"חברת מופת"? טיפוסים כמו שי פירון, שמרבים להטיף לעמם אך מיקלים כלפי אחרים, מייצגים תפיסה משיחית-אוטופיסטית הרסנית.
שר החינוך לשעבר שי פירון רוצה שמדינת ישראל תיקח פליטים מסוריה, בנימוק הבא: "אני לא חושב שיש הצדקה למדינת ישראל אם לא תהיה אור לגויים, אני לא חושב שיש הצדקה למדינת ישראל אם לא תהיה חברת מופת".
מה לעשות, וישראל איננה אור לגויים וגם איננה חברת מופת. יתר-על-כן (אזהרת "חדשות רעות לפניכם"): ישראל גם לא תהיה "חברת מופת" או "אור לגויים". לעולם. אף פעם. הסיבה לכך פשוטה: ישראל איננה פנטזיה אוטופית יהודית, דתית, שמאלנית, ימנית, אוניברסלית, או כל שילוב ביניהם. ישראל היא ישות מדינית קיימת, עם כל חוסר השלמות, הזיעה, הדם, היצרים, הלכלוך, הרגשות והאינטרסים שמלווים את הקיום האנושי.
מכיוון שאין ולא תהיה למדינת ישראל הצדקה מהסוג ה"מופתי", נראה לי שיש לפירון כמה מסקנות לא פשוטות להסיק. נכון? אז זהו, שלא. פירון לא יסיק שום דבר. לאנשים מהסוג האוטופיסטי הזה, הוזי השלמות, מלהגי האידאות וחסידי המהויות המוסרניות, תמיד יש תרצנות מתחמקת כשמגיעים לשלב המסקנות. הם הרי לא באמת מתכוונים, הם רק אומרים. זה רעיון, לא דבר ממשי. זו שאיפה, כמיהה, געגוע למשהו שמעולם לא היה ולעולם לא יהיה. סוג של חוסר-שפיות זמנית, אם תרצו. אמנזיית מציאות שמתעוררת לסירוגין בשילוב דלוזיות קונספטואליות גאוליות.
מוסר הוטנטוטי הפוך
טוב לשאוף ליותר, אבל בפוליטיקה ובמדיניות רע לחשוב במונחים מושלמים. קודם לכל, זה ילדותי. אין לנו באמת מושג איך נראה אדם מושלם, חברה מושלמת, מדינה מושלמת או עולם שנגאל, וממילא לא נסכים בינינו אפילו על הקווים הכלליים ביותר שלהם. שנית, בשל קוצר השגתנו האנושית, כל מעשה יכול להשיג תוצאות הפוכות מהמקווה, כך שקצת צניעות לא תזיק. אבל הגרוע מכל הוא שהרטוריקה המשיחית הזו לא עוזרת לנו להיות יותר טובים, אלא הופכת את האוחזים בה לאווילים הן מבחינה מעשית והן מבחינה מוסרית, משום שהיא גורמת להם לאבד את קנה-המידה היחיד שמאפשר לנו להשתפר: בחינה ישרה של המציאות.
הרב שי פירון הוא דוגמא מעולה לעניין אחרון זה. מי שמחפש הצדקה לקיומן של ישויות פוליטיות מטיל בעצם השאלה ספק בצדקת קיומן. בכך הוא מעיד על עצמו שהוא אדם ערל לב בעל תפיסה מוסרית מפוקפקת ביותר. הרי לו היה פירון מסתובב בעולם ושואל "מה ההצדקה לקיומה של צרפת? מה מצדיק את קיומה של אנגולה? באיזו זכות קיימת בוליביה?" היו מייחסים לו שנאה כלפיהן, וחושבים שהוא איש מדון עם פוטנציאל דיקטטורי בניחוח טבח-עם.
משום כך, פירון ומפקפקי צדקת הקיום הישראלי לא יעזו לעולם להטיל ספק בזכות קיומם של אחרים. אבל משום מה הם בטוחים שלהיות מבקרי ישראל הופך אותם לאנשי אור, קדמה ואהבה. האומץ המוסרי שלהם מקומי בלבד.
קשה לקנות את הסחורה הזאת. אהבה היא יחס אישי עם השלכות ברורות. כאשר אתה אוהב מישהו אתה נוטה לראות בו את הטוב, לסלוח לו על טעויות, ולשפוט אותו עד כמה שאפשר לטובה. ואפילו אם יש מקום מדי פעם ל"אהבה קשוחה" – בעקבות מעידות חוזרות, חמורות ובעל פוטנציאל להרס עצמי – גם אז אינך שואל את מושא אהבתך: "סלח לי, אבל מה בעצם מצדיק את קיומך"? וכאשר אתה עושה זאת בזמן שלזרים אתה מוותר, קוראים לכך סטנדרט כפול. זהו מוסר הוטנטוטי הפוך (דין מקל לזרים לצד דין מחמיר לעצמך), צדקנות שכולה אכזריות מזוכיסטית.
משיחיות רעה למדיניות
אם כן, תופעת הביקורתיות המשיחית-אוטופיסטית איננה ביטוי לאהבה-עצמית, אלא להפך, לשנאה-עצמית. מי שאוהב את ישראל לא מתנה את זכות קיומה בכך שהיא תממש אידאל מופשט כלשהו. הוא אוהב אותה בתור הישות הלא-מושלמת והלא-מוצדקת שהיא. דוגמא לקשר מסוג זה אנו מוצאים במשפחה (ולאומיות היא סוג של משפחה מורחבת). מי שחש קשר טבעי "משפחתי" שכזה לישראל, אוהב אותה מהסיבות הכי פשוטות בעולם: כי היא שלו, כי יש בה מחויבות הדדית וקשר לאומי מובן-מאליו, וכי בשום מקום אחר הוא לא מרגיש בבית.
יצדק הטוען כי אלו הם רק "הסברים" שאינם מתגבשים לכדי "הצדקות". אבל הרי ברור לנו שמי שבוחן את משפחתו בקריטריונים "שמימיים" ויומרות מוסריות עילאיות חוטא במלאכותיות גמורה. מי שטוען שעל משפחתו לממש "מהות מוסרית" כלשהי שבלעדיה הוא מטיל ספק בצדקת קיומה, הוא אדם חסר-אנושיות, ואפילו הייתי אומר: אכזר – בוודאי אם הוא לא מחיל את אותם קריטריונים על זרים.
אז כן, תמיד יש מקום לשיפור וביקורת. אבל המנגינה של הביקורת איננה חסרת-משמעות. בפוליטיקה לאומית אין מקום לאוטופיזם מלווה בביקורת מטיפנית גורפת שכזו. מבחינה מעשית, היא מעידה על כך שהמדיניות של הדוברים הללו אינה משרתת את אומתם החיה, אלא את הדימוי המופשט, האידילי והמנותק, שיש להם בראשם. מתהפכות אצלם היוצרות: במקום שהמדיניות תשרת את האנשים, אצל שי פירון ודומיו האנשים הופכים לכלי בשירות האידיאה.
משום כך הרטוריקה הקנאית הזו איננה עדות לאופי טוב, אלא להפך: היא מסתירה מאחוריה רגשות שליליים כלפי הקיים וזיוף מוסרי גמור. על המלאכותיות האידאית הזו עדיף בהרבה השיח המתון, הצנוע, שמרני והמציאותי של שיפור הדרגתי תוך שמירת הטוב. הגיע הזמן שהפוליטיקה שלנו תתבגר.
פשוט נפלא.
תודה רבה רן!
אחד הקריטריונים העיקריים לזיהוי אנטישמיות הוא שימוש . בסטנדרטים כפולים. אם יהודים פועלים כמו אחרים אזי הם נתפסים כגרועים מאחרים, אם הם פועלים טוב יותר1 מאחרים אזי זה מובן מאליו ולא ראוי להערכה כלל. מדינת היהודים אינה צריכה להצדיק את קיומה כאשר מדינות אחרות אינן נדרשות לכך. גרוע מכך אסור למדינת היהודים לסכן את עצמה. קליטת המוני פליטים, וחמור מכך מוסלמים, תעמיד את הריכוז העיקרי של היהודים בעולם בסכנה חמורה. כשיהודים ינסו לברוח מכאן יתכן ולא תהיה אף מדינה שתרצה בהם. אני בוחרת לאמץ מהיהדות את הכלל של בחירה בחיים.
רן ברץ אדם חכם באמת. תודה על מאמר נבון זה וקודמיו.
הצלחת לתת מילים מדויקות למה אני מרגיש.
לצערי מודרניות הולכת ותופסת אחיזה עמוקה במקומות המכריעים – צבא משפט וגם פוליטיקה. זה מסוכן לעתידנו שכן הרף המוסרי הזה לא מייצר את היכולת להתפשר ולשפר בהדרגה. תרבות הכל ועכשיו הי מצע נוח להתקבעות של רעיונות אלו ויש חשש אמיתי
ום
מאמרון אדיר ביותר
נהדר. תודה רבה.
רן, אנשים רבים סבורים שיש לחייהם ייעוד. זה יכול להיות ייעוד מוסרי, שליחות אלוהית, או הגשמה אישית.
פעמים רבות אותם אנשים, אומרים – אם לא אעמוד במשימה אין טעם בחיי.
ברור שאין הכוונה כפשוטו – שאם כן הם זקוקים לטיפול.
אבל, אף על פי כן, אין זה אומר שהמשפט הנ"ל חסר משמעות.
חיי האדם חשובים מספיק בשביל להתקיים גם ללא מילוי היעוד, ובכל זאת החיים מאבדים ממשמעותם כאשר הייעוד של החיים מפוספס.
ניתן להרחיב את התפיסה הזאת גם למשפחה, שבט, ואומה.
אבנר, אין בעיה עם מה שאתה אומר כל עוד אתה מכיל את ההגשמה האישית או הייעוד המוסרי על עצמך ורק על עצמך. אבל לבוא לג'ונגל ולומר לאחת החיות- תשאפי ליותר, תשאפי לצדק אבסולוטי, זה סוג של התאבדות.
אחד המאמרים הטובים והמדוייקים שקראתי בחיי
כתבה מצויינת! חשבתי להגיב שבכלל לא התעמת עם התוכן המעשי של הטענה – ליבא עוד מוסלמים לארץ- אבל בחכמה עשית שלא התייחסת . לקריאה המגוחכת הזאת. פשוט דיברי הבל של הסוציאליזם הלא חושב אגב, זה לא קשור לפה אבל באופן כללי אם תוכלו לעשות גירסה לנייד\אפליקציה זה יהיה מועיל ביותר. תודה 🙂
מאמר משובח ועם זאת זה לא היה בן גוריון – אבי הציונות הפרקטית – שאמר משהו כמו "כל ציונות היא משיחיות ולא משהו אחר"? יש במפעל הציוני, למרות החילוניות שלו, המון משיחיות.
מאמר מצויין! אגב, בכלל לא התעמת עם התוכן המעשי של דברי פירון אבל אולי הם באמת מגוחכים ואין צורך רב להתעסק איתם. בדיוק המדינה האסלמית יצאו בהצהרה שהם הצליחו להבריח '4000+' פעילים לאירופה. את הפיצוצים ניראה הפעם בHD אבל לפחות לא מתחת לחלון
מדהים!!!!!
תודה רבה
רן, לימדתנו פרק בענווה
"חוסר מוסריות", "שנאה עצמית", "אדם ערל לב בעל תפיסה מוסרית מפוקפקת ביותר"? אתה באמת חושב ששי פירון הוא כזה?! לקחת דובון אכפת-לי והפכת אותו לדארת' ויידר!
מסכים לחלוטין עם כך שהתפיסה של "אור לגויים" היא שגויה, אבל היא לא נובעת מרשעות. אנשים באמת מאמינים באידאולוגיה, שנקנתה להם לרוב בימי הילדות והנעורים. בעלי תפיסות אוטופיות נשארו ברובד העקרוני הזה ולא התבגרו למציאות. אולי מחוסר יכולת: לא כל אחד יכול להתעניין, לקרוא נתונים משעממים, לנתח (גם אנשי ציבור לעתים חסרים את היכולות הללו). אולי מחוסר רצון: נוח יותר לקרוא את הביטאון הרגיל, להפריח הצהרות, ולקבל כמובן מאליו.
רן מדברייך יוצא שכמעט כול שאיפה אל הגבוה יותר היא שינאה לקיים. אז הרשה לי לחלוק עלייך עם ישראל הוא יותר ולכן הוא מחוייב ליותר. אני מסכים שזה לא אומר שעליינו להיות הפראירים של כולם. ועם זאת בנוטלך את המשמעות של הקיום את האני מאמין שמוביל בני אדם להישגים פנטאסטים וכן להצליח לעבור תהומות וקשיים בלתי אפשריים בנוטלך זאת נטלת גם את טעם החיים.
מצוין. וכדאי לקרוא בהקשר הזה גם ציטוט מפורסם של ק"ס לואיס.
“Of all tyrannies, a tyranny sincerely exercised for the good of its victims may be the most oppressive. It would be better to live under robber barons than under omnipotent moral busybodies. The robber baron's cruelty may sometimes sleep, his cupidity may at some point be satiated; but those who torment us for our own good will torment us without end for they do so with the approval of their own conscience. They may be more likely to go to Heaven yet at the same time likelier to make a Hell of earth. This very kindness stings with intolerable insult. To be "cured" against one's will and cured of states which we may not regard as disease is to be put on a level of those who have not yet reached the age of reason or those who never will; to be classed with infants, imbeciles, and domestic animals.”
רן ברץ הוא ללא ספק השמרן האולטימטיבי בעיניי. הביקורת על תפיסות משיחיות אוטופיות משמאל היא נכונה במקומה. יחד עם זאת, משיחות קיימת גם בצד השני של המתרס. המשיחיות הימנית חזקה ומסוכנת לא פחות מהמשיחיות השמאלנית האוניברסלית בגרסת זכויות האדם שלה. לכן היא גם ראויה לביקורת באותה המידה. אם אני זוכר נכון היה כאן בעבר מאמר של ברץ על הסכנה במשיחיות מימין.
צריך שיהיה ברור, הן המשיחיות משמאל והן המשיחיות מימין שמרביתה מגיעה מהציונות הדתית נוגדות תפיסת עולם שמרנית-ליברלית שאותה מבקש אתר מידה לייצג.
קיצוניות "ימנית" בסגנון "מוות לערבים" אינה עולה בקנה מידה אחד עם תפיסות שמרניות.
מסכים לחלוטין אבל מבקש להזכיר שבין כותבי האתר הזה ובין קוראיו יש רבים שנשבעים בשם הגיון זהה לזה של פירון, רק בכיוון ההפוך בזמן, כך שצדקת קיומה של מדינת ישראל בהווה תלויה יותר בעובדות מן ההיסטוריה מאשר במציאות בהווה. כלומר, זכותה להתקיים וזכותי להיות אזרח בן-חורין בה תלויים יותר בחרס בן שלושת אלפים או בשאלה האם ערביי חיפה גורשו או ברחו ב- 48' מאשר במחיר האנושי (נקוב בהרוגים, פצועים ועקורים) של התאמת המציאות לצדק ההיסטורי החביב עלייך או בעובדה שכאן נולדתי וזו התרבות שלי.
רן, דברים מרתקים.
מה דעתך בנושא פליטי המלחמה מסוריה?
ניתן לקבל כמות מוגבלת? אסור בשום פנים ואופן?
אפשר לנסות ולהכניס מאה פליטים מוסלמים לבתים הפרטיים של שי פירון והרצוג.
אם פירון והרצוג יישארו בחיים לאחר חודש. אפשר יהיה להביא עוד אלף ולהכניסם לקיבוץ אחד (בלי לפזר) של השומר הצעיר
אם הקיבוצניקים לא יתלוננו נוסיף עוד אלף..
רק לא יזידיות. הן סבלו מספיק .ולא הוגן שיביאו אותן על תקן משרתות.
התשובה היא פשוטה ביותר: פירון מופעל על ידי הקרן החדשה וכל מה שהוא אומר תואם את מדיניות הקרן וגרורותיה.
מאמר קצר אך קולע
רק עכשיו קראתי את המאמר.
קצת חריף אבל כל כך נכון. האבחנות והקביעות שלך מדויקות. האיבחון של האדון פירון גם הוא נכון לצערנו. כל כך כיף להיות מגדלור מוסרי, כלומר להזות רעיונות בלתי ישימים שתוצאותיהם יגרמו להרס ולחורבן.
מאמר מצוין.
כל אדם שואף להגיע למצוינות, גם אם ברור לו שהשאיפה הזו רחוקה מלהיות ממוצה.
זה טבעי שאדם ידרוש זאת גם מזולתו, למרות שחשוב שיקשוט עצמו תחילה.