אריה אבנרי מדבר: השחיתות הגיעה גם אל מערכת המשפט

אלה זמנים קשים לעולם העיתונות. עיתונים נסגרים, נבלעים בתוך 'אימפריות תקשורת' חסרות-פנים וזהות, עיתונאים מפוטרים או נרדפים, רדידות בידורית מאופרת ומתוקשטת פושה בכל, ותכנים של אמת נמצאים בנסיגה מתמדת. האם העיתונות היא עדיין 'כלב השמירה של הדמוקרטיה'? אם להיות נאמן לדימוי הזואולוגי-פוליטי הזה, הרי שעדיין נשמעות נביחות קולניות פה ושם, פה ושם איזו נשיכה הגונה עם שיניים חותכות של ממש. אבל התמונה הכללית, קשה יהיה להכחיש, עגומה למדי.

נפגשתי עם אבנרי עם צאת ספרו עב-הכרס אומץ לב (טפר, 743 עמ', 2015), במשרדי עמותת אומ"ץ (התנועה ללוחמה בשחיתות שלטונית) בחדרו הקטן ברחוב לבונטין, דרום תל-אביב הישנה, היכן שדחפורי ענק מהפכים כבישים ומדרכות בעבור רכבת קלה בעתיד רחוק.

אבנרי, או-טו-טו בן 80, ראה, חקר, וכתב כמעט על הכל. אין זו גוזמא או קלישאה עיתונאית. מאחורי אבנרי למעלה מחצי מאה של מאבק חסר פשרות ולאות, וגם אם הוא שנוי במחלוקת – ותמיד היה כזה – אי אפשר להתעלם מרשימת הישגיו המרשימה ומעוררת הכבוד. הוא עיתונאי-חוקר מהזן הישן (והנכחד), איש של עבודת-רגליים ושטח, אדם נטול יראה וליאות, מכור לעבודתו ולשליחותו.

הוא מזכיר, פה ושם, שבקרוב הוא עתיד לפרוש – "להעביר את המפתחות" כדבריו  – אבל נראה לי שהוא עצמו אינו מאמין בכך. אבנרי הוא מהזן שאינו מתלוצץ עם רופאיו. הוא מתיש אותם… (גם כשאושפז לניתוח-לב המשיך לעבוד ממיטת חוליו. האיש תופעת טבע).

בוא נדבר מעט על מצב העיתונות החוקרת היום, לעומת זו של פעם.

אין בכלל מה להשוות. ראשית, האמצעים השתנו כמעט לחלוטין, מהבחינה הטכנולוגית בעיקר. וזה השפיע יותר לרעה לדעתי. כשיש לך מנועי חיפוש, גוגל למשל, צוות תחקירנים ומערכת משומנת – אתה זז פחות ופחות. אני מזהה עצלנות ומוטיבציה ירודה כמעט בכל מקום. ברור שזה קשור גם להיעדר גיבוי, לפוליטיקות של כסת"ח, "שמור לי ואשמור לך" ולשחיתויות בתוך ממלכת העיתונות עצמה. יש כאן גם בעיות רציניות ביותר של אתיקה, עם תופעות כמו משה נוסבאום או אבירם זינו, לאחרונה (בפרשת אפרים ברכה).

אז מה, אין יותר עיתונאים אמיצים ומסתערים?

לצערי זה זן הולך ונעלם. רואים אותם יותר כגיבורי סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע מאשר בשטח. אני לא אומר שאין, אבל הם הולכים ומתמעטים. וגם אלה שהיו פעם מופת ומשל – אילנה דיין, מוטי גילת, אברמוביץ' או ברנע – התעייפו או הסתאבו. ראוי לציין במובן זה שלושה, שמגלמים בעיניי את התקווה והסיכוי – גידי וייץ מ'הארץ', יואב יצחק עם האתר החשוב שלו, ורביב דרוקר בערוץ 10. גם איילה חסון, בערוץ הראשון, עוד מסוגלת לתת איזה פייט, אבל אני מזהה אצלה גם הטיות וחשבונאות.

אז העיתונות בישראל נמצאת לא רק במשבר אלא גם בסכנה?

בפירוש. קודם כל יש לנו את תופעת החינמונים. אמנם זה נכון שהם העניקו איזה נפח, חמצן כלכלי, אבל בעיקר זה פעל להרדדה והשחתה. מספיק שאתה מתבונן בתופעה כמו 'ישראל היום' ואתה מבין מאיפה זה בא ולאן זה הולך. המו"לים, או 'טייקוני התקשורת' כמו שקוראים להם לפעמים, מעוניינים בהאדרת שמם או מפעלות של מקורבים – ההתערבות בתכנים ובמדיניות היא לא תאמן לפרקים – ועל רקע זה לצפות לזקיפות קומה ומאבק מצד העיתונאים זה כבר כמעט נאיבי. פני העיתונות, התקשורת, הם כמובן כפני הדור. משקפים מדינה בסיאוב מתמיד, בהתפשטות ובריחה מערכים ומוסר.

ישראל של 2015 היא מדינה מושחתת?

כן. וזה הולך ונעשה גרוע יותר משנה לשנה. במדד השחיתות העולמי אנו נמצאים אי שם בין המקום ה-60 ל-65 . מקום טוב באמצע מה-שנקרא. המועקה הולכת וגוברת; אני לא יודע איך זה אצל עמיתי אבל לי זה באמת מסדר לילות ללא שינה. אין לך היום כמעט שום משרד ממשלתי, רשות עירונית, שלא לדבר על 'פרויקטים לאומיים', שאינם נגועים בשחיתות. זה לא רק חולני ומזעזע. זה הרסני!

תוכל לשים את האצבע על שיא של שחיתות?

בקלי-קלות. אהוד אולמרט. ואולמרט כמשל. מדובר באדם ובתופעה שאולי אין להם אח ורע בעולם המערבי, החופשי כביכול. כן היה לנו את ג'וליו אנדריאוטי באיטליה, אבל האיש היה לא רק מאפיונר אלא סוכן של הסי.איי.איי. אולמרט הוא אדם נטול כל עכבה או איזשהו רסן מוסרי. אני לא יודע אם נולד כזה, כנראה שלא; אבל עם השנים הוא הפך לאלוף השחיתויות בהא-הידיעה והאיש שבמשך עשרות שנים הצליח לחמוק כמעט מכל דבר. בלתי נתפס ממש.

איך באמת אתה מסביר את העובדה שכל כך הרבה זמן… ומול כל כך הרבה אנשים?

כבר אמרתי פעם שאולמרט הצליח לסתור את הציטוט המפורסם של לינקולן, 'אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן… אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן'. ובכלל, לינקולן אמר מה שאמר לפני יותר מ-150 שנה. מדובר באדם חכם ומבריק בצורה בלתי רגילה, איש שהביא לידי אמנות את הנוכלות ותרגילי החמיקה מהחוק. הוא עושה זאת גם בעזרת קסמו האישי השופע, היכולת להתל בכולם, להקסים, להוליך שולל. כל היסטוריון יוכל להצביע על מקבילות. מלכודת הכריזמה.

גם אתה 'נפלת בפח'?

צר לי לאכזב אותך, אבל אני זיהיתי את הסכנה די מוקדם. עלי הוא לא עבד גם לא לרגע. ולא שהוא לא ניסה. אפילו כשעוד היה 'קטן' ונהנה מאיזו הילה מזויפת, מתוחכמת, של 'לוחם בפשע'… איזו בדיחה עצובה. תשאל את יוסי שריד על השותפות-כביכול שהיתה לו עם אולמרט, כשהשניים היו חכ"ים צעירים ולוחמניים. אולמרט ידע לזהות באופן מושלם את כל מוקדי הכוח, הצמתים, עולם הלינקים של החברה הישראלית המתפתחת. הוא הפך למתווך הגדול, לתמנון ששלח זרועות ארוכות לכל עבר. הוא שיטה באנשים הגונים יחסית דוגמת דן מרגלית או יצחק לבני. שלא לדבר על חסידים שוטים כמו אמנון דנקנר או לפיד, האב ובנו. כשאני חושב על משפחתו, הוריו המייסדים, רעייתו, ילדיו, אני מתחלחל ממש.

אבל עכשיו, כך מסתמן, המשחק נגמר.

אני לגמרי לא בטוח. לא ממליץ לטפח פה תקוות. נכון שברגע המפגש הגורלי עם שופט אמיץ ומיוחד כמו דוד רוזן הכלים נשברו. גם הטעות הפטאלית שעשה עם הטיפול באשת-סודו שולה זקן. אגב, היה ל'אומ"ץ' יד במאמץ לשכנע אותה לספר הכל… אבל אולמרט בטח עובד כעת, ביצירתיות אדירה, על דרכי מילוט חדשות. כן, לפוליטיקה כבר לא ישוב, אפשר להוסיף – ברוך השם. מעונשו בכל מקרה, הוא בהחלט עוד עלול לחמוק.

השופט רוזן גזר עליו שש שנות מאסר וגם תיק טלנסקי התהפך, ויש עוד את ראשון-טורס והשיבוש. האם טבעת המאסר לא נסגרה עליו?

לדעתי לא. אמנם שמעתי שבשב"ס כבר בונים לו אגף מיוחד – הרי כראש ממשלה לשעבר יצטרך להיות מלווה וכלוא עם מאבטחיו – אבל לא אתפלא אם נראה כיצד הסרטן שלו שב לככב, וידוע לי על מגעים מתקדמים של פרקליטיו עם המדינה בדרך לאיזו עסקת-טיעון. אם זה יקרה זה לא רק בלתי-נסלח אלא אולי סוף שלטון החוק והצדק בישראל.

רונאל פישר: הכתובת היתה על הקיר

זה אולי הרגע המתאים ביותר לעשות הקשר לפרש/ות רונאל פישר.

חד וחלק. בכלל, אני מוצא המון דמיון בין השניים. פישר נראה לי כמו מוטציה או וריאציה אולמרטית. בטח היה מודל ומקור השראה בשבילו. גם במקרה זה התרעתי, לא רק אני, והזהרתי כבר מתחילת הדרך: הכתובת והסימנים הרי תמיד רשומים על איזה קיר, איפשהו, אבל כולם רצו להיות חברים של רונאל פישר, ליהנות ממנו. אפילו אנשים כמו מיקי רוזנטל, שעכשיו בוחר לרדת למחתרת בנדון, או היועץ המשפטי ויינשטיין שמתפתל כמו הודיני על יאכטה.

מה באמת קרה לרונאל פישר?

השאלה היא לא מה קרה לפישר אלא מה קרה – לֿנֿו. למעשה, זה הסיפור הישןֿ נושן של עגל הזהב, של להצליח-בכל-מחיר. כנראה שבאמת אין חדש תחת השמש. וכן, ראיתי אותך בסרט של נס-לי ברדה, ב'עובדה', מחפש אולי איזו סניגוריה על התפוח הרקוב…; המקרה של פישר חמור במיוחד, אולי מהחמורים שהיו, שכן האיש הצליח לחדור לקודשֿהקודשים של מערכת החוק ולהתחיל להחליא אותה … זה הפחד הגדול מכולם.

אתה מתכוון כמובן לעורכת-הדין רות דוד… להשחתת המערכת החוקרת והשופטת.

בדיוק. יום אחד עוד יעשו על זה סרטים. אני ממש מצטער להכאיב למר בלום (בעלה של פרקליטת המחוז לשעבר) אבל השיטה של פישר, לא רק במקרה הזה, הייתה לזהות את האשה האפרורית משהו, הצמאה להרפתקאה, רומנטיקה אולי, וגם לכוח וכסף. ולהתלבש עליה. זה אגב בדיוק מה שעשו סוכנים מיוחדים של הק.ג.ב. בשגרירויות ובמוקדים אחרים. גירסה מהופכת של 'חפש-את-האשה'.

והרי כמעט כולם במערכת, כולל שופטים, גוננו עליה וסרבו להאמין. עד לאחרונה.

כן, מוכר עד לעייפה ומיאוס. הם הרי תמיד כלֿכך מצטיינים בלרדוף את כל מה שמחוץ למערכת, וכשזה מגיע לבשר מבשרם הם פתאום מקבלים שיתוק ובלבלת. הם צריכים להתבייש. הרי גם במקרה של אולמרט הייתה 'אתרוגיה' שלמה מסביבו, אם להשתמש בביטוי הידוע של אמנון אברמוביץ' בהקשר של אריק שרון וההתנתקות. כשאולמרט הצליח לתדהמת הכל לצאת זכאי בפרשת טלנסקי (בסיבוב הראשון) היה הרי אביר צדק וטהרנות כאמנון דנקנר שהציע למשה לדור, פרקליט המדינה שנאבק בחירוף נפש ממש, לקחת אקדח ולהתאבד כמו איזה קצין פרוסי. למזלו של דנקנר הוא כבר בעולם שכולו טוב, ולא נאלץ לגלות את האמת על אלילו הדגול.

הנגע מתפשט אל מערכת המשפט

מה באשר לכחולי המדים, המשטרה?

כן, מה בקשר אליהם? יש עוד איזה אזרח שמאמין שיש משטרה אמיתית בישראל? במה היה עסוק הפיקוד הבכיר, על שלל נציביו, בשנים האחרונות, אנחנו כבר הרי יודעים. זה בסדר, שינגנו לעצמם, כל יום, הקלטות של יוחנן דנינו על יופיה ומוצלחותה של המשטרה. לו לפחות היו להם הצלחות מרשימות במיגור הפשע או אכיפת החוק. תראה מה קרה במצעד הגאווה בירושלים, הסיפור עם הרוצח הזה, שליסל. זה לא רק מחדל בלתי נתפס אלא פשיטת-רגל כללית. כן, ברור, יש גם שוטרים הגונים וחוקרים טובים. מיעוט מזהיר.

והשוחה האחרונה? השופטים?

אני חושש שאני מעמיק את הדיכאון שלך או של הקוראים. גם לשם הגיע הנגע. אולי זו רק התחלת החולי, גרורות ראשונות, אבל אני חושש שזה יתפשט אם לא ידעו לחתוך כבר עכשיו. יש כמה מקרים, הבולט בהם הוא השופט הבכיר לשעבר דן כהן, שבכוונה הוטל עליהם איפול. וצריך לזכור שכבר ראינו לא רק רצח של ראש ממשלה בישראל אלא גם רצח של שופט בכיר, עדי אזר ז"ל.

ולעיתונאים זה מגיע? אריה אבנרי צריך לחשוש לחייו?

אריה אבנרי מספיק מטומטם לא לחשוש ולפעול, במין פאטאליזם כזה, עד ש….

ברור שהיו תמיד התנכלויות לעיתונאים וכל מיני ניסיונות הפחדה וסתימת-פיות. גם אני עברתי את זה. אני יכול לגלות לך, בהגבלות שהוטלו עלי, ויש תיעוד לכך, שלפני שנים שוגר מחסל אמריקני לסכל אותי. בזכות הקלטה סודית של האף.בי.איי וליכודניק אחד שנבהל עלו על זה.  וברור, זה היה קשור לפרשת שחיתות ענקית שחקרתי, שעלתה לי ביוקר רב. אבל עזוב, אין לי עניין לפתוח את הסיפור הזה.

למה? זה הרי עניין דרמטי וחשוב.

יתכן. אני אסתפק בלתת רמז עבה שזה היה קשור לניסיון של קבוצת בעלי הון להשתלט על חופי ישראל. הצלחתי קצת, אני חושב, לקלקל להם.

היה קשה להוציא לאור ספר כמו אומץ לב, מעין אנציקלופדיה של השחיתות בישראל?

קשה ביותר. אף שהיו לי בעבר לא מעט רבי-מכר והספר גדוש ממש בחומרי-נפץ – כמעט כל מי שפניתי אליו נרתע. מה זה אומר? בטח משהו. אבל טוב לזכור שתמיד יימצאו גם אנשים כמו קותי טפר, מו"ל נפלא ואיש אמיץ, שלא יירתעו. הכנסות הספר הן אגב קודש לפעילות אומ"ץ.

ואיך הספר התקבל בקהל ובביקורת?

הוא "מטפטף". הרי מדובר בכרך עבה מאד (כמעט 800 עמודים) ועם חומרים שרחוקים מאוד מהרומן הרומנטי, חומר הקריאה החביב על קוני הספרים בישראל. וכמה מוזר, גם לא נראה שמישהו בתקשורת, בבראנז'ה החביבה שלנו, רוצה לכתוב עליו או להתייחס. להגיד שאני מופתע? לא. אבל אני כן מאוכזב וזה בהחלט מכאיב. לפעמים.

שאלת-פרידה: עצות לעיתונאי החוקר הצעיר?

שיעשה בדיקות ראייה תקופתיות. שיזהר מקטרקטים סביבתיים ומכל מיני 'דורשי טובתו'. נדמה לי שכדאי להזכיר בהקשר הזה, ובכלל, את המשפט הנפלא של רבי נחמן מברסלב – כן, יש לי רקע דתי – 'כל העולם כולו גשר צר מאוד. והעיקר, העיקר זה לא לפחד, לא לפחד כלל'. כן, זה העיקר. ושיידע גם לצחוק על עצמו, זה אף פעם לא מזיק.