השנה הכי יפה של יוון

בשנת 2004 חוללה יוון את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הכדורגל, אירחה את האולימפיאדה באתונה והחלה את החגיגה הגדולה. בסוף אותה שנה קרה דבר נוסף שבישר על הבאות

לפני 11 שנים, ביום ראשון, 4 ביולי 2004 בשעה 20:57, התאחדה האומה היוונית סביב מילה אחת, שהתגלגלה בכל רחבי המדינה – גווווווולללל. באותה דקה, בפורטוגל הרחוקה, התרומם כדורגלן יווני בשם אנגלוס חריסטיאס לכדור קרן ונגח שער יתרון לנבחרת יוון, שבדיעבד היה שער ניצחון בגמר טורניר אליפות אירופה לנבחרות גברים, הטורניר השני בחשיבותו בכדורגל הנבחרות העולמי והאיכותי ביותר.
בכך נקבעה אחת מן הסנסציות הגדולות אי-פעם בכדורגל העולמי – נבחרת יוון, שאיש לא ספר אותה, פילסה את דרכה עד לזכייה בתואר האירופי יורו 2004. נבחרת יוון העפילה לטורניר מן המקום השלישי בבית המוקדם בו שיחקה.

זה התחיל בניצחון מהמם 1-2 על פורטוגל המארחת, במשחק הפתיחה של הטורניר, והסתיים בניצחון עוד יותר מהמם 0-1 מול אותה פורטוגל במשחק הנעילה – הגמר. בין לבין נבחרת יוון סחטה תיקו 1-1 מנבחרת ספרד, שאז עוד לא היתה מה שהיא היום, הפסידה לנבחרת רוסיה 2-1 ועלתה לרבע הגמר רק בזכות הפרש שערים עדיף על פני ספרד. פורטוגל סיימה את בית A במקום הראשון.
בשלב רבע הגמר יוון ניצחה 0-1 את צרפת, האלופה היוצאת, ובחצי הגמר את נבחרת צ'כיה החזקה והמלהיבה באותה תוצאה, שכאמור הספיקה לה גם בגמר עצמו, שוב מול המארחת והמועמדת לזכייה – פורטוגל. מעגל מושלם.

המסע של נבחרת יוון אל הסנסציה הוא סיפור הירואי של קבוצת כדורגלנים מן הדרג השלישי ומטה באירופה, שהתגבשו לשלם הגדול פי כמה מסכום חלקיו, ויצרו תלכיד טקטי נחוש, עוצמתי וחד. את התלכיד היווני הנפלא הזה עיצב והוביל מאמן גרמני מן השורה הראשונה – אוטו ריהאגל.

ההישג של נבחרת יוון בטורניר יורו 2004 הוא הניצחון היפה ביותר בתולדות הכדורגל של הטקטיקה על הטכניקה. שחקני נבחרת יוון של 2004 השכילו להתגבר על מגבלות אישיות של יכולת וטכניקה, ועל נחיתות איכותית מול הכדורגלנים האירופיים בדרג השני והראשון, לטובת משחק קבוצתי הדוק, בו כל אחד יכול היה להביא לידי מיצוי את מיטבו וקצת יותר.

היום אנחנו יודעים שזה בדיוק מה שלא השכילו בני העם היווני לעשות, וכמה אירוני הוא שאת הפירות הבאושים שהם קוטפים היום היוונים זרעו בדיוק באותה שנה מופלאה – 2004.

בשנת 1974 נפל משטר הקצינים ושנה אחר כך יוון הפכה לדמוקרטיה. תוך כדי המהפכה קרסה כלכלת המדינה, שנמדדה אז מול יפן, והיוונים החלו לבנות את עצמם מחדש.
עד 1986 היה היחס בין חוב הלאומי לתוצר הלאומי של יוון נמוך או שווה לממוצע במדינות האיחוד האירופי, שנקרא אז 'השוק האירופי המשותף'. היחס חוב/תוצר של יוון החל לגדול ב-1982 לאחר הצטרפותה לאיחוד האירופי, ובכך התחיל בעצם המסלול שהגיע בימים אלה להתרסקות טוטאלית.

החגיגה נגמרת

במסלול אפשר לציין שלוש אבני דרך, אחת טובה ושתיים רעות. ב-1993 הגדילה יוון את היחס בין החוב לתוצר אבל על בסיס של הישגים כלכליים אמתיים, כולל הדברת אינפלציה, שאפשרו לה מרחב אשראי חדש. אלא שיוון לא הסתפקה בצמיחה כלכלית כחלק מן האיחוד האירופי, היא שאפה להיות חלק מגוש האירו וב-2001 היא עשתה את זה. בינואר 2002 הוחלף המטבע היווני מדרכמה לאירו.
וזאת יש לדעת, מתוך 30 המדינות החברות באיחוד האירופי רק 19 כלולות בגוש האירו. בין חברות האיחוד שאינן בגוש ניתן למצוא גם את בריטניה, שבדיה, דנמרק וצ'כיה.

אבן הדרך השלישית היא 2004, בה חגגה יוון את ההתחברות לאירופה החדשה והתחילה לחיות בהתאם כאילו אין מחר. ב-2004 היוונים זכו באליפות אירופה בכדורגל, אירחו את האולימפיאדה באתונה ולא הפסיקו לחגוג עד יולי 2015. לאורך עשור הגדילה יוון את החוב הלאומי ללא קשר למציאות הכלכלית וללא מעצורים, כאשר התוצר הלאומי צולל. ב-2004 היחס חוב/תוצר מתחיל לנסוק לגבהים – מייצרים פחות, מוציאים יותר ולוקחים אשראי כדי לממן את ההפרש. ב-2010 זה התפוצץ וב-2015 זה התרסק.

עניין נוסף שהתרחש ב-2004; בדצמבר אותה שנה הוציאה הוועדה האירופית מסמך פורמלי עם הודעה על גילוי זיופים ושקרים במצג הכלכלי שהגישה יוון על מנת להתקבל לגוש האירו. כך הסתיימה השנה הכי יפה של יוון החדשה.