האם המחנה הציוני תופס טרמפ על מחאת האתיופים?

הבוקר הוסר צו איסור פרסום מעל פרשה בטחונית חמורה – נחשף כי שני אזרחים ישראלים מוחזקים בידי החמאס בעזה. תוך דקות ספורות קישר חבר הכנסת אילן גלאון בין השתקת המקרה החמור לבין צבע עורו של אחד החטופים, אברהם מנגיסטו, בן העדה האתיופית בישראל. "אם צבע עורו של אברה היה שונה, האם עדיין היה מצליח להיכנס לרצועה בכזאת קלות? האם גם אז צה"ל וכל המערכת הבטחונית היו משתיקים את הפרשה לזמן כה רב?" תהה חבר הכנסת.

ובכן, מי שיעקוב אחר השתלשלות העניינים יגלה כי בעיות הקהילה האתיופית בישראל החלו לעניין את מנהיגי מחנה השמאל רק לאחרונה. מחאת ציבור יוצאי אתיופיה, שהחלה לפני מספר שבועות, תפסה בתחילה נפח תקשורתי רב, אך איבדה ממרכזיותה בשבועות האחרונים, ולא בכדי. גם כאן מתברר ההקשר הפוליטי, והדברים, כך מסתבר, קשורים בקשרים מפותלים.

גורמים במשכן הכנסת שיתפו אותנו לאחרונה במתרחש מאחורי הקלעים של המחאה האתיופית. במגעים בין פעילים מהעדה האתיופית לאנשי 'המחנה הציוני', הובהר כי המחאות לא יתפסו גוון פוליטי. המעורבות הפוליטית שהחלה להירקם וניסתה להפוך את הסוגיה לעניין של ימין ושמאל, נגדעה באיבה. האם זו אחת הסיבות שמחאת יוצאי אתיופיה "דעכה" לאחרונה?

מצוקת יוצאי אתיופיה ככלי ניגוח פוליטי

בתוך כך, חברת הכנסת ציפי לבני הציעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת כשלי הקליטה של יהודי אתיופיה בישראל. צחוק הגורל הוא שיוזמה זו, שעלתה להצבעה במליאת הכנסת לפני כשבועיים, מגיעה דווקא מלבני, שרה בכירה בממשלות ישראל בשנים האחרונות, ושרת הקליטה לפני כעשור. מדיניות הקליטה של ישראל בשנים הרלוונטיות מוכרת לה היטב, ואף הושפעה רבות מהחלטותיה כשרה.

מסר ברוח זו שלח לעברה שר הקליטה הנוכחי זאב אלקין, מעל דוכן הכנסת: "לשמוע את הטענות הללו משרת הקליטה לשעבר, משרת השיכון לשעבר, משרת המשפטים רק לאחרונה – שנים על גבי שנים ישבת בתפקידים עם אחריות ישירה לנושא ומה עשית?" תקף בחריפות.

עיון בהיסטוריה של לבני כשרת קליטה מציג את תרומתה לנושא עליית הקהילה האתיופית באור בעייתי. פרסומים שונים מייחסים ללבני, בין היתר, מעורבות בעצירת עליית בני הפלשמורה לארץ, מהלך שעורר עליה זעם בקהילה.

אז מה, אם כן, גרם ללבני לנקוט במהלך הזה? גורמים המעורים בפרטים סיפרו לנו שהמהלך של לבני הוא חלק מקמפיין של 'המחנה הציוני' שנועד לגייס תמיכה מקרב יוצאי העדה האתיופית. כחלק ממהלך זה, בזמן ההצבעה על הצעת לבני בכנסת התייצבו מחוץ למליאה צעירים בני העדה שתודרכו בידי אנשי 'המחנה הציוני'.

פעילים מקרב יוצאי אתיופיה מספרים על מעורבות גוברת והולכת של 'המחנה הציוני' בקהילה. מהלך זה נועד כנראה לחבר מחדש את המפלגה לפריפריות החברתיות של ישראל, כחלק מלקחי הבחירות האחרונות.

לבני התעקשה להעלות את ההצעה לדיון במליאה למרות שהיא ידעה שהממשלה כבר הקימה ועדת שרים לטיפול בנושא, שבראשה ניצב לא אחר מאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם העובדה שבראש ועדת הקליטה יושב חבר הכנסת אברהם נגוסה, בן הקהילה האתיופית בעצמו, לא הפיסה את דעתה של לבני, בעוד הוא ידע להעיד כי "כשציפי לבני הייתה שרת הקליטה ושותפה בכירה בכל הממשלות האחרונות, היה בידיה הכוח לשנות את המצב, אך היא לא עשתה דבר".

ההצבעה בכנסת נכשלה (48 מתנגדים לעומת 46 תומכים), אך יום לאחריה התפרסם בידיעות אחרונות דיווח חסר פרופורציה על הנושא, בתזמון שמעלה תחושה של קמפיין מתוזמר ומתוכנן בשיתוף פעולה של קבוצת ידיעות אחרונות וציפי לבני. מי היה מאמין.

מהמחנה הציוני נמסר בתגובה כי מדובר ב"טענות פאתטיות וציניות של מי שזונח את אזרחי ישראל, בנות ובני הקהילה האתיופית כבר שנים, לא יעצרו את המחנה הציוני מלהמשיך לסייע ככל שניתן למאבק החשוב".

מלשכת חברת הכנסת לבני נמסר כי "מדובר בטענות מופרכות. ההצעה לוועדת החקירה היתה לבדיקת האפליה נגד הקהילה האתיופית מתוך רצון ענייני לסייע למצוקתם כפי שעשתה בתור שרת קליטה".

על פוליטיקה וגז

מתווה הגז הגיע השבוע לוועדת הכלכלה לבחינתם של חברי הכנסת. יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל לא הסתיר את מטרת הדיונים, לשיטתו – לעצור את המתווה במתכונתו הנוכחית. "אני מתחיל מהשורה התחתונה: ישראל צריכה מתווה גז חדש" הכריז כבל עוד טרם פתיחת הדיונים, וחשף כי נפגש עם דרעי במטרה להביא לשינוי מתווה הגז.

הדיון הציבורי אמנם נתלה בטענות ענייניות לכאורה, אך בשונה מהפגנות העדה האתיופית, ככל שהזמן עובר נחשפת מעורבות ארגוני שמאל רדיקליים בארגון ותפעול ההפגנות הספונטניות נגד מתווה הגז. הסיסמאות הנשמעות בהפגנות לא מבוססות על נתונים מאומתים, והמציאות למען האמת שונה בתכלית.

מה מניע את ארגוני השמאל לנהל קמפיין עתיר משאבים כנגד מתווה הגז? מעורבותם של גופים כמו V-15 ו'צעירי מפלגת העבודה' בקמפיין מלמדת שיש לנו עניין עם סוגיה החורגת משאלת פרטיו של מתווה גז זה או אחר. גם הנוכחות המתוקשרת של ההפגנות כנראה לא באה יש מאין. אין כאן דבר חדש, הכרנו את זה גם במעורבות הפוליטית במחאת האוהלים לפני ארבע שנים.

תקציב דו-שנתי רטרואקטיבי

תקציב המדינה לשנים 2016-2015 יובא לאישור סופי של הכנסת רק במושב הבא, כך הוכרע השבוע במליאה. שר האנרגיה יובל שטייניץ הוזעק ממיטת חוליו כדי לספק רוב לקואליציה בהצבעה שהסתיימה בניצחון דחוק 58 תומכים לעומת 56 מתנגדים. מעבר למציאות המאתגרת איתה נאלצת להתמודד הקואליציה, כפי שבא לידי ביטוי בהצבעה, מתבררת העובדה שיקשה על הממשלה להעביר את התקציב בהרכב הקואליציוני הקיים ולא יהיה מנוס מהרחבת הקואליציה.

עד לאחרונה ניתן היה לחשוב ש'יש עתיד' מהווה אופציה לכך, אך לפי ההתנהלות בשבועות האחרונים הן של לפיד והן של השותפות הקואליציוניות נראה שכחלון ודרעי יעדיפו את צירופו של ליברמן; בעוד שנתניהו והליכוד דווקא ירצו לראות את 'המחנה הציוני' משתלבת בקואליציה, תרחיש לא סביר לפני הפריימריז במפלגה. ייתכן שהבנה זו היא הסיבה לניצני שיתוף הפעולה בין נתניהו לליברמן שהגיעו השבוע לסיכום על שיתוף פעולה בוועדה למינוי שופטים.

נקודה נוספת שראוי להתייחס אליה היא העברת התקציב בסוף השנה. תקציב 2015 צפוי לעבור סופית רק במושב החורף של הכנסת, בסוף חודש נובמבר, דבר שיעיב על תפקוד הממשלה, על אף שזו התפתחות טבעית לאור חילופי השלטון.

הפסד ראשון לקואליציה

איתות נוסף למחירה של קואליציה צרה הגיע בסוף השבוע. קארין אלהרר, תזכר כחברת הכנסת הראשונה בכנסת העשרים שהצליחה להנחיל הפסד לקואליציה בהצבעה במליאה. במין משחק חתול ועכבר חברי אופוזיציה שהמתינו מחוץ למליאה נכנסו בזמן להעביר את הצעת אלהרר בעניין חוק ההוצאה לפועל, בניגוד לעמדת הממשלה. חגיגות האופוזיציה מוקדמות, אבל זה עוד סימן לנתניהו על נחיצות הרחבת הקואליציה.