במשרד האוצר מתפארים בהצעה להגדיל את קצבת הזקנה למעוטי הכנסה. מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי באוצר, בטור מיוחד למידה על הסכנה הגלומה ברעיון
במשרד האוצר החליטו להעלות את קצבאות הזקנה למעוטי הכנסה בעלות של 580 מיליון שקלים ● מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר, מסביר בטור מיוחד ל'מידה' מדוע הצעד הזה יפגע במשק הישראלי ובתמריצי החיסכון של האזרחים
משרד האוצר מתפאר בימים האחרונים כי הוא נמנע מהעלאת מסים בהצעת תקציב המדינה שפורסמה בשבוע שעבר. הוא גם מתפאר בהצעתו להגדיל את השלמת ההכנסה לקצבת הזקנה, בעלות תקציבית שנתית של 580 מיליון שקלים. אולם, במשרד האוצר כנראה לא מבינים ששתי האמירות הללו סותרות זו את זו.
אזרחי ישראל זכאים מהמדינה לקצבת זקנה בסיסית בבוא העת, אך לא כולם זכאים לקצבת השלמת הכנסה, המשלימה את הכנסתו של קשיש במקרה שהיא נמוכה מהרף שנקבע.
כך, אדם שעבד כל חייו וגם חסך מעט לפנסיה יקבל רק קצבת זקנה בסיסית, בעוד שאדם שלא עבד כלל ולא חסך דבר – יקבל את מלוא קצבת השלמת ההכנסה, בנוסף לקצבת הזקנה הבסיסית. כלומר, המיסוי על אדם עובד – יחסית לאדם לא עובד – אינו מסתכם רק במסים שהראשון משלם במהלך כל שנות עבודתו, אלא כולל גם את הפער לרעתו בתשלומי השלמת ההכנסה לקצבת זקנה – סכום פטור ממס בסדר גודל של 600‑700 שקלים לחודש, המשולם לזכאים במשך עשרות שנים.
אם לא די בכך, מקבלי השלמת הכנסה מקבלים הטבות אשר אדם שעבד כל חייו יכול רק לחלום עליהן: הנחות בארנונה, חשמל, טלפון, תרופות וטיפולים רפואיים ועוד, ובחלק מהמקרים גם סיוע בשכר דירה או דיור ציבורי. התוצאה היא שקצבת השלמת ההכנסה בנוסף להטבות הנלוות יסתכמו לאורך שנות קבלת הקצבה בסכום ממוצע של מאות אלפי שקלים לאדם.
בנוסף, חלק ניכר מהאנשים העובדים, בהתקרבם לגיל פרישה, מתלבטים בשאלה האם להמשיך לעבוד עד גיל הפרישה הרשמי או לצאת לפרישה מוקדמת. אחד השיקולים המרכזיים עבור מתלבטים אלו הוא גובה ההכנסה הצפויה לאחר הפרישה. ככל שאדם עובד יידע שכל שנה נוספת בשוק העבודה לא תוסיף מאומה להכנסתו לאחר הפרישה (או אף תביא להקטנת הכנסתו, אם כוללים בחישוב את כל ההטבות הנלוות), גדלים הסיכויים שיבחר בפרישה מוקדמת. על רקע הזדקנות האוכלוסייה והגידול המתמשך ביחס התלות בין קשישים לאוכלוסייה בגיל העבודה, צמצום התופעה של פרישה מוקדמת מחיי העבודה הוא אינטרס לאומי עליון. כעת, הגדלת הקצבה, התורמת להתרחבות התופעה של פרישה מוקדמת, מנוגדת לאינטרס הלאומי הזה.
צורמת עוד יותר היא ההשפעה הצפויה על העובדים המשתכרים שכר נמוך והמחויבים, החל משנת 2008, לחסוך לפנסיית חובה. עובדים אלו חייבים על- פי חוק להפריש 5% משכרם לחיסכון פנסיוני, גם אם יש להם הוצאות רבות והם בעלי משפחות החיים בדוחק רב. מדוע? כי הממשלה החליטה שהיא יודעת "טוב יותר" מהאזרחים האם עדיף להם לחסוך לפנסיה. ומה יקרה עכשיו? אותו עובד, שחויב על-פי חוק לחסוך לפנסיה כבר מגיל צעיר, יגלה – בעת פרישתו לגמלאות – שכל הסכום שחסך במהלך עשרות שנים בעמל כה רב לא שווה מאומה – כי כל שקל שהוא מקבל עכשיו כפנסיה מפחית שקל מקצבת השלמת ההכנסה שהיה יכול לקבל ללא החיסכון.
יש הרבה שימושים טובים להוצאה שנתית של 580 מיליון שקל. השימוש הטוב ביותר הוא כמובן להפחית את הגירעון התקציבי – שהוא גבוה, מסוכן, ומעמיס עול נוסף על הדור הצעיר. אבל כמעט כל שימוש אחר, כגון הגדלת כל קצבאות הזקנה באופן שוויוני או הפחתת מסים לאנשים עובדים, עדיף על הגדלת השלמת הכנסה לקשישים, שהוא צעד מזיק ומיותר.
ד"ר מיכאל שראל עומד בראש פורום קהלת לכלכלה. בעבר שימש כלכלן ראשי וממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר. אלי שני סייע בהכנת המאמר.
האם לדעתך ראוי שאנשים שיכולים להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה במקום עבודתם או שיפרישו עד לגיל הפרישה עצמו?? והאם טוב לכלכלה שאנשים ימשיכו לעבוד אחרי גיל הפרישה??
ואני שואל את השואל, מדוע בכלל לקבוע גיל פרישה, העבודה מייצרת גם כסף וגם משמעות. אני מכיר, סליחה הכרתי הרבה אנשים שברגע שהגיעו לגיל הפרישה ופרשו איבדו כל רצון לחיות כי כבר לא היה צריך אותם, ולעומתם יש אנשים אחרים, שעדיין איתנו שפרשו מהעבודה ומצאו תחביבים מהנים.
ויש גם משוגעים שאוהבים לעבוד אחרי גיל הפרישה, כמו סבא שלי שעובד בגיל 87 כרואה חשבון, ואוהב כל רגע .
כלומר לדעתי עדיף לתת לאזרחים לבחור מתי לפרוש, ושכל אחד ישקול כמה כסף יהיה לו לפנסיה, כמה משמעות העבודה נותנת לחייו ועל פי זה יחליט מתי ברצונו לפרוש.
ובאשר להשפעה הכלכלית של העניין – ברור שאין צורך לפנות מקום לצעירים, כי ברגע שאדם הולך לעבוד הוא מוציא הוצאות שונות שלא היה מוציא אם היה נשאר בבית,ומגדיל את הפריון של כלכלת ישראל באופן כללי.
תיאורטית דעתי כדעת תמיר דורטל,
מעשית:
– עובדי ציבור ותיקים נמצאים במסלול פנסיה צוברת, והם מקבלים תוספות על וותק. העלות למעסיק (כלומר, לנו) של המשך העסקתם בגיל מבוגר גבוהה מאוד: הן בשכר והן בזכויות הפנסיה שהם צוברים.
– מה נעשה אם העובד מעוניין להמשיך לעבוד אך מקום העבודה מעוניין שיפרוש? האם הוא זכאי לפיצויי פיטורין? מה דינם של קומבינטורים ש-"יירצו להמשיך לעבוד" כדי לקבל גם פיצויי פיטורין?
אני כמובן לא מתייחס לעובדים בשירות הציבורי , שכל שיטת חישוב השכר שלהם מעוותת, ולא מחושבת מראש ע"ב ביקוש והיצע, אלא על בסיס לחצים שונים.
סבא שלי לדוגמא, סיים לעבוד בגיל 67 כפקיד שומה, כי היה חייב לפרוש, וטוב שכך, והלך לעבוד במשרד פרטי שהכיר בכישוריו.
תמיר מדוע אתה חושב שאנשים כמו סבא שלך הם משוגעים בגין המשך היכולת שלהם לעבוד אחרי גיל הפרישה?? ההיפך נאחל לאנשים כמוהם להאריך ימים ולילות והרבה נחת בריאות ושפע בגיל שיבתם.
להצגת העניין של גיל הפרישה אני מסכים איתך שזה לא תמונת המציאות הראויה, אך זו תמונת המציאות העכשיו. ישראל היא מדינה קטנה ולכן גם השוק העבודה הוא גם יותר קטן עם מגבלות של מרחב גיאופולטיות מסובך. ישראל (אם זה מידע שאני חושב ) מאמצת את מודל האירופי היותר בעל רווחה סוציאלית לעומת המודל האמריקאי היותר חופשי ללא מגבלות ותקנות. דוגמאות של מדינות אירופה שבהן יש גיל פרישה באנגליה וגרמניה עומת מקמסום גיל 71 ואילו צרפת יוון ספרד ואיטליה מינמום 62-58. צריך להבין שהמודל האירופי מייצר מצב פחות תעסוקה לעומת המודל האמריקאי. נוסיף את השנויים והתמורות הטכנולגיות שכנסו לעידן החדש, דור גילים מבוגר(מעל גיל 50 )בעלי שכבות שונות שנולדו למציאות של ביטחון תעסוקתי ללא השכלה מתאימה שאינם יוכלים להשתלב בעידן החדש הדורש מיומנות שמתאימה יותר לדור הY . אם אתה לוקח את כל אותן דברים אתה מייצר תמונת מצב ממוצעת אפשר להסיק שגיל הפרישה לזמן העכשווי היא מאוזנת.
בוא כולנו נקווה שיתאפשר לעשות רפורמות כלכליות, שידרוגים טכנולוגים חדשים לשוק העבודה, תעשיות חדשות, וכמובן חינוך ורכישת מיומנות שיתאפשר לכל אדם ממוצע ששוק העבודה יוכל בקלות להשתלב בו , עד כדי כך שלא נצטרך לגיל הפרישה שרק יכולתו האישית בעיני העובד היא זו שתקבע מתי יחליט לצאת לפנסיה!
אני מעריך מאוד את סבא שלי, והוא נוהג נכונה.
אני בעד לתת לאנשים חופש, ומה שאמרת על השוק הקטן שיש בישראל לא נכון, אם נזרום עם הטיעון הזה הגיע למסקנה שיש מספר מקומות עבודה מוגדר במשק, ולכן כדאי לאסור על השכירים העשירים לעבוד, כי הם עובדים בשביל הנשמה, בעוד שיש אנשים שמחכים למשרה שלהם וצריכים את הכסף.
ן
נזרום או לא נזרום,יש לך אמצעי למדוד נתונים ומחקרים שסותרים את מה שאמרתי, בבקשה תציג אותם.
יש עבודות בשטח שקיימות כגון ריבוי האוכלסייה בישראל שגדל כל הזמן עם הערבים והחרדים יחד עם פריפריה חברתית , ואכלוסיות מהמעגלים החלשים(זקנים, מוגבלים וכו') במחוץ להכנס לשוק העבודה, ויש לך צבא העם שעושה גיוס סלקטיבי ולא מצליח לגייס את כולם, על בסיס תקציב כלכלי.
הדוגמא שנתת על סבא שלך לא מייצגת.
שורה תחתונה לעת הזו, צריך לעשות גיל פרישה ולעלות את גיל בשל עליית תוחלת החיים ל70/71 ,לדאוג למי שנפלט לפני הפרישה.
ופססתי דבר, לתת למומחים וכלכלנים לתכנן ולהתאים את שוק העבודה בטווח הרחוק של 50 שנה הבאות ולהיווצר מצב שיבטל גיל הפרישה, על ידי מעבר נכון מהמדינה(ביטוח לאומי) לשוק הפרטי(ביטוחים פרטיים).
מאמר מעולה.
חובה שיקראו אותו הפוליטיקאים שבבורותם הורסים את עתידנו.
אני מסכים עם העקרונות שהוצגו. יחד עם זאת על איזו תוספת הכנסה מדובר.היום, מי שעבד כל חייו מקבל דמי ביטוח לאומי בערך 2000 שח ויחד עם בן/בת הזוג משקללים יחד ל3000. על מה מדובר במקרה של מי שלא עבד, מגדילים מ/1000 שח בערך ל/1500 שח? ברור לכל אחד שעדיף לעבוד ולחסוך…מה לא הבנתי? גם בנוסף מדינת ישראל מיישרת קו וכל הגמלאים החדשים מ/2008 לא יקבלו ע'פ החוק שום תוספת כי עבדו וחסכו וכך ימנע עומס מיותר מהדורות הצעירים (גם זה נושא לבירור)ו
אתה שוכח את ההטבות בארנונה, חשמל, מים ועוד שמתורגמות גם הן לכסף… בס"כ מדובר בסכום לא מבוטל!
לשראל אין שום בעיה שקשיש יתקיים מ 3,000 ש"ח בחודש. ממילא הם כבר לא מועילים למשק, אז שימותו כבר.
ליברמן דואג לרוסים שהגיעו לארץ והם רוב ללא הכנסה.ללא פנסיה וללא תמיכה פנסיונית עבור שנות עבודה ברוסיה אז זה המגזר לו ליברמן דואג ולא מאהבת הזקנים שנולדו בישראל כי הם לא יקבלו את התוספת אני קורה לליברמן שהתוספת תכלול את כל אזרח ותיק כי הוא עבד וחסך ולא צריך להעניש אותו על כך