'סיקאריו': הסם הלבן והמלחמה הבלתי-נגמרת

הסרט החדש 'סיקאריו' פותח צוהר לאזור הדמדומים האכזרי של המלחמה בסמים בדרום אמריקה, ומנפץ את התמימות המערבית הרווחת.

הסרט החדש 'סיקאריו' פותח צוהר לאזור הדמדומים האכזרי של המלחמה בסמים בדרום אמריקה • תסריט מרתק וריאליסטי מעביר מסר אנטי אוטופיסטי נוקב, ומנפץ את התמימות המערבית הרווחת 

נחיתה כואבת לקרקע המציאות; כרזת הסרט סיקאריו
נחיתה כואבת לקרקע המציאות; כרזת הסרט סיקאריו

ישנו סרטון "סנאף" מפורסם, שרץ ברשת מזה שנים ארוכות, ובו רואים הוצאה להורג: שני אנשים חסרי-אונים יושבים עם פניהם למצלמה, כאשר אדם מסתורי הלובש מכנסיים צבאיים מותח את הכבל ומפעיל מסור חשמלי. את הסוף אתם יכולים לדמיין בעצמכם.

יסלחו לי הקוראים על התיאור הגרפי, וינסו לנחש את זהות המבצעים. אל-קאעידה? ג'בהת-אל-נוסרה? שמא דאע"ש אמרתם? אמנם, רבים מייחסים בטעות את הסרטון לארגוני ג'יהאד רצחניים. אבל לא. מדובר באכזריות שבאה לעולם הרבה לפני שאבו בכּר אל-בגדאדי החזיק קלצ'ניקוב ביד.

למעשה מדובר במראות שגרתיים בנוף של קרטלי הסמים במרכז ודרום-אמריקה. הנה לכם נתון אחד שיכניס דברים לפרופורציות: דו"ח רשמי שפרסמה ממשלת מקסיקו על המלחמה בסמים בינואר 2012 חשף כי 47,515 בני-אדם נרצחו על-ידי ארגוני הפשיעה המאורגנת (קרי, סמים). הדו"ח מתאר רק את השנים שבין דצמבר 2006 לספטמבר 2011, ולא כולל את כל המתים הלא-מדווחים שנטמנו בקברים לא-מסומנים או מתחת ליסודות בטון. 47,515 נרצחים ידועים בפחות מחמש שנים. ב-68 שנות קיומה של מדינת ישראל למודת-המלחמה מתו בשירותי הביטחון ובפיגועי טרור פחות מחצי.

לאחרונה סיימתי לצפות בעונה הראשונה של הסדרה 'נרְקוֹס' (מבית 'נטפליקס'), המספרת בכישרון רב כיצד נאבקו הרשויות האמריקניות וממשלת קולומביה בסחר הסמים, ומגוללת את סיפור חייו המדהים של ברון הסמים פבלו אסקובר. זוהי המלחמה הבלתי-נראית, המלחמה שחומקת לכולנו מתחת לרדאר, אך היא אינה פוסקת לרגע וגובה קורבנות עצומים. אסקובר, אדם כריזמטי וגאון בדרכו שלו, הקים את קרטל מֶדֵיִין שבקולומביה בשלהי שנות ה-70 של המאה העשרים, ונעשה לאחד האנשים העשירים בעולם בזכות השילוב שבין הביקוש הבלתי-נדלה לתוצר עלי צמח הקוקה לבין היעדר מוחלט של מצפון ומוסר. בשלב מסוים הרוויח אסקובר כל כך הרבה כסף, שכאשר נרדף ונאלץ לחמוק לפנמה הציע לממשלת קולומביה הסכם חנינה תמורת לא פחות מכיסוי החוב הלאומי של המדינה.

המציאות נושכת

מסוכן, אכזרי וחסר מעצורים; דיוקן מצוייר של פבלו אסקובר. צילום: thierry ehrmann CC BY 2.0 via Wikimedia Commons
מסוכן, אכזרי וחסר מעצורים; דיוקן מצוייר של פבלו אסקובר. צילום: thierry ehrmann CC BY 2.0 via Wikimedia Commons

משום כך, כאשר שמעתי על סרט חדש ומדובר העוסק בנושא המלחמה בסמים שיצא עכשיו לאקרנים, הייתי חייב ללכת לצפות. מכורח הנסיבות יהיו כאן כמה ספויילרים, אך ישנה "אזהרה" חשובה עוד יותר: מי שנחשף לעולם האפל והקשה של המלחמה בסמים דומה במידה מסוימת לקורבנות האבקה הלבנה – ככל שצוללים לעומקו של הים השחור הזה ולומדים יותר, כך מתמכרים ורוצים עוד.

אבל גם אם אתם עדיין חיים בבורות מבורכת, הסרט 'סיקאריו' הוא לא סתם עוד סרט בז'אנר. מאז הפצעת עידן סדרות האיכות, הקולנוע מתקשה לעמוד בקצב. חסר לו את משאב הזמן הנדרש על-מנת לייצר מספיק עומק לדמויות ולעלילה. אך 'סיקאריו' עומד באתגר בכבוד: העלילה מרתקת, קטעי הפעולה מעולים, הצילום משכנע והמשחק המצויין של ג'וש ברולין ובניסיו דל טורו יותירו אתכם עם תיאבון לעוד, ויפעילו את גלגלי המוח לשעות רבות לאחר תום הצפייה.

הסרט עוקב אחר מלחמתן של הרשויות האמריקניות בהסלמה מצד קרטל חוארז המקסיקני. נקודת הפתיחה היא קבר המונים מזעזע, שמתגלה בתוך קירותיו של בית המצוי בשטחה הריבוני של ארצות-הברית. במהלך חיפוש הנערך במקום מופעלת פצצה שהוטמנה על-ידי הקרטל וגובה מספר קורבנות מכוחות הביטחון. כבר בנקודה זו מתווה הבמאי הצרפתי-קנדי דני וילנב את הקו שיעבור לכל אורך הסרט: התהום האינסופית שבין המצוי לרצוי. העובדה היא שאנו חיים בעולם בו נשחטים מדי יום כל כך הרבה אנשים, כך ש-30 גופות מרוטשות שהוחבאו מאחורי שכבת גבס דקה אינה הפרה של הסטטוס קוו. הקו האדום עובר בפגיעה באנשי הממשל.

הסרט מסופר מנקודת מבטה של סוכנת FBI בשם קייט מייסר (אותה משחקת אמילי בלאנט), המתוודעת למציאות אזור הדמדומים המדמם מבלי שהבינה מראש למה היא נכנסת. הצופה חד-העין יבין כבר בשליש הראשון של הסרט שהיא אינה אלא פיון במשחק שחמט גדול הרבה יותר. כוחות אדירים פועלים בזירה, ואשליית הטוב נגד הרע קורסת לנגד עיניה – שלב אחר שלב. מייסר מבקשת ללכוד את האחראים למעשה ולהביאם לדין, אך מגלה בעל-כורחה כי במלחמה הזו יש רק רעים ורעים יותר, וכי כדי להשליט חזרה חוק וסדר אין מנוס מ"רוע הכרחי".

על-מנת לעשות זאת מעניקות הרשויות את המנדט לסוכן מסתורי בשם מאט (ג'וש ברולין), שמנהל בפועל את ההצגה. יחד עם יחידות עלית של צבא ארצות-הברית ועו"ד קולומביאני חסר-עכבות בשם אלחנדרו (בניסיו דל טורו), יוצא מאט לטלטל את קרטל חוארז ולהבהיר לו היכן עובר גבול ה"הכלה" האמריקני. בדרך הוא לא יהסס להשתמש באותן שיטות עינויים וקטל שבהן פועל הקרטל עצמו. אך וילנב לא מותיר לצופה אפילו את נקודת הנוחות של ההדדיות בשיטות הפעולה. באחת מסצנות הסיום שואל הבוס הגדול של הקרטל את אלחנדרו: "ממי אתה חושב שלמדנו את השיטות האלה?".

וילנב לא שוכח להזכיר לנו גם את הקורבנות הבלתי-נראים של מלחמות הסמים: המשפחות והאזרחים החפים-מפשע. אלחנדרו פועל ממניעים של נקמה: חוארז שחטו מולו את אשתו והטביעו את הילדה שלו באמבטיה של חומצה. במקביל מתמקד הסרט בסיפור שמאחורי אחת מן הדמויות השוליות בעלילה, שוטר מקסיקני מושחת, וזורק אותנו מפעם לפעם לביתו, שם חיים אישה וילד קטן המנהלים חיים נורמטיביים. לאחר מותו, מותיר אחריו השוטר חלל המהדהד בחיי היומיום של משפחתו. קשה לפספס את האירוניה האכזרית הנובעת מהעובדה שאת השוטר מחסל לא אחר מאלחנדרו עצמו.

בין ברוני סמים קטלניים לג'יהאדיסטים ברוטאליים

ודאי כבר הבנתם שלא מדובר בסרט הוליוודי טיפוסי. בעידן שבו השמאל הליברלי שולט בכיפה, 'סיקאריו' בולט בנוף כסרט מעורר מחשבות על טבע האדם, שכאילו נשלפו מארון הספרים של ההגות השמרנית. עולמה המדומה של סוכנת ה-FBI מתערער במהלך תהליך התפכחות כואב ומנפץ תבניות, ומותיר אותה מצולקת מן החשיפה לרובד הבסיסי ביותר של ההתנהגות האנושית וההתנהלות המדינית.

ויש גם "נקודה יהודית". 'סיקאריו' נפתח בהסבר על משמעות המילה. מסתבר שזהו המונח המקסיקני ל'מתנקש', הנגזר מהסיקריקים של ימי בית שני – אותם קנאים יהודים שהתנקשו בכל מי שהתנגד לדרכם. הקנאות, כמו הסמים והמלחמה בהם, קשורה בקשר הדוק למסר הריאליסטי שעולה מן הסרט. הרוע הוא חלק מהותי מטבע העולם, ואין אפשרות למגר אותו לחלוטין. האוטופיזם התמים השולט בחלקים רחבים בעולם המערבי הוא ילדותי, וכל ניסיון להשליטו נידון מראש לכישלון. הדרך היחידה להתמודד עם הרוע היא באמצעות מלחמת התשה ומדיניות של מאזן כוחות.

וכאן אפשר לשוב ולדבר בשפה המוכרת יותר לקורא העברי. רק היום דווח כי כתב אישום הוגש נגד איימאן כנג'ו, תושבת שפרעם, אשת חינוך ודוקטורנטית ללימודי אסלאם. כנג'ו מואשמת בניסיון לחדור לסוריה כדי להצטרף לדאע"ש ולהנחיל את תורת הג'יהאד לדור הצעיר. מדובר באישה משכילה, מבוססת ואמידה, שמצטרפת לשרשרת קנאי האסלאם הרדיקלי, במסורת בן-לאדן ומבצעי פיגוע הטרור במגדלי התאומים. מסתבר, אם כן, שאי-אפשר להניא את הטרוריסטים ממשימתם באמצעות פיתוי לחיים טובים יותר, ובוודאי שאי-אפשר להתווכח איתם באורח רציונלי על מהות האסלאם. כמו הכסף, השררה והכוח במקרה של הסמים, הדת ממלאת כאן תפקיד דומה בדמות תמריץ הפונה למקומות האפלים ביותר של הנפש, ומחסל כל עכבות מוסרית.

כדי לשמור על ביטחונם של המעגלים הקרובים לנו – המשפחה, החברים, העם והמדינה – ולהתמודד מול אנשים מן הסוג הזה, אין פתרונות קסם. השימוש בכוח הכרחי, ובלעדיו ניאלץ להשתמש מאוחר יותר בהרבה יותר כוח, כדי להתמודד עם רוע שבינתיים רק גדל בשל אוזלת ידנו המוסרית לכאורה. הגלגל ממשיך וימשיך להסתובב במרץ, ויכריח שוב ושוב את אנשי הסיסמאות, המוסר העליון והנאורות, להתמודד עם המציאות כפי שהיא.

'סיקאריו' (121 דקות), במאי: דני וילנב. תסריט: טיילור שרידן. שחקנים ראשיים: אמילי בלאנט, ג'וש ברולין ובניסיו דל טורו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. שאלה חשובה, אם הסחר והשימוש בסמים היה הופך לחוקי, האם זה היה משמיט מארגוני הפשע את בסיס כוחם?

    1. מילטון פרידמן הציע זאת מזמן. להערכתי מדובר בהצעה לא ריאלית ואוטופיסטית, לא פחות מניסיון לשים קץ ולמגר אחת ולתמיד את הג'יהאד והאסלאם הרדיקלי.

    2. יופיטר, קח בחשבון שהרואין, קראק וכו' הם מסוכנים מאוד למשתמש וממכרים מאוד.
      לגליזציה שלהם אולי היתה פותרת חלק מבעיות הפשע (לא רק של עשרות האלפים שנרצחים, אלא של מאות האלפים שנמקים בכלא על סחר), אבל היתה יוצרת בעיית בריאות רצינית מאוד.

  2. קשקוש
    האטרקטיביות של הסמים נוצרה בשל הוצאת מחוץ לחוק. ולידיעתך המלחמה בסמים נחלה כשלון מר.
    כנוגע למסקנות שלך

    1. אין זה משנה אם זה כבר הוצע מזמן, מה שחשוב הוא שזה מעולם לא נוסה. אגב, מילטון פרידמן לא היה קטלא קניא, איני סבור עם כל הכבוד שגרינשטיין הינו בר פלוגתא של ממש לפרידמן, וודאי שהפרחה של הגדרה "לא ריאלית" כלפי פרידמן מוזרה.

    2. הטיעון שלך שהדבר לא נוסה הוא אבסורדי. זה כמו שנטען שלא ניסינו להתאבד כיהודים כדי לפתור את בעיות העולם. ניתן להבין שהדבר אינו בסדר ללא צורך לנסות אותו.
      אגב, זו אחת הסיבות שלא מנסים תרופות על בני אדם.
      אגב, סתם אם מתחשק לך להבין מדוע לא להתיר שימוש חופשי של סמים, אציע לך לקרוא קצת על קריסטל מת'. סם מעניין.

    3. זו תגובה לתגובתו של מארס. הטיעון שלך הוא צדקני מהסוג ששימש את תומכי החוק לאיסור משקאות חריפים. ומהסוג הגורם לסבל העולה לאין שיעור מהנזק שבהתרת השימוש הסמים. אני סבור שהתרת השימוש בסמים תביא בסופו של הליך להקטנת השימוש בהם, ולפגיעה בארגוני הפשע, השאלה האחת היא האמנם כך הוא? אין דרך אחרת לבחון את התוצאה אלא בניסוי. גם התומכים באריסטו נגד גלילאו טענו שאין צורך בניסויים. .

  3. את הטיפול בקרטלי הסמים כדאי להתחיל בניו יורק למיטב זיכרוני תפסו את אחד הבנקים השוויצרים הענקיים בהלבנת כספי סמים של 400 מליון דולר וזה בטח רק קצה הקרחון… אם לא יאפשרו לקרטלים להלבין כסף וילאימו להם רכוש זה יוריד להם את החשק להתעסק בפשיעה הבעיה היא שצריך מנהיגות אמיצה ולא מושחתת וכן שיתוף פעולה בין לאומי וזה דבר נדיר

  4. הפיסקה האחרונה היא החשובה בכל הסיפור
    אם לא מוכנים לשלם מחיר קטן במלחמה ברוע כאשר הוא קטן, משלמים מחיר גדול כאשר הרוע גדל וכבר אין ברירה אל א להילחם בו.
    היגיון כזה פשוט עדיין לא חדר למוחות של רב האנשים בישראל ועל כך אנחנו משלמים מחיר יקר בכסף ודמים