק מחובותיו לפי חוק ועוד אוסרים על ממשלות עתידיות לשנות את זה – זה לא לטובת אזרחי ישראל! אם הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, שלא מלאה את חובתה, לפי חוק, לא הכריזה על המונופול, היום דירקטורית בשותפות הגז רציו – זה מסריח! אם הכפילו לנו את מחיר הגז, כאשר עלויות ההפקה רק ירדו – מישהו גוזר קופון ענק, שאתה ואני וילדינו נמשיך לשלם! אם מדברים על הורדת יוקר המחיה, ומעלים את עלויות האנרגיה, שהיא הבסיס לכל מוצר ושירות במשק, כולל חשמל, לחם, תקשורת, דיור ועד לשרוך נעל – הרשו לי להטיל ספק ברצינות ההצהרות.
הטענה שהשמאל אידאולוגי והימין פרקטי היא נכונה כשמשווים ליכוד לעבודה. אבל הבית היהודי? ליברמן? מרזל? חוסר הרציונאליות של הימין הקיצוני מובילה אותו להיות שמאל כלכלי, וזה מסב נזק כבד למדינה.
דווקא הבית היהודי מציג מצע כלכלי ליברלי.. חדלו ימיהם כמפד"ל מהבחינה הזו.
ולא מיותר להזכיר שייצוא הגז לא מכוון לניו-זילנד וקנדה, אלא למצריים- ודרכה, גם לירדן
https://en.wikipedia.org/wiki/Arab_Gas_Pipeline
כך שבהיפוך אירוני, השמאל מתנגד לשיתוף פעולה עם מדינות ערב
לא שאני יכול לומר אם המתווה טוב או לא; אבל זה מסביר חלק מהחשאיות סביבו.
זה לא קשור לחשאיות. הייצוא הוא לספרד דרך מצרים, עם חוזה שנחתם עם חברת Union Fenosa.
היצוא לירדן אמור להיות ישיר ולא דרך מדינה שלישית.
אבל אין צינור מישראל לירדן- אני הבנתי שהגז המיוצא יוזרם למצרים, ומשם לירדן.
הבעיה בישראל היא שמצביעי הימין לא באמת קפיטליסטים. הימני המצוי נגרר פעם אחר פעם אל הפופוליזם של השמאל הכלכלי ושוכח שברוב תחומי החיים המצב של ישראל השתפר פלאים מאז המהפך. מפחיד אותי לשמוע אנשים ימנים שאומרים לי שדווקא את שלי יחימוביץ הם מחבבים מבחינה כלכלית. או שהם יצביעו ימין מדיני ושמאל כלכלי . נהייתה פה סטיגמה כאילו הימין צודק בביטחון והשמאל צודק בכלכלה. כנראה שחלק מזה נובע מהתקשורת החד צדדית.
קשקושים במקום עובדות
מה הקשר ביו מתווה הגז להפגנות אחרות
כל מי שמנסה לקרוא קצת במתווה הגז מבין
מכרו את מי שעובד קשה ומרוויח ביושר
לחברות גז אמריקאיות לתשובה ושותפיהם
שר האוצר – הסתכלת לי בעיננים ואמרת שאתה יודע לטפל במונופולים, זה האם-אם-אמא של כל המונופולים שהיו אי פעם בישראל
אז בבקשה, תשכח מחברויות ותדאג למצביעיך, נמאס לנו ששודדים אותנו!
אם אי אפשר לפרק את המונופול כרגע – שימכרו במחיר הכי נמוך שאפשר, משהו בין 2.5 ל 3$.