זהירות, סאטירה: כשאביעד קיסוס פיספס את האותיות הקטנות

"כשהשרה איילת שקד אומרת שהומואים ולסביות יוכלו להינשא במדינת ישראל, רק אם יתחתנו זה עם זו, היא מפעילה למעשה שעון עצר, וכשהשעון יעצור, יופיע המטורף שידקור את מי שמשבש את תוכניותיה. שוב, היא לא התכוונה. היא בסך הכל דיברה על ענייני הלכה." –  את הדברים הללו כתב לאחרונה המגיש ואיש התקשורת אביעד קיסוס ב'ידיעות אחרונות', ונאלץ לפרסם התנצלות תוך זמן קצר. לא נעים. אף אחד לא סיפר לו שפיסוק מוגזם לא מוסיף לדרמטיות. אף אחד במערכת העיתון גם לא זיהה בזמן את העובדה הזניחה ששקד לא התכוונה וגם לא דיברה על ענייני הלכה, מסיבה פשוטה: היא מעולם לא אמרה את הדברים שיוחסו לה.

קיסוס, כמו רבים אחרים ברחבי הרשת, נפל בפח. הידיעה הזו הופיעה באתר הסאטירה Ynes – ל-א Ynet – תחת הכותרת "איילת שקד: משרד המשפטים לא יתנגד לנישואי גאים כל עוד מדובר בנישואי הומו ללסבית", לצד ידיעות מזוייפות נוספות, שמרעידות בשבועות האחרונים את הרשתות החברתיות. אתר Ynes משחק על הגבול הדק שבין אימרות דומות שנאמרו בעבר, או ידיעות שהיו בקלות יכולות להיות נכונות, לבין הדמיון.

כך לדוגמה הופיעה בו הכותרת "ח"כ תמר זנדברג: עליתי לקבר ערפאת, אחרים עולים לקבר בר יוחאי. מה ההבדל?". במאמר עצמו קישר הכותב/(ת?) בין מינויה של זנדברג לראשות הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול של הכנסת, לבין תמונה ישנה שהעלתה ח"כ ממרצ מביקור שערכה בקברו של ערפאת במהלך סיור ברמאללה. "אין זה מעניינו של איש לאלו קברים אני עולה לרגל. זו מדינה דמוקרטית", אמרה, לכאורה, זנדברג לאתר Ynes. "מאות אלפי אזרחים חוגגים בקברו של בר יוחאי מידי שנה חג פגאני כלשהו ששכחתי את שמו ואם אני עולה בצורה חד פעמית לקברו של חוזה המדינה הדו-לאומית ישר מתקיפים אותי." עוד "הוסיפה" חה"כ כי "דווקא המתקיפים אותי מהימין הדתי צריכים להיות הראשונים להודות לי על מאמצי לחדש את מצוות הקטורת". במאמר ניתן למצוא גם את "תגובתה" של דוברת הוועד לשמירת הקברים הקדושים – הגב' חיה נקרופילסקי.

ישראל מצטרפת למשפחת העמים

חיש מהר האייטם עשה לו כנפיים, והנאצות לא אחרו לבוא. די לקרוא את התגובות המופיעות בתחתית כדי להבין שהקוראים הרבים (13,000 לייקים) לא ממש הבינו כי מדובר בסאטירה. זנדברג אף זכתה לקללות אישיות באמצעות מסרונים, והתלוננה בפני גיא לרר מ'צינור לילה' כי "מדובר בהסתה במסווה של סאטירה". אליה ואל השרה שקד הצטרפו ונכוו גם ח"כ לשעבר מטעם ש"ס שלמה בניזרי ("רעידת האדמה נגרמה בשל שינוי תמונות הגולשים בפייסבוק לסמל של משכבי זכר" – 19,000 לייקים) וכמובן, איך לא, נשיא המדינה ראובן ריבלין ("הנשיא ריבלין למשפחת ביטון: 'לא ביקרתי את אדל כדי לא לפגוע באוכלוסייה הערבית'" – 10,000 לייקים).

מנעד התגובות לכתבות של Ynes נע בד"כ בין אנשים שלא טורחים לפתוח בכלל את הידיעה ומשתפים (בהמוניהם) את הכותרת, לפעמים תוך סינון קללה או הבעת תרעומת על הנאמר בה, לבין תחושת צדקנות על מעשה רמיה, כביכול, שמוציא שם רע למושאי הכתבה. אפשר להבין זאת. אחרי הכל, זהו למעשה אתר הסאטירה הראשון בישראל שתופס תאוצה. אך לפני ששולפים את הלפידים והקלשונים ומנפחים את המוח עם דיונים על חופש הביטוי, כדי להכיר שמדובר בז'אנר די נפוץ ברחבי המרשתת בעולם. Ynes הוא לאו דווקא סאטירה במובן הקלאסי של המילה, אלא נופל יותר תחת קטגוריית "חדשות מומצאות". אני, באופן אישי, מכיר רק את המקבילות (ומקורות ההשראה) שלו באנגלית – ויש עשרות מהן.

כדוגמה נציין את המפורסם שבאתרי הז'אנר, הלוא הוא 'האוניון' (The Onion) – 'הבצל' המיתולוגי, שנוסד עוד בשנת 1988 ועלה לרשת ב-1996. מדובר במפלצת של ממש – ניתן למצוא אותו במהדורה מודפסת, הוא מפעיל ערוץ יו-טיוב פופולרי, ובו עשרות "תוכניות" סאטירה מקוריות, ואף שידור רדיו בפודקאסט. בשנת 2008 הוציא צוות האתר סרט באורך מלא בשם The Onion Movie. מטבע הדברים, גם 'האוניון' הפיל חללים רבים לאורך הדרך. כך למשל אפשר למנות את הבכיר לשעבר בפיפ"א ג'ק וורנר, שהורשע בקבלת שוחד, מציג לראווה בסרטון וידאו "הוכחה" לזכותו, שאינה אלא כותרת מפוברקת. 'האוניון' הצליח לעשות גם את מה שאובמה לא רוצה: לעבוד על האיראנים. סקר 'גאלופ' מומצא של האתר הוכיח לכאורה כי "חוואים אמריקנים לבנים מעדיפים את אחמדינג'אד על-פני אובמה", וזכה במהרה לכותרות בסוכנות התעמולה של האייתוללות 'פארס ניוז'. בלי קרדיט או קישור, כמובן.

גם אתר פלסטיני גדול בשם 'רמאללה סיטי' הביך את עצמו לאחרונה. זה קרה כאשר הוא ציטוט את "סוכנויות הידיעות", שחשפו את תוכניתו של המיליארדר המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב דונלד טראמפ עבור הסכסוך הישראלי-פלסטיני. טראמפ, כך נטען, קרא לשנע את הפלסטינים ולהעניק להם שטח ומדינה – בפורטו ריקו. ב'רמאללה סיטי' טרחו אפילו להעתיק את המפה המפוברקת שפורסמה במקביל לידיעה, שלמעשה מסגירה את העובדה כי מקור הידיעה באתר הסאטירי 'The Mideast Beast'. שמו של כותב האייטם, אגב, הוא בעז בולבולוביץ'. בערבית זה נשמע אמין יותר.

קחו אחריות

נכון, Ynes עדיין רחוק מהרמה של אתרי הסאטירה הבינוניים בשפה האנגלית. הוא לא משופשף עד הסוף, וחלק מהאייטמים שלו בהחלט מפיצים ניחוח של תביעות דיבה באוויר. אך זו עובדה ידועה שבישראל יש לאקונה בכל הנוגע להומור סאטירי. אפילו תוכנית הדגל של הערוץ המרכזי בישראל, 'ארץ נהדרת', מבריקה לעתים רחוקות, וחזקה יותר בחיקויים מאשר במערכונים. ובאשר לסאטירה בימין, בואו רק נאמר שאנחנו מאוד מאוד מתגעגעים לקישון. בינתיים שאר העולם – מדוברי האנגלית ועד דוברי הלטינית ('Pocho'), מבריטניה ('Private Eye') ועד רוסיה ('Fognews') – כולם למדו שאת נחשולי החדשות הרעות כדאי למהול בחיוך וציניות. הגיע הזמן שגם אנחנו נצטרף לטרנד.

ועוד נקודה. אביעד קיסוס ציטט ונכווה, וכאיש בעל פרופיל ציבורי זה חמור יותר מן הגולש הממוצע שמשתף כותרת סאטירית בלי לבדוק את התוכן העומד מאחוריה. אך הלקח צריך לחלחל למתלהמים משמאל ומימין. כבר שנים שהציבור הישראלי הדעתני – הפעם בעיקר בימין – עסוק בביקורת תקשורת, ורודף אחרי כותבים ואנשי תקשורת ברחל ביתם הקטנה. אתר Ynes חושף כיצד רבים עושים איפה ואיפה, ולא טורחים אפילו לפתוח את הידיעה ולברר את הפרטים לפני שהם משתפים בהמוניהם, כל עוד הרוח שלה תואמת דעתם. אני מאתגר אתכם – אל תאמינו לאף אחד. תפסיקו לשתף כותרות, ותהיו יותר ביקורתיים כלפי התוכן שאותו אתם צורכים. אפשר להתחיל מהכתבה הזו.