האם גבי אשכנזי הוא ה"אתרוג" החדש של השמאל?

בסוף השבוע האחרון בראיון טלויזיוני ניסה יואב גלנט להוריד כף של די-9 על הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ונראה שהדיווח הוא שיגרתי: לכוחותינו שלום, לא נגרם כל נזק. למרות ההתקפה חסרת התקדים של מי שמשמש היום כשר השיכון והיה מועמד לרמטכ"לות, נראה שהפאלו-אפ שנעשה לדברים בתקשורת היה מהופך. גלנט הוצג כאישיות נטולת שליטה עצמית ואשכנזי כמועמד ודאי למנהיגות בבחירות הבאות. יאיר לפיד נפגש איתו מספר פעמים, ורואה בו מספר 2. דהיינו – מועמד לשר הביטחון מטעם מפלגת השלטון הבאה, 'יש עתיד'. מדובר אפוא ב"עתיד" ספקולטיבי למדי. אשכנזי עושה שופינג פוליטי. יועציו מזהירים אותו מהמלכודת של מפלגת העבודה, שאמורה להיות הכתובת הטבעית למי שרוצה להיות מנהיג אלטרנטיבי.

אבל התופעה בכל זאת קיימת: ארבע וחצי שנים לאחר פרישתו מהרמטכ"לות, ואחרי שגולגל בזפת ונוצות של חקירות ודליפות סיטונאיות של חומרים מסוכנים בכל כבישי הארץ, דמותו של גבי אשכנזי לא דעכה, למרות תקוותם של אחדים. הראשון שבהם הוא עוד מועמד למנהיגות שכנראה לא ויתר: ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק.

אשכנזי נראה כטפלון. מוזר קצת. הוא היה סגן רמטכ"ל, לאחר מכן מונה על ידי שר הביטחון האגדי עמיר פרץ למנכ"ל משרד הביטחון. זה לא תפקיד שמי שחותר למנהיגות לאומית עובר דרכו – אלא אם כן קוראים לו שמעון פרס. כעבור זמן קצר נוצרו נסיבות יחודיות וגבי אשכנזי זומן ללבוש שוב את המדים ולקבל את תפקיד הרמטכ"ל בדרגות רב-אלוף. כמחצית מהקדנציה שלו חפפה לכהונתו החוזרת של בנימין נתניהו, ואז לפתע הממסד התקשורתי פוליטי החל לצייר אותו בדמות המושיע. "המושיע" הוא תמיד דמות בטחונית שניתן להציג אותה לעיני הציבור בנסיון להדיח את נתניהו. ראשי הלובי שלו היו הנשיא שמעון פרס, דובר צה"ל אבי בניהו והכתב בן כספית. בתקופת הצינון שלו, ניסו ממסדי האיתרוג להריץ את הנאשם בפלילים ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

אהוד ברק הוא לכאורה יריבו הנורא של אשכנזי. לגבי השניים קיימות שתי שאלות: מה נשאר ממעמדם הציבורי? והאם היעד הגדול של שניהם הוא התנתקות מספר 2 ביהודה ושומרון? לגבי השאלה הראשונה, ברור שמצב המניות של אשכנזי טוב יותר. כל עוד התקשורת לא תובעת בקול אחיד להעמידו לדין בפרשת הרפז, הרי שההחלטה לא להעמיד את אשכנזי לדין תאפשר לו להיכנס לחיים הציבוריים – אם גם במצב חבול. ברק בונה על זה שישראל תיקלע למצב מדיני ו/או בטחוני ללא מוצא ויחזור הביקוש למנהיגותו על תקן של איזה מר ביטחון מיתולוגי, כמו שהיה אריק שרון בתחילת האינתיפאדה השניה. כן, זאת שהקריסה את מנהיגותו של ברק.

הסיבה שבסופו של דבר לא יוגש כתב אישום נגד אשכנזי היא דווקא הרף הגבוה של החשדות. מאחר שכל החומרים בפרשה הובילו לחשד שהרמטכ"ל פעל נגד הדרג המדיני, הרי שהיה צורך לבנות תיק של קשירת קשר – שזה פוטש, או נסיון הפיכה. משפטן בכיר מאוד הסביר בעבר, שלא לציטוט, כי לא ניתן להוכיח קייס כזה ולכן לא צפוי כתב אישום. צריך לזכור כי בכל שלב יכול היה הדרג המדיני, קרי – הממשלה, להתכנס ולהחליט על הדחת הרמטכ"ל אשכנזי. מאחר שצעד כזה לא נעשה, הרי שכל המלל והתמלילים והתככים של חצר אשכנזי בקריה הם לא יותר מקידוח שהעלה מיזרקה של ביוב. אבל לא אקדח מעשן.

חזרה לעידן הנסיגות

לגבי השאלה השניה, התשובה היא חיובית. כמעט ודאי, שגוש השמאל ירוץ על הכרטיס של נסיגה חד צדדית. מתברר שדווקא הימין היום מציע גישה מורכבת יותר למדיניות החוץ והביטחון של ישראל. המרכז-שמאל מציע מדיניות חד ממדית: כיוון שאי אפשר להגיע להסדר קבע עם הפלסטינים יש לבצע נסיגה חד צדדית בנוסח ההתנתקות של שרון, וכל שאר הנושאים האסטרטגיים הגדולים, כמו הגרעין האיראני – ישראל מעבירה את הבעיות האלה לטיפולה של ארצות הברית. מאחר שארצות הברית מטפלת במעטפת של ישראל לא נותר אלא לצמצם את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל לשלושת העקרונות הריבליניים: ארצות הברית, ארצות הברית וארצות הברית. זה האינטרס הלאומי המרכזי של ישראל.

ברק הציב עצמו מחדש בזירה הציבורית בתקופת החגיגות של 15 שנה לנסיגה מרצועת הביטחון, לפני שלושה חודשים. הוא ראה בנסיגה הזאת מהרצועה הטריטוריאלית הצרה איזו פיסגה של הגות מדינית אסטרטגית. ההתבטאויות שלו תיארו את השהיה בשטחים שמעבר לקו הירוק כטעויות מתמשכות שמשקיעים בהן לאורך עשרות שנים עוד ועוד טעויות, ממון ודם, עד שמחליטים לעשות את מה שמתחייב. ברור שהוא ראה בריצה הבהולה מדרום לבנון מודל לצעדים דומים בעתיד. כאן אולי ההבדל בינו לבין אשכנזי. ברק מסוגל להוביל את זה ולבצע. אשכנזי הוא כמו אהוד אולמרט. הוא דמות ייצוגית של ממסדים מסוימים, בעיקר בטחוניים-תקשורתיים, שרואים בו מועמד מתאים לביצוע תכניות מדיניות שלא הוא הגה או יזם. בתקופת הרמטכ"לות שלו האמריקנים טיפחו אותו לצרכיהם בכל מה שקשור להתנהלות הממסד הבטחוני בישראל.

גם אשכנזי וגם ברק חסרים את התחכום של בנימין נתניהו. אשכנזי בפרשת הרפז התגלה כסוג של "בּוֹק" תמים, שהנכלוליות שלו אינה מעידה על עורמה אמיתית אלא על טיפשות. אבל יש פרשנים שגורסים שאם היה מוביל את 'המחנה הציוני' בבחירות האחרונות יתכן שהיה מנצח את נתניהו. בבחירות הבאות – בשנה הבאה או בעוד ארבע שנים, יוצב סימן שאלה על מנהיגות הימין; ולכן למועמד של מחנה מרכזי אחר, דוגמאת יאיר לפיד, אשכנזי או ברק יש סיכוי לנצח.