שׁוּם צִפִּיּוֹת

הַתֵּרוּץ הַמֻּקרָץ שֶׁעַל פִּיו מֵאִתָּנוּ,
הָעָם הַנִּבְחָר, מְצַפִּים לְיוֹתֵר,
וּשְׁאָר הָעוֹלָם כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן הוּא,
וּכְשֶׁהוּא מִתְפָּרֵעַ אֶפְשָׁר לְוַתֵּר.

אַחֲרֵי הַפַּעַם הָאֶלֶף
אִם לֹא אַחֲרֵי פַּעֲמַיִם –
הַתֵּרוּץ שֶׁל אָדָם נָשַׁךְ כֶּלֶב
כְּבָר אֵינֶנּוּ מַחְזִיק מַיִם.

הַתֵּרוּץ כִּי דִּוּוּחַ הַיֶּתֶר
עַל אַשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְצִיּוֹן
הוּא לְרֹאשֵׁנוּ כֶּתֶר
הַמֵּעִיד עַל רִבּוּי צִפִּיּוֹת,

הַתֵּרוּץ הַמֻּקרָץ שֶׁעַל פִּיו מֵאִתָּנוּ,
הָעָם הַנִּבְחָר, מְצַפִּים לְיוֹתֵר,
וּשְׁאָר הָעוֹלָם כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן הוּא,
וּכְשֶׁהוּא מִתְפָּרֵעַ אֶפְשָׁר לְוַתֵּר,

עיני כל העולם על ישראל; צלמים זרים. צילום: רוני שוצר, פלאש90
עיני כל העולם על ישראל; צלמים זרים. צילום: רוני שוצר, פלאש90

שֶׁכְּאִלּוּ בָּרוּר לְכֻלָּם שֶׁאֲנַחְנוּ
מִגְדָּלוֹר לַגּוֹיִים שֶׁנּוֹלַד לְמַדֵּל אֶת
שְׁלֵמוּת הַמִּדּוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֻנַחְנוּ
עַל מוֹקֵד וּמִתַּחַת זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת,

שֶׁבָּרוּר לָעוֹלָם שֶׁבְּרֹאשׁ הַסֻּלָּם
הָאַלִּים מְכַכֵּב סַהֲרוֹ שֶׁל אִסְלָאם,
שֶׁיּוֹדֵעַ עֵשָׂו כִּי שָׂנוּא יַעֲקֹב
וּבְשֶׁבַע עֵינָיו אַחֲרָיו יַעֲקֹב
רַק וְדַוְקָא מִפְּנֵי שֶׁבָּרוּר שֶׁהוּא תָּם
וְיוֹשֵׁב אֹהָלִים וְנוֹשֵׁךְ כְּמוֹ אָדָם –

הַתֵּרוּץ הַמַּחְמִיא,
הַטְּפִיחָה-עַל-שִׁכְמִי,
הַמּוֹחֵל לָעוֹלָם
שֶׁאִתָּנוּ מַחְמִיר,
הַתֵּרוּץ הָרוֹעֵץ
הַמֻּשְׁלֶה כְּמֻשְׁלָם –
זוּג עֵינַיִם נוֹעֵץ
בַּמְּצִיאוּת וְנִכְלָם.
אֲבָל הוּא עַל הָעֵץ
וְעוֹד אֵין לוֹ סֻלָּם.

הוּא תֵּרוּץ. כִּי בְּאֶלֶף סְקָרִים בָּעוֹלָם
מִתְבַּקֵּשׁ הַצִּבּוּר לְסַמֵּן עַל סֻלָּם
מִי הֲכִי-בָּעוֹלָם מְסֻכָּן וְאַלִּים,
מִיהוּ כֶּלֶב-נוֹשֵׁךְ – וּבְרֹב נִשְׁאָלִים
מֻכְרָע כִּי אֲנַחְנוּ הָעָם הַפּוֹרֵעַ,
יוֹתֵר מֵאִירָאן וּמֵעַל צְפוֹן קוֹרֵאָה.

כָּכָה חוֹשֵׁב הָעוֹלָם – וּבְדִין:
הֲרֵי מְדַוְּחִים לוֹ רַק עַל יְהוּדִים,
וְרַק יִשְׂרָאֵל שׁוּב וָשׁוּב בַּתִּקְשֹׁרֶת
מוּקַעַת; אָז מָה מְשַׁנֶּה מָה הַשֹּׁרֶשׁ
וְכַמָּה מַחְמִיא-פִילוֹסוֹפִית הַסֶּלֶף
אִם הָאָדָם פֹּה עַל תֶּקֶן הַכֶּלֶב?

שׁוּם צִפִּיּוֹת וּכְתָרִים וּבַּבְּלָ"ת.
הֻכְתַּרְנוּ כְּרֹעַ מֻחְלָט.

סַפְּרוּ לִמְבֻגָּר שֶׁאָדָם נָשַׁךְ כֶּלֶב
וְהוּא יִסְתַּקְרֵן וְיִקְנֶה עִתּוֹן;
סַפְּרוּ לְתִינוֹק, וְהִפְכוּ זֹאת לְקֶלֶט
יָחִיד וְחוֹזֵר, שַׁנְּנוּ זֹאת אִתּוֹ
מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, אָדָם נָשַׁךְ כֶּלֶב,
אָדָם נָשַׁךְ כֶּלֶב – וְהוּא יְעַכֵּל אֶת
הַקֶּלֶט הַזֶּה כַּמְּצִיאוּת הַטִּבְעִית
כֶּאֱמֶת יְחִידָה, כְּמַצָּב מְמֻשָּׁךְ
(כָּל עוֹד לֹא פָּגַשׁ אוֹתוֹ כֶּלֶב מַבְעִית
וְנָשַׁךְ).

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. האמת, לא הרגשתי שאני קורא שיר. כאילו הטקסט מנוקד ומפוסק ומחורז במקרה. אם כי כל מילה בשיר אמת לאמיתה
    (לא יודע אם התגובה הזו תעזור במשהו)

  2. גם קישון וגם חיים הרצוג טענו מזמן שריבוי העיתונאים הזרים בישראל יוצר עיוות קשה שגובה מאיתנו מחיר כבד ומיותר. הגבלת מספר העיתונאים הזרים בהחלט תועיל לישראל. אין שום הצדקה לכך שיש כאן צוותים של כמה רשתות תורכיות עצמאיות. שישלחו צוותים לסוריה (שם אין אף צוות תורכי).

  3. זה אפילו לא כלב נשך אדם, או אדם נשך כלב …. במקרה שלנו זה הרבה כלבים נושכים אדם