התוכנית האיראנית לכיבוש שוק הנפט העולמי

לא רק גרעין: ההסכם שנחתם לאחרונה בווינה כבר נותן את אותותיו בשוק האנרגיה העולמי • האיראנים לא מבזבזים זמן ופועלים לחדש את מעמדם כמעצמת נפט בסיוע מעצמות המערב • הסעודים לא מתכוונים לעבור על כך בשתיקה

מן המפורסמות היא כי הזהב השחור אינו רק כוח כלכלי. ההוכחה המוכרת ביותר לכך הלוא היא שנת 1973, עם פרוץ מלחמת יום כיפור, כאשר הפך הנפט לכלי בידי גורמים פוליטיים שביקשו לעצב באמצעותו מדיניות אזורית. אך זו אינה הדוגמה היחידה: אירועים גיאופוליטיים עיצבו את שוק הנפט מאז מלחמת העולם הראשונה. מסיבה זו, הפרסום על כוונת המעצמות להסיר את חרם הנפט מעל איראן לאור ההסכם שנחת בסוגיית הגרעין, נתפס בעיני רבים כגורם העיקרי לירידה החדה שנרשמה בחודשים האחרונים במחיר חבית מסוג ברנט – מ-68 דולר ל-52 דולר.

אולם בשנים האחרונות התחוללו מספר אירועים שהביאו למפנה בנוגע ליחסי הגומלין הללו בין אירועים גיאופוליטיים ומחיר הנפט, ובראשם 'האביב הערבי'. למרות שתשתיות נפט הפכו ליעד מרכזי לפיגועים מצד כוחות אופוזיציה וארגוני טרור, הרי שסוחרים למדו כי השוק מגיב במהירות למשברים במדינות הנפט, זאת באמצעות הגברת התפוקה מצד מדינות כדוגמת סעודיה, איחוד האמירויות ויצרניות שבשטחן עלות ההפקה גבוהה יותר כגון קנדה, ארה"ב, מקסיקו וקזחסטאן.

קריסת המחיר מוכיחה שוב את הטענה כי לאירועים גיאופוליטיים השפעה מוגבלת על הנעשה בשווקים בשנים האחרונות. שכן הירידה החדה האחרונה מיוחסת בעיקר להאטה הכלכלית בסין, הצפי להעלאת הריבית בארה"ב, התחזקות הדולר, מלאי הנפט הגבוה בארה"ב ועודף תפוקה מצד מדינות אופ"ק. על-פי הערכות, חזרתה של איראן לתפוקה מלאה של 4.2 מיליון חביות ביום מ-2.75 מיליון חביות שהיא מפיקה כיום תמשך כשנה וחצי לכל הפחות. על-פי הערכות תוכל איראן להגדיל את תפוקתה בחודשים הבאים בלא יותר מ-250,000 חביות ביום, דבר שאינו יכול להסביר את הירידה החדה במחיר הנפט.

תוכנית ארבעת השלבים

למרות שהעולם רווי בנפט, שוק האנרגיה האיראני הגיב במהירות להסכם הגרעין עם המעצמות. עוד בטרם יבש הדיו החלו האיראנים להעמיס נפט למכליות כדי לשגר אותן בקרוב ליעדים ברחבי העולם, ובעיקר למזרח אסיה. על-פי הערכות שונות, עד שלהי 2015 יעלה ייצוא הנפט האיראני ב-200,000 חביות ביום. המשמעות של הצפת השוק בעוד נפט גולמי היא ירידה נוספת במחיר החבית מסוג ברנט ופגיעה ברווחים של מדינות אופ"ק. לפיכך, עתה איראן מבקשת לנסח מדיניות שמצד אחד תחזיר אותה לשוק, ומנגד תבלום את הירידה במחיר החבית.

לשם כך הכריז לאחרונה שר החוץ האיראני על תכנית בת ארבע שלבים, שמטרתה להחזיר את מדינתו למעמדה ההיסטורי.

בשלב הראשון תנסה איראן למכור בחודשים הבאים, עד תחילת 2016, את מלאי הנפט הגולמי שנמצא במכליות שעוגנות בסמוך לנמליה, ומתפקדות כמתקני אחסון. על-פי הערכות מאחסנת איראן על מכליות אלו 60-50 מיליון חביות נפט שאותן תמכור לסין, יפן, הודו ודרום קוריאה במחיר מופחת משמעותית ממחיר השוק. צעד זה אמור להגדיל את ייצוא הנפט האיראני כבר בשלהי שנת 2015 ב-250,000 חביות לכשלושה מיליון חביות נפט ביום. בשלב השני מבקשת איראן לפתוח עד תחילת 2017 את בארות הנפט שנסגרו עם פרוץ עידן הסנקציות, ובכך להגדיל את התפוקה בעוד כ-800,000 חביות ביום.

לאחר מכן, בשלב השלישי, האיראנים יזמינו חברות נפט בין-לאומיות, זאת במטרה לעצור את הירידה בתפוקת בארות הנפט שבשטחם. שכן מרבית הבארות באיראן הם בני 50 שנה ומעלה, והפיקו עד הפעלת הסנקציות כ-80,000 חביות ביום. בשל ההעדר השקעה מצד הרשויות ומצד חברות זרות נרשמה ירידה חדה בתוצר, וכדי להחזירם לתפוקה מלאה ולשחרר את הנפט מהקרקע קיים צורך בהזרקה של גז. האיראנים מקווים כי שדות אלו יוכלו לחזור לשיא התפוקה בשנים הקרובות ובכך אף יגדילו את ייצוא האנרגיה משטחם. תהליך זה ימשך לפחות כשנתיים, ובסופו יחזרו לתפוקה שאפיינה את המדינה ערב הסנקציות.

בשלב הרביעי והאחרון מבקשים האיראנים לפתח באמצעות חברות נפט בין לאומיות, בעיקר מצרפת ובריטניה, שדות חדשים באזורים שבהם קיימת סבירות גבוהה למציאת נפט.

במידה ואיראן תמלא אחר הוראות המעצמות ולא יהיו עיכובים נוספים הרי שהפקה משדות חדשים תחל לכל המוקדם בשנת 2020. כאן המקום להוסיף סייג, בשל העובדה כי המנהל האיראני ידוע כמסואב, ושמערכת ההסכמים שלו עם חברת הנפט הלאומית אינה מוסדרת. לכך מצטרפת העובדה שהמערב מוגבל בידע לגבי איכות השדות, מצבם והאתגרים הגיאולוגיים שיפגשו בשטח.

אולם יש לציין כי בעבר כבר הוכיחו האיראנים יכולת להגדיל את תפוקת הנפט בשטחם במיליון חביות בתוך שנה מסיום משבר גיאופוליטי. כך למשל, אחרי הפיכת ראש הממשלה מוצדאק בשנים 1952-3 ואחרי עליית האייתוללות לשלטון בשנת 1979 גדלה תפוקת הנפט בשטחם בצורה משמעותית כעבור זמן קצר.

צרות באופ"ק

השאלה הגדולה היא כיצד יגיבו מדינות אופ"ק לחזרתה של איראן לשוק. בעקבות הטלת הסנקציות מיהרו מספר מדינות, ובניהן סעודיה, עיראק ואיחוד האמירויות, להגדיל את תפוקתן על חשבונה של איראן ולהדק קשרים עם מדינות שבעבר היו לקוחותיה, כמו למשל סין, יפן ודרום קוריאה. בימים האחרונים דרש שר הנפט האיראני להשיב את חלקה של איראן בנתח השוק של אופ"ק ואף איים כי ארצו תדע כיצד להחזיר את החלק שנגזל ממנה.

אולם במתח הפוליטי שנוצר באזור לא ניתן לכנס את המדינות החברות בארגון אופ"ק ולחלק את נתח העוגה מחדש. סעודיה רואה באיראן אויבת מושבעת המבקשת לפגוע במעמדה האזורי והיא מסרבת להשיב לאייתוללות את השליטה על שוק הנפט. גם עיראק, שחווה באחרונה (למרות הכל) פריחה כלכלית, תתקשה להסכים ולוותר על נתח השוק שתפסה אחרי שנים של סנקציות ומלחמות אזרחים. בהעדר הסכמה ימשיכו מדינות אופ"ק להציע הנחה חודשית ללקוחותיהן באסיה על-מנת לתפוס נתח שוק על חשבון האחרת, מהלך שיפגע במעמדו הרעוע גם כך של אופ"ק.

העדר היכולת של אופ"ק לפעול לחלוקה מחדש של נתח השוק לצד הירידה החדה במחיר הכניסה לתמונה שחקן נוסף – רוסיה, שתנסה עתה לתווך בין הצדדים. אך גם המתווך אינו נייטרלי, ויש לו אינטרסים משל עצמו.

בימים האחרונים הודיעה רוסיה על הפחתת הריבית בשטחה כדי להתמודד עם קריסת מחיר החבית, שפוגעת אנושות בכלכלה המקומית. רוסיה אף ביקשה מסעודיה להיפגש בהקדם, לאחר שבחודשים האחרונים שינתה משפחת סעוד את מדיניותה ההיסטורית כלפי שוק הנפט. זו האחרונה חרגה ממנהגה ההיסטורי להיות גורם מאזן בשוק כשומרת המשמעת הארגונית, והפכה מחודש אפריל 2015 לגורם שהעלה יותר מכל את התפוקה היומית עליה סוכם במסגרת הארגון – מ-9.5 מיליון חביות נפט ביום ל-10 מיליון.

סעודיה מצידה ממתינה להצעה משמעותית מצדן של רוסיה ואיראן, שתבטיח שמירה על האינטרסים האזוריים של הממלכה. בהעדר הצעה מדינית שתבטיח את האינטרסים שלה תמשיך סעודיה להשמיע הצהרות מיתממות כי אין צורך בקיצוץ בתפוקה וכי צריך רק להמתין לצמיחה כלכלית בעולם שתגדיל את הביקוש לנפט ומוצריו מבלי שיבצע הארגון קיצוץ בתפוקה. בהעדר מדיניות ברורה ימצאו עצמן סעודיה ואיראן בהתנגשות צפויה ובמלחמת מסחר על השווקים ברחבי העולם, שתעצים את המתח שגם כך קיים בין המדינות.

לכן אפוא, לעת עתה חזרתה של איראן לשוק מוגבלת מאוד. בהעדר גידול בביקוש בשנה הבאה ויצירת מערכת הידברות מחייבת מצד מדינות אופ"ק אנו עלולים לראות התנגשות חזיתית בין סעודיה לבין איראן. די אם נציין כי מלחמת המפרץ הראשונה החלה אף היא בין היתר בעקבות סכסוך מחירים ושליטה על נתח שוק בין כווית ובין עיראק.

________

ד"ר יוסי מן הוא מרצה במחלקה ללימודי המזרח-התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בשוק הנפט במזרח-התיכון ובכלכלת מדינות המפרץ.