חולבים אותנו

המצב היה נואש. פורום יצרניות הסמארטפונים התכנס לדיון דחוף. "היצרניות הסיניות מייצרות סמארטפונים זולים ושוברות את השוק", התלונן מנכ"ל אפל. "מחירי הסמארטפונים ברצפה. לא נוכל לשרוד ככה לאורך זמן", זעם מנכ"ל סמסונג. "תראו מה קרה לנוקיה ולבלקברי", התמרמר מנכ"ל LG. "אין עתיד בתעשייה! כולנו הולכים לאבדון!".

"מה פתאום שיהיו לאנשים סמארטפונים זולים? למה זה טוב? איך נרוויח ככה המון כסף?" התרעמו המנכ"לים בינם לבין עצמם. "אולי…" ליחשש קול זעיר מקצה החדר, "אולי זה דווקא טוב לציבור? אולי מי שלא עומד בתחרות באמת צריך ללכת הביתה?" אבל המבטים הזועמים שיתקו אותו מיידית.

"האם יעלה על הדעת שכל אחד ייצר סמארטפונים באיזו כמות שהוא ירצה, ויציף את השוק בסמארטפונים זולים? ההיצף הזה שובר את מטה לחמן של אלפי משפחות קשות יום!" הסכימו בינם לבין עצמם אנשי פורום הסלולר המאוחד.

וכך סיכמו ביניהן החברות לצאת להפגנות בכל רחבי העולם, למחות אל מול הפוליטיקאים, להפעיל שתדלנות נמרצת ולהעביר חוקים שיגבילו את התעשייה, ייתנו רישיון ייצור רק לחברות מסוימות, יאפשרו לקבוע מכסות ייצור סמארטפונים, וייצרו שלל תקנות ומועצות, וכך תתקבל המטרה הראויה של העלאת מחירי הסמארטפונים. שירו שיר הלל ליצרניות הסמארטפונים!

לייקר את החלב!

נשמע דמיוני? גם לי. אבל זה בדיוק מה שקורה בשוק החלב (והחקלאות בכללה). לאחרונה צנחו מחירי החלב באירופה, והחקלאים פצחו במחאות רמות בדרישה להחזיר את מכסות החלב שבוטלו לאחרונה. כן, שמעתם נכון: יצרני החלב מוחים על המצב העגום שבו מאות מיליוני אירופאים נהנים מחלב זול יותר, רק כדי שהציבור הקטנטן של יצרני החלב לא ייאלץ להתמודד עם אילוצי השוק. וזה עוד לפני שדיברנו על יצרני החלב המסכנים מן העולם השלישי, שמקור פרנסתם נפגע קשות עקב הסובסידיות ליצרני החלב האירופאים.

כמה אנשים עוסקים באירופה בייצור חלב? זו שאלה שלא מצאתי לה עדיין תשובה ברורה. שיעור העוסקים בחקלאות בכלל באיחוד האירופי – אלה שחקלאות הוא עיסוקם הראשי – נאמר בכ-10 מיליון אנשים, כלומר כ-2% מתושבי האיחוד. מספר האנשים שעיקר פרנסתם הוא מייצור חלב הוא כמובן קטן בהרבה. ועדיין, אותו ציבור קטן מבקש שכל שאר הציבור יישא אותו על כפיים – והפוליטיקאים נענים לבקשתו!

מי צורך את החלב? צורכים אותו באותה מידה השכבות החלשות כמו השכבות החזקות. באחוזים, מחיר מוצרי החלב הוא כמובן משמעותי הרבה יותר עבור העניים; במילים אחרות, תמיכה במכסות ייצור, ואפילו בסיוע כספי ליצרניות החלב, מהווה פגיעה ישירה בעניים רבים, כדי לתמוך במספר מועט בהרבה של אנשים, שעבור חלקם אין כנראה הצדקה לעיסוקם בתחום.

האם נעלה על הדעת מכסות של ייצור טקסטיל, כדי לתמוך באירופאים המייצרים טקסטיל? או מכסות של ייצור מכוניות? או של ייצור מחברות? או נברשות? או אמבטיות? או טוסטרי משולשים?

אפקט החתול החמוד

יש לי הרגשה שהצעות מן הסוג הזה, של סבסוד העוסקים בתחום מסוים על חשבון כלל הציבור, ובפרט הציבור קשה היום, לא יתקבל בעין יפה על ידי הציבור. אבל כאשר מדובר בחקלאות, פתאום כל ההיגיון והצדק הולך לעזאזל. מה הסיבה לכך? נראה שהסיבה הראשונית היא "אפקט החתול החמוד". יש נושאים שכשאנו ניגשים אליהם פתאום אנחנו נהיים רגשניים, מדמיינים במוחנו תמונה מסוימת ופועלים לפיה, כאילו היא מייצגת את המצב בעולם האמיתי.

אנחנו חושבים על חקלאים בתור איזו דמות רומנטית, אנשים קשי יום הנאבקים למחייתם, שעלינו לתמוך בהם בכל מאודנו. במקרים רבים זה אכן נכון – חקלאים רבים הם באמת אנשים קשי יום, ובאמת נאבקים בקשיים רבים. אלא שאסור לאפקט החתול החמוד לעוור את עינינו בכל הנוגע למחיר שאנו משלמים עבור אותה תמיכה, ובאשר למי שמשלם את המחיר. אם מי שמשלם את המחיר הם אנשים קשי יום עוד יותר, שכעת צריכים לשלם מחיר גבוה על חלב, אין בתמיכה הזו שום היגיון שהוא.

ההיגיון היחיד, כפי שהצביעו עליו כמה כלכלנים, הוא ההיגיון הפוליטי: החקלאים הם קבוצת כוח ברורה ומגובשת, ועל כן יכולים להשיג הישגים של ממש על חשבון הציבור הרחב, שההפסד של כל פרט ממנו הוא קטן מכדי שהוא ייצא למאבק עליו. זהו הסבר, אבל לא הצדקה. חקלאות היא מקצוע כמו כל מקצוע אחר; הוא נוצר כדי לפרנס את האדם ולכלכל אותו ולעשות את חייו נוחים יותר, בדיוק כמו שאר המקצועות. אין שום סיבה שדווקא עבור המקצוע הזה ישלמו צרכנים רבים בכיסם כדי להחזיק בכוח משקים מפסידים, בדיוק כמו שאין שום סיבה שהציבור ישלם מחיר גבוה כדי להחזיק את נוקיה כחברה עצמאית.

התפתלויות ההסברים הבירוקרטיים

"אפקט החתול החמוד" וההיגיון הפוליטי האמור הם כנראה שתי הסיבות האמיתיות למס הרגרסיבי המוטל על השכבות החלשות כדי לסבסד את החקלאים, ואולם לבירוקרטים התומכים במכסות הללו, השרירות וקיימות בישראל של 2015, יש הסברים אחרים. הבה נעיין בהם.

"החלב הגולמי", אומר המסמך של משרד החקלאות, "הוא מוצר המתכלה ומתקלקל בתוך מספר שעות"; "ייצור החלב הגולמי ברפתות הינו עתיר הון וטכנולוגיה"; "שמירה על כושר הייצור בענף זה, והחלטות בדבר הרחבתו של כושר הייצור, מחייבות תכנון לטווח ארוך"; "בייצור החלב קיימת תנודתיות ברורה בין עונות השנה: בחורף תנובת החלב גבוהה בהרבה מן התנובה בקיץ. לעומת זאת, צריכת החלב ותוצרתו גבוהה יותר בקיץ מאשר בחורף"; וכן הלאה.

במילים אחרות: שוק החלב הוא שוק ייחודי בעל מאפיינים ייחודיים – כמו שכל שוק הוא ייחודי ובעל מאפיינים ייחודיים. גם לשוק הסמארטפונים מאפיינים ייחודיים הכרוכים בכריית המחצבים, בייצור, בשינוע, בהיבטי תקינה וכן הלאה; ואם תדברו עם יצרן מאווררי תקרה הוא ישמח להסביר לכם במה השוק שלו ייחודי. האם שוק ייחודי מצריך "תכנון כולל ותכנון מפורט"? בדיוק להפך: תכנון כולל ותכנון מפורט בשוק מורכב, כפי שלמדנו שוב ושוב במקרים רבים בארץ ובעולם, יוצר כשלים רבים, חוסר תיאום, סבסוד יצרנים כושלים, שבירת מטה לחמם של מתחרים, וכן הלאה.

פתיחת השוק לתחרות חופשית ופירוק הקרטל והמכסות ייצרו שוק שמתמודד עם הייחודיות הזו בדרכו שלו: אפשר, למשל, שמחירי החלב יהיו נמוכים יותר בחורף וגבוהים יותר בקיץ. האם הדבר רע? כך הוא המצב במוצרים חקלאיים רבים, ואף אחד לא חושב שמחירו של אגס בחורף, אם אפשר בכלל להשיג אותו, צריך להיות זהה למחירו בקיץ. די ברור, עם זאת, שפירוק הקרטל יוביל בממוצע למחירים נמוכים יותר גם בחורף וגם בקיץ. נכון, הדבר יפגע בחלק מיצרני החלב, שפעולתם אינה רווחית והם נסמכים על סובסידיות ממשלתיות (כלומר על הכסף של כולנו); ואולם אין כל סיבה לתמוך מלאכותית ביצרני החלב, על חשבון השכבות החלשות. אני לא מכיר הצדקה הגיונית וסבירה למעשה אומלל שכזה.

המטרה: לתקוע את הרפתנים; לדכא יעילות

אבל עזבנו את המסמך לפני הדובדבן שבקצפת. שימו לב לעוד הנמקה לקביעת מכסות החלב בידי הממשלה:

נוסף על כל האמור לעיל, במדינת ישראל, משמש ענף החלב כלי חשוב ביותר ביישום מדיניות הפיתוח הכפרי של משרד החקלאות ואמצעי לפיזור האוכלוסיה החקלאית באיזורי הפריפרייה. בין השאר משום כך מיושמת בענף מזה שנים מדיניות תימחור והקצאת מכסות שתכליתה בין השאר שמירת זכות קיומו של המשק המשפחתי הקטן והבינוני לצד קיומן של רפתות שיתופיות בעלות כושר ייצור ותוחלת רווחיות גבוהות בהרבה מאלו של מרבית הרפתות במגזר המושבי/משפחתי;

הקצאת מכסת חלב הינה זכות בעלת מאפיינים כלכליים ואישיים הניתנת לאוכלוסיה מוגדרת של חקלאים העונה לקריטריונים מוגדרים. יש בה משום מתן העדפה כלכלית לסקטורים מסוימים בחברה הישראלית והיא ניתנת על מנת לאפשר למקבלה להפיק ממנה הכנסה ישירות, כמקור עיסוק עיקרי, ולא בדרך של יצירת נכס המיועד להשכרה לאחרים. לפיכך, כפוף יצרן בעל מכסה למגבלות המעוגנות בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), התשכ"ז-1967, שעיקרן היא החובה לייצר את החלב בעצמו, במשקו.

"פיזור האוכלוסיה החקלאית באיזורי הפריפרייה" הוא שם קוד לתקיעת אנשים במקום מרוחק שאליו הם לא היו מגיעים אילולא הממשלה דחפה אותם לשם. במסגרת אותה מדיניות, אוסרים על בעלי רפתות להתאגד לרפתות גדולות ומצליחות יותר ולהיעזר ביתרון הגודל, ובלא כל בושה מצהירים שנותנים "העדפה כלכלית לסקטורים מסוימים בחברה הישראלית" (כלומר, הקיבוצים ודומיהם), ושוב – על חשבונו של האזרח הפשוט וקשה היום. המסמך ממשיך ואומר בלא כחל ושרק כי:

בשל הרפורמה שעבר ענף החלב בשנים האחרונות, והצורך בהמשך ההתייעלות בו בדרך של הפנמת יתרונות לגודל, ובמטרה להקטין את הוצאות הייצור ולשפר את כושר התחרות של העוסקים בו (במיוחד בעידן בו הליברליזציה בסחר העולמי והחשיפה ליבוא ממדינות בעלות יתרונות יחסיים בייצור חלב, הולכות וגדלות), יש להתמקד בחיזוק היצרנים הקיימים, במיוחד היצרנים הקטנים שבהם. בכך תחוזק יכולת הישרדותם בענף.

כן, קראתם נכון: בשל כך שמחלבה יעילה יותר היא מחלבה גדולה, יש צורך לסבסד את המחלבות הקטנות והלא-יעילות. קראו שוב. זה באמת כתוב שם.

חשבתם שזה הסוף? מה פתאום. עוד מוסיף המסמך ואומר כי –

נוכח האמור לעיל, הקצאת מכסות חלב תעשה תוך מתן העדפה ליצרנים קיימים.

הקרטל, כמו כל קרטל, דואג קודם כול להגן על העוסקים בתחום כרגע. יש לך רצון לפתוח מחלבה משל עצמך וחלילה לעורר תחרות בתחום? תאכל קש. זה בריא.

ולקינוח:

מתוך שאיפה לשימור מעמדה של הרפת המשפחתית כיחידת ייצור בת קיימא והצורך להבטיח רווחיותה גם בעתיד, ומתוך חשש כי פריצת המסגרות תביא לרכישה של יצרנים קטנים על-ידי יצרנים גדולים, ולהיעלמותה של הרפת המשפחתית במגזר המושבי תוך מספר שנים, נקבעה מדיניות המשרד, כי יש לשמר בשלב זה את האיזון הקיים בין המגזר הקיבוצי למושבי הן באשר ליחס בין המגזרים בהקצאה והן באשר לניוד מכסות בגין פרישת יצרנים.

במילים אחרות, יש לך רפת משפחתית ואתה רוצה למכור אותה ליצרן גדול ולעבור לתפירת אריגים למצנחים? אסור לך. מושב מסוים מעוניין לנצל את המכסות של הקיבוץ שלידו וליצור רפת גדולה ויעילה? לא ייתנו לו.

להפסיק את העוול

במי פוגעות המכסות המגוחכות הללו, שלקוחות הישר מישראל הסוציאליסטית של שנות השישים? קל לראות: הן פוגעות בכלל אזרחי ישראל, הצורכים מוצרי חלב במחיר גבוה יותר מזה שהיו משלמים אחרת, ומסבסדים את החקלאים גם בצורת מסים למיניהם; הן פוגעות בבעלי רפתות המעוניינים לעבור לעסקים רווחיים יותר; הן פוגעות ביצרנים חדשים, המנסים להיכנס לשוק הקיים ולהתחרות בו. למי הן עוזרות? לכל מי שנמצא כרגע בשוק והוא לא רוצה שיזיזו את הגבינה שלו. ואנחנו, אזרחי ישראל, קונים את חוסר הצדק המשווע הזה, בזמן שאותה קבוצה קטנה של יצרנים חולבת את כולנו.

אין שום סיבה לתמוך בקרטלים בשוק החלב יותר מאשר בשוק הסלולר, מלבד העובדה השולית שהחלב בכל זאת הוא מוצר צריכה בסיסי יותר מאשר סמארטפון. כל מה שצריך הוא ממשלה אמיצה מספיק המסוגלת להפסיק את העוול, לבטל את המכסות ואת הסובסידיות, ופשוט לפתוח את השוק לתחרות, לרווחת כלל הציבור.