האם נתניהו שגה במאבק על עסקת הגרעין?

האם מאבקו של ראש הממשלה נגד עסקת הגרעין מסתכם בספירת הקולות בקונגרס? • בעקבות הקמפיין הנגדי ההסכם איבד את הלגיטימיציה בדעת הקהל האמריקנית, סביר להניח כי יהודקו דרישות הפיקוח וייתכן שאף יורחבו הסנקציות • אליוט אברמס, מומחה לביטחון לאומי ולשעבר בכיר בממשל האמריקני, מסביר הכל במאמר ממגזין 'הוויקלי סטנדרט'

מאנגלית: אמנון לורד

הידיעות על כך שהנשיא אובמה השיג את מספר הקולות הדרוש כדי להגן על עסקת הגרעין עם איראן מפני הצבעת-נגד של הקונגרס, הולידה ויכוח ער בארצות-הברית ובישראל על המסע נגד ההסכם שהובילו ראש ממשלת ישראל נתניהו וארגון איפא"ק.

אלה לא ויכוחים חדשים, והנימוקים ברורים. יריביו הפוליטיים של נתניהו בישראל אומרים שמלכתחילה זה היה קרב אבוד; אסור היה לנתניהו לצאת נגד נשיא אמריקני בצורה כזאת; הוא פגע ביחסי ישראל–ארצות-הברית, וישראל תיראה עכשיו חלשה יותר משום שהפסידה בקרב הזה. על אותה הדרך, מבקרי איפא"ק אומרים שהארגון נחל תבוסה וכתוצאה מזה איבד מהשפעתו, והמוניטין שלו כשדולה רבת עוצמה ימוג.

ובכן, זו טעות. הטענות הללו שגויות בשני המקרים – גם ביחס לראש הממשלה נתניהו וגם ביחס לאיפא"ק.

נתניהו ראה תמיד את תכנית הנשק הגרעיני האיראני כאיום קיומי על ישראל. אם כך, כיצד יכול היה להימנע מלנסות לשנות את החישובים הפוליטיים בתוך ארצות-הברית? בחודשים האחרונים השתנו הדעות בציבור ודעת הקהל פנתה נגד העיסקה; נתניהו יכול לקחת קרדיט חלקי על הדבר הזה. אלא שמבקריו לא מאשימים אותו שהפסיד – הם מאשימים אותו שבכלל ניסה. בכך, לטענתם, גרם לנזק לישראל ביחסיה עם ארצות-הברית, ולאמינותו שלו.

בכל הנוגע ליחסים עם ארצות-הברית, אין שום סקר שמראה על איזשהו נזק. נראה שהאמריקנים לא נוטים להאשים את ראש ממשלת ישראל, שנאבק למען ביטחון ארצו. אויביו הפוליטיים של נתניהו בישראל מדברים כל הזמן על כך שזהו המשבר החמור ביותר בתולדות היחסים בין המדינות, ואלו הם פשוט הבלים. דומה שהם כבר שכחו את משבר סואץ (מבצע קדש) ב-1956, או את הוויכוח על מכירת מטוסי האייוואקס לערב הסעודית ב-1981, או שלילת הערבויות להלוואה שישראל ביקשה ב-1992. ואלו דוגמאות חלקיות בלבד.

כימיה זה לא הכל

אז על מה אנחנו מדברים כאן? אנחנו מדברים רק על קלקול היחסים עם ממשל אובמה.

לטיעון זה יש שתי תשובות. הראשונה, זוהי בעיה ההולכת ומצטמצמת מאליה, משום שאנחנו כבר נמצאים בעונת הבחירות. במקרה הגרוע ביותר נתניהו מסתכן בעוד שנה של יחסים רעים עם ממשל אובמה, וזאת מתוך כוונתו להילחם על ביטחון ארצו. קשה להגדיר זאת כהחלטה רעה. התשובה השניה היא, שלמרות הכל קשה להאמין שהיחסים עם אובמה יורעו, ולו מהטעם שהם ממילא גרועים. הכימיה בין שני האישים היא איומה. כך היא המציאות מאז 2009, וזה לא עומד להשתנות. גם מדיניות אובמה במזרח-התיכון וכלפי ישראל הזיקה לישראל מהיום הראשון, וקווי המדיניות שלו לא ישתנו. מייקל אורן הסביר זאת בצורה יסודית בזכרונותיו על שנות שגרירותו בוושינגטון בספרו 'בעלת ברית'.

כך שהטיעונים כי מאבקו של נתניהו נגד ההסכם האיראני יפגעו בישראל אינם משכנעים. למעשה, פעולותיו אף יעזרו, קרוב לוודאי, מכיוון שישנה תחושה רווחת בוושינגטון לפיה חובה לתת לישראל סיוע נוסף כדי לאזן את היתרונות שאיראן זוכה בהם. הסיוע לישראל יגדל כנראה. נשק מתוחכם יותר עשוי להגיע עכשיו לישראל. עוד יתכן כי בקונגרס, הסנקציות נגד איראן שאינן קשורות לענייני הגרעין יורחבו, וכך גם הדרישה לפיקוח נוקשה יותר במסגרת עסקת הגרעין תגבר. יתר על כן: נתניהו לימד שיעור שעתיד להיות בעל ערך – ראש ממשלה ישראלי יכול לקחת על עצמו משימת מאבק בסדר גודל כזה, אם הוא משוכנע בעמדתו; והוא יכול לעשות זאת גם אם כולם צופים שיפסיד בקרב. ראש או ראשת ממשלה בעתיד לא יירתעו ממאבק בגלל חשבונות פוליטיים וחשבונות של מספרי קולות צפויים; זהו תקדים ראוי כאשר עניינים של ביטחון לאומי נמצאים בסכנה.

החישוב האחרון ישים גם לגבי שדולת איפא"ק. קיים טיעון לפיו איפא"ק הייתה צריך מראש לספור את הקולות, ואם החשבון מורה על מאזן שלילי בנוסח של 51-49, לנטוש את המאבק נגד עיסקת הגרעין. זוהי תפיסה שגויה מכמה הבטים. אחד, התוצאה של מאבקים כאלה כמעט אף פעם לא סגורה מראש, וישנם משתנים רבים – במקרה זה, למשל, התנהגות האיראנים. שתיים, מה המטרה של איפא"ק אם לא לצאת למאבקים כאלה? הרי זה מקרה מובהק שבו ביטחון ישראל וארצות-הברית חופפים במידה רבה בהתנגדות לפיתוח נשק גרעיני איראני. אם איפא"ק לא הייתה נלחמת על הנושא הזה, רבים מתומכיה היו תוהים בשביל מה היא בכלל קיימת.

שלוש, עדיין מוקדם לשפוט מה הפסידה איפא"ק או מה הרוויחה. הקמפיין נגד העסקה של אובמה עם איראן הצליח לשלול ממנה את הלגיטימציה במידה רבה. אם הנשיא הבא יסוג מההסכם עם איראן איפא"ק תוכל לקחת לא מעט מהקרדיט למהלך. כך גם במידה שארצות-הברית בשנה הבאה, או זו שלאחריה, תהדק את ההסכם עם דרישות חדשות, ולחלופין אף תגביר את הסנקציות נגד איראן. אם חברי קונגרס שהיו אמורים להבין את הנושא אבל הצביעו לטובת אובמה יובסו בבחירות 2016, חלק גדול מהאשראי לכך ינתן לאיפא"ק. הטענה שהפסד בקרב מחליש וחותר תחת עוצמתה של השדולה נשמע כבר לפני קרוב ל-35 שנה, בשנת 1981, כשהארגון התנגד למכירת מטוסי אייוואקס לסעודיה. ההיפך קרה: יחסי ישראל–ארצות-הברית שגשגו ואיפא"ק התחזקה.

האמריקנים יודעים היטב שגם איראן וגם הג'יהאדיסטים הרצחניים של דאע"ש ואל-קאעידה מהווים איום לשתי הארצות, ישראל וארצות-הברית, כך שהפערים שנוצרו על-ידי המדיניות של אובמה יצטמצמו כאשר יגיע צוות חדש לבית הלבן. נביאי החורבן – לנתניהו, ליחסי ישראל-אמריקה ולאיפא"ק – נמצאים במשחק הזה כבר הרבה זמן, ועדיין לא הוכיחו את צדקתם. ההיפך הוא הנכון, להילחם חזק על נושאים קריטיים זה מה שמחזק אנשים וארגונים. האמריקנים יודעים היטב להבחין בין ריבים אישיים ופוליטיים צרים, לבין קרבות על נושאים עקרוניים ועל ביטחון לאומי.

________

עו"ד אליוט אברמס הוא מומחה לביטחון לאומי ולמזרח-התיכון, אנליסט ועורך. הוא כיהן בעבר כיועץ בכיר בממשל רייגן ובוש הבן. 

המאמר המקורי פורסם במגזין 'הוויקלי סטנדרט'. אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.