החוק לאיסור הפליית בעלי שומה על לחי שמאל

בקול תרועה רמה הגישה חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ הצעת חוק לאיסור הפליית שמנים ושמנות.

"אפליה מחמת משקל", כתבה הח"כית, "היא כל כך עמוקה ומופנמת, עד שקשה לנו אפילו להכיר בעיוות של התפיסה החברתית שרואה אנשים שמנים כעצלנים, חסרי כוח רצון ובעלי אופי חלש. וזה בלי שדיברנו על נשים שמנות, שהמראה החיצוני שלהן כל כך מנוגד לאידיאל היופי שנשקף אלינו מדמותן של דוגמניות שדופות ומרוטשות פוטושופ בפרסומות ובטלוויזיה, ושאינו רלוונטי לרובנו" וכו' וכו'.

מה נאמר ומה נדבר, דברים כדרבנות. אלא שאז צפה ועולה השאלה המתבקשת – וכי רק שמנים ושמנות אסור להפלות? האם אלו קטגוריות ההפליה – דת, מין גזע ומשקל? אבל בואו ניתן לג'ודי ניר מוזס לנסח את זה:

כנראה שדבריה של אשת השר הנמרצת והמצייצת קצת העליבו את זנדברג. "חירוף הנפש שבו את מתגייסת בעד אפליה ונגד אנשים שסובלים מפוגענות והדרה הוא ממש מרגש", השיבה לג'ודי. באמת מרגש. בפרט מרגשת הדרך שבה התבטאו עוד חבר וחברת כנסת, שכנראה גם מתגייסים נגד אנשים ש"סובלים מהדרה": "הרי כתוב בחוק שאסור להפלות מכל הסיבות, מה התחדש?", אמר האחד. השניה הוסיפה: "הצעת החוק הזו, במקרה הטוב היא מיותרת, מכיוון שכל העילות שניתן להפלות מבחינתן כבר מכוסות בחוק".

"התנחלויות הן לא מקום מגורים"

אני בטוח שח"כ זנדברג הייתה מתרעמת על ההתבטאויות הללו, מלבד הפרט הקטן שזו האחרונה שייכת לזנדברג עצמה, וזו שלפניה נאמרה על-ידי עמיתהֹּ לסיעה, ח"כ עיסאוי פריג'. נכון, הם לא דיברו על התיקון המסוים הזה אלא כלפי תיקון אחר לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תיקון מס' 22, שכל הדבר שעשה הוא להוסיף לרשימת המאפיינים שאסור להפלות בגינם את המילים "מקום מגורים". זהו, זה הכול. ועדיין, מבין מאה ועשרים חברי הכנסת נמצאו שבעה אמיצים שהתנגדו לו: מרב מיכאלי, דב חנין, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, עיסאוי פריג' וכמובן חברתנו תמר זנדברג.

מדוע הזדעקה זנדברג נגד התיקון ההוא? התשובה בגוף הדיונים: "מקום מגורים" כולל גם את יהודה ושומרון. לחשוב שאסור יהיה להפלות אדם בשל כך שהוא מתנחל! לא יעלה על הדעת! או כמו שאמרה אז ח"כ זנדברג בדיון, ואני מצטט: "התנחלויות הן לא מקום מגורים", סוף ציטוט.

נו, אז התנחלויות אינן מקום מגורים, ואולי גם BMI אינו מאפיין גופני. זה יכול להיות קו הגנה חדשני בפני החוק החדש, אם לדוגמה תתבע בחורה שמנה את סוכנות הדוגמנות מדוע לא בחרה בה. הרי אם הסוכנות תטען שהיא לא בחרה בה לא בשל משקלה אלא משום שהיא לא מספיק יפה ולכן אינה מתאימה לתפקיד, ממילא ייפתחו כל שערי הגיהנם – מי אתם שתיכנעו לאידיאל היופי המערבי? יש חוק שאוסר על כך! כל אדם זכאי להיות דוגמן, בין אם הוא גבר או אישה, צעיר או זקן, יפה או מכוער! וכו' וכו'.

מהי הפליה?

כיצד באמת ניתן להחליט מתי לא קיבלו מישהו לעבודה מסיבות ענייניות ומתי זו "הפליה"? ניקח לדוגמה את מקום המגורים: אם מקום המגורים הזה משפיע על יכולת ההגעה לעבודה, האם עדיין אסור להפלות בשל זה? ודאי שלא: הנימוק ל"הפליה" הוא רציונלי – יכולת ההגעה לעבודה – ואילו מקום המגורים הוא רק גורם לזה. אבל רגע: כך אפשר בעצם לבטל כל טיעון נגד הפליה. הנה כך: הבחורה השמנה שלא נבחרה לדוגמנות לא הופלתה על בסיס משקלה, אלא משום שהציבור אינו תופס אותה כיפה (לא משנה אם בשל אידיאל היופי המערבי או מסיבות אחרות), וממילא סוכנות שתעסיק אותה תפסיד כסף. זה לכאורה שיקול הגיוני לחלוטין, ויהיה זה אבסורד ללהק לסרט, לתפקיד המצריך "בחורה יפה בעיני הציבור", דווקא אישה שאינה נראית יפה בעיני הציבור, ותהיינה הסיבות אשר תהיינה.

זה לא נגמר כאן. מה לגבי הפליית נשים? נכון, להפלות אישה כי היא אישה זה נורא. אבל מה אם מפלים אותה (בשכר או בקבלה לעבודה) לא בשל היותה אישה אלא בשל הנגזרות מכך – נניח, הסיכוי המסוים שהיא תיכנס להריון ותפוקת העבודה שלה תרד (נניח שמדובר בקטיף תפוזים, עבודה הדורשת מאמץ פיזי רב). האם השיקול הזה אינו לגיטימי? מה ההבדל בינו לבין אי העסקת עובד רק משום שהוא גר רחוק מדי ולא יכול להגיע לעבודה בזמן?

הלאה: מה לגבי פיטורי אישה משום שהיא בהריון? הדבר הזה אסור על-פי חוק; יתרה מזו, פיטורי אישה הרה גם מסיבות אחרות חייבים לעבור אישור של משרד הכלכלה. אבל אם אני לא מפטר אותה משום שהיא הרה אלא מכיון שההריון שלה גורם לה לתפוקה נמוכה יותר, או שאני חושש שבעתיד ההריון יגרום לתפוקה נמוכה יותר, או משום שהריון ולידה ימנעו ממנה רצף חיוני של עבודה לאורך זמן (ניקח לדוגמה מורה, שאני מעדיף שתלמד לאורך כל שנת הלימודים) – האם זה מוצדק או לא? אם זה מוצדק, מה נשאר בכלל מהחוק? אם לא – מדוע שיקול כלכלי שכזה אסור, ומה בינו לבין כפיית קבלה לעבודה במטולה של עובד שגר באילת?

נרחיק לכת: מה לגבי הפליה בשל גזע? אקח כאן דוגמה שנתן מילטון פרידמן: בלב שכונה של לבנים גזענים פועלות שתי חנויות מכולת. באחת מהן התפטר המוכר, וכעת הגיע מועמד מושלם לתפקיד, אלא שהוא שחור. לכאורה, גזענות נוראה תהיה שלא לקבל אותו לעבודה. בוא נניח אם כן שמקבלים אותו לעבודה. מה עושה הציבור הגזען? מדיר רגליו מהמכולת הזו, ועובר בהמוניו למכולת השנייה. המכולת הראשונה, שגם ככה עבדה במתח רווחים נמוך, נסגרת. בעלי המכולת, אם כן, נענש על הגזענות של הציבור שבקרבו הוא פועל – והעובד השחור, שלו היה "מופלה" ולא מתקבל לעבודה היה עובר למקום סימפתי יותר, איבד גם הוא עכשיו את מקום עבודתו.

הפליה מחמת חוסר כישרון

אפשר להאריך בדוגמאות, אבל הנקודה אסור לה שתהיה מוחמצת: חוקים נגד הפליה לא רק שאינם עוזרים, אלא הם מזיקים: הם בעיקר עוזרים לעורכי דין ול"תובעים סדרתיים", כבמקרה הערבי שתבע את רשת 'קפה קפה', כפי שהעיד בית המשפט; הם יוצרים עומס מיותר על בתי המשפט; הם כרוכים בהכרח בניסיון לקרוא כליות ולב בהחלטות סוברניות של בעלי עסק, דבר שהוא בפועל בלתי אפשרי; הם יוצרים פעמים רבות כר נרחב לבעלי עסק "להסביר" מדוע העובד התובע אותם אינו מוכשר, עצלן, רמאי ולא מתאים (אגב, לא ברור מדוע חוסר כישרון הוא עילה מוצדקת להפליה. האם לחסרי הכישרון לא מגיעה פרנסה? ואין ספק בעיניי שיום יבוא וגם עילה זו תוכר כהפליה חוקית, בפרט על רקע "הסללה" של המדינה לחוסר כישרון, וכן הלאה).

השוק החופשי, ואת זאת אי אפשר להדגיש יותר מדי, אינו "משחק סכום אפס". הקונה והמוכר, העובד והמעביד, בנוהג שבדברים שניהם מרוויחים מהעסקה – אחרת היא לא הייתה יוצאת אל הפועל. הקונה רוצה את הסחורה יותר מאת כספו, והמוכר רוצה את הכסף יותר מאת הסחורה; המעביד רוצה את פעולותיו של העובד יותר מאת כספו, והעובד – להפך. מהסיבה הזו, כפייה על עובד לעבוד או על מעביד להעביד, על קונה לקנות או על מוכר למכור, פוגעת מהותית באותם יחסים-מרצון, והופכת במובן מסוים לסוג של גזל.

השוק החופשי כתרופה נגד דעות קדומות

אז מה, תתרעמו, אתה באמת בעד ביטול חוקי איסור ההפליה? שאנשים יתחילו להפלות ערבים, ודתיים, ויהודים, והומואים? כן ולא, חברים. כן ולא: אני בעד ביטול חוקי איסור ההפליה, אבל אין פירוש הדבר שאנשים יתחילו להפלות על ימין ועל שמאל. כפי שעמדו על כך מילטון פרידמן ותומס סואל ואחרים, השוק החופשי הוא הגורם המרכזי במניעת הפליה מחמת דעות קדומות (להבדיל מהפליה שיש לה בסיס עובדתי). לכסף אין ריח ואין צבע עור, ואדם שידבק בדעות קדומות ולא ייקח עובד מצטיין רק משום שהוא יהודי, או שחור, או אישה, או ערבי, יפסיד למתחרה החכם שלו; אם הוא יסרב להשכיר את דירתו לערבים או ליהודים, הדירה שלו תישאר פנויה לאורך זמן רב יותר והוא יפסיד עליה יותר (כפי שמעיר תומס סואל, הדבר נכון רק בהשכרה בשוק חופשי. בשוק מפוקח שבו יש עודף פונים, המשכיר לא יפסיד דבר).

בטווח הארוך, ככל שיתנו לשוק החופשי לפעול, כל דעה קדומה שאין לה גיבוי בעובדות תמוגר; ואם מדובר בהפליה שאולי יש לה בסיס בעובדות, כמו תפוקה נמוכה של נשים בהריון, כי אז חוקים נגד הפליה לא יעזרו אלא רק יפריעו: כבר היום, מעסיקים ומעסיקות (ללא הבדל מין) נוטים להעדיף גברים על פני נשים, מכיון שחוקי העבודה "לטובת הנשים" יוצרים עול נוסף על המעסיקה, וכאשר באים לפניה גבר ואישה, שהיא לא יודעת עליהם יותר מדי, היא תיתן עדיפות לגבר, שהסיכוי שהוא ייכנס להריון נמוך מעט יותר, אם להאמין לביולוגיה.

האם באמת השוק החופשי מבטל הפליות מעצמו? התבוננות בעובדות תלמד אותנו שאכן כך הוא: בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, מעסיקים לבנים בענפים תחרותיים נהגו לשכור שחורים במספר גדול מזה שהותר להם; לבנים שרצו לבנות בית ביוהנסבורג שכרו צוותי בנייה שחורים לא חוקיים, ועליהם הפקידו לעתים ממונה לבן סמלי כדי לעמוד בחוקי האפרטהייד; בעלי בתי השכירו את בתיהם לשחורים באזורים שהחוק התיר מגורים ללבנים בלבד (תומס סואל, "יסודות הכלכלה", עמ' 189). גם כאן בארץ, בהתנחלויות ה"פנאטיות" ביותר, עבודת ערבים היא העבודה הרגילה, על אף הרצון האידיאולוגי ל"עבודה עברית" ועל אף החשש הביטחוני – פשוט משום שעבודה ערבית היא זולה יותר, וגם (כפי שאמרה לי שכנתי, שהשתמשה בפועלים ערבים לבניין ביתה) טובה יותר. "עבודה ערבית" במובן של עבודה גרועה היא כנראה מיתוס, ולמיתוסים אין מקום בשוק החופשי.

הפליה ממוסדת

כשאנחנו חושבים על הפליה אנחנו נזכרים אוטומטית בחנויות בגרמניה הנאצית, שבהן לא הייתה כניסה "ליהודים ולכלבים". זה אכן דבר מגונה ופסול. אבל בגרמניה הנאצית ההפליה עוגנה בחוק, ולפיכך הייתה דומה לחוקים הנוכחיים נגד הפליה, רק מהצד השני: בשניהם המחוקק ניסה להתערב בשיקולים האוטונומיים של הפועלים בשוק החופשי; בשניהם היו רבים שניסו לעקוף אותו. כאמור גם בדרום אפריקה ההפליה עוגנה בחוק, וגם שם רבים עקפו אותה, לא מטעמים ערכיים דגולים אלא פשוט ממה שמניע את השוק החופשי: תאוות הבצע, אותה תאוות בצע שמאפיינת את כולנו, מן הטייקון הגדול ועד פועל הדחק הפשוט. כולנו רוצים להרוויח יותר, ואנחנו נהיה מוכנים "לסתום את האף" ולהתגבר על הדעות הקדומות שלנו, ובלבד שנוכל לחיות ברווחה גדולה יותר.

נכון, בכל שוק יישארו עדיין אותם אנשים שהדעה הקדומה היא להם לאידיאולוגיה, והם יהיו מוכנים לשאת מחירים על כך. אך אלו יהיו בודדים ומעטים, ולא ישפיעו השפעה של ממש על ההתקדמות הכללית של הקבוצות המופלות. אדרבה, עיגון חוקים נגד הפליה רק ירחיב את ההפליה עוד יותר, כבמקרה החוקים ה"עוזרים" לנשים אך בפועל מרחיקים אותן יותר משוק העבודה.

המקום היחיד שבו יש מקום לחוקים נגד הפליה, הוא במגזר הציבורי. שם אין כל שיקולי רווח והפסד. המפקח המעסיק מורה אינו מרוויח או מפסיד כלכלית מהיותו טוב או גרוע, ולכן יכול לתת לשיקולים לא ענייניים ומפלים לקבל מקום גדול יותר. כך ניתן לראות שבאוניברסיטאות, בבית המשפט ועוד, נוצרת קליקה אשכנזית-לבנה (עם איזה מזרחי מחמד), ובלי "שריון", בנוהג או בחוק, לאישה/מזרחי/דתי/ערבי ככל הנראה אלה לא היו קיימים. במקומות כאלו שבהם השוק החופשי אינו קיים, ייתכן שחוקים כאלה נגד הפליה הכרחיים (אך סביר שהם לא יעילים, כמו שאר החוקים המנסים להקפיד על "מנהל תקין" ו"שקיפות" ומכרזים, שלרוב נעקפים אם הממנים רוצים בכך). בשוק החופשי, על כל פנים, אין כל מקום לחוקים נגד הפליה: החוקים הללו מזיקים, יוצרים עומס על בתי המשפט, מוטים לכיוון מתלוננים סדרתיים, מכניסים שיקולים לא ענייניים לפעולת עסקים ובכך מייקרים את פעולתם, ובסופו של דבר פשוט בלתי ניתנים להצדקה.

לפיכך, החוק הכי טוב נגד הפליה יהיה פשוט ביטול החוקים נגד הפליה, ופתיחת כמה שיותר עיסוקים לשוק תחרותי, שבו רק הכסף והכישרון מדברים, ולא אף דעה קדומה.