השקעה חסרת תכלית במפעלי "זהות", "ערכים" וקירוב לבבות מפקירה את הזירה לאליטה של השמאל.
כמדי שנה, השילוב של יום השנה להתנתקות וצום תשעה באב אוחז את הציבור הימני בגרון. זכרון הימים ההם, של חורבן חבל ארץ פורח והגלייה מאסיבית של אוכלוסיה עצומה, מתערבב עם האיוולת האסטרטגית של ההתנתקות ומעלה את חשבון הנפש הימני לטורים גבוהים.
אבל כאשר מאזינים קשב רב לקולות שבתוך המחנה, קשה לחמוק מהתחושה שהימין, שוב, מפספס את הנקודה. "מפיקי הלקחים" מההתנתקות נחלקים לשניים: אלו הטוענים שלא "התנחלנו בלבבות מספיק" לעומת אלו הסבורים כי "לא נאבקנו כמו שצריך". הראשונים סבורים שהכשל נעוץ בכך שהמתנחלים לא הצליחו לרכוש את אהדת העם למפעל ההתנחלויות; האחרונים סבורים שהבעיה היא שלא הצליחו להרתיע אותו.
העובדה שאלו שתי האופציות המועלות באופן קבוע בדיונים מסוג זה ממחישה את גודל הבעיה של הימין. שהרי, בין ההחזרה בתשובה (בשתי הוורסיות שלה: האידאולוגית והדתית) למאבק פיזי אלים, יש מרחב שלם של פעילות פוליטית וציבורית, אותה מזניח הימין דרך-קבע.
בניגוד לטענות הרגילות, הסיבה שהשמאל מצליח להגשים את מדיניותו איננה האקטיביזם האלים והאנשים ה"לא נחמדים" שהוא יודע לגייס. הללו נמצאים בדרך כלל בשוליים של השוליים ותפקידם במקהלה נועד בסך הכל להביא קצת תשומת לב תקשורתית לדבר האמיתי.
למעשה, הסיבה המרכזית להצלחת השמאל לעצב את התנהלות השלטון פשוטה הרבה יותר: השמאל משקיע באופן אינטנסיבי ושיטתי בתכנון ועיצוב מדיניות. כך, כאשר מתעורר צורך בתכנית וברעיון מגובש ובר-הגשמה, השמאל מסוגל להציג עשרות כאלה. מגובים במסמכים, נתונים וחלופות ריאליות שונות, אין התנחלות בלבבות או התבצרות על גג בוער שתוכל לעמוד בפניהם.
אין אלטרנטיבה להתנתקות
ההתנתקות היא אולי הדוגמא הבולטת ביותר לכך: רעיון הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה לא נהגה במוחו של שרון. הוא כנראה נוסח באופן רשמי לראשונה על-ידי תא"ל עיבל גלעדי באגף התכנון של צה"ל, ואומץ על ידי עמרם מצנע כתכנית אופרטיבית בקמפיין הבחירות של 2003. עד כהונתו השניה של שרון, ההתנתקות החד-צדדית הייתה תכנית מדף מרכזית שהונחה על השולחן הפוליטי והביצועי, מדויקת, מנומקת והגויה לפרטים, רק ממתינה לפליק-פלאק של ההנהגה הפוליטית.
למגמות אלו הצטרפו שלל גורמים פרטיים, שדחפו בכל הכוח לביצוע מהלך מדיני. בולט במיוחד ביניהם ה'מכון הישראלי לדמוקרטיה'. כפי שחשף רן ברץ במאמר שפורסם בעבר ב'מידה', המכון, שהוא גוף מחקר פרטי ואידאולוגי, ערך במהלך שנות ה-2000 סדרה של מפגשים עם בכירי הצבא במסגרת מה שכונה אז 'פורום צבא-חברה'. המפגשים, שעסקו בשאלות כמו אופי הצבא, מאפייני הגיוס, המלחמה בטרור, השפעת הצבא על הכלכלה וכדומה, כללו עיסוק נרחב בשאלות המוטיבציה של החברה הישראלית ויכולתה לעמוד בפני איומי הטרור והמלחמה העיקשת בו.
במסגרת זו, הבהירו אנשי שמאל מובהקים ממומחי המכון, כמו פרופ' מדכי קרמניצר ועו"ד טליה ששון, כי החברה הישראלית לא מסוגלת לעמוד בעומס הנדרש ממנה וכי צפויה סרבנות שירות בהיקפים עצומים. הרעיונות הללו הצטרפו למבול הערכות על חוסר-היכולת לנצח במלחמה בטרור, שנועדו להבהיר לבכירי הצבא שהשתתפו בפגישות כי האופציה הצבאית מיצתה את עצמה.
כאשר המומחים מכל עבר לוחצים למהלך מדיני, ועם גבור הלחצים האישיים, אפילו לאדם כמו שרון לא נותרה הרבה ברירה. כך, כשהבשילו התנאים האישיים למהפך מצידו, הוא חיפש במדף. ושם חיכתה, ארוזה בעטיפת אתרוג, תכנית ההתנתקות.
דפוס דומה ניתן לזהות גם בנושאים רבים אחרים: לשמאל וארגוניו (ובכלל זה משאבים אקדמיים רבים) יש תשתית אינטלקטואלית ויכולת להציע מדיניות בכמעט כל תחום. בכל אשר תפנו יש תמצאו הצעות חוק וניירות עמדה מן המוכן ממתינים לשעת רצון פוליטית. כלכלה, צדק חברתי, הסדרת הבדואים, עתיד יהודה ושומרון או מבנה המשטר – מספיק רק לגגל את שמות הנושאים הללו כדי להתרשם מכל העושר.
כאשר מוסיפים לכך את התקשורת המגוייסת לרוב ואת השימוש המושכל של השמאל במערכת המשפט (בה השקיע ואותה טיפח במשך עשרות שנים), מבינים שקידום מדיניות ימנית היא יוצא הדופן, לא הכלל. ומתווה הגז יוכיח.
איפה הכסף של הימין?
בהקשר הזה, בולטת ביותר עליבותו של הימין. עשרות ומאות מיליוני שקלים משקיע השמאל בארגונים ומחקר שנועדו לקדם מדיניות. מולם מעמיד הימין את 'רגבים', 'פורום קהלת', 'המכון לאסטרטגיה ציונית', ועוד כמה בודדים – שחלקם אף מסתייגים מתיוגם הימני. לא ממש אלטרנטיבה.
וזה לא שאין כאן כסף. עשרות רבות של מיליונים מושקעים מדי שנה במפעלים פילנטרופיים של הימין. אלא מה? רובם ככולם עוסקים בזהות, בערכים וכמובן – בלימוד תורה. לא החומרים מהם רוקחים מדיניות לאומית ראויה לשמה.
מדובר בסכומי עתק. בבדיקה מדגמית שערכנו במסמכי רשם העמותות, ספרנו בנקל קרוב ל-100 מיליון ש"ח המושקעים באופן שנתי בישיבות הסדר, מדרשות, מיזמים ארכיאולוגים וכדומה. לשם ההשוואה, המחזור השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2013 היה 35 מיליון ש"ח, ושל הקרן החדשה לישראל עמד על כ-70 מיליון ש"ח. לא משהו שהפילנטרופיה הימנית לא יכולה לו.
בין שתי התזות של מאבק הימין – "באהבה ננצח" ו"לצרוב את התודעה" – עומדת דרך המלך הפוליטית שמעולם לא נוסתה: השקעה מסיבית ברעיונות ובמוסדות שמסוגלים לפתח מדיניות ימין ריאליסטית ושקולה. רק כאשר נשכיל להציב אלטרנטיבה אינטלקטואלית ראויה, יוכל הימין לדבר גם על שלטון ומדיניות. עד אז, נגזר עלינו לצפות בהתנתקות של נבחרי הימין מכור מחצבתם האידאולוגי כל פעם מחדש.
אז מה הפתרון שלך?
נראה לי שהוא כתב בדיוק-
להשקיע במכוני מחקר ובקידום הרעיונות האידיאולוגיים בכלים פוליטיים.
הוא לא מציג פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, הוא מציע שיתחילו אנשים לשבת ולחשוב על זה, ולקבל על זה כסף. לא עוד דיונים בערב בבית של הרב צבי-יהודה, והחלטות על הקמת יישוב בחשכת הליל, אלא מקומות שאליהם באים בעניבות, יושבים וחושבים, מוציאים ניירות עמדה ומאמרים לעיתונות, מסייעים לפוליטיקאים להשיג את הנתונים שהם צריכים כדי להוכיח את עמדתם הצודקת.
זה מה שהוא מציע.
אם הבנתי נכון..
בתור שמאלני, אני לא יכול שלא להסכים עם הנקודה המרכזית שאתה מנסה להעביר (למרות שעל ניסוחים מסויימים אני לא יכול להסכים). אדרבא, תתחילה להמציא תוכניות מדיניות אמיתיות שיהיו פראקטיות, ואני בתור שמאלני רק אשמח מהדיון שיתפתח בעיקבותיהן.
ומדוע שהממשלה עצמה, שכבר 14 שנה היא ברציפות ימין-מרכז, לא תתכנן בעצמה לפי האידיאולגיה שלה?
אחת מהשניים: או שרי קדימה והליכוד הם "ימין" (ואז עולה השאלה לעיל),
או שהם רק מציגים עצמם כימין- ואז ,מה יביא אותם לאמץ את הניירות המנומקים והיפים שיפיק הימין?
הנחיתות העיקרית של הימין ביריבות מול השמאל היא מנטלית ובלתי ניתנת ל"תיקון": הימין לא מסוגל להתייחס ליריב כאל אויב – בעוד השמאל מסוגל לכך, ולכן הימין לא מוכן לעשות לשמאל מה שהשמאל מוכן לעשות לימין: רצח אופי, דה-לגיטימציה ורדיפה פוליטית.
זה נכון, אבל אני לא חושב שזו הסיבה לכישלון הימין.
אני חושב שכשהימין מציג אלטרנטיבה לוקחים אותו ברצינות.
אני חושב שהספר שהוציאה קרוליין גליק הוא דוגמא נהדרת- ספר שיוצא עם רעיון גדול, עם פיתרון, מגובה בנתונים ובתחזיות ריאליות- ואז גם בישראל וגם בארה"ב פוליטיקאים מתעניינים ברעיון, הוא נשתל, הופך לחלק לגיטימי מהשיח.
אם היו לנו עוד כמה כאלה, היינו מקדמים אותם ומשיגים משהו..
בהחלט, אם היריבות הפוליטית הייתה נסובה רק סביב היגיון לשמאל לא היה סיכוי בשיט…כל השיטה של השמאל היא להראות כמה כולם מרושעים ורק להם אכפת, כביכול.
כל ההעמדה של עיצוב מדניות מול ישיבות הסדר מגוחכת. התורמים לישיבות אינם עושים זאת עבוד הצלחת הימין בדווקא, גם אם גם ימניים. החזקת הישיבות מטרתה – קיום התורה בעם ישראל, שזה בעיני התורמים לפחות דבר יסודי לקיומו ולנצחיותו של עם ישראל.
כישלון מבחינת הסברה בנושא של הגירוש נבע ממספר רב של דברים בניסיון לנסות לתקן את תודעה של הציבור. אבל אם להשים את הדברים על הנקודות המרכזיות וזה שניהם:
הניסיון לא להגיע למרכז אנשים וללכת יותר ימינה מדיי קירב את המתלבטים ללכת שמאלה. והשנייה היא ללכת נגד אישית מדיי נגד ראש המששלה שנתפס ברבים כמר ביטחון החזק במדינה.
השמאל מאמין במה שהוא אומר, הימין לא. משם כל הצרות. אי אפשר להתיחס ברצינות למי שמגן על מדיניות הפוכה לדעותו רק בגלל שהפוליטיקאי הנכון מהמפלגה הנכונה מבצע אותה.
אבקש לתקן טעות הגדרתית:
השמאל אינו מציע באמת חלופות רעיוניות מעשיות כפי שהוצג בכתבה. מה שהוא באמת עושה, זה לקחת רעיון מופרך, ולעטוף אותו יפה במצגות פאוור-פוינט ובגיליונות אקסל עתירי גראפים. לאחר מכן, לוקחים יחצנים, שוכרים כמה לשעברים ממורמרים, ורצים למכור את זה לציבור.
אם להשתמש בדוגמא שלך, זה מאד נחמד למכור תוכנית פרקטית ברמה הלוגיסטית של איך לזרוק עשרת אלפים אנשים מהבית. הבעיה היא, שבדרך שכחו להסביר למה בכלל כדאי לעשות את זה, ומה עלול לקרות אחר כך.
אשר על כן, התוכניות ה"מעשיות" של השמאל אינן אלא שיווק מעולה של סחורה פגומה. הדבר המבריק שהשמאל עשה הוא להשתלט על השיח הפוליטיקלי-קורקט, ובכל להפוך את עצם הצגת הרעיונות של הימין ללא לגיטימיים, ולכן לא ניתנים לפריטה לתוכניות מעשיות.
אז אם תהיה לך הרב אפשרות להגיש מסמכים עם מדיניות מגובשת כמו שלום עכשיו לא תעשה את זה כי זה לא יעזור? אתה לא חושב שהחסרון של זה הוא משווע?
הבעיה היא, שאם פוסלים את עצם הצגת הרעיון, אז כל הצגת תוכנית פרקטית לא תתקבל.
לדוגמא: אם ימני ירצה לשנות את מגמת השתלטות בג"צ והיועמ"ש על החקיקה, הוא יואשם מייד בהרס הדמוקרטיה. ולא חסרות אפשרויות מעשיות לעשות את זה.
אם ימני יביא תוכנית של סיפוח שטחי סי, הוא יוצג כולל פלסטינים ומתגרה האמריקאים, הרבה לפני שבכלל יגיש את תוכניתו.
ולכן אינני מסכים עם דעתו של עקיבא. לא צריך להיות מתכנן דגול כדי לתכנן גירוש. אפשר להכין אלף תוכניות כאלו. הבעיה היא, שיש מערכת שמפמפמת מה נכון ומה לא, ובאווירה כזאת מותר, למשל, לתכנן איך לגרש אנשים מבתיהם ולתת את השטח לאנשים שיירו ממנו טילים. אבל אסור לתכנן איך למנוע השתלטות של פושעים על הנגב והגליל, כי אז תהיה גזען.
אכן וימנים תמיד נמצאים במצב של התגוננות פתטית. ההגנה הטובה ביותר היא המתקפה! בין היתר, הימין צריך לפתח כלי תקשורת אלטרנטיבים ולהחדיר אותם למיינסטרים.
כאדם ימני , הרבה יותר מרבים אחרים, אשמח בנפול הטיפות הסרוחות
מפלגה גזענית שחושבת שאלוהים עובד אצלה בניקיון כל יום רביעי
דבוקה מקוללת ששואבת כספים רבים ( כמה בלניות ומדריכות כלה צריך בישוב של שני אנשים? )
הגזענות באה לידי ביטוי בפרשת או חנה
אני אשמח בנפול הטיפות הסרוחות
אפשר לחשוב שכל מרצ והעבודה מורכבים ממזרחים, אהה… נכון הם לא. ואם בגזענות עסקינן השמאל פי כמה וכמה גזעני ושלא ללדבר על ההיסטוריה הגזענית של השמאל שכללה בין היתר חטיפת ילדים ועריכת ניסויים בהם. הגזענות בימין לא מגיעה לקרסוליים של הגזענות בשמאל.
אני סבורה שה-ימין לא בדיוק החליט מי הוא ומה הוא. אם הוא "פרקטי" זו מילה מכובסת לשמאליות. אם הוא ימני ברור ונחוש אז הוא "הזוי" במילים אחרות פתרונות הימין הם פתרונות קשים (אנחנו חיים בסביבה קשה) אך ההגיוניים ביותר, פתרונןת השמאל ה"פראקטיים" מוכרים אשליות ופתרונות קסם, שהם גן עדן של שוטים, אלו תכניות המושכים את הלב אך לא את השכל. ו"פתרונות" השמאל עד היום יוכיחו זאת. הימין צריך להיות עקבי ומאוחד בדרכו, רק אז אולי יצליח, ואלי המכונים שלו יועילו יותר
אחרי עשר שנים הגיע הזמן לבחון את נושא פינוי ישובי הגוש בלי ההתלהמות הרגילה של "עומק הנסיגה כעומק החקירה" ויתר הסיסמאות (גם אם הם נכונות).
דבר ראשון צריך להבין שמדינת ישראל הייתה חייבת לעשות את המהלך הזה של היפרדות מרצועת עזה על מיליון וחצי תושביה,שתמיד הייתה סיר לחץ אדיר,בלי שום פיתרון סביר ,ולא משנה כלל עם זה בוצע עלידי אריק שרון שבאופן מעשי רק הוא היה מסוגל לעשות את זה -או מישהו אחר. אין ספק שהטעות הגדולה התחילה כבר בממשלות של מפלגת העבודה, ונימשכה בזמן שלטון הליכוד.
לצערי עד היום חלק גדול מיושבי הגוש ותומכיהם לא מוכנים לקבל את זה ולהבין,ולהבין שהרוב המוחלט של עם ישראל לא מוכן לחזור לעזה,ובטח שלא להקים שם ישובים מחדש.
הצד השני של המטבע זאת ההתנהגות המחפירה של ממשלות ישראל
עם כל המערכות המשפטיות,הכלכליות,התקשורתיות וכן הלאה,שלמעשה נימשכת עד היום.יוצא דופן זה משרד הביטחון שעשה מעל ומעבר כדי לנסות לפתור את הבעיות הקשות (מתוך ידע אישי), אבל גם שם לא יכלו להתמודד בהצלחה עם האטימות,האדישות,ולפעמים אפילו הרשעות של חלק גדול מהפקידות בכל מערכי השלטון,שזכתה גם לרוח גבית עצומה מהתקשורת הפופוליסטית שניצלה את ההזדמנות ל"היכנס ככל האפשר"-בדוסים האלה.
אמנם גם המתיישבים תרמו את חלקם לפחות בהתחלה,בהתנגדות שלהם לפיתרונות שהוצעו להם,והכי גרוע-הם לא הצליחו להסביר לציבור הרחב שהם רוצים וחייבים להמשיך לגור ולחיות במסגרת קהילתית-ולא לגור באיזה שכונה של רבי קומות באשקלון או מקום אחר.
כמי שליווה את הישובים האלה עוד בחודשים שלפני הפינוי וביקר ברוב הישובים בגוש קטיף,ואחרי זה ברוב הישובים החדשים –
מיד בינימין וישובי החלוציות ועד מזרח לכיש ושומריה
אין לי אלא להביע את ההערכה הגדולה שלי לאנשים האלה ולמחות על ההנהלות האטומה של מוסדות השלטון השונים של ישראל.
לעקיבא
אני רוצה לחזק את דברי המגיב הרב ערך ולהפנות תשומת לבך לנקודה מהותית המחזקת את טיעוניו:
אומר הרב ערך שהשמאל לא מציע באמת חלופות פרקטיות אלא לוקח רעיונות מופרכים, עוטף אותם יפה במצג שווא ונתונים המשרתים את מטרתו, ואז מוכר את זה לציבור, באמצעות תקשורת מגויסת.
טקטיקה כזו אפשר לנצח רק באמצעות חשיפת הפגמים העקרוניים, שיציגו אותו במערומיו.
על מה מדובר, בהקשר של הצלחת מכירת רעיון ההתנתקות?
ובכן – במשך עשרות שנים, הוקעו רחבעם זאבי ז"ל, רפול ז"ל, וכל מי שהעז לדבר על טרנספר לאוכלוסייה ערבית, כגזענים פשיסטים.
השמאל הצהיר באופן דוגמטי – "טרנספר – לא יקום ולא יהיה, על גופתנו".
והנה, כן היה טרנספר, אבל ליהודים. ה- "היה לא תהיה" לא עזר.
אף אחד לא ניסה אפילו להביא את – או לכפות על התקשורת דיון מהותי בשאלה:
"כיצד פתאום כן אפשר לעשות טרנספר, הרי זה פשע" ! ! ? ? ? ?
זה הכשל האמתי. אף אינטלקטואל מהשמאל, אף אחד באשר הוא, לא יכול ליישב את הסתירה הזו.
להביא את הדיון לנקודה העקרונית הזו, לדעתי, היה יכול לחשוף את השנאה, את הרמאות והשפלות הבזויה של השמאל "הנאור".
שום טקטיקה, מבריקה ככל שתהיה – הכנה המנטלית, שטיפת המוח, ובמיוחד ההפחדה המסיבית שתהיה התנגדות אלימה מצד המתנחלים, לא יכולה להסיט את הדיון מהשאלה העקרונית:
למה פתאום זה כן לגיטימי לבצע טרנספר כשהטפתם שנים שטרנספר זה פשע ????????
+1
במילה אחת – צודק
כעת רק נותר לעקיבא להרים את הכפפה ולגייס מימון למיזם הנ"ל,
אפשר להתחיל עם שלדון
חייבים להתעורר לבקש משיח,כי בשביל השמאל הבוגד והימין המתחזה ,היהודים הם לא תושביה האמתיים של הארץ הקדושה. אלא להבדיל העם הפלסטיני המומצא והשקרי,הם האינדיאנים ותושביה האמתיים ולכן מצווה לגרש יהודים מאתדמת וואקף איסלאמונצית וח"ו לעשות טרנספר לפלסטינים האינדיאנים, ככה זה כשיש התנתקות מהארץ מהתורה ומריבון העולמים,הבה נתעורר מהביזיון,2000 שנה התפללנו למשהו אחר לגמרי,בקשו מלכות ה' משיח ה' בית המקדש
הטענה שהימין נכשל בהשגת עמדה דומיננטית באקדמיה / מכוני מחקר ובמערכת המשפט נכונה מעין כמותה. זהו פרויקט לטווח ארוך של
לפחות 20 – 30 שנה
בינתיים רצוי להפסיק לעשות שטויות .
כאשר יורם שפטל מודיע בתוכנית הרדיו שלו שבקרוב מסגד אלאקצה ייחרב ויקום בית המקדש הרביעי, ואף ימני לא תוקף אותו – זה הוכחה שהמסיתים המוסלמים צודקים. אל אקצה באמת בסכנה