מה ההבדל בין קמץ לפתח? כלום. זה עם קו למטה וזה בלי. צירה וסגול? רק הצורה. למורי ישראל אין מושג בניקוד, והתוצאות בהתאם.
היום פותחות שלוש בנותיי את שנת הלימודים החדשה, בכיתה ב', בכיתה א' ובגן. ואני? אני מלא חששות. האם המורה תלמד אותן כמו שצריך? האם הגננת תהיה נחמדה? האם הילדות תהיינה חביבות אליהן? כלומר, אלו חששות נאים ונכבדים, שאולי מטרידים את הילדות או את אמא שלהן. אותי ממלא חשש אחד ויחיד: האם המורה תדע ניקוד?
אבל על מי אני עובד. זה לא חשש אלא מציאות קיימת ואיומה: המורות (וגם הגננות כמובן) לא יודעות לנקד. בכלל. גם המורים כנראה, אבל לגביהם אין לי מושג. כנראה גם לא יודעים. מה ההבדל בין קמץ לפתח? כלום. זה עם קו למטה וזה בלי. צירה וסגול? רק הצורה. וגם שווא מצטרף לחגיגה, כמובן. דגש? את מי זה מעניין. ש' ימנית? ניקוד מיותר. לא יודעים ניקוד.
רק בישראל
אל תאשימו את המורות, הו לא. אף אחד לא העביר להן קורס בניקוד. הן בכלל לא אמורות לדעת. הן רק צריכות לפעול לפי תוכנית הלימודים של משרד החינוך, לעבור קורסים שמשרד החינוך קובע שהן חייבות לעבור. הן צריכות ללמד את הילדות שהסימנים קמץ/פתח מסמנים את הצליל a (קוראים לזה "כוח אָה" היום. לכו תבינו), צירה/סגול זה e, וכן הלאה. ומה שהן צריכות ללמד – זה מה שהן יודעות. הן שומעות e? הן מנקדות: צירה, סגול, שווא, מה שבא ליד. מה זה משנה הרי. הכול אותו דבר.
אני רק מדמיין לעצמי מה היה קורה לו היה כדבר הזה בארצות מתוקנות. הולך לו ג'ון לכיתה א' בלונדון, והמורה רושמת על הלוח: Hello ferst graid. וג'ון הצייתן מעתיק מהלוח מה שכותבת המורה. היא הרי יודעת! ואחר כך כשהורה מתלונן למשרד החינוך הבריטי (בטח בראשות נטלי בנט) על הנוהג הקלוקל, במשרד תמהים ואינם מבינים על מה המהומה. הרי מדובר בסך הכול בניקוד! וגם אם יתקנו את זאת להבא, את הנזק לנפשם של הילדים, למותר לציין, כבר לא יהיה אפשר לתקן.
דבר כזה כמובן לעולם לא יקרה במדינות מתוקנות. איגודים מקצועיים ההופכים את החינוך לגיהנם בינוני? בטח. חינוך קלוקל? בשפע. חינוך ל"העצמה עצמית" ושאר ירקות? יהיה בכל מקום. אינדוקטרינציה של שטויות כמו מיחזור? בוודאי. אבל לעבור בשתיקה על ניקוד קלוקל, זה מיוחד רק לארצנו הקטנטונת.
בֻּלְבּוּל בֵּין קִמֵּץ לְפֶתַח, אַגַּב, אֵינָהּ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְנַקֵּד. חָלָק מִמּוֹרֵינוּ עָלוּ עַל פָּטֶנְט, הַנִּקְרָא "נַקְדָן אוֹטוֹמָטִי". מִין מַכְשִׁיר שֵׁדִים שֶׁכָּזֶה, שֶׁאֵלָיו מַכְנִיסִים אֶת הַטֶּקְסְט לֹא-מְנֻקָּד, והופס – יוֹצֵא טֶקְסְט עִם הֲמוֹן הֲמוֹן נִקּוּד מִסְּבִיבוֹ. וְאִם הַמַּכְשִׁיר נִקֵּד, חֲזָקָה עָלָיו שֶׁנִּקֵּד הוּא נְכוֹנָה. אָבֵל אֶת הָרַעְיוֹן הַמַּהְפְּכָנִי שֶׁלְּפִיו צָרִיךְ גַּם לִקְרֹא אֶת הַטֶּקְסְט הַמְּנֻקָּד לְאַחַר מִכֶּן, וְלִבְדֹּק שֶׁהַנִּקּוּד עָלָה כְּהוֹגֵן וְשֶׁהוּא הֶגְיוֹנִי – הָרַעְיוֹן הַזֶּה בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא עוֹבֵר בראשם שֶׁל הנקדנים הָאוֹטוֹמָטִיִּים. לא הייתי מאשים את הנקדן שלנו שלא ידע להבחין בין "מִכֵּן" (=מִכָּךְ) לבין "מִכֶּן" (=מאתכן) – כלומר, כן הייתי מאשים אותו, אבל נניח את זה לרגע בצד – אבל לכל הפחות היה ראוי שתשים לב להבדל בין בֻּלבול לבִלבול, שקִמֵּץ אינו קָמָץ ופֶתַח אינו פַּתַּח, שאין כזה דבר "חָלָק ממורינו", או שהניקוד "אָבֵל" כאן לא ממש מתאים. אבל למורינו העמלים אין פנאי לזה, והם מעדיפים להקדיש את הזמן שלהם לדברים כמו לימוד קריאה ותשומת לב לילד, על פני הגהת ניקוד. הייתם מאמינים?
תירוץ הוא תירוץ
שמא תאמרו, גם משרד החינוך לא אשם. סוף סוף כשמשה רבנו נתן לנו את התורה הוא התחכם ונתן לנו אותה בלי ניקוד, שנשבור את הראש לבד. ואהרן בן משה בן אשר, גדול מסרננו ונקדננו, כנראה לא התאמץ מספיק להנחיל את הניקוד לעם. עובדה, גם בכתבי היד של המשנה ושל התוספתא שוררת לעתים אנדרלמוסיה שכזו. לא יודעים לנקד.
לא שזה תירוץ. משה רבנו גם לא מיחזר, האם זה אומר שגם אנחנו לא נמחזר? כלומר אנחנו לא נמחזר, למרות כל השטויות שכתובות בספרי הלימוד של הילדים, אבל לא בגלל שמשה רבנו. ואם סופר כתב יד ארפורט של התוספתא החליף בין צירה לסגול בלי למצמץ, האם גם אנחנו נעשה זאת? לא ולא! האם יעלה על דעתו של מישהו שנגיד "חלונים" רק משום שירמיהו הנביא הרשה לעצמו לומר זאת? והרי כבר לימדונו חכמים שמה שמותר ליופיטר אסור לשור, או בלשונם הקדושה Quod licet Iovi non licet bovi!
אבל במערכת החינוך שלנו, לא יודעים לנקד. התוצאות, חברים, עלולות להיות איומות ועקובות מדם. אינכם מאמינים לי? הטו אוזן והסכיתו לדברי חז"ל, שחותמם אמת וכל דבריהם אמת ושבוודאי לו היו חיים אחרי המצאת הניקוד היו יודעים לנקד כל תג ותג על בוריו:
שני מלמדי דרדקים, אחד גורס ואינו מדייק ואחד מדייק ולא גורס… רב דימי מנהרדעא אמר: מושיבים את המדייק ושאינו גורס, משום ששיבוש כיון שנכנס – נכנס, שנאמר "כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זָכָר באדום". כשבא לפני דוד, אמר לו: מדוע עשית ככה? אמר לו: שנאמר: "תמחה את זכר עמלק". אמר לו: והרי אנחנו קוראים זֵכֶר! אמר לו: אותי לימדו זְכַר. הלך ושאל לרבו, אמר לו: היאך לימדת אותנו? אמר לו: זְכַר. נטל חרב להורגו, אמר לו: מדוע? אמר לו: שנאמר "ארור עושה מלאכת ה' רמיה".
(בבא בתרא כא ע"א-ע"ב, בתרגום חופשי לעברית).
ראו עד היכן מגיעים הדברים, עד כדי שפיכות דמים של ממש.
הניקוד קודם לסייעת שנייה
הניקוד הוא נשמת אפה של העברית. וברוח דברי רב דימי מנהרדעא, אין ספק שכאשר יבוא המשיח ויחיו המתים, יעבור עוד קצת זמן ואולי בסופו של דבר תהיה גם רפורמה במשרד החינוך ונוכל סוף סוף לבחור את המורים שלנו בעצמנו (כי לדמיין שמשרד החינוך יבוטל והחינוך יהיה עצמאי לגמרי וברשות ההורים זה רחוק מדי אפילו בשביל חלום) – כי אז, באותו חלום מתוק, אם יהיו לפניכם שני מורים, האחד מחנך נורא ואיום, מתנהג באופן מחפיר לתלמידים שלו ובאופן כללי בור ועם הארץ, אלא שניקוד הוא יודע הפלא ופלא; ואילו השני איש יודע ספר, איש שדה, נעים הליכות ומתוק מדבש, אלא שכותב הוא צירה במקום שווא וקמץ במקום פתח – תוכלו לדעת שתמיד-תמיד יש לבחור במורה הנקדן. בעצמכם ראיתם לאן ניקוד מוטעה עלול להוביל, ופיקוח נפש דוחה כידוע את כל התורה כולה.
אבל שר החינוך שלנו, דברים אחרים יש לו בראש. העצמת לימודי המתמטיקה? אחלה. הקטנת הכיתות? למה לא. הוספת סייעת שנייה? על חשבון הברון. אבל לו היית שומע לי, השר בנט, היית מקצה חלק מהסכומים הללו למהפכה בתחום הוראת הניקוד. מחקרים שערכתי ושאין כאן די מקום להראותם מלמדים בבירור על הצלחה מסחררת של כל יודעי הניקוד מקרב בוגרי מערכת החינוך בכל התחומים, דבר המלמד בלי ספק על כך שידיעת הניקוד היא מרכיב חיוני להצלחת כל תלמיד ותלמיד. בחזוני אני רואה מפמ"ר ניקוד, השולט ביד רמה בהוראת העברית בכלל הכיתות, מעביר קורסי ניקוד חובה לכל מורה ומורה, ומעודד את התלמידים ללמוד 5 יח"ל ניקוד. אבל עד שיתממש חלום מתוק זה, יהיה הניקוד עבור רוב המון העם קישוטים יפים שמפוזרים באקראי מסביב לאותיות, ואנחנו, כל עשרת אוהבי הניקוד, נתכווץ בחלחלה בפינתנו, ונייחל לעתיד טוב יותר, ולפחות מנוקד היטב.
אני לא יודעת לנקד ולא מרגישה שזה מפריע לי במשהו. מצידי שיאחדו בין קמץ ופתח ובין צירה וסגול חבל על הזמן שאנשים מקדישים בכדי ללמוד כיצד לנקד.
וואו קמיליה??!!!
כמה שאת צודקת!!!
אף אחד (אולי קצת הגזמתי ב "אף") לא ממש יודע/זוכר/מבין את הצורך בשני סוגים שונים של ניקוד להגיה זהה.בזבזנו שעות על גבי שעות ללמוד ולא באמת להפנים.במקום ללמד כתיב נכון שם המספר עושר שפתי-מתמקדים בדבר שלא ניצן לישום יום יומי במחשב/מחשב לוח/ אול כל מכשיר אלקטרוני שמשמש לכתיבה.
ואיך בדיוק פרבולה משולשת בריבוע עןזרת לנו בחיים!?!?
עדיין אני לא שומע אנשים רציניים שטוענים שאין צורך בלימודי חדוה במתמטיקה.
חדו"א אולי לא צריך. חדוה יכולה להועיל…
חזק וברוך.
גם אני כמלמד קריאה בתורה פוגש תלמידים שפשוט מנחשים מה המילה אמור להיות ואין להם שום מושג מהו הסימן המונח מתחת או מעל האות. אני מבודד את האות הקצויה ושואל את התלמיד מה זהסימן הניקוד הזה? ותשובה אין.
וזה הבסיס לכל שגיאות הקריאה והכתיבה. פשוט מזעזע.
קודם כל אני מבקשת להבדיל בין תנועות בעלות צליל זהה כמו קמץ-פתח, לבין תנועות שונות כגון חיריק וחולם. נראה שהכותב לא ביקר בשיעורי קריאה בשנים האחרונות, בהן שיטת הקריאה חזרה להיות פונולוגית ולא קריאת מילה ללא פרוקה לתנועות ועיצורים. אני מורה לקריאה וגם מורה להוראה מתקנת ומה שאתה מתאר הוא רחוק מהמציאות לפחות אצלי בביה"ס. ההבדל בין קמץ לפתח הוא לא חשוב לקריאה מדוייקת ולכן לא חשוב לתלמידי כיתה א' ברכישת הקריאה לעומת זאת ההבדל בין התנועות השונות הוא קריטי ועל כן הדגש על כך הוא מוחלט ולראיה לכל סוג ניקוד יש חוברת נפרדת
כנראה לא קראת את מה שכתבתי. מלמדים פונולוגית, אבל המורים זורקים קמץ או פתח וצירה או סגול או שווא בלי לשים לב כי זה לא מעניין אותם. מה שאומר שגדל דור שמבחינתו הניקודים הללו הם אותו דבר. וזה אומר ניתוק ממסורת הניקוד המסורתית.
אין הבדל בין זה לבין ללמד פונולוגית את התנועות ואז עפשר ייה לחטוב קחה קי ממיילה קחה שומאים עט זה איום.
המחקרים שלימדו אותנו באונ' מראים שיש קשר בין הבחנה בין תנועות לבין הצלחה של התלמידים ללמוד לקרוא , בכל אופן בתחילת הנשים בבית ספר ואח"כ לאו דווקא. יש ילדים שלומדים לפצות על הבעיות הללו. בכל אופן לא דובר על הבדלים בין קמץ לבין פתח אלא על הבדלים בין קמץ לסגול.
יכול להיות שהמחקרים שאתה ערכת והראו קשר פשוט הדגימו שאם אדם מסוגל ללמוד דבר לא הגיוני כמו הבדל בין קמץ לפתח הוא אדם עם ראש מאוד אנליטי ויכולת למידה טובה ולכן הוא הצליח ללמוד דבר. וגם לא אמרת אם התלמידים שעשית עליהם מחקר היו כאלו שסיימו לפני רגע בגרות בלשון ולכן השקיעו חודשים בחרישה למבחן או שמדובר בגיל אחר שבו לוא לומדים ניקוד. גם אני זכרתי ניקוד בשמן שחרשתי למבחן בתעודת הוראה אבל כל עוד אין לי ספרים מנוקדים ולא קראתי ספרים עם ניקוד לאורך השנים אין שום יכולת לזכור זאת ומי שכן מסוגל ללמוד את זה אז כנראה שהוא גאון בלי שום קשר.
אם רוצים שהילדים ידעו ניקוד צריך לתת להם ספרים מנוקדים נכון במשך כל שנות הלימוד כולל גם התיכון
וזאת הדרך היחידה לזכור את הניקוד. כשאני הייתי תלמידה לימדו אותנו ניקוד רק עד כתה ב' ומאמצע כתה ב' הפסיקו ורצו שנקרא סרפים בלי ניקוד כדי להתאמן… לכן אני לא מסוגלת לזכור את זה עכשיו.
עוד פתרון הוא שאפשר שיהיה מישהו חיצוני בבית הספר שיעזור בנושא הניקוד
כי זה באמת חשבו שהילדים לא יקרא שגיאות
וגם חשוב שמורות יעבורו על הטקסט שמלמדות כדי לוודא שאין טעויות קריטיות
אך זה לא הגיוני להפיל הכל רק על המורה.
חשוב לדעת את כללי השפה והדקדוק כמובן ומן הסתם להבחין בין צלילים אך
אין שום טעם להתעקש להבחין בין קמץ לפתח.
אותי לימדו בתעודת הוראה ואני התאמצתי מאוד לזכור את הכללים והשקעתי יותר משבוע רק בכדי לנקד טקסט של מספר דפים … שזה לא הגיוני בעליל…
אין מה לעשות- יש דברים שבגיל מבוגר המוח לא מסוגל ללמוד.
לכן זה לא הגיוני להשקיע בזה משאבים ועוד במיוחד שאין שום הוכחה שזה חשוב ובמיוחד שיש כל כך הרבה דברים אחרים פי מיליון יותר חשובים שמורות צריכות להתעסק אתם ובראש ובראשונה זה לחנך את התלמידים להיות בני אדם..
ואם אני או מורה אחרת משקיעות אנרגיה רבה ושבועות כדי לנקד טקסטים זה בא על חשבון דברים אחרים חשובים יותר. כמו נושא ניהול הכתה, לימוד כללים, גיבוש הכתה, ידיעת החומר המקצועי שאותו המורה מלמדת , קשר עם ההורים וכו' וכו'..
ואילו דברים שלא מספיק מלמדים בתעודת הוראה וגם לא עוזרים למורות מתחילות בנושא הזה.. וזה ממש חבל.
קראתי גם את הכתבה הנוספת של עדי אמסטרדם וזה גם לא ממש מוסיף כיוון שכל השגיאות עליהן היא דיברה לא קשורות להבחנה בין קמץ לפתח אלא בהבחנה בין צלילים או שגיאות דקדוקיות.
אין ספק שניקוד חשוב אך ממש לא קריטי. אפשר להבין את הכתוב גם ללא הניקוד. האנלוגיה לניקוד באנגלית ממש לא מתאימה היות והניקוד הוא חלק מהמילה ובלעדיו לא יהיה אפשר להבים מה כתוב.
בסינית וביפנית המתבססת אף היא על הכתב הסיני ללא ידיעה הקריאה הנכונה של הסימן אין אפשרות לקרוא אותו ויחד עם זאת מיליארד פלוס סינים ועוד למעלה ממאה מליון יפנים משתמשים בשפה ויודעים לקרוא.
כתבת כמה זה רע בלי ניקוד,לא כתבת פסקה אחת למה זה חשוב ניקוד
איזה מאמר מגוחך. מורים שיודעים ניקוד חשובים יותר ממורים מאירי פנים ונוחים? רק אדם אטום רגשית כמו גרשוני יכול לכתוב הבלים כאלו.
צריך להוסיף לתוכנית הלימודים גם שיעורים בסרקזם, אני רואה
כבר ממש מזמן לא כתבת בנושא שאתה באמת מבין בו
כתב יד ארפורט של המשנה??
יש כתב יד ארפורט של התוספתא, ויש מספר כתבי יד מנוקדים של המשנה, נגיד כת"י קויפמן. אבל למי אכפת, מה זה משנה בכלל אילו כתבי יד מנוקדים של איזה קובץ תנאי נמצאים באיזה ספריה, בסוף הכל זה רק קישוטים בהערות שוליים, מתחת לטקסט. אנחנו עשרת אוהבי כתבי היד נשב מכווצים בפינה אחוזי חלחלה כשמלמד שאינו הגון יחליף בין כתב יד קהיר לברית דמשק מגניזת קהיר…
פליטת קולמוס בעלמא. ברור שצריך לומר התוספתא.
למעשה, כל אשת או איש חינוך, מחוייבים לעבור קורס ניקוד והגיה. כמובן שאוסיף הסתייגות שמדובר במה שידוע לי. בכל אופן, הנושא קיים במוסדות הכשרת עובדי הוראה. ואתה מוזמן לבדוק שם.
שום טיעון לוגי רציני
״הניקוד הוא נשמת אפה״ – אה השתכנעתי.
לאסון הנורא
שהוא החלפת פתח בקמץ
יאיר – גרסתך – היא הנותנת.
חביבי -שני הביתי"ן לא דגושות- יפה שקנאת הניקוד צצלאת אותך, אבל למה תרגום מילולי לפתגם הלטיני החביב? מה דעתך על תרגום לא מילולי כגוטן: מה שמותר לאלים , אסור על אנשים" ?
כי האימרה כבר התקבעה עם יופיטר והשור.
טיפוסי. הכתב לא מתאים למציאות, לא נתאים אותו למציאות. נחנך דורות שישמרו על ידע לא רלוונטי
העברית הישראלית [הבין יהודית…] היא שפה חדשה, שאינה מחויבת לעברית היהודית.
חוץ מזה, אכן שיטת הניקוד של בן אשר אינה מתאימה להגיה הספרדית של העברית היהודית, וכל שכן שאינה מתאימה לעברית הישראלית.
אם מדברים אל יסראלית מודרניט אז אפשר קבר להיפתר מקול הקטה המוזר הזה של אוטיוט ארכאיוט וכתיב היסתורי חסר פשר.
מי כבר זוכר שחידוש העברית היה חלק מתקופת המהלך הציוני.. כשהציונות הופכת למילה גסה, מפרקים לחלקים ומשליכים חלקים שנדמה לנו שהפכו למיותרים, ואז לא מבינים למה אף אחד בעולם, כולל אותנו, לא מבין מה אנחנו מחפשים פה בכלל.
שיקום הגוף שעליו יוסכם ויפשט את הניקוד למינימום כללים ויחבבו על הבריות.
מרבה כללים כמו בכל דבר מדיח לדבר עבירה.
אהבתי את התגובות לטוקבקיסטים.
כל מי שלא מסכים איתך, אתה כותב לו "נח בשבע שגיאות".
כבר שנים שכותבים בלי ניקוד ופוגשים בו רק בתנך או בספרים לילדים.
עצוב? אולי.
התגובות שלך לטוקבקיסטים? מביכות.
וכן, הבן שלי עולה ל-א'… מניח שילמד אותי ניקוד.
עצוב מאוד..
בתור סטודנט ללשון עברית מורחב, אני בוש ונכלם בשם עמי.
עמי שמבכר שפת ניכר, עמי שמוזיל את שפתו, עמי שמלגלג על מערכת שפתו, וסולד ממנה.
אני אוהב ואוהב אהבת נפש את העברית, ומוקיר לה ומעריך אותה.
אני חושב שהניקוד הוא הכביש שנסלל, והעברית בו דוהרת.
אלא שדובריה כיום מדהירים אותה לתהומות מחשכים.
עם שר חינוך שקורא בריש גלי ובקריאה גאה: "ישראל עוברת לאנגלית מדוברת"- אין לי אלא להתבוסס בעיצבוני, ולתת לבושה להכות בו.
איך מנקדים חופר ?
גרשוני, הגזמת קצת. ניקוד זה חשוב, אבל זה ממש לא "נשמת אפה של העברית". העברית במאה השנים האחרונות היא שפה חיה ונושמת, ואם חלק מסימני הניקוד לא רלוונטיים יותר, אפשר בהחלט, אחרי שיקול דעת, לוותר עליהם ולהפוך את הסימנים הנותרים לנחלת הכלל ולמרכיב שיסייע באמת בקריאה נכונה. אם, לפי שיטתך, נכריח את כולם ללמוד ניקוד בהיקף נרחב מאד, אנחנו עלולים דווקא להפסיד חלק גדול מהציבור, וכידוע, כבר היו שהציעו ברצינות לעבור לכתוב עברית באותיות לטיניות. .
מה ההבדל בין קמץ לפתח לחטף פתח ??
מה ההבדל בין צירה לסגול? מה ההבדל בין חולם מלא לחסר? מה ההבדל בין שורוק לקובוץ?
מה ההבדל בין חיריק מלא לחסר?
אין הבדל!!
לפחות לא בהגייה הספרדית המדברת בישראל
ולכן באמת אין טעם ללמוד אותם למי שלא מתעניין בפונטיקהשל המאה ה9 בטבריה.
לכל עם יש שפה דקדוקית הנחשבת תקנית ולפיה קיימת הסמנטיקה להבנה חד משמעית למילים הכתובות. איך נדע להבחין בין "כתב" כאשר בכוונתנו לציין פעולת כתיבה של נסתר, עבר למשל, לבין "כתב" שהוא בעל מקצוע עיתונאי. בשני המקרים הוגים את המילה באופן זהה.
.הניקוד התקני בא לאפשר את ההבחנה. בראשון כָּתַב ובשני כַּתָב
בבקשה אל תמעיטו בחשיבות הניקוד.
לפי ההקשר, כאילו דא?
אני מסכים עם הרעיון, והניקוד הוא חשוב.
אבל בואו לא נגזים..
שיטת החפיפניקיות וקיצורי הדרך…. בגלל זה לילדים אין מושג בהרבה דברים ובגלל זה מרפסות ותקרות נופלות… וגם מדינות!!!! חוסר מקצועיות והקפדה על פרטי היסוד!
Akhen zeh hzman layabhor lektibhah
beotiot latiniiot. Mah shehebhin Itamar Ben Abhi carij lihiiot mubhan yal iedei klal cibur dobhrei hyibhrit baarec. Zo
hderej ajeret einenah
Kakh gam nipatter micarot leshoniiot arjaxiot kmo hniqud.
אתה צודק
אף אחד היום, אבל אף אחד, כולל פרופסורים ופרופסוריות מדופלמים ומדופלמות, לא יודע לנקד.
הטקסט כאן כתוב באופן פוגעני, סקסיסטי (לא יודע בעניין היורים???). ומזלזל.
בנוסף לא טרח המחבר לבדוק מה לומדים במשך ארבע שנים סטודנטים לחינוך.
לומדים במשך שנה (!) לשון עברית. לומדים לנקד. לומדים את טעמי המקרא. צורת הנאומים, תחביר ועוד, אבל למחבר העילאי והמתנשא כאן הכי קל ״להיכנס״ במגזר שגם ככה
קרוע לגזרים מבחינה תדמיתית.
אף אדם בישראל של היום לא יודע לנקד. לא יודע את ההבדל בין קמץ קטן לגדול, תנועה גדולה או קטנה. הדוגמה
שהמחבר הציג בעניין המורה מ״המדינה המתוקנת״ כל ללא תואמת את טיעוניו. הניקוד עם הצלילים הכפולים יילך וייעלם כפי שקורה בגלגוליה של שפה. כל שפה.
אני מתבייש בטקסט הלעגני הזה.
מבקש להתנצל בפני ציבור של מורים שעושה ימים כלילות למען ילדינו.
ציבור חכם, רגיש וחבוט.
השתמשו בנקדנים האוטומטיים ככל שתרצו.
https://www.youtube.com/watch?v=LZ4QZ3Cch48
סתם משהו נחמד שפתאום מצאתי ונזכרתי במאמר הזה..
(הרבי מליובאוויטש: אויפן פריפעטשיק)
אני מציע לכל אלו שמבקרים את המורים בישראל ואת רמתם. לכו תהיו אתם קודם מורים תראו את הצרות שעימם אנו מתמודדים ואז תדברו על ניקוד? מה נסגר איתכם תלמיד שלא יודע לקרוא שורה בכיתה י"א אתם מצפים שאני אלמד ניקוד? מה זה השטויות האלו. לך תנסה ללמד במקיפים – שבוע אחד ואז תחזור אליי עם הצורך בניקוד. להיפך היום המגמה היא להקל על התלמידים ולא להקשות כי גם ככה הרמה הכללית מאוד נמוכה. אז לצפות ממורה גם ללמוד ניקוד ועל הדרך גם ללמד ניקוד. זה מגוחך ולא מציאותי!!!!
בלשן ותיק, אומרים לילות כימים
ממה שלמדתי באונ' המחקרים מראים שהבחנה בין התנועות עוזרת בראשית הקראיה אך אין שום התיחסות להבחנה בין קמץ לפתח. בנוסף, מדובר רק על הצלחה בראשית הקריאה בשנים הראשונות ואח"כ הפער מצטמצם כי הילדים מפתחים אסטרטגיות אחרות להתגבר על הקושי בקריאה.
אם אתה הגעת למסקנות אחרות
אז תפרסם את המחקר
וקח בחשבון שאם עושים מחקר על תלמידים שבדיוק סיימו לחרוש לבחינת הבגרות בלשון אז זה לא נחשב שהם יודעים ניקוד אלא שזה נחשב שיש להם זכרון טוב לטווח של כמה חודשים ושיש להם יכולת למידה טובה.
הדרך היחידה ללמד ניקוד היא לא בתיכון ובטח לא במכללה או באונ'
אלא ללמד זאת מכתה א' ולדאוג שכל הספרים יהיו מנוקדים עד גיל החטיבה.
אותי לימדו ניקוד רק עד כתה ב' ומאמצע כתה ב' הרגילו אותנו לקרוא בלי ניקוד ולכן זה לא פלא שאני לא יודעת לנקד.
עוד דבר שאפשר לעשות זה לדאוג שיהיה מישהו חיצוני בבית הספר שיעזור בנושא הניקוד
כי זה באמת חשבו שהילדים לא יקרא שגיאות
וגם חשוב שמורות יעבורו על הטקסט שמלמדות כדי לוודא שאין טעויות קריטיות
אך זה לא הגיוני להפיל הכל רק על המורה.
אין שום טעם ללמד מורות להבחין בין קמץ לפתח
אותי לימדו בתעודת הוראה והתאמצתי מאוד לזכור את הכללים והשקעתי יותר משבוע רק בכדי לנקד טקסט של מספר דפים … שזה לא הגיוני בעליל…
אין מה לעשות- יש דברים שבגיל מבוגר המוח לא מסוגל ללמוד.
לכן זה לא הגיוני להשקיע בזה משאבים גם כי אין שום הוכחה שזה חשוב ובמיוחד שיש כל כך הרבה דברים אחרים ללמד שחשובים פי מיליון – ובראש ובראשונה זה לחנך את התלמידים להיות בני אדם..
ואם אני או מורה אחרת משקיעות אנרגיה רבה ושבועות כדי לנקד טקסטים זה בא על חשבון דברים אחרים חשובים יותר. כמו נושא ניהול הכתה, לימוד כללים, גיבוש הכתה, ידיעת החומר המקצועי שאותו המורה מלמדת , קשר עם ההורים וכו' וכו'..
ואלו דברים שלא מספיק מלמדים בתעודת הוראה וגם לא עוזרים למורות מתחילות בנושא הזה.. וזה ממש חבל.
כמובן אני בעדך ואיתך, הלל.
פיעל פועל התפעל דגש בעין אל תפל. עין הפועל וסליחה שזה בלי ניקוד. היה לי מורה שלימד בחרוזים ושירים.
חזק ואמץ!
מאמר כה חשוב, כה נכון.
הניקוד הוא עיקר דקדוק השפה העברית, ובלא דעת ניקוד תקשה דעת השפה העברית.
מפיץ ומפרסם דבריך!