חוק הספרים: האם הכנסת תעצור את האיוולת?

משמו של 'החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל' ניתן להבין את מטרותיו המוצהרות. מנתוני המכירות והוצאות הספרים מאז נכנס החוק לתוקפו ניתן ללמוד שהשיג דווקא תוצאות הפוכות. כעת חוזר החוק לדיונים בכנסת ישראל בעקבות הודעת שרת התרבות מירי רגב, לפני כחודש, על הקמת ועדה לבחינה מחודשת של החוק. על רקע הקמת הועדה תתכנס מחר ועדת החינוך, ביוזמת חבר הכנסת יואב קיש, לדיון לבחינת החוק והשלכותיו מקץ שנה וחצי לכניסתו לתוקף.

איך חוק נולד?

מהו בכלל 'החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל', ומדוע הוא מעורר כל כך הרבה יצרים? החוק נועד לתת מענה לדואופול הספרים בישראל – רשתות "סטימצקי" ו"צומת ספרים", מתוך הנחה – מוטלת בספק כשלעצמה – שקיומו של דואופול בתנאי שוק חופשי הוא בהכרח דבר בעייתי.

החוק מכיל סעיפים רבים אך זה שעורר את עיקר הסערה היה סעיף 6 לחוק – סעיף "איסור המבצעים" – המגביל הנחות לשיעור מסוים ולמועדים מסוימים, לאורך תקופת ההגנה – שנה וחצי. החוק קובע כי ייאסר על חנויות והוצאות הספרים למכור ספרים במבצע ב-18 החודשים הראשונים מרגע צאתם לאור. המגבלות הללו פגעו ביכולתן של הוצאות הספרים לחסל מלאים או לתמרץ רכישה של ספרים של סופרים לא מוכרים. התוצאה בשטח, כפי שניתן לראות שנה וחצי לאחר כניסת החוק לתוקף, היא צמצום דראסטי במספר הכותרים החדשים שיצאו לשוק.

כבר בתחילת הדיונים בנושא היו רבים שהזהירו שהחוק ישיג תוצאה הפוכה מזו המצוינת בשמו וטענו כי החוק ישרת בעיקר את הסופרים הוותיקים והמוכרים ויפגע ביכולתם של סופרים חדשים לפרוץ לשוק.

בועז ארד, חוקר לשעבר במכון ירושלים לחקר שווקים, התריע על כך עוד במהלך הדיונים על החוק, תוך שימוש בדוגמאות מהעולם. בהשוואה שערך ארד בפני חברי הכנסת הוא השווה את המצב באנגליה שביטלה חקיקה של מחירי מינימום לספרים, לבין גרמניה בה נהוגה חקיקה כזו. ההשוואה הראתה באופן חד משמעי כי ביטול התקנה באנגליה הוביל לפריחת הספרות ולגידול בהוצאת כותרים חדשים, בעוד שבגרמניה השוק קפא על מקומו.

בנוסף, הציג ארד נתונים אודות הדפסת כותרים חדשים במדינות שונות, מהם עולה כי במדינות הנוהגות לפקח על מחירי הספרים, מודפסים בין 0.9 ל-1.7 כותרים חדשים לאלף איש מדי שנה;  לעומתן, מדינות המנהלות שוק ספרים חופשי נהנות מ-1.5 עד 5.8 כותרים חדשים לאלף איש מידי שנה.

ראיות ברורות אלו לא הועילו, החוק עבר במליאת הכנסת ונכנס כהוראת שעה לספר החוקים של מדינת ישראל.

מספרים רבותי, מספרים

כיום, שנתיים לאחר אישור החוק, ניתן לבחון את השפעותיו על השוק. הממצאים, כפי שניתן לראות, חד משמעיים. דו"ח שפרסמה הוועדה המייעצת לשרת התרבות לפני ארבעה חודשים ניתח את השלכות החוק על השוק והציג מדדים שונים המציירים מציאות עגומה.

לפי הדו"ח, מכירות ספרים חדשים ירדו מאז החלת החוק. בעוד שבשנים 2012-2013 הספרים החדשים היוו שליש מכלל מכירות הספרים השנתיות, הרי שמאז כניסת החוק לתוקף בראשית שנת 2014, נרשמה ירידה דראסטית במכירות הספרים החדשים, שלא הגיעו ליותר מרבע מכלל המכירות.

עוד קובע הדו"ח כי למרות שמחירי הספרים הנקובים במחירון ירדו, מחיר הספרים בפועל עלה. בעוד קודם לחוק מחירו הממוצע של ספר היה 44 שקלים, כיום עומד המחיר הממוצע לספר על 51 שקלים. בשוק הספרים החדשים המגמה בולטת יותר כאשר ספר חדש עולה כיום בממוצע 68 שקלים. ההסבר לכך הוא שכאשר הותר לרשתות למכור ספרים במבצעים היה המחיר הממוצע של ספר חדש נמוך בהרבה מזה הרשמי.

השורה התחתונה המשמעותית ביותר היא שהיקף המכירות הכללי הצטמק ב-12 אחוז, ומכירות ספרי הביכורים של סופרים חדשים סבלו מכה קשה אף יותר: ירידה של 21 אחוזים מהמכירות ערב חקיקת החוק. 'החוק להגנת הספרות והספרים בישראל' פגע בסופרים הצעירים בצורה הקשה ביותר.

לא רק הצעירים נפגעים

החוק השפיע באופן משמעותי על התנהלות השוק כולו. במהלך השנה האחרונה נרשמה עלייה של 250 אחוז במכירות הספרים הדיגיטליים. הנתון הזה מצביע על שינוי משמעותי בהרגלי הרכישה והקריאה של הציבור. בעוד שבשנים 2012-2013 רשתות הספרים שיווקו קרוב ל-75 אחוז מהספרים, בשנת 2014 ספגו הרשתות ירידה של כ-10 אחוזים במכירות לטובת השם הכוללני "ערוצים אחרים". כלומר לטובת מכירות באינטרנט, ספרים דיגיטליים ויריד שבוע הספר.

נייר עמדה שהוגש היום לוועדת החינוך של הכנסת על ידי המועצה הישראלית לצרכנות הציג את ממצאיו של סקר שערכה האגודה שהצביעה גם הוא על נתונים חד משמעיים. 38 אחוזים מהנשאלים דיווחו כי רכשו השנה פחות ספרים לעומת שנים קודמות. 50 אחוזים ציינו כי רכשו פחות ספרים של סופרים צעירים. מבין אלו שציינו כי רכשו פחות ספרים השיבו 46 אחוזים כי עשו זאת בשל המחירים הגבוהים או היעדר המבצעים. נייר העמדה מתסיים בקביעה נחרצת של המועצה הישראלית לצרכנות לפיה החוק "פגע בציבור צרכנים משמעותי וגרם לו לצמצם את רכישות הספרים, ובהתאם פגע מן הסתם גם במכירת הספרים והכנסת הסופרים בניגוד לכוונתו המקורית של החוק".

בסיכומו של דבר, הנתונים מורים כי החוק פגע באופן חמור בכל רבדי השוק. הקוראים, המוציאים לאור והסופרים – לכולם היה טוב יותר לפני כניסתו של החוק "להגנת" הסופרים לחייהם.

קינת הסופרים

גם הסופרים, שהם לב תעשיית הספרים והנפגעים הישירים של החוק, לא נותרים אדישים. בישיבה מיוחדת שכינס חבר הכנסת יואב קיש לפני כחודשיים תיאר הסופר ליעד שוהם את חוויותיו האישיות כסופר הנאלץ להסתפק במכירות נמוכות סמוך לפרסום ספר חדש: "חשוב לי שיקראו את ספרי סמוך למועד כתיבתם", אמר.

הסופר יניב זייד, ציין את העובדה הפשוטה שמאז כניסת הוראת השעה לתוקפה ההוצאות לאור לא מהמרות על סופרים חדשים: "קוראים לא ישקיעו שישים שקלים בספר של סופר חדש, אז גם ההוצאות לא יכנסו להשקעה כזו" הסביר.

סופר מתחיל אחר, זוהר מנשץ, סיפר על עצמו: "אני סופר מתחיל, החוק פגע בעץ שמנסה להוציא עלים. הפרוזה הישראלית החדשה והמשגשגת תקועה בבוץ שהחוק הזה חולל. כשלקוח יתלבט בין סופר מוכר לחדש המחיר ודאי ישפיע".

תחושות אלו קיבלו אישוש עובדתי בדבריהם של המוציאים לאור, המציינים כי הנפגעים המרכזיים היו ספרי ביכורים וספרי ילדים חדשים. רוני מודן נציגת הוצאת 'מודן' סיפרה כי לפני החוק הדפיסה ההוצאה מאתיים כותרים חדשים מדי שנה, ולאחר כניסת החוק לתוקף צנח מספר הכותרים החדשים לשמונים בלבד.

יורם רוז, מ'כנרת זמורה ביתן', ומבעלי 'צומת ספרים' היה ברור ביותר: "אלו נתונים שאין להתווכח איתם. ספרות מקור נפגעה. חנויות פרטיות לא נפתחו בשנה האחרונה. רק הרשתות הגדולות גדלו".

סופרת הילדים הוותיקה, גלילה רון-פדר-עמית פנתה במכתב נרגש לשרה רגב וציינה כי על אף שבשל המוניטין שלה היא באופן אישי לא נפגעת מהחוק, הענף כולו סובל וספרות ילדים עכשווית חדלה מלהתפתח בישראל: "האם המדינה אמורה לחוקק חוקים שיעדיפו את סופרי ישראל על פני ילדי ישראל? האם תפקידו של המחוקק להעלות מחירים?".

רון-פדר-עמית תהתה גם לגבי היחס בין הספרות לענפי תרבות אחרים: "האם החוק אינו תקדימי ובעקבותיו תבוא הדרישה לבטל מנויי תיאטרון מוזלים לוועדי עובדים? שהרי אם זילות הספר נקבעת על פי מחירו, גם זילות ההצגה נקבעת על פי מחיר הכרטיס שלה", אמרה.

חריגה בולטת היא רחלי אידלמן בעליה של הוצאת הספרים 'שוקן', שמחזיקה בקו נוקשה ביחס לספרות ותומכת בחוק. לטענתה, ספרים הם מוצר אליטיסטי, וככזה, אין מקום למכור אותם במבצעים: "בשנות המבצעים היו מו"לים שהוציאו ספרים מכל הבא ליד. זו פעולה אנטי תרבותית", כתבה אידלמן בטור דעה שפרסמה ב"הארץ". נאמנה לעמדה זו, לאורך השנים נמנעה הוצאת 'שוקן' ממבצעים והחוק קיבע תפיסה זו וחיזק אותה.

מחסלים את עתיד הספרות?

מדוע כל זה קורה? מדוע המבצעים חשובים כל-כך להוצאות הספרים? הסיבה לכך היא שההוצאות פועלות כמעין קרנות הון-סיכון ה"מהמרות" על סופרים או כתבי יד לא מוכרים ללא ערובות בטוחות להצלחה. ההוצאות מסכנות את כספן בעריכה, הגהה, עיצוב, הדפסה, הפקה והפצה. עד שלב המכירה הושקע בספר ממון רב, ללא ידיעה ברורה לגבי היקפי המכירות.

במצב זה, ההוצאות זקוקות למבצעים ולגמישות מחירים כמו אוויר לנשימה. כפי שמספר לנו מוציא לאור מוכר, המבצעים הם הזרז המרכזי לשיווק ספר חדש: "הכי זול לשווק ספר מפה לאוזן. הראשונים רוכשים את הספר בזול, ממליצים לחבריהם וכך הספר צובר אוהדים וביקוש" הוא אומר.

סיבות אחרות הן פניה לקהלי יעד שונים – פנסיונרים יכולים להשקיע בספר יותר מאשר סטודנט, וגמישות מחירים עשויה להגדיל את המכירות. שיווק באמצעות האינטרנט חוסך עלויות והתייחסות לכך במחיר מהווה זרז למכירות. כמובן שישנו גם המרכיב הפסיכולוגי: שם הקוד "מבצע" משפיע על נפשם של הצרכנים, ושיטת "ארבע במאה" תשכנע יותר אנשים לקנות.

ולעיתים ההנחה הכרחית מסיבות הפוכות: ספר שלא נמכר מונח במחסני ההוצאה ואין לו תועלת. מכירה במחיר נמוך תצמצם את הפסדי ההדפסה. איסור המבצעים גורם לכך שההוצאות מקטינות סיכונים ונמנעות מלהמר על סופרים חדשים. האיסור על מכירות במבצע פוגע במודל העסקי הבסיסי של התעשייה, ומונע ממנה לצמוח. כפי שאכן אירע.

גול עצמי?

"החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל" נפתח במילים אלו: "מטרות חוק זה הן להבטיח לסופרים ישראלים גמול הולם בעד יצירתם, לקדם את הספרות בישראל, לשמור על גיוון תרבותי בפרסום ובהפצה של ספרים בישראל, לתת הזדמנות לקוראים לבחור מבין מגוון רחב של ספרים לפי רצונותיהם וטעמיהם ולאפשר תחרות בין הוצאות הספרים וחנויות הספרים בנוגע לכמות, למגוון ולאיכות הספרים המוצעים לצרכן".

שנתיים לאחר כניסתו לתוקף ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי החוק נכשל בכל הפרמטרים: מחירי הספרים עלו, הציבור בחר להדיר את רגליו מהחנויות, מספר הכותרים החדשים פחת וספרות הילדים נפגעה. למעט מספר מצומצם של סופרים ותיקים ובעלי מוניטין שהחוק היטיב איתם, סופרים רבים נאנקים תחת תוצאות החוק. כדרכם של פיקוח על מחירים ומגבלות רגולטוריות, גם חוק הספרים הואיל למתי מעט מקורבים ומסודרים ששוק לא-תחרותי משמר את מעמדם.

חוק הספרים, שתוקפו עתיד לפוג בעוד שנה, עומד כעת לבחינה מחודשת בעקבות יוזמת חבר הכנסת יואב קיש ושרת התרבות מירי רגב. הדיון מחר יתקיים בוועדת החינוך בראשה עומד חבר הכנסת יעקב מרגי מש"ס. בהקשר זה ראוי לזכור כי יו"ר המפלגה אריה דרעי התייחס לחוק הספרים ערב הבחירות ואמר: "התנגדנו לחוק הספרים לכל אורך כל הדרך. לתפיסת עולמנו זה חוק קפיטליסטי, שמונע מההמון להשיג תרבות במחיר שווה לכל נפש, ושמונע מרשתות הספרים והוצאות הספרים להפיץ תרבות במחירים זולים. אנחנו מייצגים את הקורא, לא את הכותב". מעבר למבוכה שבהגדרת המילה 'קפיטליזם', דרעי צודק ביחס לחוק. נקווה רק שבעניין זה הוא יישאר עקבי.